התייעצות אל חזור📘 - מ. קינן, מישהו קרא?! איך הוא?

[commit]

ועוד משהו שלא הבנתי בקשר לחזרה של מיכאל לרגע השיגור של יוחנן. הוא מתפרץ לחדר ומבקש לתת ליוחנן אבן, כל מי שנמצא שם לא מסכים, אבל אנג'לו כן מסכים. למה?

כי הוא אוהב את מיכאל, רואים את זה בכל מיני הזדמנויות בספר.

ואיך אנג'לו לא שם לב לכך שמיכאל הזה הוא לא מיכאל שהוכה דקות לפני כן?

גם יוחנן לא שם לב... הם היו לחוצים מהעיכוב והבלאגן שיוחנן עשה עם ההתנגדות שלו.

וגם, אם ההגעה לעבר כרוכה בהבזקים של אור, אז איך לא היו כאלה כשהוא הגיע לתת לו את האבן?

הוא הגיע לעבר כבר במסדרון, ואז נכנס לחדר שבו הם היו.

לא הבנתי למה היא תקע את אבישי זה היה ממש קטע מוזר ובזבוז של דפים

אם לא - אז מי יחלץ את מיכאל מהמאסר?

וגם שכשיוחנן ברח מהמנזר הוא יצא בלי נעלים וכשהוא מתפס על העץ הוא קושר אותם לצוואר

הוא ברח עם הנעליים בידיו, ולא נעל אותם לרגליו כדי לא להרעיש, וכשטיפס על העץ הוא קשר אותם מסביב לצוואר כדי שלא יפריעו לו לטפס.

 

[אלף אורות]

כי הוא אוהב את מיכאל, רואים את זה בכל מיני הזדמנויות בספר.

גם יוחנן לא שם לב... הם היו לחוצים מהעיכוב והבלאגן שיוחנן עשה עם ההתנגדות שלו.

הוא הגיע לעבר כבר במסדרון, ואז נכנס לחדר שבו הם היו.


אם לא - אז מי יחלץ את מיכאל מהמאסר?


הוא ברח עם הנעליים בידיו, ולא נעל אותם לרגליו כדי לא להרעיש, וכשטיפס על העץ הוא קשר אותם מסביב לצוואר כדי שלא יפריעו לו לטפס.

מדהים איך לכל שאלה יש לך תשובה.
וגם אם התשובות נכונות, השאלות לא היו לצורך הבהרה, אלא יותר למה מיה לא כתבה את התשובות בעצמה? נכון שאפשר לרמוז לדברים, אבל יש גבול! הקטע עם מיכאל שחזר עם האבן ואנג'לו בכלל לא ברור. נחמד שמיכאל חזר למסדרון, מה לא היו שם אנשים? אף אחד לא שם לב? היה צריך לתת לזה תשובה, לצייר את הקטע הזה, לא מדובר ביותר מכמה שורות בודדות. וגם שאנג'לו אהב את מיכאל, זה לא מספיק, צריך להיות כתוב משהו, משפט אחד שמסביר את העניין, לא יותר, משהו שמראה שהוא היה בלחץ. באמת אפשר לנחש הכל, אבל את זה אפשר גם לומר לגבי כל הספר ולגבי כל ספר!
אותו כנ"ל לגבי הנעליים, גם אני שמתי לב לכך שהוא יצא במפורש בלי הנעליים, אז נכון שאפשר להסיק שהוא לקח אותם בידיו, אבל צריך לכתוב את זה. משהו כמו: "הוא יצא במהירות מהחדר, סוגר בעדינות את הדלת מאחוריו בידו האחת, נזהר שהנעליים בידו השניה לא יעשו רעש". ואז זה מאוד מתקבל על הדעת ומתאים שהוא קשר אותם אחר כך לצווארו.
אגב, תחשבו על זה כעל סרט. אם רואים גיבור יוצא מהחדר בלי נעליים, וגם בידיים שלו אין כלום, אז איך פתאום צצות לו הנעליים בחוץ? אותו דבר בספר, כשאנחנו קוראים, אנחנו מדמיינים את הסצינה בדיוק כפי שהיא נכתבת, אין מקום להשערות ודמיון לגבי מה הוא לקח ומה הוא לא לקח, בדיוק כפי שבסרט לא נעשה את זה. לא נחליט שבעצם כן היו לו נעליים ולא שמנו לב...

