סיפור בהמשכים סודות מן החדר

איוליס · 9/5/24

נכתב ע"י שיבת ציון:
פרק מאד יפה. כתוב באומנות וברגישות.

הערה קטנה, בדרך כלל בכתות- הכת נשמעת אמינה יותר בהתחלה, אחרת אף אדם רציונלי לא היה נכנס לכת מרצונו החופשי.
לכן, משפטים כמו:

נשמעו לי לא אמינים.
מנהלי כת, בתחילה, יתנו למגיעים תחושה כי הם יכולים ללכת כשירצו, אם המגיעים ירגישו כלואים לפני שיתחברו למקום- הם ילכו. רק לאחר מכן, כולאים אותם במשפטים כגון אלו.
הם גם לא יגידו להם שיש בעיה בהם אם הם לא מרגישים עד כמה "המקום קדוש"- מילים אלו תגענה לאחר שהקרבן שבוי בכת- לאחר שהאהבה שקבל, תחושת השייכות, ואולי גם הסודות שהפקיד- מונעים ממנו לצאת. אז תגענה המילים המאשימות כתגובה לשאלות וספיקות.

המשפטים האלו, לדוגמא, הרגישו לי מאד אמינים ומתאימים:

בהם הוא נתן לה אמון בטוב שבה- דבר שהיה חסר לה מאד, אמפטיה והכלה, הבנה- כש: "קרא את מחשבותיה", מה שגם עורר התחלה של הערצה כלפיו. המבטים שלו, והמשפט האחרון שציטטתי- נתנו לאפרת הרגשה שהיא שקופה, מה שגם מאד אופייני לכתות ומושך נפגעים בהתחלה.

מקווה שעזרתי לך, תודה ענקית על הפרק, מחכה כל סיום פרק מחדש לפרק הבא!

מסכימה עם שיבת ציון גם לי הציק
כמובן בלי קשר שהפרק מדהים
ומיוחד מאוד

סבתא חביבה · 9/5/24

נכתב ע"י הודיה לוי.:
תגובה תספר לי הרבה יותר מוואו, דומע, צוחק או עצוב.

צודקת!! זה נכון בכל שיתוף לביקורת.
אבל לפעמים נשארים בלי מילים.. הרגשות עוד באמצע ערבול, הפרק מציף את הלב, ועוד לא "שקע" במוח.
סמליל זה מהיר וקל, סוג של תגובה "עזרה ראשונה" ואז לאט מתחילות להגיע גם תגובות מילוליות.
עד כאן דברי סנגוריה על כלל ישראל חחח

הודיה לוי. · 10/5/24

נכתב ע"י שיבת ציון:
פרק מאד יפה. כתוב באומנות וברגישות.

הערה קטנה, בדרך כלל בכתות- הכת נשמעת אמינה יותר בהתחלה, אחרת אף אדם רציונלי לא היה נכנס לכת מרצונו החופשי.
לכן, משפטים כמו:

נשמעו לי לא אמינים.
מנהלי כת, בתחילה, יתנו למגיעים תחושה כי הם יכולים ללכת כשירצו, אם המגיעים ירגישו כלואים לפני שיתחברו למקום- הם ילכו. רק לאחר מכן, כולאים אותם במשפטים כגון אלו.
הם גם לא יגידו להם שיש בעיה בהם אם הם לא מרגישים עד כמה "המקום קדוש"- מילים אלו תגענה לאחר שהקרבן שבוי בכת- לאחר שהאהבה שקבל, תחושת השייכות, ואולי גם הסודות שהפקיד- מונעים ממנו לצאת. אז תגענה המילים המאשימות כתגובה לשאלות וספיקות.

המשפטים האלו, לדוגמא, הרגישו לי מאד אמינים ומתאימים:

בהם הוא נתן לה אמון בטוב שבה- דבר שהיה חסר לה מאד, אמפטיה והכלה, הבנה- כש: "קרא את מחשבותיה", מה שגם עורר התחלה של הערצה כלפיו. המבטים שלו, והמשפט האחרון שציטטתי- נתנו לאפרת הרגשה שהיא שקופה, מה שגם מאד אופייני לכתות ומושך נפגעים בהתחלה.

מקווה שעזרתי לך, תודה ענקית על הפרק, מחכה כל סיום פרק מחדש לפרק הבא!

