ב"ה.
בראשון לחודש האחרון, הוכה העולם בתדהמה: חברת קלוגס העולמית הוציאה לשוק הדרום-קוריאני דגני בוקר בטעם בצל ירוק.
שמעתם על כך? אין ספק. הרי כל העולם הזדעזע. אז מה הלך שם בעצם?
ירקרק, ירוק שבירוקין. צילום: REUTERS
***
תחילת הסיפור, לפני 16 שנה.
חברת קלוגס, יצרנית הקורנפלקס העולמית, מנסה לשווק את דגני הבוקר שלה בדרום-קוריאה המתפתחת בקצב של סמארטפון. כמה עפרונות נכססו, כמה צלוחיות קימצ'י נושנשו, כמה דפי ממו כודררו לסל וחסל - והנה נהגה הקופי המוצלח, המצחיק - לא סתם קורע, דרום קורע! - והגאוני:
בחרו טעם חדש לקורנפלקס שלכם! סקר כלל ארצי דרום קוריאני: במה תבחרו, שוקולד או בצל ירוק?
את כל אחד מהצדדים ליוותה דמות קריקטורית מתאימה. צ'אקי המשוקלד, יפה העיניים, עדין הנפש והמומלץ - מול צ'אקה הבריון הירקרק והמתלהם.
מה חשבו במשרד הפרסום? כמובן, כולם יבחרו שוקו ושלום על הדרום.
מה חשב כל אזרח ממוצע כשראה את זה? ברור. בצל ירוק.
הטרולים לא שמו ירוק קצוץ על כוונת המפרסם וניצחו בגדול. צ'אקה גרף את מרב הקולות.
בקלוגס לא ידעו מה לעשות. נכנסו לפקעת עצבים. צמחו להם גבעולים מהמצח. בצל להם, הם הפסיקו את ההצבעה והכריזו על ניצחונו של השוקולד - שדגניו כבר היו מוכנים במחסנים לשיווק, החלבה וגריסה.
אוהדיו השרופים או המטוגנים של הבצל הירוק מחו ברשת המקוונת ובאירועים יזומים, כתבו שמדובר ב"לוחם חופש טבעי", החרימו את דגני החברה שאינם בטעם בצל ירוק, ופרסמו "ממים" בכיכוב הדמות הירוקה של צ'אקה, הדמות שנודף ממנה ריח של בצל מכל מקום חוץ מהפה.
והקופירייטר הנ"ל? יושב בכלא בצפון קוריאה, אוכל את הלב. ובצל ירוק.
***
16 שנה לקח להם לפתח את הטעם הזה.
(זבוב על הקיר מדווח: רוב הזמן הצוות ישב ומלמל "מתי הם ישכחו מזה כבר. נו מתי כבר").
רק כעת, בעיצומו של וירוס ירקרק ומקורנן, יצאה מהדורה מוגבלת של הבצל הירוק המובטח. נרשמה הסתערות על המדפים עד שקלוגס הבטיחה להאריך את זמן ההגבלה המתוכנן משלושת-חודשי-הגבלה לחמישה.
כך הופכים בצל לבצלדה.
זו לא בדיחת רשת, זו רשת סופרמרקטים. צילום: REUTERS/DAEWOUNG KIM
***
מסקנות? בבקשה:
1. אל תקפוץ לקמפיין שיש בו שתי אפשרויות, כשבכיס שלך יש מענה רק לאחת מהן.
הטעות הגדולה הראשונה של הקמפיין, הייתה הנחה "מובנת מאליה". ברור שכולם יבחרו בשוקולד. מה שברור לכם, לא ברור לכל אדם בעל ראש קרימינלי. למעשה, רוב האנושות. או לפחות דרום קוריאה. בטח האכפתים שבהם.
2. שמור על אמון הלקוחות שלך.
הטעות הגדולה השנייה של הקמפיין, הייתה התבהלה שגרמה להם לגנוז את ההצבעה באמצעה ולנסות להעלים את התוצאות. נטייה טבעית של כל אדם כשמתרחשת "פאשלה" לנסות להעלים ראיות ולטאטא מתחת לשטיח.
גם בזה הם שגו. אולי דווקא אם היו משאירים את ההצבעה הייתה מגיעה התוצאה הרצויה? אולי הטרולים היו מגיעים לסיפוקם מעצם זה שהצליחו בשלב כלשהו לגרוף מספר גדול יותר של קולות?
