אבל אשמים אנחנו...

אזי שמש · 25/9/16

רחלים -תודה!!!

לנדא · 25/9/16

א. האשכול לא בא לשפוט ח"ו אלא לעו-רר...ולהעלות שוב ושוב למודעות.

ב. כשרואים תגובה כמו זו:

נכתב ע"י חסיד נלהב;2250233:
מי שרוצה ילד בוגר בריא בנפשו שמסוגל לקבל החלטות ולטעות, שלא יקשיב לכל האמהות הדאגניות אלא יסמוך עליו מגיל צעיר ויתן לו עצמאות כמה שיותר.
"סכנה במדרכות" "סכנה ברחוב" הכל נכון, אבל הילד יצא תינוק מפונק, עדיף נכון?

כאן, עולה באמת הכאב על כך שאיבדנו כל קנה מידה, על כך שסדרי העדיפות שלנו כ"כ משובשים...

בשמירה על הילדים אין שום סתיירה לחינוך לבגרות ועצמאות, מתי נדע לעשות את ההפרדה הזו!
ילד אמור להיות מחונך לעשות בעצמאות מלאה משימות התואמות את גילו!!
(וכמו שמחובתינו ההורית לשמור עליו בתחומים שאינו יכול להתמודד עימם, כך מחובתינו לדאוג שיתפתח כראוי ולא יגדל כמפונק, בתחומים שהוא כן מסוגל.)
אז כן...
עדיף בהחלט לגדל "ילד מפונק" מאשר ח"ו למצא את עצמכם לא מגדליים אותו בשל אסון, חס וחלילה.... (ושוב, שמירה על הילדים אינה קשורה כלל לפינוק, ואינה מחנכת לכך......)

נראה שבמקרה דנן "מצוה לא לומר דבר שאינו נשמע"...

ולנו נותר רק להתפלל, לא רק על עצמינו אלא גם על האחרים...

ולמרות זאת אגיב: אני מניחה שיש כאלו שמתלבטים אם לחשוב כמו ההודעה הנ"ל והם כרגע "מתבוננים מהצד" בדבריו וחושבים שאולי בעצם, יכול להיות שהוא צודק....?
אולי הסיכון קטן יחסית לסיכון של "הילד המפונק"?
לכל אלו, יש סיכוי גבוה שתגובה מקצינה, שמציגה את האבסורד שבדברים תנער אותם מעיוות החשיבה הזה...
ולכן אחזור ואשאל:
האם אכן עדיף ילד: "תינוק עצמאי-מת" ח"ו מ"תינוק שמור - חי"....?

ואין בדבר זה שום סתירה לחינוך לעצמאות כפי שכתבתי בהמשך... לגבי סדרי העדיפות הנכונים בחינוך לעצמאות...

GRN · 25/9/16

לנדא · 25/9/16

ולכן הדגשתי מפורשות בדיוק על אלו דברים היא נאמרה...
ה' עדי, (ויעידו גם חברי הפורום...) שזה לא הסגנון שלי בד"כ....
אך,
מי שמסוגל לומר שעדיף "סכנה בכביש ובמדרכות" מתינוק מפונק, זקוק לניעור רציני מאד מאד!!!

GRN · 25/9/16

נכתב ע"י לנדא;2250798:
ולכן הדגשתי מפורשות בדיוק על אלו דברים היא נאמרה...
ה' עדי, (ויעידו גם חברי הפורום...) שזה לא הסגנון שלי בד"כ....
אך,
מי שמסוגל לומר שעדיף "סכנה בכביש ובמדרכות" מתינוק מפונק, זקוק לניעור רציני מאד מאד!!!

הלכתי לבדוק
הוא לא כתב שעדיף סכנה בכביש ובמדרכות
אלא כתב שזה נכון שיש סכנה בכביש ובמדרכות,
ולפי הבנתי התכוון לומר שיחד עם זאת יש לשים לב לפינוק שיכול להתעורר (לא אני כתבתי את הדברים, וזאת גם אינה דעתי (להבנתי, פינוק אינו הנושא כאן), אבל בכל אופן - מה שכתבת זה לא מה שהוא כתב)

ואחרי הכל - גם אם האדם זקוק לניעור, לא יועיל שום פוסט שיכתבו כאן בפורום, על אחת כמה וכמה פוסט כזה שהופך אותו למקרה אבוד או למי שמעוניין לקבור את בניו בגאווה (ה' ישמור וירחם).

שרינה · 25/9/16

ממש מזעזע המקרה שתיארת.בעיקרון אם היה מדובר בגילאי 6 ו4 הייתי אומרת שכנראה הגננת לא חשבה הרבה יותר מידי על גילן המדוייק
אבל התמיהה היא על המטפלת שנתנה לקטנה לצאת יחד עם זה בן השנה וקצת.זה כבר אשמים אנחנו-אלו שמרגילים את הציבור שילדה בת שש יכולה להוציא את אחיה הקטן מהמעון וללכת עם עגלה שמסתירה לה את שדה הראייה.ואז כשבאה ילדה בת ארבע להוציא המטפלת לא בדיוק מסתכלת על הגיל של הזאטוטה כי מה זה משנה 6 או 4?זה ילדה ענקית!!!

