פרק א'.
חושך.
זה הדבר היחיד שהוא ראה כשהוא פקח את עיניו. צליל זמזום מתכתי נשמע מעליו ומצדדיו, מבט חטוף מצדו גילה לו כמה נורות חשמליות, מהסוג שמשמש לתאורת רחוב, יחד הן הפיקו אור קלוש שהאיר את חלל המבנה, אך לא היווה תאורה מספקת.
הוא ניסה להבין היכן הוא נמצא. ואם להתחיל בשאלת היסוד, 'איך הגעתי לכאן?'. וכדי לענות על השאלה הזו, הוא חוזר שלב לאחור, 'מהיכן באתי?'. הוא לא כל כך זוכר.
השאלה היותר נפוצה שאדם רגיל היה שואל היא
"מה זה המקום הזה?"
הוא נרתע מעט לאחוריו כשהוא רואה אדם צעיר, להערכתו בערך בגילו, בשנות העשרים לחייו, חצי יושב חצי שוכב, ומביט עליו במבט מוזר ומבועת.
"זו שאלה טובה", הוא עונה בחיוך לאדם שמולו ומושיט לו יד, הצעיר תופס את ידו של האחר והוא מתרומם מהרצפה.
"תסלח לי, אבל אני חייב לעשות כאן סדר", הוא אומר לצעיר שהרגע הקים, "דבר ראשון, שלום, קוראים לי ניר, אשמח לדעת את שמך שאדע איך לפנות אליך", הוא קד קידה צינית ומביט על הצעיר, "אתה חטפת אותי לכאן?", הצעיר שואל בקול חושש לאחר כמה שניות של בהייה, הוא שולח את ידו לכיסו, ניר מבחין בכיס המכנס המתנועע אנה ואנה, ולבסוף הצעיר מסתכל עליו במבט מאיים, "תחזיר את זה", הוא זורק לרצפה בזעם פיסת נייר שהייתה לו בכיס, "את מה?", ניר עדיין מחייך, לא כל כך מבין את הסיטואציה, "את הפלאפון שלי שגנבת", הצעיר צועק עליו וצועד צעד קדימה, ניר נרתע לאחוריו, "לא גנבתי לך שום דבר, למעשה מצאתי את עצמי כאן בדיוק כמוך לפני שניות ספורות", הוא מסביר בעודו שולח את ידיו באינסטינקטיביות להגן על פניו, "תגיד לי, ניר", הצעיר הוגה את שמו בציניות, "אתה רוצה מכות?", הוא שואל כמובן רטורית, ניר צועק לו, "לא, אני מבטיח לך לא נגעתי בך", ורק לאחר שהוא חושף את בטני כיסיו, הצעיר נרגע ומתחיל להאמין לו.
"קוראים לי אלי", הוא אומר בקול רפה לאחר מכן, "אני מקווה שאתה מרוצה", הוא מזעיף פנים ונשכב על קצפת הבטון הקשה, מתנשף. "לכל הרוחות, מה זה המקום הזה?", הוא ממלמל לאחר כמה שניות ארוכות של נשימה.
"אוקי, יש לי שתי בשורות, טובה ורעה, מה תרצה לשמוע קודם?", ניר מציג לו את האפשרויות, "תגיד לי, אתה חושב שבאתי לכאן לשחק, מה הקטע שלך?", אלי מתרומם קלות מהרצפה, מביט בתסכול על האיש עמו הוא נתקע ב... מקום הזה, מה שהוא לא יהיה, "טוב אני אתחיל בטובה", ניר עונה לעצמו, "יש דרך לצאת מכאן", אלי מתנער, 'סוף סוף יש לו משהו חשוב לומר', הוא חושב לעצמו, "יש מולנו דלת גדולה, ובערך באמצעה", ניר הצביע לכיוון מסוים, "יש חור למפתח", "מעולה", אלי התלהב אך אז לפתע עצר, ופנה אל לניר, "תן לי לנחש מה הבשורה הרעה", ניר מהנהן לו לחיוב, כאומר לו, 'כן אחי, קלטת את העניין', "אין לנו מפתח", אלי משלים אותו, ומביט על הקיר מולם.
