זה אומר שאם יש לו קושי אובייקטיבי ואני מטפלת בו אז מעולה,
ואם כל רגע יש בעיות חדשות שווה לבדוק אם זה לא הרעיון של השתטחות על הרצפה בסופר..
אני לא יודעת על איזה בעיות ואילו פתרונות את מדברת ומתכוונת.
מה שמתסיס הרבה פעמים נגד השיטה המסוימת הזו זה שכל קושי של הילד נכנס למשקפים מניפולטיביות כלפי האמא:
- הילד לא קם בבוקר אם את לא מעירה אותו? נגדך. תפסיקי לקחת אחריות ותראי איך הוא קם יפה..
לפעמים זה נכון, ולפעמים ההורה מחליט שהילד מספיק גדול לקחת אחריות ולשאת בתוצאות ולו כבר לא מתאים להיות האחראי על שעת הקימה של הבן יקיר, אבל לא תמיד הקושי נפתר כשההורה משחרר. לפעמים לילד יש באמת קושי לקום בזמן. וזה לא קשור להורה ולא מניפולציה כלפיו. ואז -לדעתי- הורה אחראי לא חייב לקחת חזרה את האחריות על עצמו, אבל הוא כן צריך לשדר לילד שהוא איתו בקושי- לשאול אם הוא רוצה לחשוב יחד על פתרונות נוספים? לשוחח על המחירים (תגובת הרב'ה/משגיח לאיחור, למשל) ממקום סופר אמפטי..
כלומר ההורה יכול להציב את הגבולות של עצמו: אני יכול להעיר אותך פעם אחת בבוקר, אם אתה קם- מצוין, אני לא מעיר יותר. / אני יכול לקנות לך שעון מעורר חזק או לתת לך כסף ותקנה בעצמך. רוצה לברר אצל חברים על משהו טוב? /אני מוכן להכין לך משקה חם טעים כשאתה קם עד שעה איקס.. - כל משפחה ומה שמתאים לה, הבעיה אצל מנחות שפריסטיות/ שרמניות רבות שמוציאים את ההורה מהתמונה: אם הילד לא קם בזמן- זה כי הוא עושה את זה
נגדך!!! אם שחררת והוא עדיין לא קם- סימן שלא האמנת בו מספיק בתוככי לבבך.. או סימן שלא באמת שחררת בתוך תוכך, או סימן שהוא בודק את הגבולות שלך עדיין...
הגישה שמנכסת כל בעיה להורה - שגויה בעיני ומעוותת את כל מערכת היחסים.
- הגדילו עשות כמה מנחות שמצהירות בהרצאות פומביות וגם בייעוץ אישי שכל בעיה- החל מתסמונת דאון ולא כלה בקש"ר- ניתן לפתור דרך אי התייחסות של האם לבעיה (כביכול היא מזינה אותה...)