התייעצות אל חזור📘 - מ. קינן, מישהו קרא?! איך הוא?

[Ayala10]

עושה ממש חשק לקרא!!!!
תודה @פ ר ו ג על פתיחת האשכול!
כ"כ רציתי לשמוע חוות דעת...
כי אין לי כ"כ כח לספר ארוךךך

 

[ריקי שי]

רגע הוא נשאר באותו גיל?
זה מזכיר את הסיפורים על האלה שקמו מתרדמת...

הוא גדל בשלושה חודשים.... זה הזמן שעבר מבחינתו. באמת מחזירים אותו לזמן אחר, אבל זה הטוב ביותר שמיכאל יכול לעשות...

 

[טאבו]

אנג'לו- כשרצו לעצור אותו ישב כל הצוות בחדר של המכונה והם עברו לזמן אחר (זה כתוב ממש בבירור) וממילא- חמקו מעונש

מעניין לאיזה זמן הם עברו
אם הם עברו לזמן של לפני שהם נולדו, אז הם הענישו את עצמם הרבה יותר טוב מכל עונש אחר...
ואם לתקופה של נניח עשרים שנה לפני תשע"ח, אז מה יקשה לחפש את הפושעים רק לשער שהם יותר זקנים?

נראה לי התכוונו לומר
שהמחברת לא טרחה לדאוג שהוא ינצל ממוות
שהרי יוחנו חזר לעתיד ולא הספיק להציל אותו.

רק שזה לא כ''כ מכוער לטעמי
כי הוא ניסה לעשות כל מה שהוא יכל.

לא ידוע אם ניצל או לא, מה שידוע שיצחק ככל הנראה הביא לקיסר את ההוכחות (זרעונים סגולים), השאלה האם הקיסר אכן עמד במילתו ושחרר את האופה המסכן.

ונכון, עכשיו אשתו גדולה ממנו לא רק בשנתיים אלא בחמש-שש... אבל הוא מעדיף ככה ולא להשאר בעבר, נכון?

גם אני חשבתי על זה
יוחנן נשאר בן 22 ושורי כבר בת 27

וגם אוסביו בן 420 ומשהו, כיאה למי שנולד במאה השש עשרה...

 

[טאבו]

ועוד נתון חביב- יוחנן "הפסיד" את הקורונה
הוא לא חווה את השנים שבין תשעח לתשפב...

 

[פ ר ו ג]

מעניין אותי לדעת אם גם אתת הרגשתם במשהו כמו 400 עמודים הראשונים שאין קצב? שמשהו שם לא זורם, החזקתי את עצמי ממש בכוח להמשיך לקרוא על סמך זה שבהמשך העלילה תהיה יותר זורמת ויותר ברורה... משהו שם היה ממש מבולבל...

 

[צלמת מהלב]

אמאלה ספר מדהים!!!
אני ממש לא אוהבת סיפורים דמיוניים ואת זה מאוד!!
ולמה יש בספר רעיון מדהים לקחת אדם בזמנינו שרגיל להרבה טפנוקים שנראים לו רגילים ולהכניס אותו לזמן אחר ולראות את הפערים, לדעתי זה געוני!!!
ומאז אני רואה את השפע סביבי כלא מובן וברור, המחשב וטבלינים, התרופות וכו' אנחנו מפונקים!

 

[פ ר ו ג]

מעניין אותי לדעת אם גם אתת הרגשתם במשהו כמו 400 עמודים הראשונים שאין קצב? שמשהו שם לא זורם, החזקתי את עצמי ממש בכוח להמשיך לקרוא על סמך זה שבהמשך העלילה תהיה יותר זורמת ויותר ברורה... משהו שם היה ממש מבולבל...

?

 

[כסא נח]

?

זו גם דעתי.