מה שבטוח זה שהמקרים האלו מזכירים לנו שעל כל ילד יש שמירה מיוחדת מלמעלה!!הבן שלי כשהיה בן שנתיים השתחל פעמיים החוצה מדלת המעון יש לחנייה מסוכנת ובחסדי שמיים לא קרה לו כלום!!

סטודיו פלאש · 25/9/16

נכתב ע"י רחלים;2250520:
אני קוראת את האשכול הזה כהרפיית השכבה,
מצדיקה בליבי את כל הנאמר,
גם אני לא מבינה את האנשים שעליהם הכתוב נאמר,
מעולם לא שלחתי את ילדיי לבד לגן, ולא נתתי להם מיני חלק מהסכנות כאן.
אבל..
אני קוראת פה תגובות של אנשים וקצת אני רוצה לתת לכם מהצד השני של המטבע:

יש לי ילד בן שנתיים ושמונה, פעם כבר כתבתי עליו פה.
הוא ילד שלא שמע עד גיל שנתיים+ ולא ידענו.
בנוסף היה לו פוליפ גדול באף שמנע ממנו להכניס מספיק חמצן, וגם לא ידענו.
רק ידענו שהוא ילד קשה.
היה לי קשה. מאד.
אני לא יודעת אם לפרט, אבל אני רוצה לכתוב כדי שאולי לא כ"כ תשפטו כל מקרה שאתם רואים,
תנסו לראות אם יש עוד צדדים למטבע.

המעבר שלו מהנקה לבקבוק, לקח זמן הוא היה נחנק המון, בדקנו לשון קשורה אמרו שלא כדאי לחתוך כי היא רק מעט קשורה, המעבר לאוכל מוצק לקח זמן, וגם אחרי שלמד לאכול לא אהב כמעט שום דבר,
הייתי מכינה לו פירה, לא רוצה, עוף, לא רוצה, ביצה לא רוצה, פתיתים, לא, אורז לא, תפו"א מבושל מתובל-כן, תפו"א מבושל בתיבול פשוט- לא. לחם עם שוקולד- לא, לחם עם דברים אחרים-לא.
רק גבינה עם זיתים, לחם עם סחוג, לחם עם טונה, וקציצות. גם את מה שאהב, לפעמים הוא לא רצה והיה זורק ולוקח מהארון ביסלי,
הייתי מכינה לו ארבע פעמים ארוחה אחת כל פעם משהו אחר והיה זורק ולוקח ביסלי,
עד שהתייאשתי הסכמתי לו.
באותו זמן היה לי כ"כ קשה איתו שרציתי הפסקה, ואז גיליתי שאני בהריון.
הייתי יורדת איתו בבוקר לקחת את הגדול שלי להסעה לגן, הוא לא הסכים לתת לי יד, בשום פנים.
טוב, גם אני בשום פנים לא מסכימה לתת לו להתקרב לכביש כשאנו מחכים להסעה אז אני תופסת אותו והוא בוכה ומתפתל להשתחרר מידי הלופתת אותו, עד שהגדול עלה להסעה ואז הייתי משחררת אותו ורצה אחריו למקום שליבו חפץ, בשום פנים ואופן הילד לא הסכים לתת יד אם הייתי מכריחה אותו, היה משטח על הרצפה ומפיל את עצמו למטה בכל רגע, עד שהייתי מתייאשת, רצה אחריו וכשהגיע הזמן לעלות הביתה, הייתי מרימה אותו בכח בעודו מתפתל עד שעולה הביתה קומה שלישית, ומפילה אותו על הספה. מהכובד. הוא היה מכביד את משקלו בשביל לשחרר עצמו ממני.
התיאור הזה נמשך עד גיל שנתיים וחצי בכל מיני מקומות, לא רק בהסעה, בשום פנים הוא לא הסכים לתת יד, הייתי חייבת ללכת איתו עם עגלת תאומים אפילו לחמש דקות, כי הוא היה בורח לכביש. ואיזה בכיות בעגלה, עד שלפעמים שחררתי אותו,
ויש לו קצב משלו,
הוא לא יתקדם עד שאני אתקדם, (עד היום קורה לפעמים) אז אני הולכת קצת ורצה אחורה לראות שהוא אחרי ומקדמת טיפה ורצה אחור כך הלוך ושוב הלוך ושוב.
מה שקרה שיום אחד הוא התקרב לכביש, לא ירד, אני הייתי באמצע לחזור חזרה להביא אותו, מרחק של כחמש מטר,
איזה צעקות חטפתי, אשה אחת, צורחת עלי: איך הוא מתקרב לכביש ואיזו חסרת אחריות אני, ואיך אני לא מחזיקה לו יד ליד הכביש, והעיקר הדתיים האלו מביאים ילדים ולא יודעים לגדל אותם וכו'
נראה לכם שאני יכולה להסביר לה את כל קורות חיי וחייו?

ולנדנדה הוא היה מתקרב 10 פעמים בגינה, הייתי רצה אליו כל פעם ומצילה אותו ברגע האחרון, כי פעם רציתי לבדוק אולי סוף סוף הוא יקבל שכל, (היום הוא כבר קיבל ב"ה) הוא בכלל לא היה מסתכל עליה, ויש לי עוד תינוק איתי לשמור עליו.

כתבתי רק חלק קטן מהקורות איתו אין לי כח לכתוב הכל, זה ארוך מאד, אבל כדי שתבינו שלפעמים זה לא הורים חסרי אחריות, לפעמים תחכו רק טיפה, אולי תראו משהו אחר.

כי אני חטפתי הרבה הערות, בעיקר על זה שאני לא נותנת לו יד, אבל אם תנסו להבין, ואולי להאיר במבט פחות ביקורתי, אולי תקבלו הסבר, שייתן לכם להבין מעט יותר.

התגובה שלך מזעזעת אותי
ואו, איך עוברים כאלה דברים...
תצליחי ותרווי ממנו נחת כפל כפליים על כל העמל שאת משקיעה בו

אישה · 26/9/16

...

נכתב ע"י רחלים;2250520:
אני קוראת את האשכול הזה כהרפיית השכבה,
מצדיקה בליבי את כל הנאמר,
גם אני לא מבינה את האנשים שעליהם הכתוב נאמר,
מעולם לא שלחתי את ילדיי לבד לגן, ולא נתתי להם מיני חלק מהסכנות כאן.
אבל..
אני קוראת פה תגובות של אנשים וקצת אני רוצה לתת לכם מהצד השני של המטבע:

יש לי ילד בן שנתיים ושמונה, פעם כבר כתבתי עליו פה.
הוא ילד שלא שמע עד גיל שנתיים+ ולא ידענו.
בנוסף היה לו פוליפ גדול באף שמנע ממנו להכניס מספיק חמצן, וגם לא ידענו.
רק ידענו שהוא ילד קשה.
היה לי קשה. מאד.
אני לא יודעת אם לפרט, אבל אני רוצה לכתוב כדי שאולי לא כ"כ תשפטו כל מקרה שאתם רואים,
תנסו לראות אם יש עוד צדדים למטבע.

המעבר שלו מהנקה לבקבוק, לקח זמן הוא היה נחנק המון, בדקנו לשון קשורה אמרו שלא כדאי לחתוך כי היא רק מעט קשורה, המעבר לאוכל מוצק לקח זמן, וגם אחרי שלמד לאכול לא אהב כמעט שום דבר,
הייתי מכינה לו פירה, לא רוצה, עוף, לא רוצה, ביצה לא רוצה, פתיתים, לא, אורז לא, תפו"א מבושל מתובל-כן, תפו"א מבושל בתיבול פשוט- לא. לחם עם שוקולד- לא, לחם עם דברים אחרים-לא.
רק גבינה עם זיתים, לחם עם סחוג, לחם עם טונה, וקציצות. גם את מה שאהב, לפעמים הוא לא רצה והיה זורק ולוקח מהארון ביסלי,
הייתי מכינה לו ארבע פעמים ארוחה אחת כל פעם משהו אחר והיה זורק ולוקח ביסלי,
עד שהתייאשתי הסכמתי לו.
באותו זמן היה לי כ"כ קשה איתו שרציתי הפסקה, ואז גיליתי שאני בהריון.
הייתי יורדת איתו בבוקר לקחת את הגדול שלי להסעה לגן, הוא לא הסכים לתת לי יד, בשום פנים.
טוב, גם אני בשום פנים לא מסכימה לתת לו להתקרב לכביש כשאנו מחכים להסעה אז אני תופסת אותו והוא בוכה ומתפתל להשתחרר מידי הלופתת אותו, עד שהגדול עלה להסעה ואז הייתי משחררת אותו ורצה אחריו למקום שליבו חפץ, בשום פנים ואופן הילד לא הסכים לתת יד אם הייתי מכריחה אותו, היה משטח על הרצפה ומפיל את עצמו למטה בכל רגע, עד שהייתי מתייאשת, רצה אחריו וכשהגיע הזמן לעלות הביתה, הייתי מרימה אותו בכח בעודו מתפתל עד שעולה הביתה קומה שלישית, ומפילה אותו על הספה. מהכובד. הוא היה מכביד את משקלו בשביל לשחרר עצמו ממני.
התיאור הזה נמשך עד גיל שנתיים וחצי בכל מיני מקומות, לא רק בהסעה, בשום פנים הוא לא הסכים לתת יד, הייתי חייבת ללכת איתו עם עגלת תאומים אפילו לחמש דקות, כי הוא היה בורח לכביש. ואיזה בכיות בעגלה, עד שלפעמים שחררתי אותו,
ויש לו קצב משלו,
הוא לא יתקדם עד שאני אתקדם, (עד היום קורה לפעמים) אז אני הולכת קצת ורצה אחורה לראות שהוא אחרי ומקדמת טיפה ורצה אחור כך הלוך ושוב הלוך ושוב.
מה שקרה שיום אחד הוא התקרב לכביש, לא ירד, אני הייתי באמצע לחזור חזרה להביא אותו, מרחק של כחמש מטר,
איזה צעקות חטפתי, אשה אחת, צורחת עלי: איך הוא מתקרב לכביש ואיזו חסרת אחריות אני, ואיך אני לא מחזיקה לו יד ליד הכביש, והעיקר הדתיים האלו מביאים ילדים ולא יודעים לגדל אותם וכו'
נראה לכם שאני יכולה להסביר לה את כל קורות חיי וחייו?

