6
שקרים ולבטים:
שמשון כבר לא ידע מה לחשוב.
האירועים התרחשו בקצב כה מסחרר, מונעים ממנו כל אפשרות להבין אותם ולהיערך אליהם כמו שצריך. הדימוי שעלה במוחו היה של גלים סוערים המשליכים אותו מצד לצד, כשאין ביכולתו לעשות דבר.
ממולו התיישב עורך הדין, מניח על השולחן הקטן תיק עור, פותח רוכסן בחזיתו ומוציא ממנו קובץ דפים מהודקים. ״שמי ליאוניד צוק. כפי שכבר הבנת אני עורך הדין שלך, תפקידי לסייע לך בכל ההליכים המשפטיים שתעבור״.
״לפני שניגש לעניין אני רוצה להבהיר שביני לבינך חלה חסינות עורך דין-לקוח. פירוש הדבר, שאתה יכול לספר לי כל מה שאתה מוצא לנכון, מבלי שאיאלץ למסור את המידע הזה לרשויות החוק״.
"כן, אני מבין". ראשו של שמשון היה מורכן, הוא לא הביט בעורך הדין. המחשבות רדפו אותו. הוא התקשה להבחין בין רע לטוב, בין התרחשויות שפועלות לטובתו לאלו שמזיקות לו.
עורך הדין לא פירש נכון את שתיקתו של שמשון, הוא היה סבור ככל הנראה ששמשון נמנע מלשתף פעולה מחשש שהחוקרים מצותתים לו. ״אתה יכול להיות רגוע,״ אמר בטון חברי. ״מרגע שנכנסתי לכאן הופסקו כל פעולות החקירה, וכל המצלמות ומכשירי ההקלטה שבחדר הושבתו״.
שמשון הרים את עיניו, בוהה בעורך הדין במבט ריק. ״אתה באמת סומך על השוטרים?״ שאל בקול שהמחיש עד כמה עמוק חוסר האמון שלו במערכת. ״אתה באמת מאמין להם שהם לא יעשו הכול כדי לברר על מה אנחנו מדברים?״
עורך הדין חייך חיוך משועשע. ״אני לא סומך עליהם,״ אמר. ״אבל אני סומך בהחלט על עצמי. תאמין לי, שאם מישהו מהם רק יחשוב לנסות משהו כמו תיעוד בלתי חוקי של הפגישה בינינו, הוא ישלם על זה. לא רק שהחומר ייפסל, אלא אני אישית אדאג לוודא שהוא יודח מתפקידו ויועמד לדין פלילי. אני יודע את זה והשוטרים יודעים את זה, אז אתה יכול להיות בטוח במאת האחוזים בסטריליות של המרחב בו אנו נמצאים״.
שמשון הגיב בתנועת ראש מפקפקת. ״אם אתה אומר, כנראה אתה צודק...״ אמר בקול אדיש.
״ובכן,״ עורך הדין שילב את ידיו. ״אשמח לקבל את הגרסה שלך להתרחשויות ליל אמש, כדי שנוכל יחד לגבש קו הגנה המניח את הדעת״.
שמשון התפכח מעט מאדישותו, מביט אל תוך עיניו של עורך הדין. ״למה אתה מייצג אותי בחינם?״ חקר בחשדנות. הוא לא סמך על איש בשעה זו, אפילו לא על מי שאמור לפעול בעבורו. ״החוקר אמר שאתה לוקח סכומי כסף עצומים, אז מה פתאום החלטת להתנדב בעבורי? תענה לי בבקשה, אל תספר לי את ההבלים על יום המעשים הטובים!״
עורך הדין צמצם את עיניו. ״הקשב לי טוב, שמשון. אני מתכוון לומר את הדברים פעם אחת בלבד! אני רוצה שיהיה ברור לך, אתה בר מזל! זכית לפריווילגיה שאנשים רבים אינם חולמים עליה אפילו. אתה עצור חסר סיכוי שקיבל בהפתעה את עורך הדין הפלילי הטוב במדינה!״
שמשון חשק את שיניו. הוא לא אהב אנשים יהירים, ועורך הדין שידר יהירות בכל תנועה ובכל משפט שלו. "שיהיה ברור, שמשון״. המשיך עורך הדין. ״אני לא חייב לך שום תשובה ושום הסבר. אני עושה מעל ומעבר בכך שאני יושב ממולך כעת ומייעץ לך. אם יש לך איזושהי בעיה איתי, תאמר לי עכשיו וניפרד כידידים!״
שמשון הרכין את ראשו, הבנה מפחידה הכתה בו. הוא קלט פתאום שהסיפור גדול הרבה יותר ממנו. יש כאן כוחות אדירים שפועלים, כוחות שהוא רק כלי משחק בידיהם, כוחות שהוא כלל לא מסוגל להבין. באופן אבסורדי, דווקא כשהבין את העובדה הזו, פשטה שלווה נעימה בכולו. אם עד עכשיו ניסה לייגע את מוחו לחשוב, לחפש אחר מוצא, להיזהר ממלכודות, כעת הוא הבין ששום דבר לא באמת תלוי בו. הדברים שצריכים לקרות יקרו בלי קשר אליו, לא משנה איך ינהג.
״בסדר, הבנתי. לא אשאל עוד שאלות״ אמר בטון אפאתי.
עורך הדין עטה חיוך פלסטי. ״יפה. אני שמח שקיבלת את ההחלטה הנכונה. כעת, אשמח אם נוכל לחזור לעניין שלשמו אני כאן. זמני קצר ויקר״.
שמשון הנהן בראשו הנהון כנוע. ״מה אתה רוצה לדעת בדיוק?״ שאל.
עורך הדין הביט אל תוך עיניו של שמשון. ״אני רוצה לשמוע הכול!״ אמר באיטיות דרמטית. ״כל פרט, החל מהפרטים שנראים לך חשובים ביותר ועד הפרטים שבעיניך הם השוליים ביותר״.
שמשון הנהן שנית, אך הפעם ניכר שהוא מעט יותר החלטי. ״אני אספר לך הכול,״ אמר. ״אני באמת מקווה שאפשר לסמוך עליך״.
עורך הדין חייך, משלב את ידיו. ״אני היחיד עליו אתה יכול לסמוך כרגע,״ אמר בביטחון. ״אין לך מה לדאוג, כמו שאמרתי לך – אני מנוע על פי חוק מלהעביר את המידע שאני מקבל ממך לגורמים אחרים״.
שתיקה מתוחה השתררה בחדר. שמשון ניסה לסדר את מחשבותיו, להיזכר בכל פרט חשוב שעשוי לעניין את עורך הדין. לעומתו, עורך הדין ישב בתנוחה קפואה, ידיו שלובות, עיניו מרוכזות בשמשון בציפייה.
לבסוף, הצליח שמשון לעשות סדר בבליל המחשבות שבראשו. קולו היה מלא בהססנות כשהתחיל לדבר, מילותיו היו מגומגמות והוא התקשה לחבר משפטים זה לזה ברצף אחיד. מדי כמה רגעים הוא שלח מבט אל עורך הדין ובחן את תגובתו, חושש שהאיש לא יאמין לו או ילעג לו.
חששותיו של שמשון התבדו. עורך הדין נראה מרוכז מאוד, והבעתו הייתה מתעניינת ומכילה. הוא שידר אמון והזדהות, ואפילו כאשר סיפר לו שמשון פרטים שנשמעו לא הגיוניים – לא נראה על פניו שמץ של פקפוק.
מרגע לרגע גבר הביטחון העצמי של שמשון, מילותיו הפכו יציבות וקולו בטוח. פתאום הוא הבין עד כמה הוא משתוקק לשפוך את ליבו, לפרוק את המשא הרובץ על כתפיו. הוא דיבר בשטף, מתאר בפני עורך הדין כל פרט מפרטי ליל הבלהות שעבר עליו.
ככל שהתקדם בתיאור ההתרחשויות, הלכה והתחזקה בליבו תחושה של שחרור. זו הייתה תחושה שהפתיעה אותו, כיוון שבפועל לא השתנה שום דבר ומצבו נותר בדיוק כמו שהיה לפני שהתחיל לדבר. באופן בלתי מוסבר, חש שמשון שעצם העובדה שהזיכרונות הקשים אינם כלואים במחשבתו, גורמת להם להיות מרוככים ונסבלים יותר.
עם זאת, הצורך להיזכר בכל פרט מפרטי ההתרחשויות, סחט משמשון כוחות נפש לא מעטים. הוא נאלץ להילחם נגד מנגנון ההדחקה הטבעי שלו, מנגנון שכל מטרתו היא להשכיח ממנו את הפרטים אותם הוא מוכרח כעת לשחזר. במובן מסוים, הוא חש כאילו הוא חווה כעת את האירועים פעם נוספת, ועל אף שעוצמת הרגשות הייתה מרוככת מזו שחש כשחווה את האירועים בזמן אמת, עדיין היה בכוחה לגרום לו לטלטלה לא פשוטה.
במאמצים כבירים, הצליח שמשון להחזיק מעמד ולספר לעורך הדין את כל הפרטים הידועים לו. כשסיים, השתררה דממה בחדר. עורך הדין נראה מהורהר, ושמשון צנח אחורנית כשהוא מרוקן לגמרי מכוחות.
שניות ספורות לאחר מכן, חש שמשון שהוא אינו יכול עוד. כל הרגשות שניסה להדחיק הציפו אותו בבת אחת, ובלי שום התראה מוקדמת הוא פרץ בבכי נורא.
זה היה בכי של שבירה ושל התפרקות, אבל היה זה גם בכי של שחרור. זה היה בכי של איש שעולמו חרב עליו, אבל היה זה גם בכי של תקווה. מעולם לא חש שמשון כל-כך הרבה רגשות מבולבלים וסותרים בו זמנית, וככל שניסה לעצור את הבכי – הוא רק הלך והתגבר.
עורך הדין נראה נבוך מההתרסקות של האיש שמולו. ״זה בסדר! זה בסדר!״ הוא ניסה להרגיע, אבל אם ציפה שמשון למחווה כלשהי של הזהות מצדו – הרי שהוא התבדה. עורך הדין נותר לשבת באותה תנוחה, וההבעה על פניו הזכירה יותר סלידה מאשר הבנה.
בימים כתיקונם, ייתכן והייתה התנהגותו המנותקת של עורך הדין מעוררת את חשדו של שמשון. על פי מה שהצליח להבין, האיש שלפניו הוא עורך דין מנוסה, ומשכך סביר להניח שזו לא הפעם הראשונה בה הוא מוצא את אחד מלקוחותיו מתפרק מול הלחצים המופעלים עליו. כיוון שכך, מצופה היה מעורך הדין להיות מוכן לתגובה כזו מצדו של שמשון ולהיערך אליה, ולא להיות מופתע ונבוך ממנה.
אולם ברגעים אלו, היה שמשון שקוע כל-כך בעצמו, עד שהתנהגותו של עורך הדין כלל לא נקלטה אצלו. ״אני לא מסוגל יותר!״ הוא לחש בקול סדוק בין יפחה ליפחה. ״אין לי מושג מה אני עושה כאן!״
עורך הדין המתין בסבלנות עד שבכיו של שמשון החל לדעוך. ״יהיה בסדר!״ הוא אמר כשהבחין ששמשון שב להיות מודע לסביבתו. ״אם רק תציית להוראות שלי, אני מבטיח שיהיה בסדר״.
שמשון תלה בעורך הדין עיניים אדומות. ״איך אתה יכול להיות בטוח?״ הוא שאל בתסכול.
עורך הדין חייך. ״זו העבודה שלי,״ אמר בגאווה. ״ותאמין לי, אני טוב מאוד בעבודה שלי. אם רק תעשה מה שאני אומר לך, יהיו לך סיכויים לא רעים לצאת מכאן״.
לראשונה הייתה מעט תקווה בעיניו של שמשון. ״מה אני צריך לעשות?״ הוא שאל, נימה של תחנונים בקולו.
״זה תלוי,״ השיב עורך הדין, מתלבט במשך כמה רגעים. ״זה בעיקר תלוי במידע שהחוקרים כבר קיבלו ממך. כמה מתוך מה שסיפרת לי הספקת לספר לחוקר?״
״כמעט כלום״, השיב שמשון מיד. ״אמרתי לו רק שני משפטים. הספקתי לספר לו שנפגשתי עם אדם לבוש מדי משטרה וששמו היה ביל יוסטון. לא יותר מכך״.
עורך הדין נדרך מיד. ״אמרת לחוקר את שמו של ביל?״
״כן,״ השיב שמשון בחשש.
״הוא אמר משהו?״ עורך הדין שהיה עד כה קר רוח נראה פתאום מבוהל.
״לא. הוא רק כתב את השם על הדפים שלו״.
עורך הדין נאנח, אנחה שגרמה לשמשון חרדה. ״מה קרה?״ שאל שמשון. ״למה זה כזה חשוב?״.
עורך הדין קימט את מצחו. ״זו הייתה טעות לספר לחוקר את שמו של ביל יוסטון,״ הוא אמר בנימה ביקורתית. ״זה משנה את מצב העניינים לרעתך, אם כי המצב עדיין הפיך. אתה תצטרך לנהוג במשנה זהירות ולשמור על קור רוח, בלי זה יהיה לך קשה מאוד להיחלץ מזה״.
עורך הדין נשען קדימה, קולו נעשה שקט, כמעט לוחש. ״אם אתה רוצה להשאיר לעצמך סיכוי, אתה מוכרח להפסיק לחלוטין את שיתוף הפעולה עם החוקר. כשהוא יחזור לחדר, תספר לו ששכחת הכול. אם הוא יעמת אותך עם המידע שמסרת לו, תאמר לו שהפרטים שהספקת למסור לו הם פרי דמיונך, והשם ביל יוסטון הוא בכלל שמו של סופר אימה ברזילאי, מחבר רב מכר בשם ׳הטירה המכושפת׳. בשום מצב, אל תיתן לו יותר פרטים ממה שנתת. גם הדברים שכבר סיפרת, יש בהם כדי לגרום לבעיות לא פשוטות, ותאמין לי שאתה לא רוצה להחמיר אותן. אם אתה מרגיש שאין לך את היכולת לשקר לחוקר, תוכל תמיד להשתמש בזכות השתיקה. זה אומנם לא ממש מומלץ, אבל זה עדיף עשרת מונים על דיבור לא זהיר״.
״שיהיה ברור,״ המשיך עורך הדין בנימה מתריעה. ״זה לא יהיה פשוט. החוקר שיושב מולך הוא אדם מנוסה והוא ישתמש בכל דרך שהוא יכול כדי להוציא ממך את המידע. אתה תצטרך כוחות רבים, נפשיים ופיזיים כדי לעבור את החקירה בשלום. זה מבחן בעבורך, אתה מוכרח להצליח בו, ואני דורש ממך הבטחה שתעמוד בו״.
הוא הביט בשמשון במבט חודר. ״אתה מרגיש שתוכל לעמוד בזה?״ חקר.
שמשון השפיל את עיניו, מתלבט אם הוא מסוגל לתת הבטחה כזו.
מצד אחד, האינסטינקט הטבעי שלו דחק בו לשמוע לעורך הדין וליישם את הוראותיו. עורך הדין הציע לו את הדבר שהיה הכי חסר לו במצבו – תקווה. לראשונה מאז הובל לתחנת המשטרה, חש שמשון שיש אור בקצה המנהרה, שיש איזו שהיא דרך לפתור את הסבך הנורא בו הוא נמצא.
מצד שני, לא יכול היה שמשון להתעלם מהחשדות שהתעוררו אצלו בנוגע לדמותו של עורך הדין. כל ההתנהלות של האיש הייתה רצופה סימני שאלה, החל מהצורה בה הופיע וכלה בהתחמקות המובהקת שלו מכל הסבר או תשובה בנוגע למעורבות שלו בחקירה. הוא דרש משמשון לסמוך עליו במאת האחוזים, בו בזמן שהאמון שהוא שידר כלפי שמשון היה אפסי עד בלתי קיים. התחושה של שמשון הייתה שלעורך הדין יש אינטרסים לא ברורים, אינטרסים שהם לא בהכרח לטובתו, והוא לא היה מסוגל להתעלם מכל איתותי האזהרה הללו.
אילו היה עורך הדין מציע לו תכנית פעולה סבירה, ייתכן שהיה לשמשון קל יותר לקבל את הנחיותיו. אולם שמשון ידע שסירוב לשיתוף פעולה עם החוקרים עלול להחמיר את מצבו, והוא לא היה מוכן לסמוך על עורך הדין עד כדי כך.
במשך שניות ארוכות נמנע שמשון מלהשיב לעורך הדין, מתחבט כיצד לנהוג. עורך הדין המתין בתחילה בסבלנות, אולם משחלפה חצי דקה והוא לא נענה – החלו ניכרים על פניו סימנים של קוצר רוח. ניכר שהוא לא הצליח להבין את התמהמהותו של שמשון מלהשיב לשאלה, שמבחינתו כנראה הייתה עליה רק תשובה אחת.
רגע לפני שסבלנותו של עורך הדין פקעה, החליט שמשון שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם הספק היא להציג אותו בפני עורך הדין עצמו. אם כוונותיו של עורך הדין הן באמת ישרות וטובתו של שמשון עומדת לנגד עיניו, הוא בוודאי יוכל לספק איזשהו הסבר, אפילו הסבר מינימלי, שיניח את דעתו.
״אני מצטער,״ הוא אמר במלא הכנות. ״אבל אני לא יכול להבטיח לך דבר שלא אעמוד בו. תאמין לי, הדבר הכי קל בעבורי הוא להבטיח לך כעת הבטחה חסרת תוקף, שבעתיד אוכל להתחמק ממנה בשלל תירוצים. אבל לא זו הדרך שלי. אם אתה רוצה לקנות את האמון שלי, תאלץ להרוויח אותו״.
הבעה נדהמת עלתה על פניו של עורך הדין. הוא הזדקף על כסאו, שולח לעבר שמשון מבט קר. שמשון השפיל את עיניו, מתחמק ממבטו של עורך הדין. ״כולם מבקשים ממני לסמוך עליהם,״ הוא המשיך. ״כולם דורשים ממני תשובות וטוענים שהם רוצים את טובתי, וברור לי שאף אחד באמת לא מתעניין בי. לכולם יש כאן אינטרסים זרים, גם לך, ואני לא יודע למי להאמין״.
במשך מספר שניות שררה דממה מתוחה בחדר. עיניו של עורך הדין סקרו בפליאה את שמשון, כאילו ניסה להבין אם האיש שמולו דיבר ברצינות. כשנוכח לדעת שמילותיו של שמשון נאמרו במלוא הכנות, חלף מבע של בוז על פניו. ״אני לא מאמין שאתה טיפש עד כדי כך״, הוא אמר בטון מתנשא. ״אתה צריך להיות כסיל גמור כדי לסמוך על חוקרי המשטרה ולא על עורך הדין שלך״.
למרות הנחרצות בה נאמרו דבריו של עורך הדין, לא היה בכוחן לשכנע את שמשון. המציאות בה כל הסובבים אותו מתייחסים אליו כמו ילד קטן שאינו מבין דבר נמאסה עליו, ולראשונה הוא חש שהעמדה בה הוא ניצב מאפשרת לו לקבל את התשובות שהוא כל-כך זקוק להן. ״ייתכן שאתה צודק,״ הוא אמר. ״ייתכן שאני עושה כאן טעות איומה שתגבה ממני מחיר יקר״.
״מצד שני, אם אתן בך אמון שאתה לא ראוי לו – הנזק שייגרם לי יהיה גדול בהרבה. למרות כל מה שעברתי עם חוקרי המשטרה, ולמרות שאני ממש לא סומך עליהם, אני לפחות יודע למי הם מחויבים. המשטרה מחויבת לחוק, ועד כמה שאני יודע – לפי החוק אני חף מפשע. אתה לעומת זאת... אין לי מושג למי אתה מחויב. אתה אולי עורך הדין שלי, אבל אני לא הלקוח שלך. ברור לי שאתה לא נמצא כאן בשבילי, וכל עוד אני לא יודע מה האינטרסים שלך – בחירה בדרך שלך היא לא פחות מהימור, הימור מסוכן שהחיים שלי תלויים בו. אף פעם לא הימרתי, ואני לא מתכוון לעשות את זה בפעם הראשונה כשכל כך הרבה מוטל על הכף״.
פניו של עורך הדין היו חתומות, קשה היה להבין מה עובר במוחו. הוא קיפל את הדפים שהיו מונחים לפניו והכניס אותם לתוך התיק שלו, ולרגע חשש שמשון שהוא הגדיש את הסאה ועורך הדין עומד לנטוש אותו. אולם מיד לאחר שסיים עורך הדין לסגור את התיק הוא התרווח על כסאו, משלב את ידיו. ״אתה טועה שתי טעויות חמורות,״ הוא אמר.
״הטעות הראשונה היא, שאתה חושב שבגלל שאני לא מוכן לחשוף בפניך פרטים שאינם רלוונטיים עבורך, המשמעות היא שאיני מחויב לך. בחוסר האמון שלך בי אתה מפגין זלזול עמוק, לא רק בי אלא במערכת המשפטית כולה, שאני המייצג שלה בחדר הזה. אתה מטיח בי האשמות חמורות ובלתי נסבלות שאינן מתקבלות על הדעת, האשמות לפיהן אני פועל נגד כל הערכים המקודשים עליהם מבוסס המקצוע שלי, שהם הזכות לייצוג והזכות להליך הוגן. הסיבה היחידה שאני לא קם ועוזב אותך ברגע זה, היא משום שברור לי שאתה לא מכיר את המערכת, ואמירותיך נובעות מתמימות ובורות. אתה באמת חושב שאסכן את כל הקריירה המקצועית שלי בשביל מישהו חסר חשיבות כמוך שמואשם בעבירה שבדרך כלל אני שולח לטפל בה את עמיתיי הזוטרים ביותר?״
הוא לא המתין לתשובתו של שמשון, ממשיך במונולוג התוקפני שלו. ״שאלת למה אני כאן, אז אני אסביר לך. אני כאן, כי התפיסה המקצועית שלי היא שאף אדם חף מפשע לא אמור להסתבך בגלל טעויות של מישהו אחר. אתה לא אמור להיות כאן, אני ואתה יודעים את זה, וזו הסיבה היחידה שבגללה עזבתי את כל העיסוקים החשובים שלי והחלטתי לפנות עבורך זמן״.
״הטעות השנייה שלך,״ המשיך עורך הדין, ״היא חמורה בהרבה מהטעות הראשונה. הטעות היא, שאתה נותן אמון כלשהו בחוקרי המשטרה ואתה סבור שהם פועלים בכפוף לחוק״.
״אני לא יודע אם אתה מכיר את הפרטים בתיק בו אתה מסובך, אבל המציאות היא שמדובר בתיק בעל השלכות ציבוריות גדולות. בתיקים כאלו, המציאות מוכיחה שהמשטרה אינה כפופה לחוק ואינה מקבלת את החלטותיה על פי אמות המידה המשפטיות המקובלות. הגורם היחיד שמנחה את פעילות המשטרה בתיקים כאלו - הוא התקשורת״.
״התקשורת היא זו שמכוונת את הציבור כיצד לחשוב. אם תחליט התקשורת שאתה אשם, הציבור גם הוא יחשוב כך, וחוקרי המשטרה יאמינו בכך למעלה מכל ספק. המציאות כיום היא, שמשטרת ישראל עסוקה בדבר אחד ויחיד – לתת לציבור את מה שהוא רוצה. המוטיבציה של חוקרי המשטרה, סדרי העדיפויות שלהם, היעילות שלהם ומידת הסיכוי שלהם לפתור תיקים – נקבעים באופן ישיר על פי העניין הציבורי שקיים בתיק. האמת אינה מעניינת אף אחד, יש כאן מערכת שלמה שכל גורם בה מנסה לנקות את עצמו מאחריות, אבל יחד משלימים כל הגורמים מארג שלם של רשע. התקשורת בונה סיפור, הציבור קונה את הסיפור וזועם על הדמות שתוארה בו כאשמה, והמשטרה ממהרת להביא להם את ראשו של האשם. אין לי כרגע את הזמן או הרצון לפרט בפניך מקרים קודמים דומים, בהם נעשה עוול נורא לאדם חף מפשע רק בשל העובדה שעורך תכנית כלשהו היה סבור שהוא אשם״.
״המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט, הם שלושה גופים שתומכים זה בזה, כמעט באופן אוטומטי. אם המשטרה תחליט להפליל אותך, הסיכוי שהפרקליטות תימנע מלהגיש נגדך כתב אישום הוא אפסי. וכשהפרקליטות תחליט גם היא שאתה אשם, שום דבר לא יועיל לך מול השופט בבית המשפט, שלמרות היותו מחויב לשקול את המקרה שלפניו באובייקטיביות מוחלטת – אין כמעט סיכוי שהוא ינהג כך״.
״המאבק שלך הוא לא נגד המשטרה או הפרקליטות. את המאבק הזה הפסדת מזמן, ברגע בו נפתחה מהדורת החדשות הראשונה הבוקר. המאבק היחיד שלך כעת הוא מול בית המשפט, לו יש את הסמכות לגזור את דינך, ושם היחיד שיכול לעזור לך הוא אני״.
״כשנכנסתי לכאן, ראית את הכעס של החוקר שחקר אותך. הוא לא כעס לחינם. הוא כעס כי הוא יודע את האמת, הוא יודע שהניסיון שלי בבית המשפט עולה לאין ערוך על הניסיון של עורכי הדין שלו. אילו הייתה בו טיפה של הגינות, אילו היה הצדק מנחה אותו, הוא היה צריך לברך על כך שאתה זוכה לייצוג הולם, ושניתנת לך היכולת להגן על עצמך. כל מי שעוסק בתחום המשפטים יודע, שהדרך היחידה להגיע לצדק היא רק על ידי עימות שווה כוחות בין התביעה לבין ההגנה״.
״אבל אלישע בוסקוביץ׳, החוקר שלך, אינו מעוניין בצדק. הוא מעוניין רק בפרסום. מבחינתו, אתה לא אדם שראוי להליך הוגן, אלא רק עוד מכשול בינו לבין העלאה בדרגה. הוא מוכן לשלוח אותך לכלא לשנים ארוכות, רק בשביל לקבל תמונה אחת אומללה בעיתון ומחמאה מזויפת ממפקד המחוז״.
״הבחירה ניתנת בידיך. לא אוכל להמשיך לייצג אותך אם לא אקבל ממך שיתוף פעולה מלא. זה הרגע שלך להחליט אם לתת בי אמון, לחזור בך מכל הדברים שאמרת ולהביע עליהם התנצלות, או להישאר לבדך מול כל הכוחות השליליים הללו, בלי שום ניסיון ובלי שום עזרה״.
עורך הדין רכן קדימה, מביט בעיניו של שמשון, ההבעה על פניו הבהירה כי הוא מצפה לתשובה מיידית, בלי עוד התחמקויות.
על אף ששמשון לא קיבל שום תשובה לשאלותיו, ועל אף שדמותו של עורך הדין נותרה מסתורית כשהייתה, עובדה אחת לגביו נודעה לשמשון כעת – הוא הבין שהאיש שממולו הוא בעל יכולות שכנוע יוצאות מגדר הרגיל. בכמה משפטים קצרים הצליח עורך הדין להפוך את כל מה ששמשון חשב עליו, ולשנות את כל התפיסה שלו כלפי חוקרי המשטרה.
״אני מצטער אם נפגעת ממני,״ אמר שמשון, מתכוון לכל מילה שיוצאת מפיו. ״לא הייתה לי שום כוונה לזלזל בך״.
עורך הדין עטה חיוך פלסטי. ״זה בסדר,״ הוא אמר. ״זה לא מה שחשוב כעת״.
שמשון הנהן בראשו. ״אני אעשה מה שאמרת לי לעשות,״ אמר בהיסוס. ״ועדיין, אני רוצה להבין למה האופציה היחידה שאתה מציע לי היא לסרב לשתף פעולה עם החוקרים. אתה צריך להבין, תכנית הפעולה שאתה מציע לי מנוגדת לאופי שלי ולכל מה שאני מאמין בו. תמיד האמנתי ששקרים ותחבולות לא מובילים לשום מקום, ואת התוצאות הטובות ביותר משיגים על ידי כנות ופתיחות. למה אתה חושב שאם אספר לחוקרים את העובדות האמיתיות, זה יהיה לרעתי? על פי מה שהבנתי, החוקר שלי הוא איש הגון. האם לא ראוי היה לנסות להגיע יחד אתו לחקר האמת?״
לרגע אחד עלתה הבעה מוזרה על פניו של עורך הדין, כאילו אכל משהו מקולקל. אחר כך, הוא הביט בשמשון בתערובת של לעג ורחמים. ״אתה אדם טוב, שמשון,״ הוא אמר, ועל פי הטון בו השתמש ניכר היה שהדברים לא נאמרו כמחמאה, אלא כסוג של גידוף. ״אתה אדם טוב,״ הוא המשיך, ״אבל אתה תמים ברמה שאי אפשר לתאר. אתה אדם טוב שכלוא בין אנשים שכל ההתמחות שלהם היא לנצל אותך״.
״אתן לך רק הוכחה אחת,״ המשיך עורך הדין. ״מהיכן בדיוק אתה יודע שהחוקר שלך הוא איש הגון?״
שמשון חשב לרגע. ״האמת, שמעתי את זה מאחד השוטרים כאן״. הוא ראה את ההבעה על פני עורך הדין, וידע בדיוק מה הוא חושב על זה. ״זה לא כמו שאתה חושב,״ הוסיף בבהילות. ״השוטר ההוא היה ממש בסדר, הוא היחיד שניסה לעזור לי״.
עורך הדין נאנח. ״אני רואה שאתה באמת מקרה קשה,״ אמר בייאוש. ״הרבה זמן לא ראיתי מישהו כמוך, מישהו שפשוט מאמין לכל מילה שנאמרת לידו. למרות זאת, טוב שהזכרת את השוטר ההוא. אולי זה יעזור לי להוכיח את הנקודה שלי. תקשה לי לנחש, שהשוטר הנחמד ההוא שעזר לך כל-כך, הוא בחור תימני נמוך, עם משקפיים עגולות וגבות שמגיעות עד המצח״.
למרות התיאור המוגזם והלועג, יכול היה שמשון לקשר בקלות רבה את דמותו של השוטר שבזיכרונו לדמות שזיהה עורך הדין. ״איך אתה יודע?״ הוא שאל, עיניו מתעגלות בהפתעה.
עורך הדין חייך חיוך יהיר, חיוך של ניצחון. ״הגיבור שלך הוא לא אחר מאשר אילן שרעבי,״ אמר בלעג בלתי מוסווה. ״זיהיתי שזה הוא, כי הוא משמש כרגע בתפקיד השוטר הטוב של התחנה. למעשה, האיש הוא מנומס ואדיב בדיוק כמו שאני נשיא ארצות הברית. לא אפרט לך את כל ההיסטוריה שלו, רק אומר לך שהאיש היה מועמד לקצונה, ובאדיבותי הוא הושלך מקורס קצינים אחרי שהכה באלימות קשה כמה מלקוחותיי, עד שאפילו מחלקת הטיוח של מח״ש לא יכולה הייתה להתעלם מהתנהלותו. כרגע הוא משמש כשוטר זוטר, ובין התפקידים שלו הוא משחק איש נחמד שתפקידו ליצור אמון בין העצורים לבין החוקרים. תאמין לי, אם יש אדם אחד בעולם שאני מאמין לגביו שכל מילה שהוא מוציא מפיו היא שקר – הרי שזה אילן שרעבי״.
שמשון קפא על מקומו בהלם.
באופן מוזר, מכל העוולות שנעשו לו מאז הגיע לתחנת המשטרה, מכל ההשפלות ומכל המהלומות שספג, הייתה זו המכה הקשה ביותר. מאז ומתמיד, הדבר ששמשון שנא יותר מכל היה שמשקרים לו. התחושה שחוקרי המשטרה תמרנו אותו, ניהלו מסביבו תיאטרון שלם שכל מטרתו להפעיל עליו לחץ פסיכולוגי, הייתה בלתי נסבלת.
״עכשיו,״ המשיך עורך הדין בעליצות, לא מודע כלל לתחושותיו של שמשון, ״בוא ונדבר על החוקר שלך, פקד בוסקוביץ׳ ההגון״.
״כמו שכבר הבנת, לי ולבוסקוביץ׳ יש היסטוריה די ארוכה. אני מכיר אותו הרבה זמן, וגם הוא חושב שהוא מכיר אותי. אם יש דבר אחד שאתה יכול להיות בטוח לגביו, הוא שמדובר באחד החוקרים המושחתים ביותר במשטרת ישראל״.
עורך הדין השתהה, ממתין עד שההגדרה הקשה תיקלט היטב. אחר כך המשיך, על פניו ניכרת הנאה מכוערת. ״לא אוכל להכחיש שבוסקוביץ׳ הוא אחד האנשים המוכשרים ביותר במשטרה. בתי הכלא מלאים באנשים שבלעדיו היו עדיין חופשיים ומאושרים, והוא מהווה בעבורי ובעבור עמיתיי אתגר לא מבוטל. אבל דווקא בגלל זה, העובדה שהאיש עוקף את כל החוקים ומתנהל כאילו המשטרה שייכת לו, היא חמורה ביותר״.
״מכיוון שאתה עומד להתמודד מולו, חשוב שתכיר אותו ואת השיטות שלו. מדובר באיש בלתי נשלט, חסר קווים אדומים, שלא מהסס לנהוג כאחד העבריינים כאשר הוא מרגיש שהוא קרוב להשיג פריצת דרך כלשהי בתיק שהוא מנהל. אם אתה רוצה דוגמא אחת להגינות המושלמת שלו, אוכל לספר לך על תרגיל חקירה קבוע שלו, תרגיל שהוא כנראה ינסה להפעיל גם עליך. מדובר בהמצאה שלו שחביבה עליו מאוד, תרגיל שהוא מכנה בשם ׳תרגיל המסמך הסודי׳. בכמה מילים, השיטה שלו היא להשאיר בתא המעצר מסמך מפוברק, שנושא את המילים ׳סודי ביותר׳. עד היום, אף אחד מהעצורים לא הצליח להתגבר על הפיתוי ולקרוא את המידע שבמסמך״.
״למעשה, מדובר במלכודת מתוחכמת. במסמך מופיעה התכתבות מזויפת עם גורם משפטי כלשהו שבוסקוביץ׳ בדה מליבו הקודח, ועל פי ההתכתבות מקבל העצור רושם שהראיות שבידי המשטרה מספיקות לשלוח אותו לכלא לשנים ארוכות. אחרי שבוסקוביץ׳ מוודא שהאסיר קלט את המסר, הוא משכנע את העצור להודות תמורת עונש קל, בדרך כלל מחצית מזה שמופיע במסמך. במרבית המקרים העצור יסכים להודות בכל דבר, אחרי שהוא משוכנע שמצבו המשפטי גרוע בהרבה ממה שהוא באמת״.
שמשון הזדעזע. ״זה חוקי?״ שאל בפליאה.
עורך הדין חייך. ״לדעתי לא, אבל דעתי אינה זו שקובעת. לכל הדעות, מדובר בזיהום חמור של הליך החקירה. כשאסיר מקבל את הרושם שהוא עתיד להיכנס למאסר עולם, הוא עשוי להודות בכל דבר, גם אם הוא חף מפשע. למרבה הצער, לבתי המשפט לא כל כך אכפת. הם לעיתים נוזפים בחוקר, אבל כשיש מולם הודאה – אין כמעט מה שיעצור אותם מלפסוק לרעת הנאשם״.
עורך הדין התרומם ממקומו. ״אני יכול לפטפט איתך עד מחר בנוגע למעלליו של פקד בוסקוביץ׳, אבל זמני קצר. אני מקווה שהבנת את המסר, ושהשיחה בינינו הועילה לך. אני מקווה שתקבל את ההחלטות הנכונות, ואני בטוח שלא תיתן לחוקרי המשטרה לסובב אותך כמו שהם עשו עד עכשיו״.
הוא לא המתין לתגובתו של שמשון. בצעדים מהירים הוא ניגש אל הדלת, קורא בקול: ׳היי!׳ נשמע רעש של בריח מוסט, הדלת נפתחה, עורך הדין יצא החוצה.
שניות ספורות חלפו עד שאדם אחר נכנס פנימה.
פקד אלישע בוסקוביץ'.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