 

[תוניסאית]

וגם אם התשובות נכונות, השאלות לא היו לצורך הבהרה, אלא יותר למה מיה לא כתבה את התשובות בעצמה? נכון שאפשר לרמוז לדברים, אבל יש גבול! הקטע עם מיכאל שחזר עם האבן ואנג'לו בכלל לא ברור.

סליחה, אני ממש לא מסכימה איתך.
העובדה שמיה סומכת על האינטלגנציה של הקורא היא חיובית לגמרי ומעלה בכמה דרגות את הרמה של הספר.
היא לא צריכה לכתוב: "אנג'לו לא הרג את מיכאל כי הוא אהב אותו". במקום זה היא הכניסה עוד קודם סצנות שמעידות על החיבה שלו למיכאל, ואפשרה לקורא להבין לבד את ההמשך.
לא הייתי רוצה שהיא תאכיל אותי בכפית את כל זה... זה משעמם, רדוד, ולא מקצועי.
אני כן מאמינה שיש חורים בספר, אבל ממש לא הדוגמאות שנתת.

 

[ריקי שי]

אני כן מאמינה שיש חורים בספר, אבל ממש לא הדוגמאות שנתת.

איזה חורים?
כי אני טרם מצאתי אפילו אחד שאין לו תשובה אחרי מחשבה קצרה

 

[אלף אורות]

סליחה, אני ממש לא מסכימה איתך.
העובדה שמיה סומכת על האינטלגנציה של הקורא היא חיובית לגמרי ומעלה בכמה דרגות את הרמה של הספר.
היא לא צריכה לכתוב: "אנג'לו לא הרג את מיכאל כי הוא אהב אותו". במקום זה היא הכניסה עוד קודם סצנות שמעידות על החיבה שלו למיכאל, ואפשרה לקורא להבין לבד את ההמשך.
לא הייתי רוצה שהיא תאכיל אותי בכפית את כל זה... זה משעמם, רדוד, ולא מקצועי.
אני כן מאמינה שיש חורים בספר, אבל ממש לא הדוגמאות שנתת.

ברור שלא צריך לכתוב דברים מפורשים ועוד יותר ברור שלא צריך להאכיל בכפית! לא זה מה שאמרתי.
התכוונתי לכך שכל הסיטואציה לא היתה ברורה. מיכאל חוזר מהעתיד להביא אבן ליוחנן. לא ברור היכן הוא מופיע ואיך זה שכל זה קורה לאחר שהביריונים של אנג'לו כיסחו אותו והוא אמור לשכב חסר אונים איפשהו על ידם! בתוך כך הוא פתאום מופיע ואף אחד לא מתפלא??
יש הבדל בין להאכיל בכפית לבין להבהיר נקודות ואתן דוגמא: אם אני רוצה לתאר בחור ישיבה, יש לי כמה אופציות. האחת, לכתוב שהוא בחור ישיבה, השניה, לתאר אותו מבחוץ כבחור ישיבה (יוחנן התעורר מוקדם, הביט בחבריו לחדר ומיהר אל החברותא שלו איתו הוא לומד לפני סדר א').
לעומת זאת, אני בשום אופן לא יכולה לסמוך על האינטלגנציה של הקורא ולכתוב כל דבר אחר על מישהו שהוא בחור ישיבה שלא מתאר אותו ככזה!
כך, כשמיכאל מופיע פתאום מהעתיד, צריך לסדר את התפאורה כמו שצריך. לדוגמא - מיכאל נגרר על ידי הבריונים של אנג'לו לחדר סמוך והושאר שם לבד. אנג'לו הביט בו במבט חומל. "תביאו לו מים, ותדאגו לחימום פה בחדר, אין צורך לנעול, הוא לא יכול ללכת לשום מקום". לאחר מכן יצא לחדר הסמוך בו היה יוחנן..... וכו' וכו'. כך אנו מבינים את התמונה הכוללת (בניגוד למצב הקיים בו לא ברור איפה מיכאל, איפה אנג'לו, לאן לקחו אותו, האם הוא ראה מה שקרה, האם יש לו גישה לחדר של יוחנן וכו'). ואז, כשמיכאל יוצא ומביא לו את האבן אפשר בהחלט להישען על האינטליגנציה של הקורא ולתת לו להבין א. למה אנג'לו מאפשר לו לתת את האבן, ב. שגם אנג'לו לא שם לב לשינוי שחל במיכאל.
זה לא נקרא להאכיל בכפית, זה נקרא כתיבה בסיסית.

