כאן, עולה באמת הכאב על כך שאיבדנו כל קנה מידה, על כך שסדרי העדיפות שלנו כ"כ משובשים...נכתב ע"י חסיד נלהב;2250233:מי שרוצה ילד בוגר בריא בנפשו שמסוגל לקבל החלטות ולטעות, שלא יקשיב לכל האמהות הדאגניות אלא יסמוך עליו מגיל צעיר ויתן לו עצמאות כמה שיותר.
"סכנה במדרכות" "סכנה ברחוב" הכל נכון, אבל הילד יצא תינוק מפונק, עדיף נכון?
נכתב ע"י לנדא;2250798:ולכן הדגשתי מפורשות בדיוק על אלו דברים היא נאמרה...
ה' עדי, (ויעידו גם חברי הפורום...) שזה לא הסגנון שלי בד"כ....
אך,
מי שמסוגל לומר שעדיף "סכנה בכביש ובמדרכות" מתינוק מפונק, זקוק לניעור רציני מאד מאד!!!
התגובה שלך מזעזעת אותינכתב ע"י רחלים;2250520:אני קוראת את האשכול הזה כהרפיית השכבה,
מצדיקה בליבי את כל הנאמר,
גם אני לא מבינה את האנשים שעליהם הכתוב נאמר,
מעולם לא שלחתי את ילדיי לבד לגן, ולא נתתי להם מיני חלק מהסכנות כאן.
אבל..
אני קוראת פה תגובות של אנשים וקצת אני רוצה לתת לכם מהצד השני של המטבע:
יש לי ילד בן שנתיים ושמונה, פעם כבר כתבתי עליו פה.
הוא ילד שלא שמע עד גיל שנתיים+ ולא ידענו.
בנוסף היה לו פוליפ גדול באף שמנע ממנו להכניס מספיק חמצן, וגם לא ידענו.
רק ידענו שהוא ילד קשה.
היה לי קשה. מאד.
אני לא יודעת אם לפרט, אבל אני רוצה לכתוב כדי שאולי לא כ"כ תשפטו כל מקרה שאתם רואים,
תנסו לראות אם יש עוד צדדים למטבע.
המעבר שלו מהנקה לבקבוק, לקח זמן הוא היה נחנק המון, בדקנו לשון קשורה אמרו שלא כדאי לחתוך כי היא רק מעט קשורה, המעבר לאוכל מוצק לקח זמן, וגם אחרי שלמד לאכול לא אהב כמעט שום דבר,
הייתי מכינה לו פירה, לא רוצה, עוף, לא רוצה, ביצה לא רוצה, פתיתים, לא, אורז לא, תפו"א מבושל מתובל-כן, תפו"א מבושל בתיבול פשוט- לא. לחם עם שוקולד- לא, לחם עם דברים אחרים-לא.
רק גבינה עם זיתים, לחם עם סחוג, לחם עם טונה, וקציצות. גם את מה שאהב, לפעמים הוא לא רצה והיה זורק ולוקח מהארון ביסלי,
הייתי מכינה לו ארבע פעמים ארוחה אחת כל פעם משהו אחר והיה זורק ולוקח ביסלי,
עד שהתייאשתי הסכמתי לו.
באותו זמן היה לי כ"כ קשה איתו שרציתי הפסקה, ואז גיליתי שאני בהריון.
הייתי יורדת איתו בבוקר לקחת את הגדול שלי להסעה לגן, הוא לא הסכים לתת לי יד, בשום פנים.
טוב, גם אני בשום פנים לא מסכימה לתת לו להתקרב לכביש כשאנו מחכים להסעה אז אני תופסת אותו והוא בוכה ומתפתל להשתחרר מידי הלופתת אותו, עד שהגדול עלה להסעה ואז הייתי משחררת אותו ורצה אחריו למקום שליבו חפץ, בשום פנים ואופן הילד לא הסכים לתת יד אם הייתי מכריחה אותו, היה משטח על הרצפה ומפיל את עצמו למטה בכל רגע, עד שהייתי מתייאשת, רצה אחריו וכשהגיע הזמן לעלות הביתה, הייתי מרימה אותו בכח בעודו מתפתל עד שעולה הביתה קומה שלישית, ומפילה אותו על הספה. מהכובד. הוא היה מכביד את משקלו בשביל לשחרר עצמו ממני.
