14
התפתחות.
אחת מן התכונות בהן התייחד אלישע, הייתה יכולת המשחק שלו.
כשהיה אלישע נכנס לחדר החקירות, הדמות אותה הוא היה מציג כלפי חוץ - הייתה בדיוק זו שהוא היה מעוניין שהנחקר יראה מולו. הדבר התבטא בלבוש, בצורת הדיבור, בתנועות הגוף. מעטים היו הנחקרים שהצליחו לזהות מה באמת חושב אלישע ומה הוא מרגיש.
פעמים רבות לאורך הקריירה שלו, נדרש אלישע לנהל חקירה מורכבת תוך כדי שהוא מתמודד עם לחצים כבירים. האתגר בניהול חקירות כאלו הוא עצום, משום שהן דורשות ניתוק מוחלט, התעלמות והדחקת כל רגש שעלול לפגוע בהתנהלות החקירה. קשה עד בלתי אפשרי לנהל חקירות כאלו כאשר החוקר נתון בסערת רגשות או כאשר הוא מבולבל ופגיע.
למרות הקושי שבדבר, מעטות היו הפעמים בהן אפשר אלישע למצב הרוח שלו להשפיע על התנהלות החקירה. לאורך השנים התרגל אלישע לראות את חדר החקירות כתיאטרון, ואת עצמו כשחקן ראשי. הניתוק הפך עבורו להרגל. הוא שיחק דמויות שמחות ומרוצות בעודו מדוכדך ושבור, דמויות קשוחות בעודו פגוע או מרוכך, ודמויות רגועות בעודו מלא בזעם או בשנאה. אפילו ברגעים בהם הוא איבד את שליטתו העצמית וחשף את רגשותיו, עדיין היה זה במסגרת הדמות אותה הוא בנה לעצמו.
עם זאת, יכולותיו האמיתיות של האדם אינן נמדדות בזמני שגרה אלא בשעת מבחן. והמשימה שהוטלה על אלישע הייתה מבחן קשה.
מרגע לרגע התחזקה בליבו של אלישע ההבנה שהמשימה שלפניו אינה דומה לשום משימה עמה הוא התמודד בעבר. בשונה מחקירות רגילות בהן הייתה לו יכולת מסוימת לתכנן את צעדיו, כעת השליטה נלקחה ממנו. כדי להצליח במשימה הוא מוכרח להתנהל על פי דרישותיהם של בני המשפחה, והצלחת המשימה תלויה רק בהם. אם יחליטו בני המשפחה שהם אינם מעוניינים לשתף עמו פעולה, לא תהיה לו שום דרך להכריח אותם לפעול בניגוד לרצונם.
המציאות הזו דרשה מאלישע יכולות גבוהות של יצירתיות וגמישות. מצד אחד, הוא מוכרח לגרום לבני המשפחה לבטוח בו, מה שמחייב אותו להציג דמות רשמית וסמכותית, כזו שבני המשפחה לא יטילו בה ספק. מצד שני, הוא אינו יכול להרשות לעצמו להיראות קריר ומנותק, מה שעלול לגרום לריחוק בינו לבינם. כדי להשיג הישג כלשהו במשימה הזו הוא מוכרח למצוא את האיזון בין הדברים. מצד אחד לשמור על מכובדות ורצינות ומצד שני להיות ידידותי וחם. רק כך יש לו סיכוי לשכנע אותם לחשוף בפניו את הסודות שהם שומרים רק לעצמם.
אף פעם לא החשיב אלישע את עצמו לטיפש, וגם לא לתמים. הוא הבין היטב שתוכנית הפעולה שלו היא מורכבת ותלויה במשתנים רבים שאינם בשליטתו, כך שסיכויי ההצלחה שלו נמוכים מאוד עד אפסיים. המאמץ שנדרש ממנו הוא עצום, והתמורה העתידית היא בספק גדול, וגם אם תהיה כזו – היא לא צפויה להיות שווה את המאמץ.
הסיבה היחידה בשלה היה מוכן אלישע להשקיע את כוחותיו במשימה, הייתה ההבנה שמדובר בהזדמנות האחרונה בהחלט שלו, כך שלמעשה – אין לו ברירה אחרת. האחריות של אלישע לא אפשרה לו להפקיר את החקירה בידי החוקרים האחרים שבתחנה, כאשר ברור היה לו שאף אחד מהם – לרבות מפקד התחנה, אינו מצליח לקרוא את התמונה המלאה.
ברגעים אלו הרגיש אלישע כמו השומר האחרון על החומה. ברור היה לו שהוא האיש היחיד שמסוגל לפתור את התיק ולגלות את האמת. הוא השקיע במשימה הזו את כל מאמציו, נאחז בכל שמץ של תקווה. מבחינתו, כל עוד יש לו סיכוי, גם אם מדובר בסיכוי אפסי – ויתור אינו בא בחשבון.
קשה היה לאלישע להתגבר על תחושות הדכדוך וההשפלה. קשה היה לו להתנתק מהחוויות הקשות שחווה ולהתמסר למשימה. המאבק בתוכו היה אדיר, אבל הלהט והנחישות שלו היו חזקים מכל.
ברגע בו יצא אלישע מניידת המשטרה, לא ניתן היה לזהות עליו שום סימן של ייאוש או תשישות. מראהו היה מרשים, מעורר יראת כבוד.
בכל הנוגע להופעה החיצונית שלו, ניכר היה שהוא הקפיד על כל פרט. הוא היה לבוש במדי המשטרה שלו, דרגותיו הכסופות נוצצות לאור השמש. על פניו הוא הרכיב משקפיים בעלות עדשות כהות, מעליהן היה שערו השחור מסורק בבלורית שופעת. הוא הקפיד על צעדים מדודים, גבו זקוף, עיניו סורקות כל העת את סביבתו כאילו הייתה זו זירת פשע ולא חניה של בית חולים אזרחי.
