סיפור בהמשכים קרב (לא) אבוד- סיפור בהמשכים

[נעה613]

"אלפא תתמקמו בבניין המזרחי (פה לא אמורה להגיע נקודה!)" הודיע עמיאל "ביתא במערבי, אני בדרומי, ודלתא בצפוני(פה מגיעה הנקודה)." עמיאל וחבריו נכנסו לבניין הדרומי עולים במהירות במדרגות מעדיפים שלא לעלות במעליות אפילו שזה עשר קומות לטפס.

האמת שאני רואה הרבה שכותבים כך, אבל מעולם לא קראתי ספר שיצא לאור כשהוא כתוב בצורה כזו. תבדוק.
זה לא מה שמפריע לי, זה יותר נפוץ.
המשפט הזה לדוגמא היה צריך להיראות יותר כזה-

עמיאל וחבריו נכנסו לבניין הדרומי. הם עלו במדרגות במהירות, מעדיפים שלא לעלות במעליות אפילו שזה עשר קומות לטפס.

לא אחד לאחד, אבל ברעיון.

 

[yael305]

(פה לא אמורה להגיע נקודה!)

היה אמור להופיע פה פסיק.

 

[מון בלאן]

סורי חברה לא אוכל להעלות היום פרק!

מצרף מסמך עם כל מה שהיה עד עכשיו !!

 

[מון בלאן]

פרק ח:
ריאן פקח את עיניו, מגלה את עצמו בחדר אפלולי ללא חלונות. ריח של טחב נישא באוויר, כמה עכברים התרוצצו מתחת לרגליו, הוא ניסה להניע את ידיו, לא מופתע מכך שהם קשורות.

הוא יוכל להתיר את החבלים מידו בקלות, אבל מזווית עינו קלט מצלמה קטנה.

"עדיף לחכות למתי שיסירו ממני את החבלים מרצון, ואז אוכל לנסות להילחם בהם." חשב. שלוו לא מוטרד מהעובדה שהוא חטוף. "אם מי שתפס אותי קשר אותי ככה, הוא כנראה לא יודע עם מי הוא מתעסק." התרברב לעצמו.

הוא חיכה שהחוטפים יכנסו אליו, אבל כלום. חצי שעה עוברת, עוד שעה, שעתיים, שלוש אבל כלום.

"הם כנראה מנסים להתיש אותי" הוא הכיר את התרגיל, הוא חקר אנשים כבר עשרות פעמים.

לאחר כשעה הדלת נפתחה. גבר בשנות העשרים לחייו בעל בלורית מסודרת ומסורקת היטב, נכנס לחדר

"קום." אמר לו האיש מנסה להראות קשוח.

ריאן נעמד בציות, הוא כרגע לא מחפש בעיות.

"בא אחרי, ובלי שטויות."

הם צעדו במסדרון ארוך, מגיעים למדרגות, יורדים קומה נכנסים בדלת הראשונה. ריאן שינן את כל מה שראה במוחו, זה יעזור לו בהמשך.

האיש הצביע לו על כיסא קטן, מסמן לו לשבת.

"חכה פה אל תקום" הגבר הצביע לעבר אקדחו מאותת לו לא לעשות שטויות. "אני יכול להשתלט עליך בשניות. עם נשק ובלי נשק" צחק בליבו, משאיר את פניו חתומות.

האיש יצא מן החדר, נועל אחריו את הדלת

המשך יבוא, בעז"ה...

 

[מון בלאן]

חברה שאלה קטנה!

הפרקים קצרים מדי?

 

[מון בלאן]

עוד פרק פיצוי, על זה שלא העליתי אתמול!

פרק ט:
לאחר כעשר דקות, קול שקשוק מפתחות נשמע מכיוון הדלת, ואדם עטוי חליפה שחורה, מרכיב משקפי שמש ושפם גדול . מלווה בשני שומרי ראש, מחזיקים בידיהם נשקים מתקדמים, מדגם שריאן לא הצליח לזהות.

