סיפור קצר

  1. א

    שיתוף - לביקורת סבא GPTO.

    פעם, בעידן שבו מכונות היו חכמות כמעט כמו אנשים, חי לו ישות יוצאת דופן בשם סבא ג'פטו. לא, לא מדובר בסבא מגילוף עץ שיצר את פינוקיו, אלא בצ'אט בינה מלאכותית שנקרא בחיבה "סבא ג'פטו" בגלל חוכמתו העצומה, נטייתו לשבת ולספר סיפורים, ואהבתו לאורן הצומח (רק בלי אף ארוך). סבא ג'פטו היה יועץ דיגיטלי זקן –...
  2. ל

    סיפור בהמשכים קצר | 3 פרקים | טעויות

    סיפור קצר, בן שלושה פרקים. מקווה שתהנו (:
  3. א

    שיתוף - לביקורת סיפורים קצרים עם הגיבורים המוכרים!!!

    שלום וברכה לכל הנייקים היקרים שלנו!!! כאן בעז"ה יעלה כל כמה זמן סיפורים קצרים עם הגיבורים שכולנו מכירים!!! אז מה בעצם הולך להיות כאן? אני לא הולך לגלות לכם הכל, אבל אני רק אספר לכם שהולך להיות פה, מותח, מצחיק, משעשע, ועוד כהנה וכהנה... אז לא נשאר לי אלא לאחל לכם בהצלחה על קריאת הסיפורים!!!
  4. ל

    שיתוף - לביקורת שכחתי את זה עליי...

    "זה כבד". נתי נאנק, בוחן את עצמו בסיפוק מול חלון הרכב הכהה, מרוצה מהמראה המרשים שנגלה לעיניו. יאיר צחק בקול למראה אחיו. "אני שם לב, זה גם גדול". הוא הושיט את ידיו וסידר את ראש הבובה הענק על ראשו של נתי. "יפה לך". "אין ספק". נתי הסכים בכל לב, "אם זה לא היה כבד כל כך הייתי שוקל ללכת כך במשך כל...
  5. ה

    שיתוף - לביקורת תהיה מתחיל בכל בוקר מחדש-סיפור קצר💔

    למתגעגעות. ועדיין, ממשיכות לקוות. זה קרה יום אחרי הפרידה ממך. אחות אחת, הגדולה והיחידה שלי. זאת שתמיד העלתה חיוך בפרצוף העצוב שלי. שבי, נסעת. זהו. לתמיד. טבעתי בים של רגשות. הכל היה שם. צער אינסופי, כאב שָקט. געגוע. אהבה. כעס. הכעס הכיל את הכל. מה, מה חשבת שנסעת רחוק כל כך? שאסתדר כאן...
  6. המסע של גבריאל - גניבה אחת נשמה אחת

    המסע של גבריאל - גניבה אחת נשמה אחת

    את הסיפור שמעתי מרב באחת הקהילות שם מכלי שני, אם כי מטבע הדברים הוספתי לו נופך, דמויות משנה ועיבוד ספרותי - שישרת את העלילה. פרק 1 שתיים לאחר חצות, דרום אמריקה רעש מנוע עוצמתי קרע את דממת הלילה ששררה עד לאותו רגע בשכונה היוקרתית. רכב מפואר דהר במהירות על פני הרחובות המצוחצחים ונעצר בסמוך לבית...
  7. הספרן

    סיפור בהמשכים השבת אבידה תרתי משמע

    בלי הקדמות ובלי מבוא, מוזמנים לחפש את האבידה לבד.. כל השאר בס"ד בוא יבוא יותר מאשמח לשמוע ביקורת בונה אם ישנה (על הכל! בשביל זה הצטרפתי לקהילה) פרק א' שתיים לאחר חצות, דרום אמריקה רעש מנוע עוצמתי קרע את דממת הלילה ששררה עד לאותו רגע בשכונה היוקרתית. רכב מפואר דהר במהירות על פני הרחובות...
  8. הרבה יותר, מבפנים.