אדם מן השורה היה מתקשה להבין מה מנסה אלישע להשיג מההתבוננות המדוקדקות בכל פרט שבסביבתו המשמימה, אבל אלישע ידע בדיוק מה הוא מחפש. הוא ניסה לאתר אדם בעל חזות חרדית, כזה שייתכן ומקושר למשפחת הקורבן. אם ימצא אדם כזה ויצליח לשוחח עמו ביחידות, עשויה השיחה להועיל לו הרבה יותר מהפגישה המתוכננת עם המשפחה כולה.
כשהבחין אלישע בשני הצעירים החרדיים שישבו על ספסל במרחק לא גדול ממנו, אורו עיניו. לראשונה מאז תחילת החקירה הרגיש אלישע שמשהו טוב קורה, שהדברים הולכים כמתוכנן. הוא החיש את צעדיו, מתקשה להסתיר את מבע הציפייה שעל פניו.
מתוך רצון לכבד את המעמד, ומתוך הבנה שכך קל יהיה יותר לשני הצעירים לשתף עמו פעולה, שלף אלישע מכיסו כיפה לבנה מגוהצת עליה היו רקומות המילים ׳בר מצווה לאביב׳. הוא חבש ברישול את הכיפה על ראשו, שואל את עצמו האם יידעו הצעירים שמולו להעריך את המחווה.
ככל שהתקרב אלישע אל הספסל, הוא יכול היה לקלוט יותר פרטים. הצעיר שישב בצד ימן היה רזה, לבוש בחליפה וחבוש במגבעת. הוא היה מכונס בעצמו, שפת הגוף שלו שידרה ריחוק, ונראה שהוא נמצא בסביבה שאינה טבעית עבורו. לעומתו, הצעיר שישב משמאל שידר ביטחון עצמי רב, לבושו היה אופנתי ונראה שהוא מרגיש לגמרי בנוח. הצורה הנינוחה בה ישב העידה שהוא אינו בן משפחה קרוב, ואלישע שאל את עצמו מה הקשר שלו למשפחת הקורבן.
גם כשהתקרב אלישע אל טווח הראייה של שני הצעירים, ניתן היה לזהות הבדל רב בתגובותיהם של השניים למראהו. הצעיר המכונס שבצד ימין הביט בו בתמיהה, מבע חושש על פניו. לעומתו, הצעיר השמנמן שמשמאל התרומם מיד ממקומו, כאילו ציפה לבואו, משליך את הסיגריה מידו ומתקרב צעד אחד קדימה.
״שלום,״ פתח אלישע בקול ידידותי. ״אתם מהמשפחה של הגברת חזן?״
הצעיר השמנמן סקר את אלישע בדקדוק. הוא נראה מוטרד משהו, מצחו מכווץ כאילו הוא מתאמץ להיזכר במשהו. ״שלום גם לך,״ הוא הגיב באיחור, נימה חשדנית בקולו. ״מי אתה בדיוק?!״
אלישע הושיט את ידו ללחיצה. ״אני פקד אלישע בוסקוביץ׳ ממשטרת באר שבע,״ הציג את עצמו. ״נשלחתי כנציג המשטרה על מנת לעדכן את משפחת חזן. אתם מהמשפחה?״
הצעיר השמנמן התמהמה לרגע לפני שלחץ את ידו של אלישע. ״בערך,״ השיב בקול מהוסס, כאילו לא היה בטוח אם הוא רוצה לענות. ״הבחור שנמצא לידי הוא ברוך, חתן של הרבנית, ואילו אני משמש כמשב״ק של הרב״.
אלישע קימט את מצחו. ״משב״ק?״ חזר על התואר שלא היה מוכר לו.
הצעיר הרזה, שאלישע ידע כעת ששמו ברוך, מיהר להסביר, ולראשונה שמע אלישע את קולו. ״משב״ק הוא סוג של עוזר,״ הסביר הצעיר בקול איטי. ״דודי הוא העוזר האישי של הרב, הוא מסייע לו בכל ענייני הנהגת הישיבה, והוא גם הנהג שלו״.
אלישע הנהן בהבנה, סוקר בדקדוק את דמותו של העוזר הצעיר. משום מה, על פניו של העוזר היה עדיין מבט מוטרד, ואלישע התקשה להבין מדוע. ״הכול בסדר?״ ניסה לברר.
דודי הנהן מיד. ״בהחלט,״ אמר, אבל המבע שעל פניו שידר את ההפך. ״תודה שבאת לעדכן אותנו. רק מוזר לי קצת ששלחו דווקא אותך...״
מבלי לרצות, הפכו פניו של אלישע רציניות. ״אנחנו מכירים?״ שאל בפליאה.
דודי חשב רגע לפני שענה. ״אנחנו לא מכירים אישית, אבל שמעתי את השם שלך. אתה היית אחראי על ההפללה של ראש משפחת הפשע ההיא... בועז דגני״.
אלישע התרשם. ״יפה מאוד,״ החמיא. ״לא ידעתי שאני עד כדי כך מפורסם״.
דודי חייך. ״במקומך לא הייתי מתלהב כל-כך,״ אמר בבדיחות. ״את השם שלך שמעתי לראשונה היום, לאחר שהתברר לי שהחקירה תתנהל על ידי ימ״ר נגב. היה לי חשוב לקרוא קצת על נושאי התפקידים הבכירים בתחנה כדי לדעת עם מי אנחנו מתמודדים״.
״בכל אופן,״ מיהר דודי לחזור לעניין. ״ממה שהבנתי, אתה אחד מקציני החקירות הבכירים בתחנה, מה שמחזיר אותנו לשאלה למה אתה כאן. אני מתקשה להאמין שלמפקד התחנה לא היו שוטרים זוטרים שיכולים היו לעדכן אותנו לא פחות טוב ממך״.