 

[ריקי שי]

מעניין אותי לדעת אם גם אתת הרגשתם במשהו כמו 400 עמודים הראשונים שאין קצב? שמשהו שם לא זורם, החזקתי את עצמי ממש בכוח להמשיך לקרוא על סמך זה שבהמשך העלילה תהיה יותר זורמת ויותר ברורה... משהו שם היה ממש מבולבל...

מה שכן, בגלל שמדובר בספר מאוד ארוך (משהו כמו 770 עמודים) ומטבע הדברים העלילה לא מהירה מאוד, כי זה לא ספר אקשן, אז כדי להנות באמת צריך א. לא להיות בלחץ שיקרה משהו. יקרה בהחלט, אבל בלי לחץ. ב. וקשור מאוד לא'- לקרוא את הסיטואציות בפני עצמן, להנות מהן, לראות מה התהליך שקורה.
גם במלחמה, אם ניקח את זה כדוגמא, בסופו של דבר חלק מההתמודדות היא לא רק לרוץ ברחובות עזה ולירות אלא גם להתמודד עם תנאים מורכבים, למצוא פתרונות, להתגעגע למשפחה שלא ראו כמה חודשים וכו'

 

[האושר של החיים]

דווקא אני ממש נהניתי מכל הספר, מתחילתו ועד סופו,
כתיבהיפה, נוגעת ללב וזורמת
אולי חיפשתם כבר את האקשן מההתחלה...
בכל זאת, הספר כולל גם רגש ולא רק מתח

 

[אוראל סולטן]

ספר וואו במלא מובן המילה.

הבנתי שזה הספר הכי נמכר לעונה. מצדיק את עצמו.

ספר יפה, ברור וקולח, למרות כל הבלבולים והפרדוקסים (שדרך אגב, דווקא אותם הכי אהבתי לקרוא.)

הזכיר לי בהתחלה טיפה את "אמת או חובה" שלה, ובהמשך היה נראה לי כאילו זה ניסון לשלב את כל הסיפורים שהיו ב"מישהו כמוני".

גם אני הרגשתי שהיא טיפה "מרחה" את ההתחלה, וגם כמו שכתבה @brachy 100

אבל, לטעמי, הסיפור לא מחולק נכון ע"פ העמודים. לדוגמא, החלק של הצוענים, כל המסע הזה בתחילתו מסופר באריכות רבה מאוד, ובמחילה – די משעממת. ואילו, אחד מרגעי השיא של הספר, הרגע המרגש שבו יוחנן מוותר למויש על החזרה לעתיד – נכתב בחצי דף, בתמצתיות ובלי להתעמק. וזה חבל כ"כ. חיכינו הרבה לבחירה כזאת, נוסח ממלכה במבחן. בחירה אמיתית, שגורמת לגיבור לחשוב, להרהר, לבכות אפילו, לוותר באצילות, להתחרט אח"כ. כל מה שמיה כ"כ יודעת לעשות, והוכיחה לנו את היכולת הזאת בספרים הקודמים. חבל, פשוט חבל על הבזבוז של הקטע הזה.

אבל חוץ מזה ספר יפה מאוד. בהחלט שווה את המחיר.

 

[אלף אורות]

ספר באמת מאוד יפה, לי היה חסר שהיא לא סגרה מעגל עם אנג'לו. הבנתי שהוא נעלם לזמן אחר (מעניין לאיזה זמן, הכי טוב ליום האתמול, כך הוא יכול לקחת את כל הכסף שלו, לשנות זהות ולהעלם), אבל היה ממש מגניב ונחמד אילו מיה היתה מספרת לנו לאן הוא נעלם, ואולי שרצה לחזור לזמן X אבל הגיע בטעות למאה ה- 16 ושם בגלל הגאוה שלו ושל הבן שלו, ובגלל עוד אי אילו טעויות, הוא הפך לצמית של הרוזן ההוא, שטרנברג, זה היה יכול להיות משעשע מאוד לראות איך הוא קיבל את עונשו. מפריע לי שהיא לא סגרה את המעגל הזה. אז נכון שאפשר לדמיין, אבל באותה מידה יכולתי לדמיין את כל הספר...