    הרבה יותר, מבפנים.

    כולם מתרגשים. הוא יוצא לישיבה. ישיבה גדולה. שיעור א'. מי היה מאמין?! בבין הזמנים, כששמעו איפה ניתאי הולך ללמוד שנה הבאה, כולם התפעמו, התרגשו איתנו. הישיבה הכי נחשבת היום בעולם הישיבות. מהשורה הראשונה. מגיע לו. לבן שלנו. "ניתאי, אתה צריך עוד משהו?" ניתאי עומד ליד הדלת, מזוודה ביד ימין...
  9. אחות גדולה ומיוחדת

    אחות גדולה ומיוחדת

    אני אוהבת ילדים. אוהבת מאד. הכי אני אוהבת תינוקות. אני מחייכת אליהם והם מחייכים אלי. בכל יום כשאני חוזרת מבית הספר, אני יורדת מההסעה. ילדים מסתכלים עלי. אני עושה להם שלום רחב. הם מביטים בי וממשיכים הלאה. זה לפעמים פוגע בי. אבל בדרך כלל אני מעדיפה שלא להתייחס. אני הבכורה בבית. ואחי הקטנים כבר...
  10. תורה - בכל מקום.

    תורה - בכל מקום.

    "רוני!!!" "אה?" "צא מהחדר. סעודת חג." "אני לא רעב." לקוני. אפילו לא מנסה להגביה את קולו. אביו נאנח. מנסה בפעם האחרונה. "קידוש. בוא. אנחנו מחכים." אין תגובה. כולם מחכים. אחרי דקה רוני יוצא מהחדר. טריקו, מכנס צמוד מידי. "יאללה, תתחילו." הרב לוי עושה קידוש, מעביר את הכוס, היא מגיעה גם...
  11. שלמה שקד

    שיתוף - לביקורת סתירה למפרע

    'חיים' היה שקוע עמוק בתפילת שמונה עשרה, הוא התנועע בהתלהבות, התפלל מעומק ליבו, ממש כעבד לפני קונו. בברכת 'רצה' ממש לפני הכריעה של 'מודים' נחתה סטירה מצלצלת על לחייו, הוא איבד את שיווי משקלו וכמעט נפל, משקפיו נשרו מאפו ונשברו, פניו האדימו מבושה. הוא רצה להיעלם מבית המדרש כאילו לא דרך בה מעולם...
  12. R

    שיתוף - לביקורת מטריות

    // קרדיט: רייזי אש ראשונה קופצת צביה. "יום הולדת שמח מאד מאד", היא כותבת לי. אין לי זמן לענות לה עכשיו. היא מוסיפה אימוג'י של פרח, ומקלידה "כל האיחולים וכל זה". אני נוטשת לרגע את הזום ועוברת אל המייל. "אני באמצע ישיבת צוות... תודה שזכרת". היא מניחה שם סמיילי. אוף. מאחורי הדלת מישהו צורח...
  13. R

    שיתוף - לביקורת אשה אחת

    "הבאת עשרים שקל?" היא חוסמת לי את המעבר. אני רק רוצה לשבת עכשיו. "עשרים שקל?" מה היא רוצה ממני? "נו, הכסף למתנות למורות של המגמה, הזכרתי לך על זה אתמול." "אה, נכון." אוי, לא. לא זה. "אז הבאת?" "אני צריכה לבדוק אם יש לי מזומן בארנק." אני לא צריכה לבדוק. יש לי שם מטבע של עשרה שקלים ומטבע...
  14. R

    שיתוף - לביקורת שטויות

    א. בדרך כלל כשאני חוזרת הביתה בשעה כזאת אמא מתקשרת לשאול מה קורה איתי, מתי אני חושבת לחזור, ובכלל, את שומעת, יקרה שלי? בימים כאלה לא כדאי להסתובב בחוץ עם חברות. את מקפידה על המסכה, כן? טוב שהיא לא התקשרה היום. התייאשתי מלנסות להסביר שוב שאני עובדת ולא מסתובבת ובטח שלא עם חברות. איזה יום ארוך...
  15. A