"שלום, שלום." אמר האיש בציניות "אתה יכול לקרוא לי קווין." ריאן ניחש מיד שזה לא שמו האמיתי. "אני הבאתי אותך לפה כדי לעשות איתך עסקה קטנה." שריר לא נא בפניו של ריאן. האיש סימן בתנועת יד חלקה לאחד משומריו, וזה חתך לריאן את החבלים שקשרו את ידיו. ריאן שיפשף את זרעו במקום בו היה החבל, והניח את ידיו על השולחן, מרגיש בבית.

"אני יודע שאתה יכול לברוח מפה בקלות ברגע זה, אבל יש לי משהו קטן להגיד לך," הוא אמר בפתוס מנסה להפחיד "גורל חברך טינו תלוי בזה." ריאן ששכח בכלל מהעניין, החוויר לרגע. מבין שטינו נמצא פה בבניין הזה, כלוא בשביל לסחוט אותו לבצע פשע כלשהו.

ריאן כעס, חברו לא אמור לסבול, בגלל שהוא סוכן מאומן שהמון פושעים היו שמחים שיעזור להם. "איפה הוא?" הטיח ריאן את השאלה מפיו "אני רוצה לראות אותו!" הטיח בפניו של קווין

קווין צחק לעומתו ואמר "חשבתי שאני הוא זה שנותן פה הוראות. אבל אל תדאג הכל בסדר אייתו, שמרנו עליו טוב, אתה יכול להיות רגוע. ידענו שאם נעשה לו אפילו שריטה קטנה אתה לא תסכים לעשות בשבילנו כלום."

"אני עדיין דורש לראות אותו." אמר ריאן בביטחון

"אם אתה כל כך רוצה, תן לי לחשוב על זה לילה." הוא התלהב מביטחון של ריאן.

"כדאי שתחזור עם תשובה חיובית." ריאן הרגיש בבית, לא מחד לומר את זה.

"יש לו ביטחון" צחק קווין, קם מכיסאו, מאותת לשומר לקשור את ידיו של ריאן בחזרה.

קווין יצא מן החדר טורק אחריו את הדלת, ונועל אותה.

המשך יבוא בעז"ה...

ולגבי זה מה אומרים?

חברה שאלה קטנה!

הפרקים קצרים מדי?

 

[נעה613]

ולגבי זה מה אומרים?

קצת קצרים אולי, כן

 

[מון בלאן]

קצת קצרים אולי, כן

הרגשתי באמת שזה קצת קצר, טוב להבא אאריך יותר.
תודה!

 

[מון בלאן]

לא חושב שהארכתי, אבל לא נורא!

פרק י:

זור ישב במעבדתו, השעה הייתה מאוחרת, אבל זה לא עניין אותו, הוא חייב לפצח איפה יוצר מכשיר הטייזר בו ניסה האיש הזר לתקוף את ברין.

ברין מצידו לא כל כך התרגש, ובאותו זמן ישן שנת ישרים. זור עמל לפרק את המכשיר מנסה לבדוק אם יש איזו חותמת יצור כלשהיא. אבל ללא הועיל, גם סגנון הרכבת המוצר לא היה מוכר לו, ושום חותמת יצור לא הופיע בשום מקום.

"מתוחכם מאד." אמר לחלל האוויר.

זור המשיך לפרק את המכשיר, סורק כל חלקיק, על ידי מכונה מיוחדת. לפתע צד את עינו בורג קטן, שנפל על הרצפה בזמן שפירק את המכשיר.

הוא הרים את הבורג, סורק אותו בעיניו, מזהה סימון כלשהוא. זור הכניס את הבורג למכונה, לוחץ על כפתור הפעלת סריקה. המכונה פלטה זמזום שקט, לאות שהסריקה החלה.

לאחר כדקה, המכונה פלטה צפצוף ארוך והשתתקה. כמה תמונות הופיעו על גבי מחשבו של זור.