תמיהתו של העוזר הצעיר פגעה בנקודה רגישה אצל אלישע, והוא התאמץ לשמור על איפוק, מכריח את עצמו לחייך. ״במקום לומר תודה על כך ששלחו אותי ולא איזה שוטר זוטר שהיה מורח אתכם בדיבורים, אתה מתלונן. אני כאן וזהו זה. אם יש לך טענות, תפנה אותן למפקד התחנה״.
דודי משך בכתפו. ״אין לי שום טענות,״ אמר בקול יבש, ההבעה על פניו מוכיחה שהוא עדיין מפקפק במניעיו של אלישע. ״בוא, אקח אותך לבני המשפחה״.
העוזר הצעיר התחיל לפסוע, אבל אלישע לא מיהר להתלוות אליו. ברור היה לאלישע שהתנהגותו של הצעיר אינה טבעית, וחשוב היה לו לברר תחילה את הסיבה לכך. ״חכה רגע,״ ביקש אלישע, והצעיר נעצר על מקומו. ״אני מבין שהייתם באמצע שיחה,״ המשיך אלישע בטון מתחשב. ״אני מצטער שהפרעתי לכם. אני יכול להסתדר לבד, אתם לא חייבים לבוא איתי״.
״זה בסדר,״ השיב ברוך מיד, ובשונה מדודי – תגובתו הייתה כנה ואמינה לחלוטין. ״לא היינו באמצע שיחה או משהו,״ המשיך ברוך בקול מתנצל, ״פשוט תכננו ללכת למכולת לקנות כמה דברים. לא ידענו שאתה בדרך לכאן״.
אלישע הפנה את מבטו אל דודי. כמו שחשב, דודי לא היה נראה מרוצה. ניכר בבירור שהוא היה מעדיף לשמור את המידע הזה ולא לשתף אותו עם אלישע. ״זה לא חשוב,״ הגיב דודי בחוסר סבלנות. ״העיקר שפגשנו אותך ואנחנו יכולים לעזור לך למצוא את המקום בקלות. אתה רוצה להצטרף אלינו?״
לרגע שקל אלישע להמשיך ולאתגר את השניים בשאלות, בתקווה להבין טוב יותר את הסיטואציה. לבסוף הוא החליט לוותר על כך, משום שהבין שהעמדה בה הוא נמצא אינה מאפשרת לו לעשות כך בלי לעורר עוד יותר את חשדו של העוזר הצעיר. במקום זאת הוא הצטרף בטבעיות אל השניים, פוסע לצידם בשתיקה, ההבעה שעל פניו אינה מגלה כלום על מחשבותיו.
לאורך כל הדרך אל בניין בית החולים, שמר אלישע על איפוק מושלם. כלפי חוץ הוא שידר נינוחות ורוגע, אבל מוחו לא הפסיק לרגע מלחשוב. הוא ניסה לנתח את הסיטואציה, להבין מה בדיוק רוצה העוזר הצעיר ומדוע הוא מתנהג כמו שהוא מתנהג.
ברור היה לאלישע שהתנהגותו של העוזר הצעיר היא מחשידה, וברור היה לו באותה מידה שהעוזר הצעיר אינו מנסה כלל להסתיר אותה. המשמעות היא, שהעוזר מעוניין שאלישע יבין שהוא מתנהג בצורה מוזרה, וככל שניסה אלישע לתהות על פשר הדבר – הוא לא הצליח למצוא בכך שום היגיון.
דבר אחד היה ברור לאלישע. העוזר אינו מוכן לשתף עמו פעולה, והעובדה שהאיש התלווה אליו בדרכו לבקר את בני המשפחה משמעותה שככל הנראה הוא מעוניין להזהיר אותם, כך שגם מצדם לא צפוי לו שיתוף פעולה, בוודאי לא כזה שיוכל לשפוך אור על הסודות האפלים של בני המשפחה. אם בתחילה כיוון אלישע למצוא מישהו שיהיה תמים מספיק כדי לחשוף בפניו פרטים שהמשפחה אינה רוצה שייחשפו, בנקודה זו הבין אלישע שתוכנית הפעולה הזו נידונה לכישלון. הוא מוכרח יהיה לשנות אסטרטגיה, לחשוב בדרך אחרת.
תכנית הפעולה החדשה שהתגבשה במחשבתו של אלישע הייתה מסוכנת וחסרת סיכוי אפילו יותר מקודמתה, אבל לא הייתה לו ברירה. אם בתחילה חשב אלישע שיוכל להסתיר את כוונותיו, כעת ברור היה לו שהדרך היחידה בה הוא יוכל להצליח היא רק אם יפעל בצורה גלויה. למרות המצב העדין, היה אלישע מוכרח לקבל את התשובות בעבורן הוא בא לכאן אל בית החולים.
ברגע בו נכנסו השלושה אל קומת המבוא של בית החולים, הפר אלישע את הדממה המתוחה. ״אני רואה שאתה לא מרוצה מזה שבאתי לכאן,״ אמר ישירות.
דודי חייך. ניכר היה שהוא מרוצה מהישירות של אלישע, כאילו לכך כיוון כל הזמן. ״אני לא יודע למה אתה חושב ככה,״ אמר בנימוס מעושה.
ההיתממות של דודי הייתה צפויה, אבל חדוות הניצחון על פניו והצורה בה אמר את הדברים העלו את חמתו של אלישע. ״תקשיב לי רגע, בחורצ׳יק,״ הוא אמר בנימה תקיפה. ״אני לא מכיר אותך ואני לא יודע למה אתה מתנהג כמו שאתה מתנהג, אבל לא צריך להיות חכם גדול כדי לראות שאתה לא מרוצה מזה שאני כאן. אני לא בא אליך בטענות, ואתה כמובן לא חייב לי שום דבר, אבל מכיוון שאני רוצה להאמין שלשנינו יש אינטרסים זהים – אני מצפה בהחלט לשיתוף פעולה ולתקשורת תקינה מצדך. בסופו של דבר, שנינו פועלים עבור מטרה משותפת. שנינו מעוניינים בצדק עבור הרב שלך והמשפחה שלו, ושנינו רוצים שזה יקרה כמה שיותר מהר. מבחינתי, המשחקים בהם אתה משחק מעלים חשד שהאינטרסים שלנו לא חופפים, ומכיוון שאתה נראה לי כמו בחור חכם - אני סומך עליך שאתה מבין את המשמעויות שיש בכך כלפי כל המעורבים בדבר״.