    סיפור סיפורי אלף יום ויום #11 / רפול - ממואר לשבועות

    רפול / ממואר לשבועות בלילות שבת, כשאבא היה מאחר לחזור מבית הכנסת – זאת אומרת, מאחר יותר מהרגיל – הייתי יודעת שפגש אותו. כולם כבר היו עצבניים לגמרי כשגלש סוף סוף אל תוך הבית. אני הייתי עסוקה בהכנות אחרונות לסעודה, אפילו לא מסובבת את ראשי כשנכנס אחרי למטבח. "פגשת את רפול, אה?" הוא לא היה צריך...
  16. ל

    דיון מסר מתוכנן?

    סופר מכניס את האמירה שלו לתוך הסיפור, כך שהמסר מגיע מתוכו. אבל מה קורה כשמסר קבוע, אחת מאמונות הסופר, חוזר על עצמו בכל סיפור? (למעט הסיפורים המבוססים על מציאות אמיתית). יש מה לעשות כדי שזה לא יקרה? האם להחליט מראש על מסר, ולהסתכן בסיפור מודבק ולא טבעי, או לזרום עם הגיבורים שיביאו למסר הקבוע...
  17. A

    סיפור סיפורי אלף יום ויום #10 / היגיון של אחר-צהריים גשום אחד

    היגיון של אחר-צהריים גשום אחד יש כלל, אמר פעם דני לסטודנטים באיזה כנס של חלוקת תארים. והכלל הוא, שלאן שלא תגיע בחיים – אם תמצא שם איזה עיתונאי, אז או שאתה ממש טוב, או שאתה גרוע. עכשיו הוא יושב בבית הקפה, ברחוב צדדי של דרום עמק הסיליקון, ומולו יושב עיתונאי. עם המאק ואצבעות דבוקות למקלדת וכל...
  18. A

    סיפורי אלף יום ויום #9 / שמע ישראל

    בקשה לפותחים את הפוסט - מדובר בכ-1000 מילים, 3-5 דקות קריאה. אם אתם לא מתכוונים לקרוא עד הסוף, אנא אל תקראו בכלל. תודה מראש. שמע ישראל א. ואתה תלך לשרוף חמץ, יחיאל. תלך, למה לא תלך. אין אף אחד ביער זה המקום הכי מבודד בעולם, אתה תעשה מדורה שם בין השיחים ואני אציץ עליך מהחלון ותשרוף את כל החמץ...
  19. A

    סיפורי אלף יום ויום #8 / עיניים - סיפור קורונה

    עיניים / סיפור קורונה א. לך לעבודה, אמרה שוהן ברגע של שפיות או שיגעון (כבר עידן שאינו מבדיל ביניהם). הוא הלך. הלך, כלומר, הלך ממש. לא הייתה רכבת ולא אוטובוסים ותחנות הדלק היו ריקות אז גם רכב לא היה. צעד על מדרכות עיר-רפאים, מאוירת ממוחו הקודח של סופר מדע-בדיוני. נעליו נקשו בחלל הדחוס, מסריח...
  20. A

    סיפורי אלף יום ויום #7 / שעתה היפה ביותר

    שעתה היפה ביותר כל דבר אפשר להסתיר. אפשר לבלוע את הדעות חזרה עם הרוק ואת הידע להשאיר בבטן, אפשר לסדר את השיער באלגנטיות וללבוש עקבים שנואים ולצרוח (בכנות דווקא) אם רואים ג'וקון קטנטן. אבל את העיניים אי אפשר להסתיר, ובעיניים השחורות של נעמי נצנצה הפיקחות. ולפעמים, ברגעים כאלה של ייאוש, אולי אחרי...
  21. A