התיאור הזה נמשך עד גיל שנתיים וחצי בכל מיני מקומות, לא רק בהסעה, בשום פנים הוא לא הסכים לתת יד, הייתי חייבת ללכת איתו עם עגלת תאומים אפילו לחמש דקות, כי הוא היה בורח לכביש. ואיזה בכיות בעגלה, עד שלפעמים שחררתי אותו,
ויש לו קצב משלו,
הוא לא יתקדם עד שאני אתקדם, (עד היום קורה לפעמים) אז אני הולכת קצת ורצה אחורה לראות שהוא אחרי ומקדמת טיפה ורצה אחור כך הלוך ושוב הלוך ושוב.
מה שקרה שיום אחד הוא התקרב לכביש, לא ירד, אני הייתי באמצע לחזור חזרה להביא אותו, מרחק של כחמש מטר,
איזה צעקות חטפתי, אשה אחת, צורחת עלי: איך הוא מתקרב לכביש ואיזו חסרת אחריות אני, ואיך אני לא מחזיקה לו יד ליד הכביש, והעיקר הדתיים האלו מביאים ילדים ולא יודעים לגדל אותם וכו'
נראה לכם שאני יכולה להסביר לה את כל קורות חיי וחייו?
ולנדנדה הוא היה מתקרב 10 פעמים בגינה, הייתי רצה אליו כל פעם ומצילה אותו ברגע האחרון, כי פעם רציתי לבדוק אולי סוף סוף הוא יקבל שכל, (היום הוא כבר קיבל ב"ה) הוא בכלל לא היה מסתכל עליה, ויש לי עוד תינוק איתי לשמור עליו.
כתבתי רק חלק קטן מהקורות איתו אין לי כח לכתוב הכל, זה ארוך מאד, אבל כדי שתבינו שלפעמים זה לא הורים חסרי אחריות, לפעמים תחכו רק טיפה, אולי תראו משהו אחר.
כי אני חטפתי הרבה הערות, בעיקר על זה שאני לא נותנת לו יד, אבל אם תנסו להבין, ואולי להאיר במבט פחות ביקורתי, אולי תקבלו הסבר, שייתן לכם להבין מעט יותר.
נכתב ע"י רחלים;2250520:אני קוראת את האשכול הזה כהרפיית השכבה,
מצדיקה בליבי את כל הנאמר,
גם אני לא מבינה את האנשים שעליהם הכתוב נאמר,
מעולם לא שלחתי את ילדיי לבד לגן, ולא נתתי להם מיני חלק מהסכנות כאן.
אבל..
אני קוראת פה תגובות של אנשים וקצת אני רוצה לתת לכם מהצד השני של המטבע:
יש לי ילד בן שנתיים ושמונה, פעם כבר כתבתי עליו פה.
הוא ילד שלא שמע עד גיל שנתיים+ ולא ידענו.
בנוסף היה לו פוליפ גדול באף שמנע ממנו להכניס מספיק חמצן, וגם לא ידענו.
רק ידענו שהוא ילד קשה.
היה לי קשה. מאד.
אני לא יודעת אם לפרט, אבל אני רוצה לכתוב כדי שאולי לא כ"כ תשפטו כל מקרה שאתם רואים,
תנסו לראות אם יש עוד צדדים למטבע.
המעבר שלו מהנקה לבקבוק, לקח זמן הוא היה נחנק המון, בדקנו לשון קשורה אמרו שלא כדאי לחתוך כי היא רק מעט קשורה, המעבר לאוכל מוצק לקח זמן, וגם אחרי שלמד לאכול לא אהב כמעט שום דבר,
הייתי מכינה לו פירה, לא רוצה, עוף, לא רוצה, ביצה לא רוצה, פתיתים, לא, אורז לא, תפו"א מבושל מתובל-כן, תפו"א מבושל בתיבול פשוט- לא. לחם עם שוקולד- לא, לחם עם דברים אחרים-לא.
רק גבינה עם זיתים, לחם עם סחוג, לחם עם טונה, וקציצות. גם את מה שאהב, לפעמים הוא לא רצה והיה זורק ולוקח מהארון ביסלי,
הייתי מכינה לו ארבע פעמים ארוחה אחת כל פעם משהו אחר והיה זורק ולוקח ביסלי,
עד שהתייאשתי הסכמתי לו.
באותו זמן היה לי כ"כ קשה איתו שרציתי הפסקה, ואז גיליתי שאני בהריון.
הייתי יורדת איתו בבוקר לקחת את הגדול שלי להסעה לגן, הוא לא הסכים לתת לי יד, בשום פנים.