@שיבת ציון תודה רבה על הביקורת. מתנה בשבילי!

אני לגמרי מסכימה עם מה שכתבת. את כל הדיבורים של הרב לקחתי מדף הפייסבוק של ש' - מי שהיה בכת והצליח להימלט. בתחילה חיפשתי מקורות מכל מיני מאמרים למיניהם, אבל אז הבנתי ששום דבר לא באמת ייתן לי את המידע כמו שיתוף אישי של מי שבאמת היה שם.

משהו לא הסתדר לי אחרי שסיימתי לכתוב את הפרק, הרגיש לי לא מספיק אמין. אחרי התגובה שלך אני מבינה שהבעיה כאן היא בעיתוי. מתברר שזה באמת לא דברים שאומרים ממש בהתחלה.

נכתב ע"י שיבת ציון:
מקווה שעזרתי לך,

עזרת לי מאוד. תודה! (מקווה לערוך אצלי בקרוב את הפרק, בעיקר את המשפטים שציינת)

נכתב ע"י נחמת שוטים:
את כותבת מדהים. אין לי שום תיקון או שיפוץ בשבילך.
התיאורים של הטבע, הירח והלילות מדהימים ומוסיפים כל כך הרבה.
התחושה בקריאה ובסיומה נעימה, זורמת, מסקרנת, וגם מלחיצה.

תמשיכי!

תודה: )

נכתב ע"י סבתא חביבה:
אבל לפעמים נשארים בלי מילים.. הרגשות עוד באמצע ערבול, הפרק מציף את הלב, ועוד לא "שקע" במוח.
סמליל זה מהיר וקל, סוג של תגובה "עזרה ראשונה" ואז לאט מתחילות להגיע גם תגובות מילוליות.
עד כאן דברי סנגוריה על כלל ישראל חחח

צודקת לגמרי, כתבתי כי לפעמים אני מקבלת תגובות בסגנון של אולי זה קטנוני אבל המשפט הזה נראה לי מיותר, או יש טעות כתיב במילה הזו וכו'. בעיני אין באמת ביקורת קטנונית או תגובה שטחית. כל תגובה כזו מועילה מאוד.

שיבת ציון · 11/5/24

נכתב ע"י הודיה לוי.:
@שיבת ציון תודה רבה על הביקורת. מתנה בשבילי!

אני לגמרי מסכימה עם מה שכתבת. את כל הדיבורים של הרב לקחתי מדף הפייסבוק של ש' - מי שהיה בכת והצליח להימלט. בתחילה חיפשתי מקורות מכל מיני מאמרים למיניהם, אבל אז הבנתי ששום דבר לא באמת ייתן לי את המידע כמו שיתוף אישי של מי שבאמת היה שם.

תודה לך! הצפת הנושא הזה חשובה מאד, כל הכבוד שבחרת להכנס לנושא המורכב, ולהנגיש אותו על במה מוכרת.
ממיצה לך להכנס לאתר של "המרכז לנפגעי כתות". יש שם הרבה מידע והדרכה על הדרכים לזיהוי כת, על הסכנות ועל השיטות הפסיכולוגיות של מנהלי כתות. במיוחד מציעה לך לקרוא את הדף הזה: https://infokatot.com/מהי-כת/ . הוא מסכם בברור ובקצרה.

מחכה לפרק הבא, ולבי על אפרת...

Ayala10 · 17/5/24

עוקבת אחרי הסיפור הזה כבר המון זמן
אהבתי מאוד את העלילה!!
במיוחד מהקטעים המרגשים (והיו הרבה כאלה

)
מחכה להמשך!

קרב · 30/5/24

סליחה על הנודניקיות....
יש מצב להמשך?
כבר הרבה זמן שלא היה חדש.....

הודיה לוי. · ביום שישי בשעה 00:24

נכתב ע"י קרב:
סליחה על הנודניקיות....
יש מצב להמשך?
כבר הרבה זמן שלא היה חדש.....