הוא הביט בתמונות, לא מזהה את הסמל. זור הכניס את התמונות לתוכנה מיוחדת, שתבדוק את פשר הסמל המוזר. אבל לאחר שתי דקות של תקווה, החזירה התוכנה הודעה שהיא לא הצליחה לזהות מה מקור הסמל ומה פשרו.

זור לא אמר נואש, הוא יתיישב מול המחשב, מתחיל בחקירה על הסמל.

לאחר כחצי שעה של תקתוקיי מקלדת מהירים, וכמה שיחות טלפון חפוזות, הגיע זור למסקנה שהנשק יוצר בטרפיס, מדינה השוכנת על חצי שטחה של רוסיה של העולם הישן, טרפיס היא בין המדינות הכי מרכזיות בעולם שאחרי התנגשות והיא גם בין המדינות הגדולות ביותר.

"בטרפיס יש כמה יצרני נשק אפלים." חשב לעצמו זור, מחזק את העובדה שהנשק יוצר בטרפיס "עכשיו מה שנשאר לברר, זה למה שלחו את האיש ההוא" הוא כיבה את המחשב, מכבה את האור במעבדה, יוצא נועל אחריו את הדלת.

זור עלה לחדרו, מתכונן לשינה.

מה שהוא לא ידע, עד כמה הוא טועה לגבי מחשבתו שהנשק יוצר בטרפיס.

המשך יבוא בעז"ה...

פרק זה ספציפית הוא 285 מילים, להבא מקווה להעלות באזור ה320-350

תעקבו ותנו המון לייקים!!

 

[מון בלאן]

פרק י"א:

כולם נמו את שנתם, חוץ מאדם אחד שיצא מדלת הבית חרישית.

הוא יצא אל האוויר הקריר של הלילה, אור הירח המלא העיר לו את דרכו. האיש פסע במהירות, מתרחק מן הבית נעלם בחושך.

לאחר כשעתיים הוא חזר. לפני שפתח את הדלת, הוא הוציא מכשיר קטן מכיסו, מביט במסך למשך שתי דקות, ולאחריהן פתח את הדלת ידנית, ונכנס אל הבית. חומק אל חדרו.

איש לא ידע על היציאה הזאת, והוא מקווה שגם איש לא ידע עליה
------------------------

"בוס" אמר בחור צעיר, בעל שער בלונדי מסורק.

"מה, קלאר" שאל קווין, בקול מוזר

"המשלוח הגיע."

"מצוין" ענה לו קווין מנסה להסתיר את התרגשותו, יושב על ספה קטנה בצד החדר מהרר על ריאן. קווין לא התנהג בנוקשות כלפי אנשיו, מי שהיה יושב בצד ומקשיב לדו שיח, היה חושב שהם שני חברים.

"אני רוצה לבדוק אותו. תמסור להם שני בעוד חצי שעה ארד לשם."

"אוקיי, אני אמסור להם" הצעיר שישב מול המחשב, הנהן בראשו לאישור. קיש על המקלדת ללא הפסקה, מדי פעם שולח את ידו האחת אל כוס קפה שהייתה מונחת על ידו.



לאחר כחצי שעה, בה קווין יושב וצופה בתקרה בחוסר מעש, משהו שלא קורה הרבה. קווין בטבעו אדם פעלתן ותוסס, וגם מתוקף עבודתו הפלילית אין סיבה שישב ככה. הוא קם, צועד באיטיות מוזרה לעבר הדלת, יוצא מן החדר ונעלם במסדרון הארוך.

"משהו עובר על הבוס, מאז שתפסנו את הצעיר ההוא" אמר הבחור שהפסיק מהקלדתו, נוגס בעוגייה תוצרת טרפיס.