גם הודאה יפה בטעות הייתה יכולה להועיל. חוסר השקיפות הזה רק ליבה את המחאה העממית, עד לחום של 40 מעלות. בצל, כמובן.
3. מסר ברור מדי, מעורר אנטגוניזם.
כשאתה משווק דמות אחת בתור "הרע המוחלט", ודמות אחרת בתור "הטוב הגמור" - אנשים מרגישים שמאכילים אותם בכפית, ולא דגני בוקר. הטבע האנושי מתקומם ומעוניין להוכיח שגם ברע יש טוב וגם בטוב יש רע.
קשה לדעת בבירור, אך יתכן שאם הקמפיין היה מציג אותם כשווים, אולי דווקא מהלל את הבצל - המצביעים היו מאזנים לטובת השוקולד, או אפילו, יש לקוות, חושבים מה באמת טעים יותר. וכאן נכנס לתמונה גם הארט דיירקטור. אי אפשר להאשים את הקופי בכל דבר.
4. ועוד אחת, בקטנה: למדינה שמנצחת כל דבר, כולל קורונה, אין משהו אחר לריב עליו חוץ מטעם של דגני בוקר.
לא זול בכלל. מי יקנה? צילום: REUTERS/ DAEWOUNG KIM
***
לקינוח, אחרי שאכלתם כל כך הרבה דגני בוקר בצל ומעוניינים לסיים במשהו מתוק, הנה תגובה נבחרת למאמר בנושא באתר BBC, מאת קוראת לונדונית:
תודו שיש לתגובה הזו טעם של תה.
נ.ב.
חוש הצרכן הנבון מתעורר בחשד: המאמר הזה נועד לפרסם את קלוגס! ובכן, סיפור קצר:
אי פעם, בישיבה, הוצאנו עלון שבועי. באחד השבועות השבועיים נשאר לנו בעלון עמוד ריק. מה עושים? הבריק אחד הגאונים: בואו נכניס פרסומת לקוקה קולה. הם יראו את זה, ייהנו וישלמו.
משום מה הם לא יצרו קשר עד היום.
בראשון לחודש האחרון, הוכה העולם בתדהמה: חברת קלוגס העולמית הוציאה לשוק הדרום-קוריאני דגני בוקר בטעם בצל ירוק.
שמעתם על כך? אין ספק. הרי כל העולם הזדעזע. אז מה הלך שם בעצם?
ירקרק, ירוק שבירוקין. צילום: REUTERS
***
תחילת הסיפור, לפני 16 שנה.
חברת קלוגס, יצרנית הקורנפלקס העולמית, מנסה לשווק את דגני הבוקר שלה בדרום-קוריאה המתפתחת בקצב של סמארטפון. כמה עפרונות נכססו, כמה צלוחיות קימצ'י נושנשו, כמה דפי ממו כודררו לסל וחסל - והנה נהגה הקופי המוצלח, המצחיק - לא סתם קורע, דרום קורע! - והגאוני:
בחרו טעם חדש לקורנפלקס שלכם! סקר כלל ארצי דרום קוריאני: במה תבחרו, שוקולד או בצל ירוק?
את כל אחד מהצדדים ליוותה דמות קריקטורית מתאימה. צ'אקי המשוקלד, יפה העיניים, עדין הנפש והמומלץ - מול צ'אקה הבריון הירקרק והמתלהם.
מה חשבו במשרד הפרסום? כמובן, כולם יבחרו שוקו ושלום על הדרום.
מה חשב כל אזרח ממוצע כשראה את זה? ברור. בצל ירוק.
הטרולים לא שמו ירוק קצוץ על כוונת המפרסם וניצחו בגדול. צ'אקה גרף את מרב הקולות.
בקלוגס לא ידעו מה לעשות. נכנסו לפקעת עצבים. צמחו להם גבעולים מהמצח. בצל להם, הם הפסיקו את ההצבעה והכריזו על ניצחונו של השוקולד - שדגניו כבר היו מוכנים במחסנים לשיווק, החלבה וגריסה.