למרות המילים התקיפות בהן השתמש אלישע, נראה היה שדודי אינו מתרשם במיוחד. בניגוד לברוך, שנראה מבועת מהאופן בו התנהל השיח, דודי שמר על הבעה מאופקת. ״אני מבין שנפגעת,״ הוא אמר בכובד ראש. ״אני מתנצל על כך, וחשוב לי שתדע שאין לי שום דבר נגדך ואני גם מעריך מאוד את המאמצים שאתה עושה עבור הרב ועבור המשפחה. עם זאת, אני חושב שאם היית במקומי היית רואה את הדברים קצת אחרת, והיית מבין שההתנהגות שלי אינה נובעת מזלזול אלא מזהירות ואחריות״.
״אתה מוכרח להסכים,״ המשיך דודי בטון רך יותר, ״שגם הגישה שלך היא קצת מעוררת חשד. בכל זאת, העובדה שקצין בכיר במעמדך עם רזומה כמו שלך מוצא לנכון להטריח את עצמו עד לכאן כדי לעדכן את בני המשפחה, היא עובדה שיש בה כדי לעורר תהיות על המניעים האמיתיים שהביאו אותך לכאן. אתה בוודאי מבין שבמקרה כזה הזהירות היא מתבקשת״.
למרות שאלישע לא אהב את הכיוון אליו סטתה השיחה, הוא לא יכול היה שלא להתרשם מהיכולות של הצעיר שממולו. לבחור היה אומץ, והצורה בה הוא שזר את המחמאות בתוך מילות הביקורת הוכיחה שהוא רגיל להתנהל מול בעלי תפקידים בכירים. על אף שברור היה לאלישע שמילות החנופה שהשמיע הצעיר היו רחוקות מלהיאמר בכנות, עדיין היה די בהם כדי להרגיע מעט את כעסו של אלישע.
״אתה מוכרח להבין״. המשיך דודי, וכעת הקשיב לו אלישע במלא הסבלנות. ״אתה מוכרח להבין שהמציאות בה אנחנו נתונים היא מציאות מאוד מורכבת. דווקא בשעה הקשה הזו, עומדת הקהילה שלנו מול התקפות זדוניות, התקפות שמאיימות על כל מה שהרב חזן ואשתו בנו במשך עשורים. איני רומז חלילה שמשטרת ישראל עומדת מאחורי תיאוריות הרשע שמתפרסמות בתקשורת, אבל אני מכיר מספיק זמן את המערכת כדי לדעת בוודאות שתיאוריות תקשורתיות כאלו ואחרות עשויות להשפיע מאוד על חוקרי המשטרה. אני לא יודע מה בדיוק הסיבה בשלה באת לכאן, אבל תסכים איתי שהעובדה שבעת הזו מצאה משטרת ישראל לנכון לשלוח אלינו את אחד החוקרים הבכירים במחוז היא יותר ממעוררת חשד״.
״טענת לפני כן שיש לנו את אותם אינטרסים,״ המשיך דודי. ״אני מקווה מאוד שכך הוא הדבר. לא הייתי רוצה להאמין שמשטרת ישראל משתפת פעולה עם הנוהג התקשורתי הבזוי של האשמת הקורבן. אני מקווה מאוד שהמניע שלך הוא הרצון להביא צדק עבור הרב והקהילה כולה, והלוואי שיכול הייתי להאמין במאת האחוזים שאינך פועל מתוך מניעים פסולים״.
למרות שקשה היה לאלישע להסכים עם דברי הביקורת, כעת הוא יכול היה להבין את הסיבה להתנהגותו של הצעיר, ומשכך – קל היה לו יותר להתנהל מולו. ״אני מבין את המורכבות שבמצב,״ אמר אלישע בטון סמכותי. ״אני מבין שאתה מבולבל, וקשה לך בעת הזו להבחין בין מי שרוצה בטובתך למי שעוין אותך. עם זאת, חשוב לי להרגיע אותך ולומר שכנציגה של משטרת ישראל אני מבטיח לעשות הכול כדי להביא צדק אמיתי עבורך, עבור המשפחה ועבור הקהילה. אתה אולי חושש שאנחנו פועלים מתוך מניעים זרים, אבל אילו היית מכיר אותי היית יודע שמעולם לא פעלתי בניגוד לצדק, ומעולם לא הסכמתי לעיוות דין. מהיכרותי עם חוקרי המשטרה הממונים על התיק אני יכול להבטיח לך שהחקירה מתנהלת ותתנהל בצורה אובייקטיבית לחלוטין, כאשר השיקול היחיד הוא מציאת האשם האמיתי בפשע. אני לא יודע מה אתה חושב על משטרת ישראל, אבל אם נראה לך שאנחנו מסמנים את המטרה לפני שחקרנו כל כיוון אפשרי – אתה טועה טעות חמורה. אתה יכול להיות בטוח בכך שלא יהיה שאחראי לפשע הזה – ישלם על כך״.
״יחד עם זאת,״ המשיך אלישע, ״חשוב לי שתדע שאי שיתוף פעולה מצדכם עלול לגרום לנזק כבד. לא רק שהדבר יכריח אותנו לבזבז זמן רב כדי להשיג פרטים שאתם כבר יודעים, אלא שהדבר עלול לגרום גם לתוצאות מאוד לא נעימות עבורכם. משטרת ישראל מחויבת לבדוק כל כיוון חקירה, וככל שהאחראי לפשע קרוב יותר אל המעגל הפנימי שלכם – כך תהיו מוכרחים להיות מעורבים יותר, בין אם תהיו מעוניינים בכך והדבר ייעשה מתוך ידידות וכבוד הדדי, ובין אם תתעקשו לשמור לעצמכם את פרטים חשובים, מה שייאלץ אותנו למצוא דרכים אחרות נעימות פחות כדי להשיג את המידע. אם כוונותיך באמת טהורות ואתה מאמין באמת ובתמים שהאחראי לפשע אינו קשור לקהילה שלכם, אין לך שום סיבה לחשוש לשתף איתי את מה שידוע לך. במקום לבזבז זמן ולעכב את החקירה, נוכל לסיים את הכול מהר מאוד – כאן ועכשיו״.