ולנדנדה הוא היה מתקרב 10 פעמים בגינה, הייתי רצה אליו כל פעם ומצילה אותו ברגע האחרון, כי פעם רציתי לבדוק אולי סוף סוף הוא יקבל שכל, (היום הוא כבר קיבל ב"ה) הוא בכלל לא היה מסתכל עליה, ויש לי עוד תינוק איתי לשמור עליו.

כתבתי רק חלק קטן מהקורות איתו אין לי כח לכתוב הכל, זה ארוך מאד, אבל כדי שתבינו שלפעמים זה לא הורים חסרי אחריות, לפעמים תחכו רק טיפה, אולי תראו משהו אחר.

כי אני חטפתי הרבה הערות, בעיקר על זה שאני לא נותנת לו יד, אבל אם תנסו להבין, ואולי להאיר במבט פחות ביקורתי, אולי תקבלו הסבר, שייתן לכם להבין מעט יותר.

הסיפור הזה לא קל עם הילד הנ''ל.
אך לא זה הענין ואת סטית מהנושא.
תמיד יש מיקרים יוצאי דופן - ולא על זה דובר פה.
תיארו פה בכלליות את המצב שיש אוכלוסיה מסוימת של הורים שבאיזשהוא מקום בוחרים להיות שאננים בנושא הזה של בטיחות ילדיהם אם זה חזרה מאוחר בלילה בשעות לא שעות ללא ליווי ואם זה שילד בן 5 מחזיר את אחיו בן החצי שנה מהמטפלת וכד'.... כמו שתיארו.
אגב, הילד שלך עושה רושם שהבעיה שלו היא בעיקר בגבולות, הקטע עם האוכל שתיארת זה גם קטע של שליטה ובדיקת גבולות. גם זה שהוא נחנק זה משחקי שליטה ובדיקת גבולות, (יש ילדים ש"מתעלפים מתוך בכי" וזה בסה''כ ענין של שליטה (לא מכלילה את כולם) וכשעולים על זה הוקוס פוקוס ה"התעלפויות נעלמות" וזה בדוק מנסיון... הקטע של החנק הוא על אותו בסיס - יש לי עוד המון לפרט בענין אבל זה כבר נושא של הנחיית הורים - אין לי כוונה לפתוח אשכול בנושא הזה - כי זה נושא שאין לו סוףףףף)
מה שהפריע לי שאת כתבת נגד השיפוט, אף אחד לא שפט. וזה באמת ענין של לדון לכף זכות, אבל אין לזה קשר לענין הבטיחות.
פשוט מאד עוררו פה נושא מאד חשוב! זה הכל! ויש הרבה מה לעורר בנושא!
ותודה למי שהעלתה את הנושא החשוב הזה.
ואל לנו להיות אדישים בענין, אלא להמשיך ולעורר ולהעיר אם רואים לנכון לעשות כן.
הסיפור שלך חיזק בעיני את הענין של לדון לכף זכות, שלא תמיד אנחנו רואים את התמונה המלאה. הרבה נחת שיהיה לך. תודה על החיזוק.

לנדא · 26/9/16

נכתב ע"י GRN;2250812:
הלכתי לבדוק
הוא לא כתב שעדיף סכנה בכביש ובמדרכות
אלא כתב שזה נכון שיש סכנה בכביש ובמדרכות,
ולפי הבנתי התכוון לומר שיחד עם זאת יש לשים לב לפינוק שיכול להתעורר (לא אני כתבתי את הדברים, וזאת גם אינה דעתי (להבנתי, פינוק אינו הנושא כאן), אבל בכל אופן - מה שכתבת זה לא מה שהוא כתב)

לענ"ד הבעיה הגדולה של הדור שלנו היא:
סדרי עדיפות שגויים....

אמהות לא יתנו לילדן בן השלוש להתנסות במזיגת כוס מים לעצמו, כי "זה ישפך לו ולמי יש כח לנקות"...
הן לא יתנו לילד להוציא גופיה בעצמו מהארון, כי"הוא הופך לי את כל הארון"....
(ואת הנ"ל שמעתי לא פעם ולא פעמים מאמהות!!! ש...)
הן כן יתנו לו לחצות כביש לבד... כדי "לחנך לעצמאות וחוסר פינוק"....