היי
לא שכחתי מהסיפור. אני כרגע בתקופה עמוסה יותר מהרגיל, ולכן בין הפרק הקודם לפרק שיעלה בעז"ה בקרוב יש הפרש של בערך חודש. גם מהפרק הנוכחי לפרק שיעלה אחריו יהיה הפרש דומה. אבל לאחר מכן בעז"ה ההפרשים יהיו קצרים יותר.
בכל אופן תודה על התזכורת. הפרק שיעלה בעז"ה במוצ"ש הקרוב יהיה בזכותך.

הודיה לוי. · במוצאי שבת בשעה 23:03

פרק כ"ד/ בועות מתפוצצות.

יכולתי להמשיך לבהות בירח חסר, אבל משהו בתוכי התעקש לחקור את השמש. אם הבית, הרב, בנות הפנימיה – כולם סיפרו בעיניים בורקות על הזכות שנפלה בחלקי לשהות במקום הזה: אור גנוז השמור רק לצדיקים.

ירדתי בעדינות ממיטת העץ, נזהרת שלא לקטוע את רצף נשימותיה השלוות של רחל תהילה. לאט ובשקט לחצתי על ידית המתכת והשחלתי את עצמי למסדרון.

המסדרון הארוך התפצל לשלושה מסדרונות שהובילו לתשעה חדרים. זכרתי שהנתיב האמצעי מוביל לאולם הגדול בו נותן הרב את הרצאותיו. קצות בהונותיי הובילו אותי דווקא לשם.

הדלת הייתה סגורה למחצה. דף ממו צהוב שהיה מוצמד בסלוטייפ ישן אל דלת הזכוכית סיפר לי שמדובר ב"בית הקודש". רגל ימין נכנסה ראשונה, השמאלית אחריה.

ספסלי עץ ארוכים עמדו בשורות מסודרות מול הבמה הקטנה. פלורוסנטים עגולים איישו כל חלק פנוי בתקרה. לחצתי על שלושת המתגים האמצעיים וצפיתי באור המלאכותי שנשפך מעל הבמה שהתייצבה בצדו הימני של האולם. הלכתי בעקבות האור.

מאחורי הקתדרה עמד שולחן עגול קטן שעליו התייצבו שני ספרים עבי כרס וחוברת דקה. פתחתי את הספרים בזה אחר זה. צמאה לדעת, צמאה לגלות.

על כריכתו של הספר הראשון התנוססה הכותרת "יסודות הנפש". הספר השני דיבר על טבעיים שליליים בבני האדם. רק כשפתחתי את החוברת השלישית הבחנתי בתיק גב כחול זרוק סמוך לפינה השמאלית של האולם. עזבתי את הספרים והתקרבתי לעברו, סקרנית.

התא הקדמי טמן בתוכו ארבע חפיסות סיגריות ועט פיילוט כתום. כשבאתי לפתוח את התא האמצעי, שמעתי כל צרוד לוחש מאחורי: "מחפשת משהו?"

רעד חלף בגווי. האצבעות שפעלו בזריזות אך לפני שניות בודדות נדמו והחווירו. ליבי פעם בעוצמה שלא הכרתי.

"לא עשיתי שום דבר", אמרתי כמו ילדה קטנה שמבטיחה שלא נגעה בארון הממתקים בעוד קצוות שפתיה מעוטרות בסימנים מחשידים.

"חס ושלום", הניח הרב את כף ידו על לוח ליבו. "לא אמרתי שאת גנבת. אבל מה יש לך לעשות כאן?! ועוד בשעה כזאת?"

"שכחתי כאן משהו" קטעתי את רגליו של השקר.

"שכחת משהו?!" שלושה קמטים עלו על מצחו כאילו היו גלים בלתי צפויים שהופיעו בים שקט. "מה שכחת?!"

"שכחתי כאן את ה...", שום דבר לא הגיע אחרי שלוש נקודות. רק שתיקה ומבוכה ובושה.

חיוך קטן ומנצח פצע את פניו של הרב.

'יופי לך אפרת, את לא רק גנבת', התאגדו כל הקולות בקרבי למקהלה אחת, זייפנית.

"את יכולה לחזור לחדר", הוא אמר אחרי רגע של שתיקה. ניצלתי את רגעי החסד שהעניק לי וחציתי את האולם לאורכו בצעדים מהירים וכושלים.

כשהגעתי סמוך לדלת, שמעתי את שמי מתגלגל אחרי.

הסתובבתי לאחור, מפוחדת ומכווצת.