"כן שמתי לב" ענה צעיר אחר שישב מעברו השני של השולחן, קורא בעיתון דיגיטלי "ראית איך הוא ישב פה למשך חצי שעה, בוהה בתקרה. בפרצוף מזה מוזר"

"כנראה הוא מתחרט על הצעד ההוא שעשינו, שחטפנו אותו." הוא ניקה במרץ את פרורי העוגייה שנפלו על מכנסיו "בעצם למה בכלל הוא צריך אותו?."

"גם אני לא יודע" ענה לו חברו, מסיר לרגע את עיניו מן העיתון, תוקע בחברו מבט תמהה "אבל אני לא שואל שאלות, אני עושה מה שצריך לעשות בשקט." הם השתתקו, שוקעים כל אחד בעיסוקיו.





קווין הגיע לקומה מינוס אחת, נכנס לאולם גדול. פס אור כחול האיר את האולם, מתנגש ברצפה הבוהקת גורם לתחושה מוזרה. ארונות מעוטרים בקישוטים וטקסטורות ייחודיות, עם דלתות זכוכית חסינות אש, עמדו לאורך כל הקירות וגם במרכז האולם מסודרי היטב. בתוכן היו מסודרים בקפידה, כלי נשק מסוגים שונים.

קווין פסע במהירות לעבר קצה האולם, שם חיכה לו האחראי על חדר הנשק.

"בא נראה מה יש לנו פה היום." קווין חייך חיוך רחב. כל אנשיו יודעים שהאולם הזה עושה לו טוב.

"יש הרבה" ענה לו יוטו האחראי על חדר הנשק. הם החלו ללכת באולם הגדול, מסתובבים בין הארונות תוך כדי שיוטו מראה לקווין את הנשק החדש, ומסביר לו עליו.

המשך יבוא בעז"ה...

הפרק הזה הוא 416 מילים. הארכתי יותר ממה שאמרתי חושב שאמשיך ככה כל פרק.
(לא שאני הולך לכתוב כל פרק כמה מילים הוא, זה היה רק לגבי השאלה ששאלתי)

 

[מון בלאן]

סליחה של העליתי המשך כבר כמה ימים (לא כולל ר"ה)
מקווה להעלות בהמשך היום יותר לקראת הערב

תעקבו!
נ.ב. מעלה היום את כל מה שהיה עד עכשיו בקובץ וורד

 

[מון בלאן]

מעלה את כל מה שהיה עד עכשיו
!

היום בעז"ה, העסק הולך להתחמם ומגיעים לפנטזיה האמיתית!!!!

 

[מון בלאן]

מתנצל שלא העליתי המון זמן.
אבל זה היה שווה את זה בעז"ה מחר אני מעלה פרק מיוחד
שוווה לחכות!!!
(אגב העיכוב היה לצורך הסיפור "סורי")

 

[מון בלאן]

ואחרי הרבה זמן סוף סוף פרק חדש!

פרק י"ב:

מנהרה במקום לא ידוע,

"אדוני." בחור צעיר נעמד למול כיסא, עליו ישב אדם מבוגר, בעל זקן לבן ארוך. וקד לפניו.

"כן, גלדיט." ענה הזקן באיטיות.

"הזקן פיקראט ביקש למסור לך, שהוא גילה."

"את מה?" שאל הזקן נועץ עת עיניו, שמפיצות אור אדמדם, בבחור.

"הוא גילה מי הוא הלוחם המיוחד, המוזכר בנבואה." ענה הצעיר, חש בשינוי שחל על פניו של הזקן.

פניו של הזקן הוארו "מה שמו?"

"ריאן""

"תביאו אותו לכאן." אמר הזקן בקול תקיף.

"אנחנו לא יכולים." מבט תמהה וכועס עלה על פני הזקן. "הוא כלוא בידי הברקדוניס " אמר הבחור. והוריד את פניו מביט על החול בעצב.

הזקן נדהם "איך הם ידעו שהוא הלוחם המיוחד?"

"הם לא יודעים את זה" הסביר הבחור "הם תפסו אותו למטרות אחרות. מפני שהוא הלוחם והסוכן הכי טוב בטרפיס."