 

[פוינט]

נו נו
הספר כתוב טובב
יש לה לסופרת הנ"ל חוש מיוחד להפתיע
לכל ספר יש ניחוח מיוחד ושונה,
כיוון אחר ומהפכני
אין לה מתחרים, נקודה.

יכול להיות שמישהו יצא עם תחושה לא ברורה או אולי משהו לא מובן לו,
הגיוני.
כל הספר הוא בדיוני ולא הגיוני,
אפשר אולי לקרוא שוב, יש דברים שמתגלים בפעם השניה,
או אולי פשוט לקבל את זה שאין תמיד מאה אחוז,
אבל הסה"כ - היה מושלם

 

[תוניסאית]

כך אנו מבינים את התמונה הכוללת

בקטע הזה, אנחנו לא אמורים להבין את התמונה הכוללת. אנחנו אמורים לראות את ההתרחשות מנקודת מבטו של יוחנן.
בהמשך הספר - פתאום עולות ליוחנן אותן התהיות שלנו צצו מזמן, וזה עוזר לו להבין שמיכאל מצא רך לחזור בזמן וכו'...
ואז הכול מתבהר.

אפשר אולי לקרוא שוב, יש דברים שמתגלים בפעם השניה

צריך לזכור שכל סצנה בסיפור, כל סצנה, אמורה לשרת את התפתחות העלילה. ואם מילא מבינים בלעדיה את הסיפור, היא מיותרת, לא?
אגב אני כן אציין שבהחלט יש קטעים בסיפור שתהיתי למה לא הורידו אותם והאריכו במקומם חלקים משמעותיים יותר.
כל המריחה באמצע עם ההורים של שורי, וההורים של יוחנן, היה אפשר לקצר משמעותית ולהאריך את הסוף.

 

[תוניסאית]

איזה חורים?
כי אני טרם מצאתי אפילו אחד שאין לו תשובה אחרי מחשבה קצרה

יותר דברים בסוף.
הייתי רוצה שהיא תסביר איך זה שאנשים לא ניסו לבדוק מה קורה אם פועלים בחוסר תאום עם ההיסטוריה, או מנסים לשנות אותה. היא הייתה יכולה להוסיף איזו עובדה מפחידה - אם פועלים בניגוד לעבר, זה עלול לסחוב את היקום לחור שחור בלה בלה בלה...
ושורי באמת חכתה ליוחנן ארבע שנים כדי להתחתן איתו? ההפרש בינהם עכשיו ממש חריג. היה אפשר להוסיף שורה שמסבירה איך באורח כלשהוא היא לא התחתנה עד עכשיו.
ואשכרה אבא שלה ממן את פתוח המכונה שמחזירה אנשים בזמן...
הייתי מצפה להסבר עמוק יותר בקטע הזה
או שפספסתי קטע כלשהוא?

 

[הפתח תקוואית]

ושורי באמת חכתה ליוחנן ארבע שנים כדי להתחתן איתו? ההפרש בינהם עכשיו ממש חריג. היה אפשר להוסיף שורה שמסבירה איך באורח כלשהוא היא לא התחתנה עד עכשיו.

תחשבו שזה היה נגמר כמו מאיר ותיקתק

 

[כסא נח]

סליחה על הבורות..
כל ספר טוב שיוצא מעלה אשכולות כאלו כאן
או שזה הצליח יותר מכולם לעורר גלים
של תהיות, תגובות והסברים?