בואו נתחיל מחינוך לעצמאות בדברים שאינם שאלת חיים ומוות....

גלבוע · 26/9/16

נכתב ע"י ;2250895:
לענ"ד הבעיה הגדולה של הדור שלנו היא:
סדרי עדיפות שגויים....

אני מאמינה שהאמהות שלא נותנות להוציא גופיה מהארון, הן לא בדיוק אותן אמהות שכן נותנות עצמאות בדברים אחרים.
אז מה אם הן חיות באותו דור עם האמהות האחרות?

לנדא · 26/9/16

נכתב ע"י גלבוע;2250911:
אני מאמינה שהאמהות שלא נותנות להוציא גופיה מהארון, הן לא בדיוק אותן אמהות שכן נותנות עצמאות בדברים אחרים.
אז מה אם הן חיות באותו דור עם האמהות האחרות?

תתפלאי לשמוע, ששלשת הדוגמאות שנתתי שייכות לאותן אמהות.
חברה ששחה לי שלעולם לא תיתן לילדה בן השבע להוציא גרב לבד כי הוא מבלגן את המגירה, אך היא כן נותנת לו להחזיר מהגן 4 ילדים קטנים ממנו, "כי הוא לא מספיק עצמאי ואני מכריחה אותו לעשות את זה כדי שיתפתח ויגדל קצת"

אם אחרת שהתפלאה איך אני נותנת עצמאות לילדים שלי במזיגת כוס מים, במריחת לחם לבד וכד', כי הם שופכים ומלכלכים... ו"למי יש כח"... שולחת את ילדיה לשעות ארוכות לשיטוט ברחוב בלי השגחה (2 ילדים בני 3 ו-4), כי "אני סומכת עליהם שהם מספיק בוגרים ועצמאיים לא יעשו שטוית..."
וכן הלאה...

הדוגמאות אינן מצוצות מהאצבע! לדאבוני, הן אמיתיות...

עכשיו בואו נשים לב לפתרון החידה :
מה המשותף לאמא שלא נותנת להוציא גופייה, לא נותנת למזוג מים, כן נותנת להסתובב לבד, כן נותנת לילד להוציא את אחיו...
ה"עצלות" כן...

אוי... לא נעים בכלל לגלות זאת... אבל זה פשוט אומר את עצמו...
כל הדוגמאות נובעות מאותו שורש,
לפעמים העצלות, גורמת ל"חינוך לפינוק"...
ולפעמים היא באה במסווה של "חינוך לעצמאות"...

לתשומת ליבנו....

מה לעשות... בגידול ילדים אין הנחות...
נשאר לנו רק להתפלל שיהיו לנו הכוחות...

מלכי A1 · 26/9/16

חוץ מאיום החיים הצעירים,
חשבתם גם על חוויות לא נעימות שעוברות על ילד "אחראי ובוגר"(או שגם זה 'בריא' להתפתחות שלו?)
כמה גדולים הסיכויים שיתבלבל בכיוון וימצא את עצמו ברחוב מקביל(ה"גדול" בכה,לא אחותו הקטנה)
או ילדת בי"ס שדוחפת עגלה במפגש הרחובות ר' עקיבא וירושלים(!) ובעוד שכולם ממהרים להציב רגליים על מדרכה בטוחה-עוד לפני שהכתום יתחלף באדום
הילדה סמוקה מחום ולחץ, נאבקת בעגלה הסרבנית כדי לייצב אותה על הכביש(!)

גלבוע · 26/9/16

נכתב ע"י לנדא;2250943:
מה לעשות... בגידול ילדים אין הנחות...
נשאר לנו רק להתפלל שיהיו לנו הכוחות...

ואם התפילה לא נענתה?

(רק אני מכירה אמהות שיש להן יותר ילדים מאשר כח?
על כל מה שאמרת 'עצלות' אפשר גם לומר 'התמוטטות'.)

כלבבי · 26/9/16

נכתב ע"י גלבוע;2250956:
ואם התפילה לא נענתה?

(רק אני מכירה אמהות שיש להן יותר ילדים מאשר כח?
על כל מה שאמרת 'עצלות' אפשר גם לומר 'התמוטטות'.)

יותר ילדים מאשר כח. אחד המשפטים. אני הולכת לתלות את זה על הקיר במטבח. לעידוד

.sima d · 26/9/16

לנדא, כל הכבוד על האשכול והחדרת המודעות!!!
מבינה את ההיסטריה שהיית בה מאד (אחרי סיפור של ילדה בת 5.5 [ענקית!] ואחיה בן 3.5 שעקב "אי הבנה" חזרו מהחנות הביתה לבד ולאחר לחץ מטורף וחיפושים כשהחלטתי לחזור הביתה ולחפשם שם, הם בינתיים חזרו לחנות כי לא מצאו אותי בבית והבטיחו שמישהו העביר אותם את הכביש - סיפור שלא אני ולא הם נשכח לעולם!!)