ועוד משהו שלא הבנתי בקשר לחזרה של מיכאל לרגע השיגור של יוחנן. הוא מתפרץ לחדר ומבקש לתת ליוחנן אבן, כל מי שנמצא שם לא מסכים, אבל אנג'לו כן מסכים. למה? ואיך אנג'לו לא שם לב לכך שמיכאל הזה הוא לא מיכאל שהוכה דקות לפני כן? וגם, אם ההגעה לעבר כרוכה בהבזקים של אור, אז איך לא היו כאלה כשהוא הגיע לתת לו את האבן?

 

[כסא נח]

לי היה חסר שהיא לא סגרה מעגל עם אנג'לו. הבנתי שהוא נעלם לזמן אחר (מעניין לאיזה זמן, הכי טוב ליום האתמול, כך הוא יכול לקחת את כל הכסף שלו, לשנות זהות ולהעלם), אבל היה ממש מגניב ונחמד אילו מיה היתה מספרת לנו לאן הוא נעלם, ואולי שרצה לחזור לזמן X אבל הגיע בטעות למאה ה- 16 ושם בגלל הגאוה שלו ושל הבן שלו, ובגלל עוד אי אילו טעויות, הוא הפך לצמית של הרוזן ההוא, שטרנברג, זה היה יכול להיות משעשע מאוד לראות איך הוא קיבל את עונשו. מפריע לי שהיא לא סגרה את המעגל הזה. אז נכון שאפשר לדמיין, אבל באותה מידה יכולתי לדמיין את כל הספר...

יתכן שזה מחכה לספר ההמשך הבא..

 

[הדס.ט]

סיימתי תספר
ואוו ממש נהניתי
לא הבנתי למה היא תקע את אבישי זה היה ממש קטע מוזר ובזבוז של דפים
חוץ מזה הקטע שאשא של שורי שילם את כל החקירה היה גם ממש מוזר
כאילו לא הייתה לו סיבה אמיתית לממן את כל החקירה
ועוד דבר-למה שורי חיכתה ליוחנן הרי לא היה ברור מתי בדיוק הוא יחזורוהיא חיכתה לו 4 שנים, זה המון!
עוד דבר
רציתי שהיא תרחיב עוד קצת על ההתאקלמות של אוסביו בכל זאת זה ממש מגניב....

 

[reframing]

מ-ט-ו-ר-ף-!
והסיום שלו- וואיייי חזק! יפהפה!!!

 

[אינטקסט]

ועוד דבר-למה שורי חיכתה ליוחנן הרי לא היה ברור מתי בדיוק הוא יחזורוהיא חיכתה לו 4 שנים, זה המון!

4 שנים שאבא שלה ואבא של יוחנן עשו מאמצים לחפש ו/או להחזיר את יוחנן לזמן הנתון.. אבא שלה השקיע הרבה כסף לא כדי שהיא תתחתן עם מישהו אחר. בכל זאת הכרת הטוב לסבא שלו שהציל את סבתא שלה.

חוץ מזה שהם נפגשו ואלמלא הנתונים שלא התאימו להורים לפני כן, היא כן רצתה אותו... לא כ"כ מהר מוותרים על בעל שרוצים...

 

[סופרוב]

קראתי בהמשכים ולא כספר וזה חוויה שונה, ובכל זאת כמה מילים:
הספר שואב למקום וזמן אחר וזה אומנות!
מצד שני ברגע שהתברר שיש דרך לחזור להווה, כבר היה ברור שגם יוחנן יחזור וזה איבד לחלוטין את המתח והפאנץ'.
אחרי שאח שלו חזר כבר הפסקתי לחכות כל שבוע לקטיפה...
בכללי לדעתי זה אסון שמיה מפרסמת סיפורים כאלו בהמשכים, כי זה לא חוויה של לקרוא ספר, אבל אחרי שכבר יודעים את הסוף אין הרבה חשק לקרוא עוד פעם, לפחות בזמן הנראה לעין.
וזה מה שמבדיל את הספר הזה מספרים אחרים שלה. כי יש ספרים שלמרות שיודעים את הסוף אפשר לקרוא אותם עוד פעם ועוד פעם.
הספר הזה לדעתי לא כזה. כמובן שזה עניין של טעם.