לאחר דקה ארוכה של שקט שאל הזקן. "הוא מודע לכוח שלו.?"

"לא."

הזקן חשב כמה שניות ואמר. "תכנס את כל הקונדוטרים לאספה דחופה בעוד עשר דקות בדיוק. בחדר שמונה."

"כן אדוני." הבחור קד לפניו. פנה והלך משם במהירות.



לאחר כעשר דקות. הזקן נכנס באיטיות לתוך חדר גדול. במרכז החדר עמד שולחן עגול בצבע אדום בהיר, סביבו ישבו ששה אנשים מבוגרים, שהתווכחו בלהט. הקירות היו מצופים שיש אדום, שאורה הצהוב של הנברשת שהשתלשלה מן התקרה, פוגע בהם ויוצר תחושה מלאכותית.

שקט השתרר עם כניסתו של הזקן לחדר. והנוכחים נעמדו על רגליהם. הזקן הנהן בראשו, והם התיישבו גוררים את כיסאותיהם ברעש.

הזקן יתיישב על הכיסא הפנוי והתחיל לדבר "בוודאי נאמר לכם לשם התכנסנו כאן." הנוכחים הנהנו קלות בראשיהם. והזקן המשיך "גילינו בעזרתו של אלוקינו, מי הוא הלוחם המיוחד המוזכר בנבואה הקדומה של אב הקונדוטרים סבי, מנוחתו עדן." הזקן סקר בעיניו את האנשים והמשיך. "כמובן אנו מודים לקונדוטר מליעט על פיענוח החידות והרמזים שהביאו לגילוי." הנוכחים הסבו את פניהם בהערצה לכיוונו של זקן בעל זקן כסוף, שנצץ באור. מליעט הסמיק ובדל של חיוך עלה על פניו.

"שמו של הלוחם הוא ריאן, וכפי שהיה מוזכר בנבואה, שביום שיגלו מי הוא, הוא עוד לא יהיה מודע לכוח הקונדוטר שלו. לפי המידע שאספנו עליו, ריאן הוא הלוחם וגם הסוכן הכי טוב בטרפיס. ומפני זה הוא נלכד על ידי אויבינו ’הברקדוניס’," פניי הנוכחים התעוו בשנאה, לשמע השם של אויביהם. "הידועים בכך שאת כל חייהם הם מפנים לרוע והרס, כפי שעשו רבות בעבר." הוא כחכך בגרונו והמשיך "בעזרת אלוקינו, הם לא יודעים שהוא משתייך אלינו. כך שיהיה יותר קל להוציאו משם. אבקש שקודם כל תשחררו כוחות לגילוי היכן הם שומרים עליו, לפי מה שידוע לנו הם לא הוציאו אותו מטרפיס"

המשך יבוא בעז"ה...

 

[מון בלאן]

פרק י"ג:
האספה התארכה במקצת. אבל בסופו של דבר, הוחלט על ביצוע פעולה מסוכנת, להברחת ריאן.

האנשים קמו מכיסאותיהם לוחצים ידיים אחד לשני. ויוצאים מבעד לדלת, נעלמים כל אחד לכיוון אחר במנהרה.

הזקן, אב הקונדוטרים השלישי. נשאר לשבת בכיסאו.

לאחר כמה שניות נכנס לחדר גלדיט. הוא הגיש לזקן מחשב נייד קטן. ויצא מן החדר בלי לומר דבר.

הזקן פתח את המחשב, מקיש קוד, פותח קובץ כלשהוא, ומתחיל להקליד במרץ.



לאחר כשעתיים, קפצה הודעה על צג המחשב.

הקונדוטר פיקארט : "אתרנו את המיקום המדויק, של ריאן"

הזקן: "תשלח את המיקום"

פיקארט: "שולח"

הזקן: "ותעביר הודעה לפלוגת קונדוט, שיבואו אליי."