 

[תוניסאית]

כל ספר טוב שיוצא מעלה אשכולות כאלו כאן
או שזה הצליח יותר מכולם לעורר גלים
של תהיות, תגובות והסברים?

לא נראה לי שכל ספר...
פשוט בספרים של מיה קינן שזורים בגאונות כל כך הרבה חוטים, מכל כך הרבה כיוונים, וזה מה שקורה לקוראים.
אין על הספרים שלה!

 

[כסא נח]

לא נראה לי שכל ספר...
פשוט בספרים של מיה קינן שזורים בגאונות כל כך הרבה חוטים, מכל כך הרבה כיוונים, וזה מה שקורה לקוראים.
אין על הספרים שלה!

אני בעד
גם לדעתי את צודקת.
רציתי לוודא שאני לא טועה.

 

[ריקי שי]

יותר דברים בסוף.
הייתי רוצה שהיא תסביר איך זה שאנשים לא ניסו לבדוק מה קורה אם פועלים בחוסר תאום עם ההיסטוריה, או מנסים לשנות אותה. היא הייתה יכולה להוסיף איזו עובדה מפחידה - אם פועלים בניגוד לעבר, זה עלול לסחוב את היקום לחור שחור בלה בלה בלה...
ושורי באמת חכתה ליוחנן ארבע שנים כדי להתחתן איתו? ההפרש בינהם עכשיו ממש חריג. היה אפשר להוסיף שורה שמסבירה איך באורח כלשהוא היא לא התחתנה עד עכשיו.
ואשכרה אבא שלה ממן את פתוח המכונה שמחזירה אנשים בזמן...
הייתי מצפה להסבר עמוק יותר בקטע הזה
או שפספסתי קטע כלשהוא?

זה לא נקרא חורים.
זה נקרא שהסופרת עשתה מה שהיא חושבת לנכון ושאת רוצה שהיא תכתוב אחרת. (והפרש גילים- מכירה זוגות בכאלו הפרש גילים, גם אם זה לא כולם)
עכשיו, שיהיה ברור, לגיטימי לרצות שסיפורים יסתיימו אחרת, כבר ראיתי ספר או שניים שנתנו שתי אופציות לסיומים ומסתבר שהיו קוראים שזה מצא חן בעיניהם, אני מניחה.
אבל זה לא שיש חורים בעלילה, זה ששיקול הדעת של מיה קינן שונה ממה שחשבתם.
שזה, בהתחשב בזה שאנחנו חיים בדמוקרטיה מחשבתית, בסדר גמור ולגיטימי לחלוטין.

ולכל אלו שרצו קטעים באורכים אחרים-
כשתכתבו ספר- תכתבו לפי טעמכם הספרותי
כשאתם בוחרים ספר- לגמרי זכותכם לבחור על איזה ספר להוציא כסף או באיזה ספר להשקיע כמה שעות קריאה
אבל כשאתם בוחרים ספר- קחו בחשבון שהסופר כותב לפי שיקול דעתו, וזו זכותו.
בדיוק כמו שכל מאפיה או שף חופשיים לבחור מתכונים כאוות נפשם וזכות הציבור לבחור מה לאכול, אז גם זכות הסופרים לכתוב וזכות הקוראים לבחור מה לקרוא, אבל להתלונן על שיקול הדעת של סופרים, במיוחד כשזה סגנון כללי של סופרת שבוחרת במוצהר להתמקד בקטעים של התרחשות שתלמד משהו יותר מאשר בקטעי אקשן- נשמע לי קצת כמו להתלונן שהונגרים מכינים גולאש עם הרבה בשר ותפו"א (פסח עבר לפני רגע, אכן וצרפתים קוראסון עם שוקולד ולא הפוך....

לגבי הבחירות של יוחנן- מרשה לעצמי לציין שגם בחיים עצמם יש החלטות שצריך לקבל מהר, וכמו שיוחנן אומר- עשרים ושתיים שנה הוא הכין את עצמו כדי שברגע האמת יספיקו לו כמה משפטים לוותר למויש...
אלו החיים, לפעמים עושים החלטות אחרי הרבה מחשבה והתחבטות ולפעמים- פשוט עושים, וכך צריך להיות, וזכותה של הסופרת לבחור איזה סוג בחירה תהיה לגיבור...