טוב, גם אני בשום פנים לא מסכימה לתת לו להתקרב לכביש כשאנו מחכים להסעה אז אני תופסת אותו והוא בוכה ומתפתל להשתחרר מידי הלופתת אותו, עד שהגדול עלה להסעה ואז הייתי משחררת אותו ורצה אחריו למקום שליבו חפץ, בשום פנים ואופן הילד לא הסכים לתת יד אם הייתי מכריחה אותו, היה משטח על הרצפה ומפיל את עצמו למטה בכל רגע, עד שהייתי מתייאשת, רצה אחריו וכשהגיע הזמן לעלות הביתה, הייתי מרימה אותו בכח בעודו מתפתל עד שעולה הביתה קומה שלישית, ומפילה אותו על הספה. מהכובד. הוא היה מכביד את משקלו בשביל לשחרר עצמו ממני.
התיאור הזה נמשך עד גיל שנתיים וחצי בכל מיני מקומות, לא רק בהסעה, בשום פנים הוא לא הסכים לתת יד, הייתי חייבת ללכת איתו עם עגלת תאומים אפילו לחמש דקות, כי הוא היה בורח לכביש. ואיזה בכיות בעגלה, עד שלפעמים שחררתי אותו,
ויש לו קצב משלו,
הוא לא יתקדם עד שאני אתקדם, (עד היום קורה לפעמים) אז אני הולכת קצת ורצה אחורה לראות שהוא אחרי ומקדמת טיפה ורצה אחור כך הלוך ושוב הלוך ושוב.
מה שקרה שיום אחד הוא התקרב לכביש, לא ירד, אני הייתי באמצע לחזור חזרה להביא אותו, מרחק של כחמש מטר,
איזה צעקות חטפתי, אשה אחת, צורחת עלי: איך הוא מתקרב לכביש ואיזו חסרת אחריות אני, ואיך אני לא מחזיקה לו יד ליד הכביש, והעיקר הדתיים האלו מביאים ילדים ולא יודעים לגדל אותם וכו'
נראה לכם שאני יכולה להסביר לה את כל קורות חיי וחייו?
ולנדנדה הוא היה מתקרב 10 פעמים בגינה, הייתי רצה אליו כל פעם ומצילה אותו ברגע האחרון, כי פעם רציתי לבדוק אולי סוף סוף הוא יקבל שכל, (היום הוא כבר קיבל ב"ה) הוא בכלל לא היה מסתכל עליה, ויש לי עוד תינוק איתי לשמור עליו.
כתבתי רק חלק קטן מהקורות איתו אין לי כח לכתוב הכל, זה ארוך מאד, אבל כדי שתבינו שלפעמים זה לא הורים חסרי אחריות, לפעמים תחכו רק טיפה, אולי תראו משהו אחר.
כי אני חטפתי הרבה הערות, בעיקר על זה שאני לא נותנת לו יד, אבל אם תנסו להבין, ואולי להאיר במבט פחות ביקורתי, אולי תקבלו הסבר, שייתן לכם להבין מעט יותר.
נכתב ע"י GRN;2250812:הלכתי לבדוק
הוא לא כתב שעדיף סכנה בכביש ובמדרכות
אלא כתב שזה נכון שיש סכנה בכביש ובמדרכות,
ולפי הבנתי התכוון לומר שיחד עם זאת יש לשים לב לפינוק שיכול להתעורר (לא אני כתבתי את הדברים, וזאת גם אינה דעתי (להבנתי, פינוק אינו הנושא כאן), אבל בכל אופן - מה שכתבת זה לא מה שהוא כתב)
אני מאמינה שהאמהות שלא נותנות להוציא גופיה מהארון, הן לא בדיוק אותן אמהות שכן נותנות עצמאות בדברים אחרים.נכתב ע"י ;2250895:לענ"ד הבעיה הגדולה של הדור שלנו היא:
סדרי עדיפות שגויים....
נכתב ע"י גלבוע;2250911:אני מאמינה שהאמהות שלא נותנות להוציא גופיה מהארון, הן לא בדיוק אותן אמהות שכן נותנות עצמאות בדברים אחרים.
אז מה אם הן חיות באותו דור עם האמהות האחרות?
נכתב ע"י לנדא;2250943:מה לעשות... בגידול ילדים אין הנחות...
נשאר לנו רק להתפלל שיהיו לנו הכוחות...