אוהדיו השרופים או המטוגנים של הבצל הירוק מחו ברשת המקוונת ובאירועים יזומים, כתבו שמדובר ב"לוחם חופש טבעי", החרימו את דגני החברה שאינם בטעם בצל ירוק, ופרסמו "ממים" בכיכוב הדמות הירוקה של צ'אקה, הדמות שנודף ממנה ריח של בצל מכל מקום חוץ מהפה.
והקופירייטר הנ"ל? יושב בכלא בצפון קוריאה, אוכל את הלב. ובצל ירוק.
***
16 שנה לקח להם לפתח את הטעם הזה.
(זבוב על הקיר מדווח: רוב הזמן הצוות ישב ומלמל "מתי הם ישכחו מזה כבר. נו מתי כבר").
רק כעת, בעיצומו של וירוס ירקרק ומקורנן, יצאה מהדורה מוגבלת של הבצל הירוק המובטח. נרשמה הסתערות על המדפים עד שקלוגס הבטיחה להאריך את זמן ההגבלה המתוכנן משלושת-חודשי-הגבלה לחמישה.
כך הופכים בצל לבצלדה.
זו לא בדיחת רשת, זו רשת סופרמרקטים. צילום: REUTERS/DAEWOUNG KIM
***
מסקנות? בבקשה:
1. אל תקפוץ לקמפיין שיש בו שתי אפשרויות, כשבכיס שלך יש מענה רק לאחת מהן.
הטעות הגדולה הראשונה של הקמפיין, הייתה הנחה "מובנת מאליה". ברור שכולם יבחרו בשוקולד. מה שברור לכם, לא ברור לכל אדם בעל ראש קרימינלי. למעשה, רוב האנושות. או לפחות דרום קוריאה. בטח האכפתים שבהם.
2. שמור על אמון הלקוחות שלך.
הטעות הגדולה השנייה של הקמפיין, הייתה התבהלה שגרמה להם לגנוז את ההצבעה באמצעה ולנסות להעלים את התוצאות. נטייה טבעית של כל אדם כשמתרחשת "פאשלה" לנסות להעלים ראיות ולטאטא מתחת לשטיח.
גם בזה הם שגו. אולי דווקא אם היו משאירים את ההצבעה הייתה מגיעה התוצאה הרצויה? אולי הטרולים היו מגיעים לסיפוקם מעצם זה שהצליחו בשלב כלשהו לגרוף מספר גדול יותר של קולות?
גם הודאה יפה בטעות הייתה יכולה להועיל. חוסר השקיפות הזה רק ליבה את המחאה העממית, עד לחום של 40 מעלות. בצל, כמובן.
3. מסר ברור מדי, מעורר אנטגוניזם.
כשאתה משווק דמות אחת בתור "הרע המוחלט", ודמות אחרת בתור "הטוב הגמור" - אנשים מרגישים שמאכילים אותם בכפית, ולא דגני בוקר. הטבע האנושי מתקומם ומעוניין להוכיח שגם ברע יש טוב וגם בטוב יש רע.
קשה לדעת בבירור, אך יתכן שאם הקמפיין היה מציג אותם כשווים, אולי דווקא מהלל את הבצל - המצביעים היו מאזנים לטובת השוקולד, או אפילו, יש לקוות, חושבים מה באמת טעים יותר. וכאן נכנס לתמונה גם הארט דיירקטור. אי אפשר להאשים את הקופי בכל דבר.
4. ועוד אחת, בקטנה: למדינה שמנצחת כל דבר, כולל קורונה, אין משהו אחר לריב עליו חוץ מטעם של דגני בוקר.
לא זול בכלל. מי יקנה? צילום: REUTERS/ DAEWOUNG KIM
***
לקינוח, אחרי שאכלתם כל כך הרבה דגני בוקר בצל ומעוניינים לסיים במשהו מתוק, הנה תגובה נבחרת למאמר בנושא באתר BBC, מאת קוראת לונדונית:
תודו שיש לתגובה הזו טעם של תה.
נ.ב.
חוש הצרכן הנבון מתעורר בחשד: המאמר הזה נועד לפרסם את קלוגס! ובכן, סיפור קצר:
אי פעם, בישיבה, הוצאנו עלון שבועי. באחד השבועות השבועיים נשאר לנו בעלון עמוד ריק. מה עושים? הבריק אחד הגאונים: בואו נכניס פרסומת לקוקה קולה. הם יראו את זה, ייהנו וישלמו.
משום מה הם לא יצרו קשר עד היום.