זו הייתה הצעה הוגנת, ואלישע היה בטוח שהצעיר לפחות יסכים לשקול אותה. לאכזבתו של אלישע, תגובתו של הצעיר הייתה מיידית. ״אני חושב שאתה מפריז מאוד בערך שלי,״ הוא אמר בחיוך ביישני משהו. ״אתה בוודאי חושב שאני איזו דמות אחראית, אדם שהמידע שבידיו שווה משהו. אני מצטער, אבל אתה טועה. אני בסך הכול עוזר של הרב, וברור לי שהתשובות שאתה מחפש לא נמצאות אצלי. האיש שאותו אתה צריך לשכנע הוא לא אני, אלא הרב חזן. אם תצליח לשכנע אותו – ואני לא שולל את זה, הרי שתזכה לאמון ולשיתוף פעולה מכל בני הקהילה. אם לא...״ הוא לא השלים את המשפט, אבל כוונתו הייתה ברורה.
למרות האכזבה, הצליח אלישע לשמור על הבעה חתומה. ״אם כך,״ אמר בקול יבש, ״חבל לנו לבזבז את הזמן. בוא ונלך לפגוש את הרב״.
רגעים ספורים לאחר מכן מצא אלישע את עצמו עומד בפתח מסדרון בית החולים, דודי מימינו וברוך משמאלו. למשך כמה רגעים עמד אלישע על מקומו, סוקר את בני המשפחה היושבים על גבי הספסלים, מנסה לקלוט במדויק את הסיטואציה. ברגעים הללו, הספיק ברוך להתחמק בזריזות ולהתיישב בין בני המשפחה. דודי לעומת זאת נותר לעמוד לצדו של אלישע, ידיו משולבות וההבעה שעל פניו חתומה.
ברגעים הראשונים, נראה היה שבני המשפחה כלל לא הבחינו בנוכחותו של אלישע. הם שוחחו ביניהם בשקט, בעצב, מרוכזים בעצמם. כשהחלו אלישע ודודי לפסוע אל תוך המסדרון, חש אלישע תחושה מוזרה של אי נעימות, כאילו הוא חודר אל פרטיותם ומפריע להם.
ברגע בו חלפו אלישע ודודי בין הספסלים עליהם ישבו בני המשפחה, השתררה דממה במסדרון והעיניים כולן הופנו לעבר אלישע, מה שהגביר עוד יותר את מבוכתו. מבלי שהתכוון לכך, עלתה על פניו של אלישע הבעה חומלת משהו, והוא הניד בראשו לעבר בני המשפחה, כאילו ביקש לנחם אותם ולהתנצל על כך שהוא מפריע להם.
רק ברגעים הללו, יכול היה אלישע להבין עד כמה הייתה תוכניתו הראשונה חסרת סיכוי. ההבעה על פניהם של בני המשפחה הייתה חושדת, מרוחקת, מנותקת, רחוקה מאוד משיתוף פעולה או מידידות. ברור היה לו שאין שום דרך לגרום להם לפעול בניגוד לעמדתו של מנהיג הקהילה, כך שהכול תלוי בשיחה אותה הוא עומד לנהל עם הרב. ברגעים אלו נדרש אלישע להיות חד ומרוכז, והוא קיווה בכל ליבו שיש לו את הכוחות הדרושים לשם כך.
כשהיו אלישע ודודי קרובים למקום מושבו של הרב, הרים הרב את עיניו מן הספר שלפניו, ולרגע נרתע אלישע מן המבט החודר שבהן. במשך כמה שניות סרקו עיניו של הרב בדקדוק את אלישע, ההבעה על פניו שלווה, כאילו התכונן לבואו של אלישע. הוא לא אמר מילה, רק שילב את ידיו והמתין.
מבלי לרצות, הפכו צעדיו של אלישע מהוססים. הוא התקרב אל הכיסא עליו ישב הרב, מותיר מאחור את דודי. הרב עדיין לא הוציא מפיו מילה, הוא רק הניד את ראשו בתנועה קלה שאלישע פירש כברכת שלום אילמת.
האווירה הכללית הייתה של כובד ראש ורצינות, מה שהקשה מאוד על אלישע. ברור היה לאלישע שהאיש שממולו רגיל לצורת תקשורת שונה מזו שהוא מכיר, והוא חשש שאם ינהג בחופשיות – עלולה התנהגותו להיתפס כגסת רוח. מצד שני, התרשמותו של אלישע הייתה שהרב אינו רגיל להרבות במילים, כך שברור היה לאלישע שאם הוא רוצה להשיג משהו מן השיחה הזו – הוא מוכרח להוביל אותה, למרות חוסר הנעימות שבדבר.
לאלישע לא היה זמן לחשוב ולהתכונן, כך שלמעשה לא הייתה לו שום ברירה. הוא מוכרח היה לפתוח בשיחה, ולמרות הרצון שלו להתאים את עצמו לאיש שממולו – ברור היה לו שהתנהגות לא טבעית מצדו תעמיק את הריחוק ואת החשדנות של הרב כלפיו. משהבין זאת, עלה מבע נחוש על פניו. הוא התייצב מול הרב, שולח את ידו ללחיצה. ״שלום כבוד הרב,״ אמר בקול בטוח.
הרב הביט בו למשך מספר שניות לפני שלחץ רפויות את ידו. ״מה שמך?״ שאל בקול שקט.
״אלישע״.