נכתב ע"י גלבוע;2250956:ואם התפילה לא נענתה?
(רק אני מכירה אמהות שיש להן יותר ילדים מאשר כח?
על כל מה שאמרת 'עצלות' אפשר גם לומר 'התמוטטות'.)
נכתב ע"י אישה;2250884:הסיפור הזה לא קל עם הילד הנ''ל.
אך לא זה הענין ואת סטית מהנושא.
תמיד יש מיקרים יוצאי דופן - ולא על זה דובר פה.
תיארו פה בכלליות את המצב שיש אוכלוסיה מסוימת של הורים שבאיזשהוא מקום בוחרים להיות שאננים בנושא הזה של בטיחות ילדיהם אם זה חזרה מאוחר בלילה בשעות לא שעות ללא ליווי ואם זה שילד בן 5 מחזיר את אחיו בן החצי שנה מהמטפלת וכד'.... כמו שתיארו.
אגב, הילד שלך עושה רושם שהבעיה שלו היא בעיקר בגבולות, הקטע עם האוכל שתיארת זה גם קטע של שליטה ובדיקת גבולות. גם זה שהוא נחנק זה משחקי שליטה ובדיקת גבולות, (יש ילדים ש"מתעלפים מתוך בכי" וזה בסה''כ ענין של שליטה (לא מכלילה את כולם) וכשעולים על זה הוקוס פוקוס ה"התעלפויות נעלמות" וזה בדוק מנסיון... הקטע של החנק הוא על אותו בסיס - יש לי עוד המון לפרט בענין אבל זה כבר נושא של הנחיית הורים - אין לי כוונה לפתוח אשכול בנושא הזה - כי זה נושא שאין לו סוףףףף)
מה שהפריע לי שאת כתבת נגד השיפוט, אף אחד לא שפט. וזה באמת ענין של לדון לכף זכות, אבל אין לזה קשר לענין הבטיחות.
פשוט מאד עוררו פה נושא מאד חשוב! זה הכל! ויש הרבה מה לעורר בנושא!
ותודה למי שהעלתה את הנושא החשוב הזה.
ואל לנו להיות אדישים בענין, אלא להמשיך ולעורר ולהעיר אם רואים לנכון לעשות כן.
הסיפור שלך חיזק בעיני את הענין של לדון לכף זכות, שלא תמיד אנחנו רואים את התמונה המלאה. הרבה נחת שיהיה לך. תודה על החיזוק.
אנחנו כנראה חיות על כוכבים אחרים לגמרינכתב ע"י לנדא;2250943:תתפלאי לשמוע, ששלשת הדוגמאות שנתתי שייכות לאותן אמהות.
חברה ששחה לי שלעולם לא תיתן לילדה בן השבע להוציא גרב לבד כי הוא מבלגן את המגירה, אך היא כן נותנת לו להחזיר מהגן 4 ילדים קטנים ממנו, "כי הוא לא מספיק עצמאי ואני מכריחה אותו לעשות את זה כדי שיתפתח ויגדל קצת"
אם אחרת שהתפלאה איך אני נותנת עצמאות לילדים שלי במזיגת כוס מים, במריחת לחם לבד וכד', כי הם שופכים ומלכלכים... ו"למי יש כח"... שולחת את ילדיה לשעות ארוכות לשיטוט ברחוב בלי השגחה (2 ילדים בני 3 ו-4), כי "אני סומכת עליהם שהם מספיק בוגרים ועצמאיים לא יעשו שטוית..."
וכן הלאה...
הדוגמאות אינן מצוצות מהאצבע! לדאבוני, הן אמיתיות...
עכשיו בואו נשים לב לפתרון החידה :
מה המשותף לאמא שלא נותנת להוציא גופייה, לא נותנת למזוג מים, כן נותנת להסתובב לבד, כן נותנת לילד להוציא את אחיו...
ה"עצלות" כן...
אוי... לא נעים בכלל לגלות זאת... אבל זה פשוט אומר את עצמו...
כל הדוגמאות נובעות מאותו שורש,
לפעמים העצלות, גורמת ל"חינוך לפינוק"...
ולפעמים היא באה במסווה של "חינוך לעצמאות"...
לתשומת ליבנו....
מה לעשות... בגידול ילדים אין הנחות...
נשאר לנו רק להתפלל שיהיו לנו הכוחות...
נכתב ע"י GRN;2251016:אנחנו כנראה חיות על כוכבים אחרים לגמרי
לא מכירה כאלו סיטואציות, בכלל.