(באופן כללי, רוב הטענות כאן הן על סגנון כתיבה או בחירת נקודת המבט וכו', שזה בהחלט בהחלט חלק משטח הפעולה של הסופר ומכאן ואילך- בחירה שלכם אם לקרוא
ויצויין רק שאני באופן אישי נהניתי מכל עמודי הספר, כי אני באמת מחבבת את הסגנון של מיה מצד המחשבה שבו ולא חובבת אקשן, יש גם אנשים כאלו וגם להם יש העדפות איזה סופרים הם רוצים, וכמו שאני לא יוצאת בטענות על ספרי אקשן אלא בוחרת מה לקרוא- נראה לי שמותר גם לאחרים לנקוט באותה שיטה של בחירה מושכלת...)

 

[כסא נח]

זה לא נקרא חורים.
זה נקרא שהסופרת עשתה מה שהיא חושבת לנכון ושאת רוצה שהיא תכתוב אחרת.
עכשיו, שיהיה ברור, לגיטימי לרצות שסיפורים יסתיימו אחרת, כבר ראיתי ספר או שניים שנתנו שתי אופציות לסיומים ומסתבר שהיו קוראים שזה מצא חן בעיניהם, אני מניחה.
אבל זה לא שיש חורים בעלילה, זה ששיקול הדעת של מיה קינן ששונה ממה שחשבתם.
שזה, בהתחשב בזה שאנחנו חיים בדמוקרטיה מחשבתית, בסדר גמור ולגיטימי לחלוטין.

ולכל אלו שרצו קטעים באורכים אחרים-
כשתכתבו ספר- תכתבו לפי טעמכם הספרותי
כשאתם בוחרים ספר- לגמרי זכותכם לבחור על איזה כסף להוציא כסף או באיזה ספר להשקיע כמה שעות קריאה
אבל כשאתם בוחרים ספר- קחו בחשבון שהסופר כותב לפי שיקול דעתו, וזו זכותו.
בדיוק כמו שכל מאפיה או שף חופשיים לבחור מתכונים כאוות נפשם וזכות הציבור לבחור מה לאכול, אז גם זכות הסופרים לכתוב וזכות הקוראים לבחור מה לקרוא, אבל להתלונן על שיקול הדעת של סופרים, במיוחד כשזה סגנון כללי של סופרת שבוחרת במוצהר להתמקד בקטעים של התרחשות שתלמד משהו יותר מאשר בקטעי אקשן- נשמע לי קצת כמו להתלונן שהונגרים מכינים גולאש עם הרבה בשר ותפו"א (פסח עבר לפני רגע, אכן וצרפתים קוראסון עם שוקולד ולא הפוך....

לגבי הבחירות של יוחנן- מרשה לעצמי לציין שגם בחיים עצמם יש החלטות שצריך לקבל מהר, וכמו שיוחנן אומר- עשרים ושתיים שנה הוא הכין את עצמו כדי שברגע האמת יספיקו לו כמה משפטים לוותר למויש...
אלו החיים, לפעמים עושים החלטות אחרי הרבה מחשבה והתחבטות ולפעמים- פשוט עושים, וכך צריך להיות, וזכותה של הסופרת לבחור איזה סוג בחירה תהיה לגיבור...

(באופן כללי, רוב הטענות כאן היא על סגנון כתיבה או בחירת נקודת המבט וכו', שזה בהחלט בהחלט חלק משטח הפעולה של הסופר ומכאן ואילך- בחירה שלכם אם לקרוא
ויצויין רק שאני באופן אישי נהניתי מכל עמודי הספר, כי אני באמת מחבבת את הסגנון של מיה מצד המחשבה שבו ולא חובבת אקשן, יש גם אנשים כאלו וגם להם יש העדפות איזה סופרים הם רוצים, וכמו שאני לא יוצאת במתקפה על ספרי אקשן אלא בוחרת מה לקרוא- נראה לי שמותר גם לאחרים לנקוט באותה שיטה של בחירה מושכלת...)

את צודקת בהחלט,

רק האירו כאן רק נקודות בונות לטעם הכותבים.

מטרת הספר היא לא לשמח את הסופרת
אלא את הקוראים שלו.

ומותר להם לחוות דעה
מה משמח אותם יותר.

כמובן אנחנו שמחים ביחד עם מיה
שאת מרוצה מסגנונה כמות שהוא
ומאמינים שאת לא היחידה בכך.

רק כמה פינטאלאך שיעצימו לנו את החוויה
אולי לספר הבא או לסופרת אחרת.

כולנו חושבות שמיה היא אחת ויחידה!
אנחנו מאוד מאוד נהנות מכתיבתה
מי שלא כזו מן הסתם לא נכנסה לאשכול הזה בכלל..

 

[ריקי שי]

את צודקת בהחלט,

רק האירו כאן רק נקודות בונות לטעם הכותבים.

מטרת הספר היא לא לשמח את הסופרת
אלא את הקוראים שלו.

ומותר להם לחוות דעה
מה משמח אותם יותר.

כמובן אנחנו שמחים ביחד עם מיה
שאת מרוצה מסגנונה כמות שהוא
ומאמינים שאת לא היחידה בכך.

רק כמה פינטאלאך שיעצימו לנו את החוויה
אולי לספר הבא או לסופרת אחרת.

כולנו חושבות שמיה היא אחת ויחידה!
אנחנו מאוד מאוד נהנות מכתיבתה
מי שלא כזו מן הסתם לא נכנסה לאשכול הזה בכלל..

מיה קינן לא נמצאת פה, עד כמה שידוע לי...
ואני לא באה בתלונה שלאנשים יש טעם שונה, רק הנימה הקצת תוקפנית כאילו זה לא בסדר שהיא לא עשתה בסוף טבלת מה קרה למי וכאילו צריך לתת דוח על כל מהלך למה הוא משמעותי- היה נשמע לי מוגזם.
להגיד שיש חורים בספר כי לא האריכו אותו בעוד כמה עשרות עמודים לספר מה קרה לכל אחד, או שסתם מרחו ארבע מאות עמודים כי הכותב אוהב דווקא אקשן- זה לא נשמע לי הוגן.

 

[כסא נח]

מיה קינן לא נמצאת פה, עד כמה שידוע לי...
ואני לא באה בתלונה שלאנשים יש טעם שונה, רק הנימה הקצת תוקפנית כאילו זה לא בסדר שהיא לא עשתה בסוף טבלת מה קרה למי וכאילו צריך לתת דוח על כל מהלך למה הוא משמעותי- היה נשמע לי מוגזם.
להגיד שיש חורים בספר כי לא האריכו אותו בעוד כמה עשרות עמודים לספר מה קרה לכל אחד, או שסתם מרחו ארבע מאות עמודים כי הכותב אוהב דווקא אקשן- זה לא נשמע לי הוגן.

את צודקת בהחלט!

רק לדעתי מיה כן קוראת את כל מה שנכתב אודותיה כאן
(ובאשכולים הסמוכים בפורום כתיבה וכו')

אולי לא מיידית
אולי רק לאחר כמה שעות / ימים
היא חוזרת דרך 'פרוג' בזמן לאחור וקוראת..

זה חלק מהחיבור המתבקש לקהל קוראיה
לטעמי.

אולי היא בכלל אחד הניקים
שעונה כאן על כל השאלות הבלתי פתורות...


אולי

 

[הפתח תקוואית]

רק לדעתי מיה כן קוראת את כל מה שנכתב אודותיה כאן

תראי לי מי שלא עושה חיפוש על השם שלו מדי פעם

 

[כסא נח]

תראי לי מי שלא עושה חיפוש על השם שלו מדי פעם

בדיוק עשיתי חיפוש מקודם
הגעתי לחנות פתח תקוואית לכסאות נח..

יש קשר לאנג'לו?