הרב חייך. ״אלישע זהו שם טוב. שמו של נביא״. הוא הצביע על המושב שלצידו. ״שב, ר' אלישע״.
אלישע שנא לקבל פקודות מאחרים, כל עוד הם לא בדרגת רב פקד ומעלה. בכל זאת, הוא התיישב על קצה הספסל, חושב כיצד לפתוח את דבריו בצורה הטובה ביותר.
״אז אמור לי ר' אלישע״. הרב מרדכי לא המתין לו. ״מה אתה עושה בתפקידך כשוטר?״
אלישע חש תחושה מוזרה. כחוקר הוא היה רגיל לשאול את השאלות, לשלוט בקצב השיחה, להטות אותה לנושאים הנוחים לו. הרב שממולו גרם לו להיות בתפקיד הנחקר, מצמצם בכך מאוד את אפשרויותיו.
״אני חוקר בכיר בתחנת באר-שבע״. הוא השיב בחוסר חשק.
הרב חייך. ״יפה מאוד״. החמיא. ״אתה יודע, גם אני סוג של חוקר. אמנם אני לא חוקר מעשים פליליים כמוך, אבל בתפקידי כאחראי על משמעת של בחורים רבים אני צריך להגיע לחקר האמת בפעמים רבות. כל משגיח הוא סוג של חוקר״.
״יפה מאד״ אמר אלישע, לא מבין לאן הרב חותר. ״בכל אופן, אני שמח לבשר לך שאנחנו חוקרים ברצינות רבה את המקרה הקשה של אשתך. יש לנו כמה כיוונים ואפילו לכדנו חשוד״.
הרב רכן קדימה. ״חשוד במה?״
״אני עדיין לא יכול למסור פרטים״. השיב אלישע. ״יש כאן עניין של חיסיון חומרי חקירה. לא הכול ברור עדיין. אני מקווה שבשעות הקרובות נוכל להשיג מידע משמעותי יותר״.
״אני מבין״. אמר הרב נוגות. ״מי כמוני יודע שחקירות עשויות לארוך הרבה מאוד זמן וגם כך לא תמיד מגיעים לפתרון. אני שמח מאוד שבאת לספר לנו את זה, ר' אלישע. אם אני מעריך נכון, אנחנו נראה אותך עוד בהמשך״.
״כן. כך נראה״.
״אם כן, שוב תודה רבה לך. אני מקווה שתצליחו לפתור הכול כמה שיותר מהר״. הרב הוריד את מבטו אל ספר התהילים שבידו, שפתיו מתחילות ללחוש, מבהירות לאלישע שהשיחה הסתיימה, הרבה יותר מוקדם משציפה.
אלישע הופתע מהמהירות בה הוביל הרב לסיום השיחה, ומהדרך בה הדבר נעשה. למרות זאת, הוא לא חשב לרגע לוותר. למרות ההבנה שהתעקשותו להמשיך את השיחה עשויה להיתפס כהתנהגות גסת רוח, הוא לא יכול היה לסגת מבלי לקבל תשובות לשאלות שלו.
״רק רגע, הרב,״ הוא אמר במהירות. ״עדיין לא סיימנו. יש לי עוד עניין שבעבורו הגעתי לכאן״.
הרב המשיך למלמל למשך כמה שניות, לאחריהן עצר והרים עת עיניו. ״אני מקשיב, ר׳ אלישע,״ אמר בקול רגוע.
אלישע רכן קדימה, משלב את ידיו. ההבעה על פניו הייתה מרוכזת מאוד, ניכר היה שהוא שוקל כל מילה שיוצאת מפיו. ״כמו שאמרתי לך, אנחנו במשטרת ישראל עושים כל שביכולתנו כדי לפתור את התיק ולמצוא את האשם בפשע. לשם כך, אנחנו מוכרחים לבדוק כל כיוון חקירה אפשרי, גם כאלו שיכולים להיראות פחות הגיוניים או אפילו מגוחכים״.
״אני מתנצל על כך שאני מטריד אותך בשעה קשה כל-כך,״ המשיך אלישע. ״האמן לי, שהדבר היחיד שבגללו אני עושה את זה – הוא הרצון לפתור את התיק הזה ולמצוא את האחראי לפשע החמור. כחוקר משטרה, אני לא יכול להרשות לעצמי לוותר על כיוון חקירה אפשרי, גם אם הדבר כרוך בקושי ובאי נעימות. תהיה זו מעילה בתפקידי אם לא אעשה כל מה שאני יכול כדי להשיג את הצדק״.
אלישע השתהה למשך מספר רגעים. הרב הנהן הנהון קל של הסכמה, נראה היה שהוא עוד לא מבין את כוונתו של אלישע.
״אני מקווה מאוד שדבריי יובנו כראוי,״ המשיך אלישע. ״חשוב לי לומר שאני מכבד מאוד את המשפחה ואותך, ואני חלילה לא מאשים אף אחד. ובכל זאת, מניסיוני הרב בחקירות דומות, פעמים רבות התברר שהאחראים לפשע היו דווקא אנשים קרובים, אנשים שהכירו את הקורבן. חשוב לי לשלול את כיוון החקירה הזה, כדי שאוכל להשקיע את כל זמני וכוחותיי בכיווני חקירה אחרים״.
אם חשב אלישע שהרב יתקומם או יזדעזע, הרי שהוא לא העריך מספיק את השליטה העצמית של האיש שמולו. הרב נותר לשבת בדיוק באותה תנוחה, ההבעה על פניו נותרה כשהייתה. ״אתה בעצם רומז שאחד מבני המשפחה שלי אשם בדבר?״ הוא שאל בקול יציב לחלוטין, שכלתני לגמרי.