למעשה, העיקר קבלו על עצמכם עוד התחזקות קטנה בנושא ובעז"ה זה יהיה עוד צעד קטן בהשתדלותנו למנוע את האסון הבא.

אישית אני בעקבות אשכול דומה שנפתח בעבר (לאחר שאיזה ילד נהרג בחציית כביש כשההורה מאחוריו) החלטתי שבנושא זהירות בדרכים צריכים אנחנו בעצמנו להקפיד יותר. והדוגמא האישית זה החינוך הכי טוב לילדים (כן, לא רק במידות...) ולכן בכביש מסוים בדרכי לעבודה (לא כשהילדים איתי ורואים, אני לבדי!) הייתי רגילה לחצות אותו במקום מסוים, קצת מסוכן כי זו היתה הדרך הקצרה, קבלתי על עצמי מאז להאריך את הדרך בעוד דקה וחצי ולחצות את הכביש במעבר חציה.

אז לנדא, אם מישהו כאן קצת יתחזק, ויסמוך קצת פחות על ילדיו (הבוגרים והאחראיים) והיה זה שכרך!

בברכת שנה טובה,
עם בשורות טובות לכולם!

רחלים · 26/9/16

נכתב ע"י אישה;2250884:
הסיפור הזה לא קל עם הילד הנ''ל.
אך לא זה הענין ואת סטית מהנושא.
תמיד יש מיקרים יוצאי דופן - ולא על זה דובר פה.
תיארו פה בכלליות את המצב שיש אוכלוסיה מסוימת של הורים שבאיזשהוא מקום בוחרים להיות שאננים בנושא הזה של בטיחות ילדיהם אם זה חזרה מאוחר בלילה בשעות לא שעות ללא ליווי ואם זה שילד בן 5 מחזיר את אחיו בן החצי שנה מהמטפלת וכד'.... כמו שתיארו.
אגב, הילד שלך עושה רושם שהבעיה שלו היא בעיקר בגבולות, הקטע עם האוכל שתיארת זה גם קטע של שליטה ובדיקת גבולות. גם זה שהוא נחנק זה משחקי שליטה ובדיקת גבולות, (יש ילדים ש"מתעלפים מתוך בכי" וזה בסה''כ ענין של שליטה (לא מכלילה את כולם) וכשעולים על זה הוקוס פוקוס ה"התעלפויות נעלמות" וזה בדוק מנסיון... הקטע של החנק הוא על אותו בסיס - יש לי עוד המון לפרט בענין אבל זה כבר נושא של הנחיית הורים - אין לי כוונה לפתוח אשכול בנושא הזה - כי זה נושא שאין לו סוףףףף)
מה שהפריע לי שאת כתבת נגד השיפוט, אף אחד לא שפט. וזה באמת ענין של לדון לכף זכות, אבל אין לזה קשר לענין הבטיחות.
פשוט מאד עוררו פה נושא מאד חשוב! זה הכל! ויש הרבה מה לעורר בנושא!
ותודה למי שהעלתה את הנושא החשוב הזה.
ואל לנו להיות אדישים בענין, אלא להמשיך ולעורר ולהעיר אם רואים לנכון לעשות כן.
הסיפור שלך חיזק בעיני את הענין של לדון לכף זכות, שלא תמיד אנחנו רואים את התמונה המלאה. הרבה נחת שיהיה לך. תודה על החיזוק.

לא הבנת.
כל אחד קורא את האשכול ועונה בהתאם למה שהאשכול מעורר בו.
אני באופן אישי קראתי ברגשות מעורבים, מצד אחד הבנתי את כל המזדעזעים,
מצד שני צעקתי בלב, אל תשפטו, אל תדונו, אל תצעקו, אתם לא יודעים את כל התמונה.

אז עזרתם? תודו לה' ששלח אתכם להיות שלוחי מצווה.
אני חושבת שצריך לומר בעדינות: הוא רץ לך לכביש, תפסתי אותו.
בלי לשפוט בלי לחכות שהיא תענה לך, ומי אמר שזה מהפקרות?
מה זה אל תדון אדם עד שתגיע למקומו?
ומה זה לדון לכף זכות?

ד.א. האבחון שעשית לבני קצת מצחיק, עברתי מאות אבחונים ובדיקות, ולא כתבתי שם רבע ממה שעברתי, אז לא מאבחנים מישהו בלי לדעת עליו כלום. ולא, אין לו בעיה בהצבת גבולות. גם לי אין בעיה בהצבת גבולות, וזה לא המקרה. לא נמשיך כאן.