חושך.
זה הדבר היחיד שהוא ראה כשהוא פקח את עיניו. צליל זמזום מתכתי נשמע מעליו ומצדדיו, מבט חטוף מצדו גילה לו כמה נורות חשמליות, מהסוג שמשמש לתאורת רחוב, יחד הן הפיקו אור קלוש שהאיר את חלל המבנה, אך לא היווה תאורה מספקת.
הוא ניסה להבין היכן הוא נמצא. ואם להתחיל בשאלת היסוד, 'איך הגעתי לכאן?'. וכדי לענות על השאלה הזו, הוא חוזר שלב לאחור, 'מהיכן באתי?'. הוא לא כל כך זוכר.
השאלה היותר נפוצה שאדם רגיל היה שואל היא
"מה זה המקום הזה?"
הוא נרתע מעט לאחוריו כשהוא רואה אדם צעיר, להערכתו בערך בגילו, בשנות העשרים לחייו, חצי יושב חצי שוכב, ומביט עליו במבט מוזר ומבועת.
"זו שאלה טובה", הוא עונה בחיוך לאדם שמולו ומושיט לו יד, הצעיר תופס את ידו של האחר והוא מתרומם מהרצפה.
"תסלח לי, אבל אני חייב לעשות כאן סדר", הוא אומר לצעיר שהרגע הקים, "דבר ראשון, שלום, קוראים לי ניר, אשמח לדעת את שמך שאדע איך לפנות אליך", הוא קד קידה צינית ומביט על הצעיר, "אתה חטפת אותי לכאן?", הצעיר שואל בקול חושש לאחר כמה שניות של בהייה, הוא שולח את ידו לכיסו, ניר מבחין בכיס המכנס המתנועע אנה ואנה, ולבסוף הצעיר מסתכל עליו במבט מאיים, "תחזיר את זה", הוא זורק לרצפה בזעם פיסת נייר שהייתה לו בכיס, "את מה?", ניר עדיין מחייך, לא כל כך מבין את הסיטואציה, "את הפלאפון שלי שגנבת", הצעיר צועק עליו וצועד צעד קדימה, ניר נרתע לאחוריו, "לא גנבתי לך שום דבר, למעשה מצאתי את עצמי כאן בדיוק כמוך לפני שניות ספורות", הוא מסביר בעודו שולח את ידיו באינסטינקטיביות להגן על פניו, "תגיד לי, ניר", הצעיר הוגה את שמו בציניות, "אתה רוצה מכות?", הוא שואל כמובן רטורית, ניר צועק לו, "לא, אני מבטיח לך לא נגעתי בך", ורק לאחר שהוא חושף את בטני כיסיו, הצעיר נרגע ומתחיל להאמין לו.
"קוראים לי אלי", הוא אומר בקול רפה לאחר מכן, "אני מקווה שאתה מרוצה", הוא מזעיף פנים ונשכב על קצפת הבטון הקשה, מתנשף. "לכל הרוחות, מה זה המקום הזה?", הוא ממלמל לאחר כמה שניות ארוכות של נשימה.
"אוקי, יש לי שתי בשורות, טובה ורעה, מה תרצה לשמוע קודם?", ניר מציג לו את האפשרויות, "תגיד לי, אתה חושב שבאתי לכאן לשחק, מה הקטע שלך?", אלי מתרומם קלות מהרצפה, מביט בתסכול על האיש עמו הוא נתקע ב... מקום הזה, מה שהוא לא יהיה, "טוב אני אתחיל בטובה", ניר עונה לעצמו, "יש דרך לצאת מכאן", אלי מתנער, 'סוף סוף יש לו משהו חשוב לומר', הוא חושב לעצמו, "יש מולנו דלת גדולה, ובערך באמצעה", ניר הצביע לכיוון מסוים, "יש חור למפתח", "מעולה", אלי התלהב אך אז לפתע עצר, ופנה אל לניר, "תן לי לנחש מה הבשורה הרעה", ניר מהנהן לו לחיוב, כאומר לו, 'כן אחי, קלטת את העניין', "אין לנו מפתח", אלי משלים אותו, ומביט על הקיר מולם.