 

[אלף אורות]

ובלי קשר לנכתב לעיל, אני חייבת לציין שהשפה של מיה קינן היא משהו חד פעמי! יש לה התבטאויות שקורעות אותי מצחוק. כל כך צחקתי כשמויש אמר ליוחנן שנמאס לו להיות "במשבצת של שיכור העיירה", אוי זה כל כך מצחיק , רק לדמיין את הסיטואציה - מויש האומלל מגיח למאה השש עשרה לאחר פנאן בהודו, הוא מנסה איכשהו להשתלב ומגלה שהפנאן היחיד שם זה לשתות... ופתאום הוא מוצא את עצמו שיכור של שטעטל יהודי מפעם. איזו אומללות!
והיו עוד קטעים שהתגלגלתי ממש, יש לה כזו לשון שנונה שהיה ממש תענוג לקרוא! וזה בלי שום קשר לעלילה.
פרט לכך היא הציגה את הדמויות באופן מאוד אמין! המלך מקסימיליאן, המדענים, הפריץ הרשע, זה הרגיש ממש להיות שם דרך העיניים של יוחנן. אין ספק שהספר מושלם!
אם אמשיך לכתוב אזכר בעוד ועוד קטעים ממש מוצלחים, אבל לא עליהם רציתי לכתוב, אלא לסבר את האוזן שהספר מאוד מאוד טוב, וזאת על אף ולמרות הביקורות.

 

[שם שצריך להיות מקורי]

אין מקום אחר שאני יכולה להגיב בו, אבל שאלה אחת שלא עוזבת לי את הראש מאז שקראתי את הספר, ואולי תוכלו לעזור לי,
איך שהבנתי, לא אמורה להיות בעיה, לפי חוקי הזמן שייצרה מיה, שיוחנן יפגוש את עצמו? כבן אדם נוסף אני מתכוונת.
נניח אם בתשפא בסוף הסיפור הוא נכנס שוב למאיץ של מיכאל וחוזר למאה ה16 הוא אמור לחזור כבן אדם נוסף? דהיינו יוחנן של גיל תחילת הסיפור פלוס שלושה חודשים בערך פוגש את עצמו בגיל של תחילת הסיפור. אם התשובה היא כן, נדמה לי שאנחנו בבעיה...
אני אנסח את זה אחרת,
אם מישהו עובר מהעתיד לעבר, זה אומר שאין אותו בעתיד בזמן שהוא בעבר, אבל מה יקרה אם הוא יחליט לחזור מהעבר לעתיד בחזרה? כביכול יש חוק שאי אפשר להיות בעבר ובעתיד באותו זמן. והמשפט הזה והכשל הלוגי שבו אמור להסביר את הבעיה שלי. הצילו!!!! אני מסובכת!!!!
נ.ב. ברוח הביקורת כאן, אחרי כל התשבחות והשאפו הגדול, קצת מפריע לי שאין כלכך אזכור והשפעה של ירידת הדורות על מהלך הספר, וזה בעיה גם ספרותית וגם השקפתית, לשם הרעיון, יוחנן אמור להערכתי לסיים שמונה עשרה הרבה לפני שאר תלמידי הישיבה בפראג... וזו דוגמא שולית ממש. אנחנו חונכנו על זה שאין לנו השגה בדרגתם הרוחנית של דורות קודמים וודאי שלא ממרחק שכזה, ובספר לעומת זאת, מלבד אי אלו הבדלים בסגנון הלימוד יוחנן לא מרגיש בשום שלב לא שווה ערך מבחינה רוחנית. וכן יהודי העבר מתייחסים אליו מבחינה זו כשווה בין שווים או מתפעלים מהחלטותיו ההרואיות. איך בחור מ2020 עם כל מה שזה אומר ובלי לגרוע מאומה מגודלם ורמתם הרוחנית של בחורי הדור הזה, מסתובב לו בנחת בינות לדורות שידעו מה זה מסירות נפש, מה זה אמת, מה זה עבודת ה' אמיתית וכו' וכו'. אבל חוץ מזה , באמת שמושלם!!!