"אפרת, רק רציתי לומר לך שאנחנו לגמרי איתך. אני רוצה שתשתפי אותי ואת הצוות בכל דבר שמכביד עלייך. אל תתביישי לספר הכל, גם מה שבעינייך נראה שטותי וחסר עניין".

מבולבלת מצמצתי מול דבריו של הרב. הוא המשיך: "אני מרגיש, או יותר נכון יודע, שעברת הרבה בחיים - זו הסיבה לסימני השאלה שמרחפים מעלייך. את חיה בבועה של אי ודאות וחיפוש עצמי. זה סבל נורא. בבקשה אל תתמודדי איתו לבד. אל תתביישי לבקש עזרה. אנחנו כאן בשבילך".

ניסיתי להסתיר את התדהמה שהצטיירה על פני כשהנהנתי קלות ולחשתי "תודה".

* * *

כשאור ראשון של שחר פרץ דרך הסורגים החלודים ושטף את המסדרון הראשי באור מסנוור, חשבתי על דבריו של
הרב. המשכתי ללכת לכיוון חדר השינה, מנסה למיין את המחשבות שנדחסו בראשי.

כבר במהלך הלילה, הבטחתי לעצמי לגשת לאם הבית, לספר לה על כוונותיי: 'לא אוכל להישאר כאן'. עשרים וארבע שעות הספיקו לי בשביל להבין: גבולות זורקים אותי רק לקצה.

כשהרב הפציע משומקום, הזכיר את הדברה השמינית, רמז גם על התשיעית – ידעתי שאני כנראה באמת שייכת לרחוב.

אבל אז משהו השתנה. הלוואי וידעתי מה. אולי היה זה הקול הצרוד שהגיע מסוף החדר. מילים עטופות בחמלה והבנה סיפרו לי שאני לא לבד.

'רציתי לומר לך שאנחנו לגמרי איתך', הדהדו באוזניי דבריו של הרב. 'את חיה בבועה של אי וודאות וחיפוש עצמי – זה סבל נורא. בבקשה אל תתמודדי איתו לבד'.

כבר שנה שאני מדלגת בין בועות מתפוצצות. מחפשת צבע וברק, מתאדה עם מים, סבון וטיפת אוויר. כבר שנה שאני נעה בין דרכים לא קיימות. ואיש אינו יודע. ואיש אינו מכיר.

ופתאום מופיע איש זקן. אולי רגיש? אולי רק חכם. אומר: את לא רעה. רע לך. את לא סתם גורמת סבל לאחרים - את בעצמך סובלת. ואפילו שמחיתי על 'גנבת', ואפילו שהרגשתי נורא בגלל 'שקרנית', לא הייתי צריכה יותר מהמילים הללו, מההבנה שעמדה מאחוריהם, בשביל לרחף מעל עננים, לשקוע בתוכם. להרגיש את מה שלא חשבתי שאחוש לעולם: כאן זה הבית. כאן זה המקום.

.

Ayala10 · במוצאי שבת בשעה 23:47

וואוו
פרק שעושה חשק לעוד!!

nsh · ביום ראשון בשעה 00:21

פרק מושלם!

נכתב ע"י הודיה לוי.:
עמד שולחן עגול קטן שעליו התייצבו שני ספרים

ניצבו?

מקליד... · ביום ראשון בשעה 00:39

נכתב ע"י הודיה לוי.:
פרק כ"ד/ בועות מתפוצצות.

יכולתי להמשיך לבהות בירח חסר, אבל משהו בתוכי התעקש לחקור את השמש. אם הבית, הרב, בנות הפנימיה – כולם סיפרו בעיניים בורקות על הזכות שנפלה בחלקי לשהות במקום הזה: אור גנוז השמור רק לצדיקים.

ירדתי בעדינות ממיטת העץ, נזהרת שלא לקטוע את רצף נשימותיה השלוות של רחל תהילה. לאט ובשקט לחצתי על ידית המתכת והשחלתי את עצמי למסדרון.

המסדרון הארוך התפצל לשלושה מסדרונות שהובילו לתשעה חדרים. זכרתי שהנתיב האמצעי מוביל לאולם הגדול בו נותן הרב את הרצאותיו. קצות בהונותיי הובילו אותי דווקא לשם.