(סוף הודעות)

לאחר כעשרים דקות, נכנסו לחדר שבעה גברים, בשנות הארבעים לחייהם. הזקן כיבה את המחשב והניח עליו את ידיו. מחכה שהם ייתישבו.

האנשים התיישבו. ממתינים למוצא פיו של הזקן. הזקן נעמד על רגליו, והחל לדבר.

הוא סיפר להם על הגילוי מי הוא הלוחם המיוחד. ועל זה שהוא שבוי. וגם על התכנית איך להוציא אותו משם.

הוא עצר לכמה שניות נותן להם לעכל את הדברים. והמשיך "אתם הלוחמים הכי טובים שלנו. ולכן אני וכל הקונדוטרים האחרים, החלטנו לשלוח אתכם למשימה." הוא הביט בהם במבט נוקב "יש לכם עשרים וארבע שעות, להתאמן היטב להתחמש בנשק הכי טוב. ולשנן היטב את פרטי התוכנית. ולהתכונן למשימה " הוא הגיש לכל אחד מהם צרור דפים. "תשננו היטב את מה שכתוב בדפים האלה. זה יעזור לכם בשעת הצורך" גלדיט הגיש לו כוס מים, הוא בירך ושתה במהירות.

"עכשיו לכו להתאמן. ומחר תחזרו אליי לפני שאתם יוצאים, אני רוצה לבחון אתכם." הם קמו. קדו ביראת כבוד, ויצאו מן החדר בשקט.



שבעת חברי פלוגת קונדוט, פסעו לאורך המנהרה בדממה.

לאחר כמה דקות של הליכה במהרה המסועפת. הם נכנסו לאולם אימונים גדול. שם כבר חיכה להם מאמן מבוגר. עם פנים קשוחות.

הם נעמדו מולו בשורה. המאמן סקר אותם במבט נוקב והחל לדבר "שלום, שמי הוא נייט, ואני יאמן אתכם בעשרים וארבע שעות הקרובות, למשימה המיוחדת שקיבלתם" הוא עצר לכמה שניות והמשיך. "באימונים האלה כל אחד מכם יצטרך להגיע ליותר מיכולותיו. המישמה הפעם חשובה ביותר כפי שאתם יודעים.

אנחנו נתחיל להתאמן על יכולת הדיוק שלכם בכוח האדום. ולאחר מכן נעבור לדברים שתצטרכו לבצע כבני אנוש בלי לגלות את כוח הקונדוטר שלכם. כגון טיפוס על קירות בעזרת חבלים השתמשות בנשק חם וכדומה. "

נייט סימן להם בידו לבוא אחריו. הם פסעו לאורך האולם שהיה ריק בשעה זו. נכנסים בדלת צדדית, לתוך לאולם קטן במקצת מן השני.

"את החדר הזה אתם בטוח מכירים" קבע נייט "כל קונט מתחיל מגיע לפה. רק שהפעם הבאנו לפה כמה דברים חדשים ובנינו עוד כמה קירות." הוא הצביע על כמה קירות עבים, שהופיעו עליהם סימנים מוזרים. "המשימה הראשונה שלכם היא, שכל אחד מכם יחתוך מן הקיר הזה," הוא התקרב לקיר שהיה ממוקם במרכז האולם. "חתיכה בגודל של שלושים ס"מ על שלושים ס"מ. לצורך ההקלה בהתחלה סימנו לכם פה שבעה מרובעים בגודל המתאים." הם בחנו כולם את הקיר, שהיו מצוירים עליו שבעה מרובעים מדויקים.

המשך יבוא בעז"ה...

 

[מון בלאן]

והנה זה מגיע....

פרק י"ד:
"עכשיו אני רוצה שנתחיל להתאמן. אז נתחיל מפייליט." הוא הצביע לעבר אחד מהם. שהיה בעל גוף גדול ושרירי, פייליט התקדם צעד אחד קדימה, וחיכה לאישור להתחיל.