אלישע הזדעזע מהפרשנות שנתן הרב לדבריו. ״לא!״ אמר בקול נחרץ. ״אני רואה את בני המשפחה שלך, המסירות והדאגה שלהם ניכרת היטב, לא הייתי חושד בהם. כוונתי הייתה, שאתה מנהל קהילה גדולה מאוד, וכמו שאני יודע ואני מכיר מספיק את העולם – אנשים כמוך הם מוקד משיכה לצרות. אני בטוח שבקהילה שלך יש אנשים שמקנאים בך או עוינים אותך, גם אם הם מסתירים את זה. השאלה שלי היא האם אתה חושב על מישהו שמסוגל היה לעשות את זה? האם לך או לאשתך יש אויבים?״
הרב חייך חיוך קטן. ״כבר אמרתי לך, ר׳ אלישע, שהתפקידים שלנו די דומים. שנינו מתעסקים עם בני אדם, שנינו צריכים לקבל החלטות קשות, ושנינו נאלצים לפעמים להתמודד עם כאלו שאינם מחבבים אותנו. ובכל זאת, לא הייתי מעלה על דעתי, אפילו לא כספק רחוק, שמישהו מבני הקהילה הנפלאה שלנו עשוי לעולל מעשה נורא מעין זה״.
קולו של הרב הפך פתאום גבוה, הוא רכן קדימה ולראשונה ראה אלישע על פניו הבעה של רגש. ״תשמע, ר׳ אלישע, תקשיב טוב כי מה שאני עומד לומר לך עכשיו הוא דבר חשוב מאוד עבור החקירה שאתה מנהל. אני רוצה שיהיה ברור לך שגם אם היה חלילה בקהילה שלי אדם בעל יצר נקמה נורא כל-כך, אדם שבמהותו הוא אויב שלי, גם אילו הייתי נכשל כל-כך בתפקידי עד שתחת הנהגתי היה צומח אדם אומלל ובעל מידות מושחתות כל-כך, מעולם לא היה סיכוי שאותו אדם היה פוגע ברבנית״.
״אין אדם אחד בעולם,״ המשיך הרב, ולאלישע לא היה ספק שדבריו נאמרים בביטחון מלא. ״אין אדם אחד על פני האדמה, שיכול ומסוגל לשנוא את הרבנית. גם אם היה האדם ההוא מתעב אותי, גם אם הייתי עושה לו עוולות שבגללן הוא היה מוכן לרדוף אותי עד יום מותי, עדיין – לא נמצא האיש שיכול היה לעמוד מול האור הגדול, מול עמוד החסד והרחמים״.
לרגע נשבר קולו של הרב, ואלישע השפיל את עיניו. ״תקשיב לי טוב, ר׳ אלישע,״ המשיך הרב. ״תקשיב לי, כי רק כך תוכל להצליח במשימה שלך. אני אומר לך את הדברים הללו בלי שום ספק או פקפוק. האיש שעשה את זה, האיש שפגע ברבנית, הוא אדם שלא הכיר אותה, אדם שלא יודע מי היא. אילו היה אותו אדם מכיר אותה, אין ספק שהוא לא היה עושה את זה. אין ספק שהמאור שבה היה מחזירו למוטב. קח את הדבר הזה איתך, וזה יהיה לך סימן ברור ומוחלט. לעולם לא תוכל למצוא את האשם האמיתי אם תחפש אותו בקרב אלו שהכירו את הרבנית״.
אלישע הנהן בראשו. בליבו הוא חש חמלה על האיש התמים שלפניו, הוא קיווה בכל ליבו שההתנפצות של החלום לא תהיה מדי כואבת בעבורו. בכל אופן, ברגע זה ברור היה לאלישע שאין לו שום סיכוי לקבל מהרב תשובות. הוא אולי תמים, הוא אולי שוגה באשליות, אבל ברור היה לאלישע שהוא דובר אמת.
באנחה כבדה התרומם אלישע ממקומו. ״אני מקווה שבפעם הבאה שניפגש יהיו לי בשורות טובות יותר,״ איחל. הרב השיב לו בתנועת ראש, חוזר אל ספר התהילים שבידיו.
על אף הכישלון המוחלט, ועל אף שברור היה לאלישע שהוא איבד את ההזדמנות האחרונה שלו, התחושה העיקרית שהוא חש כשיצא מבניין בית החולים הייתה תחושה של הקלה, כאילו נגולה אבן מליבו. המפגש עם הרב דרש ממנו כוחות רבים, וברגעים אלו הדבר היחיד שהוא רצה היה לחזור הביתה וללכת לישון, שינה ארוכה ומרגיעה, שינה שתשכיח ממנו את כל מאורעות היום, את האכזבה את ההשפלה ואת התחושות הקשות.
ניידת המשטרה המתינה לו בדיוק היכן שהוא השאיר אותה, והוא שירך את דרכו אליה, מפתחות הרכב בידו. כשהיה אלישע במרחק של חמישים מטרים מהמכונית, צלצל הפלאפון שלו. על הצג הופיע שמו של אפרים שוקן – המפקד.
אלישע נאנח, מחזיר את הפלאפון לכיסו מבלי לענות. ברור היה לו שהמפקד מעוניין לשמוע כיצד עברה המשימה, והדבר האחרון שהיה חסר לו כרגע – אלו נזיפותיו של המפקד. הוא התקרב אל המכונית, לוחץ על השלט. פנסי המכונית הבהבו.
לכל אורך הדרך, המשיך הפלאפון של אלישע לצלצל. מסיבה כלשהי, סירב המפקד להבין שאלישע אינו מוכן לענות. גם כאשר הפסיקה המנגינה, היה זה רק לרגעים ספורים, לאחריהם חזר הפלאפון וצלצל פעם שנייה, ואלישע שאל את עצמו אם המפקד מוצא סיפוק רב כל-כך בהשפלתו, עד שהוא אינו מוכן לוותר על התענוג.
בפעם הרביעית שבה צלצל הפלאפון, הבין אלישע שהמפקד ככל הנראה מתכוון להתעקש ולא להרפות עד שאלישע יענה. הוא החליק על המסך, מצמיד את המכשיר לאזנו. ״שלום המפקד,״ אמר בקול חסר מוטיבציה.