נכתב ע"י ariels;2251079:לנדא, הסיפור שלך מזעזע.
ואני מצטרפת לכל התודות על העלאת המודעות.
זה בלתי נתפס שמטפלת תשחרר את התינוק עם אחות בת 4,
וזה קורה רק בגלל שהדברים הללו הפכו לסוג של "נורמה" מעוותת.
הרי אם נעצור שניה לחשוב בהיגיון -
אין מצב שבת ה-4 באמת יכולה להיות אחראית עליו.
גם אם היא ילדה מאוד בוגרת...
רואים את זה כל הזמן ברחוב.
ילדה בת 5 צועדת בגאון עם אח בן שנתיים.
הדרך די קצרה, והם צריכים לחצות רק כביש אחד בדרך
(בדיוק לצד תחנת אוטובוס שבשעת צהרים עמוסה אוטובוסים)
הפעוט מדדה על שפת המדרכה, ממש על אבני השפה.
ב"ה שהילדה מספיק בוגרת כדי לבקש ממני שאעביר אותם כביש.
(גם אני בדרך... לקחת את בת השנתיים שלי...)
ה"י מה היה קורה אם הילד היה רץ לכביש או סתם מועד.
עוד מקרה -
צומת של 3 רחובות
ילד בערך בן 4-5 מוביל טיולון עם תינוק, חוצה את הצומת באלכסון
[דרך ארוכה שהיא ארוכה] רכב נעצר בחריקת בלמים.
הילד ממשיך ללכת בשלווה לצד השני.
עוד -
ילדי השכנה מהבניין ממול יוצאים מפתח הבניין והולכים יחד לאנשהו.
כעבור כמה דקות (הם כבר רחוקים) -
זאטוט בן שנתיים בערך מגיח אחריהם ורץ על המדרכה.
אני יורדת למטה (ב"ה שבדיוק הסתכלתי מהחלון) חוצה את הכביש,
תופסת אותו ומוליכה אותו הביתה.
האמא לא שמה לב שהוא יצא, אולי נחה, לא בדיוק הבנתי.
עוד סיפור
עם ילד גם בערך בגיל הנ"ל, משפחה אחרת.
ילדון יוצא מפתח הבניין לבד ומטייל לו על המדרכה.
בשלב מסויים הוא יורד לכביש ומתחיל לטייל להנאתו לאורך הכביש. פחד אימים.
ובכביש הזה יש אוטובוסים לאורך כל שעות היום.
ב"ה ששמנו לב והחזרנו אותו לידי אמו (שמשום מה לא הייתה מזועזעת).
ועוד לא דיברנו על סכנות אחרות, שהן לא סכנות בכביש.
ילדה בגן חובה. היום נגמר, אמא מתאחרת.
כל הילדות כבר הלכו הביתה.
הגננת יוצאת ומשאירה את הילדה עם בעלה (אדם חרדי, "ירא שמים").
אני אעצור כאן.
הילדה (שהיום בחורה) הייתה צריכה לעבור שיקום רציני וטיפול נפשי ארוך כדי לצאת מהסיפור הזה.
במקרה הזה המשפחה הרימה קול זעקה, בניגוד למקרים אחרים שלצערנו מטאטאים מתחת לשטיח, והגננת ובעלה עזבו את העיר (האם זה מועיל לשמירה על הילדות בעיר החדשה אליה הם עברו? ).
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
19.11
י"ח חשוון
פתיחת
קורס בינה מלאכותית - חדשנות ב AI
קורס מקוצר
25.11
כ"ד
פתיחת
קורס פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
26.11
כ"ה חשוון
אירוע שיתופים ייחודי
בוטים מספרים על עצמם
בואו לשמוע בוגרים מובילים שלנו משתפים אתהסיפור מאחורי הבוטים הייחודיים שהם פיתחו.הצצה מרתקת לעולמות האוטומציה, החדשנות והפתרונות החכמים,עם הזדמנות ללמוד איך גם אתם יכולים לקחת חלק במהפכה הטכנולוגית.
הכניסה חופשית!
27.11
כ"ו חשוון
נפתחה ההרשמה!
קורס צילום חוץ, אירועים וסטודיו - עם בינה מלאכותית!
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס עיצוב גרפי ודיגיטל - בסילבוס חדש ומטורף!
מלגות גבוהות!
תהילים פרק קכו
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו: