כאן את מדברת על הפן החושי, יש גם את הפן הרגשי שהוא לא פחות חשוב, בגיל שנתיים לא יודעת עד כמה ילד מביע רגשות, למרות שפחד, תסכול, עצב, שמחה אפשר לראות כבר בגיל הזה.תלוי מה רמת הקושי וכמה היא מפריעה בתפקוד.
ויסות חושי - יש תת עוררות- ילדים שצריכים גירוי חזק כדי להרגיש ויש עוררות יתר- ילדים שחווים כל גירוי בעוצמה חזקה.(ולכן נמנעים)
וזה יכול להיות בכל החושים או בחלקם (לדוג פחד מרעשים חזקים,/פתאומיים, המנעות מהתעסקות בחומרים שונים או להיפך חיפוש אחר מגע והנאה מחומרים שונים, פחד מגובה, או מנידנוד- חוש התנועה, קושי עם מרקמים שונים באוכל)
יש על זה הרבה מידע בגוגל.
כדאי לטפל כדי לתת לילד לחוות את העולם בצורה נעימה וטובה יותר (בעיקר אם נמנע מגירויים)
בטיפול- חושפים את הילד לאט ובהדרגה לגירויים.
בתור הורים חשוב להיות מודעים אם יש קושי בויסות חושי, כדי לדעת לקבל ולתווך נכון (לדוג, נבהלת מהרעש החזק, אתה לא כ"כ אוהב רעש, לאט לאט תתרגל וזה כבר פחות יפחיד אותך)
אם לילד בגיל גדול יותר יש קשיי ויסות רגשי זה יכול להתבטא בביטחון עצמי נמוך, קשיים חברתיים, נחיתות, פחד משינויים, חרדה ועוד.
לכן לדעתי חשוב לאבחן ולטפל יש היום כ״כ הרבה כלים ודרכים לעזור
ומנסיון שלי שאבחנו מוקדם וטיפלנו (ועדיין) ראינו תוצאות מדהימות הן בפן בחושי והן ברגשי.