GRN · 26/9/16

נכתב ע"י לנדא;2250943:
תתפלאי לשמוע, ששלשת הדוגמאות שנתתי שייכות לאותן אמהות.
חברה ששחה לי שלעולם לא תיתן לילדה בן השבע להוציא גרב לבד כי הוא מבלגן את המגירה, אך היא כן נותנת לו להחזיר מהגן 4 ילדים קטנים ממנו, "כי הוא לא מספיק עצמאי ואני מכריחה אותו לעשות את זה כדי שיתפתח ויגדל קצת"

אם אחרת שהתפלאה איך אני נותנת עצמאות לילדים שלי במזיגת כוס מים, במריחת לחם לבד וכד', כי הם שופכים ומלכלכים... ו"למי יש כח"... שולחת את ילדיה לשעות ארוכות לשיטוט ברחוב בלי השגחה (2 ילדים בני 3 ו-4), כי "אני סומכת עליהם שהם מספיק בוגרים ועצמאיים לא יעשו שטוית..."
וכן הלאה...

הדוגמאות אינן מצוצות מהאצבע! לדאבוני, הן אמיתיות...

עכשיו בואו נשים לב לפתרון החידה :
מה המשותף לאמא שלא נותנת להוציא גופייה, לא נותנת למזוג מים, כן נותנת להסתובב לבד, כן נותנת לילד להוציא את אחיו...
ה"עצלות" כן...

אוי... לא נעים בכלל לגלות זאת... אבל זה פשוט אומר את עצמו...
כל הדוגמאות נובעות מאותו שורש,
לפעמים העצלות, גורמת ל"חינוך לפינוק"...
ולפעמים היא באה במסווה של "חינוך לעצמאות"...

לתשומת ליבנו....

מה לעשות... בגידול ילדים אין הנחות...
נשאר לנו רק להתפלל שיהיו לנו הכוחות...

אנחנו כנראה חיות על כוכבים אחרים לגמרי
לא מכירה כאלו סיטואציות, בכלל.

במבה נוגט · 26/9/16

נכתב ע"י GRN;2251016:
אנחנו כנראה חיות על כוכבים אחרים לגמרי
לא מכירה כאלו סיטואציות, בכלל.

GRN, נראה לי שכל ה"אנטי" שפיתחת פה לאורך האשכול הוא פשוט כי חלק מהניקיות מדברות על דברים הזויים באמת שאף אמא שפויה לא יכולה לקבל, כמו ילד בן 5 שמחזיר ילד בן שנתיים מהמטפלת. חלק אחר מדבר על דברים שנתונים לויכוח ולשיקול דעת, כמו האם מותר לילד בן שנתיים וחצי לטפס על המגלשה. את מנקודת המבט שלך וגם מהכרות עם סביבתך חושבת שכולם מדברים על הסוג השני ומתעצבנת מחרדתיות היתר, והן שמדברות על הסוג הראשון לא מבינות את השאננות שלך ואיך את מסוגלת לומר שאת מחנכת לעצמאות - המילים שהן שומעות על ההתנהגויות הכי מסוכנות והכי בלתי אחראיות.

ariels · 26/9/16

לנדא, הסיפור שלך מזעזע.
ואני מצטרפת לכל התודות על העלאת המודעות.
זה בלתי נתפס שמטפלת תשחרר את התינוק עם אחות בת 4,
וזה קורה רק בגלל שהדברים הללו הפכו לסוג של "נורמה" מעוותת.
הרי אם נעצור שניה לחשוב בהיגיון -
אין מצב שבת ה-4 באמת יכולה להיות אחראית עליו.
גם אם היא ילדה מאוד בוגרת...

רואים את זה כל הזמן ברחוב.
ילדה בת 5 צועדת בגאון עם אח בן שנתיים.
הדרך די קצרה, והם צריכים לחצות רק כביש אחד בדרך
(בדיוק לצד תחנת אוטובוס שבשעת צהרים עמוסה אוטובוסים)
הפעוט מדדה על שפת המדרכה, ממש על אבני השפה.
ב"ה שהילדה מספיק בוגרת כדי לבקש ממני שאעביר אותם כביש.
(גם אני בדרך... לקחת את בת השנתיים שלי...)
ה"י מה היה קורה אם הילד היה רץ לכביש או סתם מועד.

עוד מקרה -
צומת של 3 רחובות
ילד בערך בן 4-5 מוביל טיולון עם תינוק, חוצה את הצומת באלכסון
[דרך ארוכה שהיא ארוכה] רכב נעצר בחריקת בלמים.
הילד ממשיך ללכת בשלווה לצד השני.

עוד -
ילדי השכנה מהבניין ממול יוצאים מפתח הבניין והולכים יחד לאנשהו.
כעבור כמה דקות (הם כבר רחוקים) -
זאטוט בן שנתיים בערך מגיח אחריהם ורץ על המדרכה.
אני יורדת למטה (ב"ה שבדיוק הסתכלתי מהחלון) חוצה את הכביש,
תופסת אותו ומוליכה אותו הביתה.
האמא לא שמה לב שהוא יצא, אולי נחה, לא בדיוק הבנתי.

עוד סיפור
עם ילד גם בערך בגיל הנ"ל, משפחה אחרת.
ילדון יוצא מפתח הבניין לבד ומטייל לו על המדרכה.
בשלב מסויים הוא יורד לכביש ומתחיל לטייל להנאתו לאורך הכביש. פחד אימים.
ובכביש הזה יש אוטובוסים לאורך כל שעות היום.
ב"ה ששמנו לב והחזרנו אותו לידי אמו (שמשום מה לא הייתה מזועזעת).

ועוד לא דיברנו על סכנות אחרות, שהן לא סכנות בכביש.

ילדה בגן חובה. היום נגמר, אמא מתאחרת.
כל הילדות כבר הלכו הביתה.
הגננת יוצאת ומשאירה את הילדה עם בעלה (אדם חרדי, "ירא שמים").
אני אעצור כאן.
הילדה (שהיום בחורה) הייתה צריכה לעבור שיקום רציני וטיפול נפשי ארוך כדי לצאת מהסיפור הזה.
במקרה הזה המשפחה הרימה קול זעקה, בניגוד למקרים אחרים שלצערנו מטאטאים מתחת לשטיח, והגננת ובעלה עזבו את העיר (האם זה מועיל לשמירה על הילדות בעיר החדשה אליה הם עברו?

).

אישה · 26/9/16

נכתב ע"י ariels;2251079:
לנדא, הסיפור שלך מזעזע.
ואני מצטרפת לכל התודות על העלאת המודעות.
זה בלתי נתפס שמטפלת תשחרר את התינוק עם אחות בת 4,
וזה קורה רק בגלל שהדברים הללו הפכו לסוג של "נורמה" מעוותת.
הרי אם נעצור שניה לחשוב בהיגיון -
אין מצב שבת ה-4 באמת יכולה להיות אחראית עליו.
גם אם היא ילדה מאוד בוגרת...

רואים את זה כל הזמן ברחוב.
ילדה בת 5 צועדת בגאון עם אח בן שנתיים.
הדרך די קצרה, והם צריכים לחצות רק כביש אחד בדרך
(בדיוק לצד תחנת אוטובוס שבשעת צהרים עמוסה אוטובוסים)
הפעוט מדדה על שפת המדרכה, ממש על אבני השפה.
ב"ה שהילדה מספיק בוגרת כדי לבקש ממני שאעביר אותם כביש.
(גם אני בדרך... לקחת את בת השנתיים שלי...)
ה"י מה היה קורה אם הילד היה רץ לכביש או סתם מועד.

עוד מקרה -
צומת של 3 רחובות
ילד בערך בן 4-5 מוביל טיולון עם תינוק, חוצה את הצומת באלכסון
[דרך ארוכה שהיא ארוכה] רכב נעצר בחריקת בלמים.
הילד ממשיך ללכת בשלווה לצד השני.

עוד -
ילדי השכנה מהבניין ממול יוצאים מפתח הבניין והולכים יחד לאנשהו.
כעבור כמה דקות (הם כבר רחוקים) -
זאטוט בן שנתיים בערך מגיח אחריהם ורץ על המדרכה.
אני יורדת למטה (ב"ה שבדיוק הסתכלתי מהחלון) חוצה את הכביש,
תופסת אותו ומוליכה אותו הביתה.
האמא לא שמה לב שהוא יצא, אולי נחה, לא בדיוק הבנתי.

עוד סיפור
עם ילד גם בערך בגיל הנ"ל, משפחה אחרת.
ילדון יוצא מפתח הבניין לבד ומטייל לו על המדרכה.
בשלב מסויים הוא יורד לכביש ומתחיל לטייל להנאתו לאורך הכביש. פחד אימים.
ובכביש הזה יש אוטובוסים לאורך כל שעות היום.
ב"ה ששמנו לב והחזרנו אותו לידי אמו (שמשום מה לא הייתה מזועזעת).

ועוד לא דיברנו על סכנות אחרות, שהן לא סכנות בכביש.

ילדה בגן חובה. היום נגמר, אמא מתאחרת.
כל הילדות כבר הלכו הביתה.
הגננת יוצאת ומשאירה את הילדה עם בעלה (אדם חרדי, "ירא שמים").
אני אעצור כאן.
הילדה (שהיום בחורה) הייתה צריכה לעבור שיקום רציני וטיפול נפשי ארוך כדי לצאת מהסיפור הזה.
במקרה הזה המשפחה הרימה קול זעקה, בניגוד למקרים אחרים שלצערנו מטאטאים מתחת לשטיח, והגננת ובעלה עזבו את העיר (האם זה מועיל לשמירה על הילדות בעיר החדשה אליה הם עברו? ).

פגיעות בנפש לעיתים לא פחות קשות מפגיעות בגוף...
יש אמהות שאין להן בכלל את המודעות לכך... אני אישית חושבת שיש לעשות איזשהוא כנס בכל עיר בנושא... אני רואה בשכונה שלי אמהות שבכלל לא מבינות על מה אני מדברת
וקורים דברים, אני לא מדמיינת...