נייט הנהן בראשו, ופייליט עצם את עיניו. לאחר כשלוש שניות שנדמו כנצח. כל גופו של פייליט האיר באור אדום זהור. למשך ארבע שניות פייליט הפך לבועה אדומה. ולאחרי שנעלמה, ניצב מולם נשר אדום ענק בעל מקור צהוב.

הנשר פרס את כנפיו, והמריא במהירות לעבר התקרה הגבוהה. הוא נצמד לתקרה חיכה כמה שניות, ולאחר מכן הוא צלל במהירות לעבר הקיר. וקרן של אור אדום יצאה מעינו הימנית חותכת אחד מן המרובעים מן הקיר. הקרן נעלמה, והנשר עשה סיבוב באוויר, וצנח במקומו בחזרה.

הנשר הפך לבועה אדומה לכמה שניות שלאחריי שהיא נעלמה, פייליט עמד שם מביט בנייט מחכה למוצא פיו.

נייט בחן את החור בקיר, ואמר. "לא רע, יכולת הדיוק שלך גבוהה אבל נצרך לשפר את המהירות. וכמובן תצטרכו ללמוד לדייק גם בלי הסימון של המרובעים. וגם תצטרכו להתאמן אל המהירות."

בשעה שאחרי הם המשיכו להתאמן על חיתוך מדיוק ומהיר. לאחר מכן הם עברו להתאמן על עוד דברים שונים.

אחרי כמה שעות של אימונים מפרכים. אמר להם נייט "עכשיו תלכו לנוח שעה. לאחר מכן תרדו לחדר הנשק. שם יחלקו לכם נשק. תתאמנו עליו תלמדו להתעסק אייתו. ואחרי כן תעברו על הדפים שהביא לכם הזקן. תחזרו לפה אני אחכה לכם נתאמן עוד קצת. ואז תלכו לזקן." הם הנהנו. נפרדו ממנו, ויצאו מן האולם פוסעים כל אחד לחדרו.



אחרי שעה בדיוק, הם נפגשו כולם בכניסה לחדר הנשק.

אחד מן שבעת הקונדוטרים פתח להם את הדלת, והכניסם פנימה. הוא שלף ארגז קטן, מן אחד המדפים שהיו בחדר.

הקונדוטר פתח את הארגז. והושיט לכל אחד מהם אקדח שהיה נראה פשוט. והחווה בידו לעבר דלת, בצידו השני של החדר הקטן.

הם פסעו לכיוון הדלת, כשהקונדוטר הזקן פוסע אחריהם. נעלמים אחריה. בצידה השני של הדלת חיכה להם חדר צר וארוך. שבצידו השני עמדו מסודרות בקפידה, המון בובות בגודל של אדם ממוצע. ובקירו הימני היו חבלים וסולמות. ובקירו השמאלי היו כמה עמדות ירי.

הקונדוטר הסביר להם על יכולותיו המיוחדות של האקדח, שהיה נראה פשוט. הם התאמנו על הבובות, כשכל פעם הם עושים זאת בתנוחות שונות. פעם תוך כדי ריצה פעם תוך כדי טיפוס על חבל. ופעם איך לירות על מטרות נעות. והם התאמנו איך להשתמש בדברים האחרים שיש באקדח, חוץ מלירות.

המשך יבוא בעז"ה...

 

[א-ירושלמית]

בשעה שאחרי הם המשיכו להתאמן על חיתוך מדיוק ומהיר. לאחר מכן הם עברו להתאמן על עוד דברים שונים.

מה זה "הדברים השונים"? זה כל מה שמעניין פה בסיפור הזה!

 

[מון בלאן]

מה זה "הדברים השונים"? זה כל מה שמעניין פה בסיפור הזה!

הדברים השונים זה דברים של בני אנוש טיפוס על קירות בעזרת חבלים. קפיצה מגובה וכדומה מה שמעניין זה הנשר שבפרק הבא נדבר עליו עוד !