הדלת הייתה סגורה למחצה. דף ממו צהוב שהיה מוצמד בסלוטייפ ישן אל דלת הזכוכית סיפר לי שמדובר ב"בית הקודש". רגל ימין נכנסה ראשונה, השמאלית אחריה.

ספסלי עץ ארוכים עמדו בשורות מסודרות מול הבמה הקטנה. פלורוסנטים עגולים איישו כל חלק פנוי בתקרה. לחצתי על שלושת המתגים האמצעיים וצפיתי באור המלאכותי שנשפך מעל הבמה שהתייצבה בצדו הימני של האולם. הלכתי בעקבות האור.

מאחורי הקתדרה עמד שולחן עגול קטן שעליו התייצבו שני ספרים עבי כרס וחוברת דקה. פתחתי את הספרים בזה אחר זה. צמאה לדעת, צמאה לגלות.

על כריכתו של הספר הראשון התנוססה הכותרת "יסודות הנפש". הספר השני דיבר על טבעיים שליליים בבני האדם. רק כשפתחתי את החוברת השלישית הבחנתי בתיק גב כחול זרוק סמוך לפינה השמאלית של האולם. עזבתי את הספרים והתקרבתי לעברו, סקרנית.

התא הקדמי טמן בתוכו ארבע חפיסות סיגריות ועט פיילוט כתום. כשבאתי לפתוח את התא האמצעי, שמעתי כל צרוד לוחש מאחורי: "מחפשת משהו?"

רעד חלף בגווי. האצבעות שפעלו בזריזות אך לפני שניות בודדות נדמו והחווירו. ליבי פעם בעוצמה שלא הכרתי.

"לא עשיתי שום דבר", אמרתי כמו ילדה קטנה שמבטיחה שלא נגעה בארון הממתקים בעוד קצוות שפתיה מעוטרות בסימנים מחשידים.

"חס ושלום", הניח הרב את כף ידו על לוח ליבו. "לא אמרתי שאת גנבת. אבל מה יש לך לעשות כאן?! ועוד בשעה כזאת?"

"שכחתי כאן משהו" קטעתי את רגליו של השקר.

"שכחת משהו?!" שלושה קמטים עלו על מצחו כאילו היו גלים בלתי צפויים שהופיעו בים שקט. "מה שכחת?!"

"שכחתי כאן את ה...", שום דבר לא הגיע אחרי שלוש נקודות. רק שתיקה ומבוכה ובושה.

חיוך קטן ומנצח פצע את פניו של הרב.

'יופי לך אפרת, את לא רק גנבת', התאגדו כל הקולות בקרבי למקהלה אחת, זייפנית.

"את יכולה לחזור לחדר", הוא אמר אחרי רגע של שתיקה. ניצלתי את רגעי החסד שהעניק לי וחציתי את האולם לאורכו בצעדים מהירים וכושלים.

כשהגעתי סמוך לדלת, שמעתי את שמי מתגלגל אחרי.

הסתובבתי לאחור, מפוחדת ומכווצת.

"אפרת, רק רציתי לומר לך שאנחנו לגמרי איתך. אני רוצה שתשתפי אותי ואת הצוות בכל דבר שמכביד עלייך. אל תתביישי לספר הכל, גם מה שבעינייך נראה שטותי וחסר עניין".

מבולבלת מצמצתי מול דבריו של הרב. הוא המשיך: "אני מרגיש, או יותר נכון יודע, שעברת הרבה בחיים - זו הסיבה לסימני השאלה שמרחפים מעלייך. את חיה בבועה של אי ודאות וחיפוש עצמי. זה סבל נורא. בבקשה אל תתמודדי איתו לבד. אל תתביישי לבקש עזרה. אנחנו כאן בשבילך".

ניסיתי להסתיר את התדהמה שהצטיירה על פני כשהנהנתי קלות ולחשתי "תודה".

* * *

כשאור ראשון של שחר פרץ דרך הסורגים החלודים ושטף את המסדרון הראשי באור מסנוור, חשבתי על דבריו של
הרב. המשכתי ללכת לכיוון חדר השינה, מנסה למיין את המחשבות שנדחסו בראשי.