 

[מימיי]

בכללי לדעתי זה אסון שמיה מפרסמת סיפורים כאלו בהמשכים, כי זה לא חוויה של לקרוא ספר, אבל אחרי שכבר יודעים את הסוף אין הרבה חשק לקרוא עוד פעם, לפחות בזמן הנראה לעין.
וזה מה שמבדיל את הספר הזה מספרים אחרים שלה. כי יש ספרים שלמרות שיודעים את הסוף אפשר לקרוא אותם עוד פעם ועוד פעם.
הספר הזה לדעתי לא כזה. כמובן שזה עניין של טעם.

דווקא לדעתי לא.
אני קראתי את הספר כספר ולא בתור סיפור בהמשכים, וכשקראתי אותו לא התעמקתי בכל עמוד ויש קטעים של הרבה מלל שקצת דילגתי עליו (בעיקר פילוסופיות ופרדוקסים למינהם) כדי להגיע לסוף.
ועכשיו, אחרי שאני יודעת את הסוף ואת כל העלילה, אני יכולה לקרוא את הספר בנחת והתעמק יותר.
יש בזה חוויית קריאה שונה.

 

[היו היה]

גם אני חשבתי על זה
יוחנן נשאר בן 22 ושורי כבר בת 27

וגם אוסביו בן 420 ומשהו, כיאה למי שנולד במאה השש עשרה...

תרתי דסתרי
אם יוחנן גדל רק בשלוש חודשים גם אוסביו גדל רק שלוש חודשים

לי הפריע מאוד חוסר הגהה
וגם שכשיוחנן ברח מהמנזר הוא יצא בלי נעלים וכשהוא מתפס על העץ הוא קושר אותם לצוואר
לדעתי הספר לא הכי טוב של מיה אבל גם לא הכי גרוע (אחד מאלף ואני אוהב פנטזיה)

 

[חלום לגדול]

קראתי בהמשכים ולא כספר וזה חוויה שונה, ובכל זאת כמה מילים:
הספר שואב למקום וזמן אחר וזה אומנות!
מצד שני ברגע שהתברר שיש דרך לחזור להווה, כבר היה ברור שגם יוחנן יחזור וזה איבד לחלוטין את המתח והפאנץ'.
אחרי שאח שלו חזר כבר הפסקתי לחכות כל שבוע לקטיפה...
בכללי לדעתי זה אסון שמיה מפרסמת סיפורים כאלו בהמשכים, כי זה לא חוויה של לקרוא ספר, אבל אחרי שכבר יודעים את הסוף אין הרבה חשק לקרוא עוד פעם, לפחות בזמן הנראה לעין.
וזה מה שמבדיל את הספר הזה מספרים אחרים שלה. כי יש ספרים שלמרות שיודעים את הסוף אפשר לקרוא אותם עוד פעם ועוד פעם.
הספר הזה לדעתי לא כזה. כמובן שזה עניין של טעם.

ממש התחברתי לנכתב.
גם אני קראתי בהמשכים, וזה די הרס לי.
אהבתי מאד את הסיפור. כתיבה נדירה! ומסע מושלם אחורה בזמן!
וזה היה העמוד הראשון שפתחתי בקטיפה כל שבוע,
אבל כשראיתי שהיא מתחילה עכשיו סיפור חדש לא ידעתי אם לשמוח או להתאכזב, כי עד שיצא ספר חדש של מיה לפסח, כבר קראתי אותו בהמשכים. זה לא פייררר!!