 

[מון בלאן]

נראה לי שנפתח נספח לסיפור. פשוט זה קצת מפריע לי לרצף שיש הודעות באמצע
אז אני אפתח נספח שם תוכלו להתעדכן על כל הדברים לשאול שאלות , וכמובן כל כמה פרקים אני מעלה את הכל לשם בקובץ מסודר.

תודה על זה שאתם קוראים !!

ובקרוב פרק חדש !!(בעשרים דקות הקרובות)

 

[מון בלאן]

קצר אבל גם משהו!
פרק ט"ו:
אחרי שעה של אימון על האקדח, הם נפרדו מן הקונדוטר. וירדו לחדר האימונים. שם חיכה להם נייט.

"עכשיו נתאמן על איך לבצע את צורת קונדוט מגה." אמר להם נייט. מסדר את כל אחד מהם על גבי במה קטנה. "קונדוט מגה . יגרום לנשר שלכם להיות גדול יותר ועוצמתי יותר. זה ידרוש ממכם ריכוז חזק . בהתחלה זה יהיה קשה, אבל אחרי שתדעו לעשות את זה טוב, זה יבוא לכם בקלות.

"אם תדעו לעשות את זה, אתם תעלו בדרגה בכוח. ואלי אפילו יום אחד, כולכם או חלקכם יהיו קונדוטרים.

כדי לעשות את צורת קונדוט מגה אתם לא רק עוצמים עניים, ומתרכזים בנקודה מרוחקת. אתם תצטרכו להצמיד את כפות ידיכם אחת לשנייה, בצורת חץ," הוא הצמיד את כפות ידיו אחת לשניה. מדגים להם " ולהרים אותם ככה כלפי מעלה " הוא הניף את ידיו אל מעל לראשו. "ואז לעצום עניים, ולהתרכז הכי חזק שאתם יכולים. לשכוח מכל מה שסביבכם." הוא עצר הביט בהם. ואז פקד. "עכשיו תתחילו"

הם הצמידו את כפות ידיהם אחת לשנייה. הרימו את ידיהם. שלפתע נשמע בום עוצמתי. שהרעיד את האולם.

"מה זה היה " שאל אחד מהם .

"זה כלום. תמשיכו" פקד עליהם נייט שלא התרגש מהבום.

הם המשיכו שמדי כמה שניות בומים מרעידים את האולם. אחרי המון ניסיונות, שבהם אף אחד לא הצליח. הם התחילו להתייאש.

"אי אפשר להתרכז אם הרעש הזה." אמר פייליט. "אולי כדאי שנבדוק מה זה."

"לא צריך," נייט ביטל את דבריו "זה בדיוק המבחן האמיתי. גם שמסביב יש כאוס צריך לדעת להתרכז. כי אם כך באמצע משימה לא תצליחו לבצע את זה אף פעם. ועכשיו תמשיכו לנסות." הוא פקד ."אל תתייחסו למה שקורה מסביב תתרכזו רק בזה."

לאחר שלוש שעות של ניסיונות, שוב ושוב, כשברקע הרעש ממשיך. הם הצליחו כולם לבצע את צורת קונדוט מגה.

"טוב. גמרנו את האימון. אתם יודעים היטב איך לבצע את קונדוט מגה. הרעש היה רק כדי שתתאמנו היטב." פתאום הם באמת שמו לב, שהבומים הפסיקו. "ועכשיו תלכו לנוח שעה. ולאחר מכן תלכו לזקן." הם הנהנו. ויצאו מן האולם.


המשך יבוא בעז"ה...
לנספח!

דיון - קרב (לא) אבוד : נספח לסיפור בהמשכים!

פה בנספח תוכלו לשאול שאלות להתעדכן מתי יצאו פרקים חדשים ובונוס כל כמה ימים אני יעלה לפה את הכל בקובץ אחד מסודר. ! לסיפור: https://www.prog.co.il/threads/%D7%A7%D7%A8%D7%91-%D7%9C%D7%90-%D7%90%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%91%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%9B%D7%99%D7%9D.1005410/

www.prog.co.il