כבר במהלך הלילה, הבטחתי לעצמי לגשת לאם הבית, לספר לה על כוונותיי: 'לא אוכל להישאר כאן'. עשרים וארבע שעות הספיקו לי בשביל להבין: גבולות זורקים אותי רק לקצה.

כשהרב הפציע משומקום, הזכיר את הדברה השמינית, רמז גם על התשיעית – ידעתי שאני כנראה באמת שייכת לרחוב.

אבל אז משהו השתנה. הלוואי וידעתי מה. אולי היה זה הקול הצרוד שהגיע מסוף החדר. מילים עטופות בחמלה והבנה סיפרו לי שאני לא לבד.

'רציתי לומר לך שאנחנו לגמרי איתך', הדהדו באוזניי דבריו של הרב. 'את חיה בבועה של אי וודאות וחיפוש עצמי – זה סבל נורא. בבקשה אל תתמודדי איתו לבד'.

כבר שנה שאני מדלגת בין בועות מתפוצצות. מחפשת צבע וברק, מתאדה עם מים, סבון וטיפת אוויר. כבר שנה שאני נעה בין דרכים לא קיימות. ואיש אינו יודע. ואיש אינו מכיר.

ופתאום מופיע איש זקן. אולי רגיש? אולי רק חכם. אומר: את לא רעה. רע לך. את לא סתם גורמת סבל לאחרים - את בעצמך סובלת. ואפילו שמחיתי על 'גנבת', ואפילו שהרגשתי נורא בגלל 'שקרנית', לא הייתי צריכה יותר מהמילים הללו, מההבנה שעמדה מאחוריהם, בשביל לרחף מעל עננים, לשקוע בתוכם. להרגיש את מה שלא חשבתי שאחוש לעולם: כאן זה הבית. כאן זה המקום.

.

כרגיל פרק מרתק עם חשק לעוד, מקווה שיגיע המשך בקרוב ממש

בפרק הזה זה התחיל להזכיר לי מאוד את 'שטח סגור' של דבורה רוזן בגרסא הנשית..

הודיה לוי. · ביום שני בשעה 00:40

נכתב ע"י Ayala10:
וואוו
פרק שעושה חשק לעוד!!

נכתב ע"י nsh:
פרק מושלם!

נכתב ע"י מקליד...:
כרגיל פרק מרתק עם חשק לעוד,

תודה רבה.

נכתב ע"י nsh:
ניצבו?

צודקת. תודה!

נכתב ע"י מקליד...:
בפרק הזה זה התחיל להזכיר לי מאוד את 'שטח סגור' של דבורה רוזן בגרסא הנשית..

האמת שלא יצא לי לקרוא אותו. הספר מדבר על כת?

נכתב ע"י מקליד...:
מקווה שיגיע המשך בקרוב ממש

האמת שגם אני הייתי רוצה מאוד, לצערי עם הלו"ז של עכשיו זה לא הכי אפשרי. אבל מי יודע, אולי אני יפתיע אפילו את עצמי. בינתיים מוזמנים לכתוב לי על הפרקים הנוכחיים ביקורת, הצעות לשיפור, לאן זה נראה לכם מתפתח מכאן וכו' וכו'...

מקליד... · ביום שני בשעה 00:44

נכתב ע"י הודיה לוי.:
האמת שלא יצא לי לקרוא אותו. הספר מדבר על כת?

ספר מרתק לדעתי.
בחור שעבר טראומה קשה ונסחף לכת שמתוארת כמעט כמו בסיפור הנוכחי, והכי מעניין: ש"הפרופסור" שם שולט על התלמידים וקורא את מחשבותיהם באמצעות ספר קבלה עתיק

קחי את זה כמחמאה, הסיפור יוצא מן הכלל!!!
בין הבודדים שברגע שעולה פרק אני לא מצליח להתאפק

איוליס · ביום שני בשעה 00:50

אמאלה מהפרקים היפים
הדימויים על בועת הסבון וכו קנו אותי

נכתב ע"י מקליד...:
בין הבודדים שברגע שעולה פרק אני לא מצליח להתאפק

הסיפור היחיד שאני מצליחה לעקוב
תודה על זה

סיפור בהמשכים סודות מן החדר

משתמש פעיל

משתמש מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש פעיל

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש פעיל

אשכולות דומים

ספירת העומר

תגיות נפוצות