״בוסקוביץ׳!״ צעק המפקד מהצד השני בלי להקדים שלום. קולו היה עמום, מלווה ברעשי רקע חזקים במיוחד. נשמע היה שהוא צועד במכרזו של רחוב סואן.
״כן המפקד,״ השיב אלישע.
נשמעו צפירות חזקות, מישהו צעק ברקע. רגע לאחר מכן חזר קולו של המפקד ונשמע. ״בוסקוביץ׳!״ צעק המפקד שוב, וכעת יכול היה אלישע להבחין שיש לחץ בקולו. ״אני צריך אותך בתחנה בדחיפות!״
דרישתו של המפקד הפתיעה את אלישע לחלוטין. ״אתה רציני?״ הוא שאל.
״כן!״ השיב המפקד בצעקה. ״תעזוב את כל מה שאתה עושה ובוא לתחנה הרגע!״
לרגע הביט אלישע במכשיר שבידו, כאילו רצה להיות בטוח שהאיש שהתקשר אליו הוא המפקד ולא מישהו שמתבדח על חשבונו. ״אני לא מבין,״ הוא אמר בבלבול. ״אתה אמרת...״
המפקד קטע אותו מיד. ״עזוב את השטויות!״ צעק. ״כלום לא חשוב עכשיו. משהו קרה...״
קולו של המפקד נקטע, צפירות רמות וקריאות נשמעו ברקע. אלישע לא הצליח להבין מה המפקד אומר, והוא ניסה לדמיין איזה מין מאורע מסוגל היה לגרום למפקד להחזיר אותו אל תחנת המשטרה. ״מה קרה?״ הוא שאל, אבל קולו של המפקד היה בלתי ברור בעליל.
שניות ארוכות חלפו עד שקולות הרקע התעמעמו, ואלישע הבין שהמפקד נכנס ככל הנראה למקום שקט יותר. ״אתה שומע אותי, אלישע?״ חזר קולו של המפקד, וכעת הוא היה צלול לגמרי.
״אני שומע אותך מצוין,״ השיב אלישע. ״מה בדיוק קרה?״
קולו של המפקד היה רציני מאוד. ״הגיע דו״ח זיהוי פלילי מהאירוע אתמול,״ הוא אמר.
״נו...״ זירז אותו אלישע להמשיך.
המפקד נאנח. ״אני לא יכול להרחיב על זה בטלפון, זה מידע חסוי. בכל אופן, מדובר בדבר מטורף. לא אפשרי. אתה שומע אותי, אלישע? אתה יודע שאני לא מגזים אף פעם״.
אלישע חש פרץ של אדרנלין זורם בגופו. ״אתה בתחנה?״ שאל מיד, ממהר לכיוון המכונית.
״לא!״ השיב המפקד. ״אני צריך להתכונן לקראת הפגישה עם המפכ״ל היום בערב. הדו״ח נמצא אצל עמיקם ממז״פ. נתתי לו הוראה לא לשתף אותו עם אף אחד. אתה מבין? כרגע זה רק אתה ועמיקם, אף אחד עדיין לא ראה את הדו״ח״.
״אני לא מבין...״ אלישע התקשה להתמודד עם המהירות בה זרם המידע. ״למה הדו״ח לא הגיע לחוקרים של מחלקת תשאול?״
קולו של המפקד היה עצבני. ״אתה לא מבין מה אני אומר לך?!״ הוא אמר בקוצר רוח. ״מדובר בדבר מטורף... מטורף! אתה כנראה לא מצליח לקלוט את סדר הגודל, אבל אני מדבר איתך על משהו שכנראה גדול עלינו בכמה מידות. הדבר האחרון שאני רוצה זה שאיזה אידיוט ידליף את זה לתקשורת״.
אלישע נכנס אל ניידת המשטרה, טורק את הדלת. ״אני נוסע עכשיו לכיוון התחנה,״ הרגיע את המפקד. ״אני רק רוצה להבין, אתה באמת חושב שרק אתה ועמיקם ראיתם את הדו״ח?״
המפקד נשף נשיפה ארוכה של קוצר רוח. ״תגיד לי, כמה פעמים צריך לחזור על כל דבר?״ התלונן בזעף. ״אני אומר לך שבינתיים אף אחד לא ראה את הדו״ח, חוץ ממני ומעמיקם שאני סומך עליו במאה אחוז. ביקשתי בפירוש מעמיקם לשתף רק אותך במידע, כך שכרגע אני די רגוע בנוגע לחומר נפץ הזה. אני חושב שמיותר לומר, אבל אני בכל זאת אומר כי כבר ראיתי מספיק חכמולוגים בחיים, שהמידע שאתה עומד להיחשף אליו הוא מסווג, ואוי לך אם אני אראה משהו מזה בתקשורת״.
אלישע התניע את הרכב. ״ברור,״ אמר בקול חצי נעלב.
״יפה שזה ברור,״ הגיב המפקד. ״בכל אופן, אתה לא מדבר על זה עם אף אחד, ואתה בוודאי לא מדבר על זה בטלפון גם אם אתה מדבר איתי. אם יש לך תובנות – תמתין עד שאני אסיים את הפגישה עם החדל אישים שמנהל את המשטרה, ואז ניפגש פנים מול פנים. מקובל?״
״בהחלט,״ השיב אלישע.
״יפה מאוד״. המפקד נשמע מרוצה. ״בינתיים, אתה חוזר לנהל את החקירה. למרות ההתנהגות האידיוטית שלך מוקדם יותר, אתה עדיין החוקר הכי טוב שלי, ועם מה שצריך כאן – אני לא סומך על אף אחד חוץ ממך, וגם עליך אני סומך בקושי״.
אלישע חייך. ״יפה לשמוע,״ אמר בקול יבש.
המפקד ניתק את השיחה, אלישע דרך מיד על דוושת הגז, ניידת המשטרה פורצת אל הכביש באורות מהבהבים.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
docs.google.com