    סיפורי אלף יום ויום #6 / זריחה

    זריחה א. הלילה היה שחור ומלא ערפל. גושי חושך צפו בחלל מולם, במקום בו אמורים לעמוד הרי הגולן. אהרן הציץ אל דובי בחשש. "זה לא מסוכן להיות כאן באמצע הלילה?" לחש. דובי חייך. הם ישבו על סלע בצד כביש קטן בין ההרים, אוחזים כוסות קפה רותח שהצליח דובי לחמם בכירת הגז הניידת, מחכים לבוקר שיאיר ויביא עמו...
  22. A

    סיפורי אלף יום ויום #5 / הנני - סיפור לעשרה בטבת בשלושה פרקים

    כן, אני יודעת שכבר י"א בטבת ופיספסתי את המומנטום. אבל האתגר (ממנו עלה לי הסיפור) עדיין חי ובועט, אז הרשתי לעצמי. אז לאחר הפסקה ארוכה ומאולצת וקשורה למחשב בתיקון, אני שמחה להיות כאן שוב. אשמח מאד לביקורת. הנני פרק א' הצווחה קמה ועלתה, ביקעה את השמיים הקפואים כפלדה, הקיפה את העיר בחומה נוספת...
  23. A

    סיפורי אלף יום ויום #4 / איבוד

    איבוד א. כשיאקוב ראה את הילד לראשונה, ארי היה עסוק בניסיונות כושלים לפתיחת קופסת שימורים בפותחן שנשבר אתמול. יאקוב אמר, "הלו, תראו את הפספוס הזה". ארי הרים את מבטו. ילד, לא קטן ולא גדול, הלך בצעדים מפוחדים על המדרכה מולם. "לא טוב שיסתובב כאן", סינן ארי. יאקוב אמר, "אולי ניקח אותו ונבקש כופר...
  24. A

    סיפורי אלף יום ויום #3 / זיכרון

    זיכרון א. היא יורדת במדרגות לכיוון חדר האוכל. מדרגה אחר מדרגה. נשענת על המעקה. כאב חד דוקר בידה השמאלית. הימנית שאוחזת במקל נרעדת. בסוף הגרם נשענת על הקיר באנחה ומכווצת את שפתיה. ישנם הכאבים המוכרים, כמו כאב הגב שלה; כשלקחה משככי כאבים התרוממה מהמיטה בבוקר והוא חסר לה, כאילו ציפתה לו שיבוא לברך...
  25. A

    סיפורי אלף יום ויום #2 / בית עולמו

    בית עולמו כשאתה יושב על ספסל בקצה השכונה בלילה של חורף, וממולך הוואדי נראה כבריכה שחורה והשמים כמו ים והשחור מקיף הכל, תוכל לעצום את עיניך או לפקוח אותן וכמעט לא תחוש בהבדל, מלבד פנס רחוב חלוש מעבר לבניין. ורפאל פוקח וסוגר את עיניו ומשלב את ידיו וקר לו למרות הסוודר. ומביט סביבו והכל שחור...
  26. A

    יותר מידי

    יותר מידי הדרך לתחנה היא עלייה, ושירה עולה בה ולא חושבת על כלום, וחם לה נורא. אנשים ממלאים את הרחוב ומכוניות צופרות והשמש יוקדת. והיא מאחרת לגננת של איציק, ולמה היא מפחדת ככה, כמו ילדה בכיתה א' שמאחרת למורה, הרי סיכמה מראש עם הגננת על טווח איחור של רבע שעה, ואיחור בסיכום מראש אינו איחור, כך...
  27. מ. ברא"י

    שיתוף--- נעול בחדר...

    פיק-פק, ביצה נשברה. פיק-פק, עוד אחת! קול צחוק נשמע, מי יודע מה הם עושים שם? הדמיון מצייר לי תרחישים מתרחישים שונים.. אני נעול בחדר, המפתח נשבר.. והתאומים הקטנים- גדולים שלי משוחררים לנפשם....... מה אני עושה??? אני מנסה לחפש מפתח נוסף באחד המגירות, אולי יקרה נס ואמצא משהו? אין. פשוט אין! אולי...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  83  פעמים

אתגר AI

קוביסט • אתגר 144

לוח מודעות

למעלה