@נתן גלנט עדכון במייל? לא ראיתי שהגיע
אז אליי הוא לא הגיע. נאלצתי להגיע עד אנגליה, שם ממוקם שרת האחסון של הדסטארט, ולחלץ משם את העדכון המיוחל...
קבלו:
אני מחפש חברים חדשים • נחמן מרכוס חוזר להיות אופציה • טאבולה רימונים • שיחת מוטיבציה • כמה מילים רציניות לפני יום הדין
בס"ד
יום חמישי, כ"ו אלול, שלהי שנת תשע"ח | עדכון שבועי, שני במספר.
כמה חברים טובים (או כאלו שחושבים את עצמם לכאלו) הרימו אליי טלפון השבוע, וכאילו רוח רעה אחזתם אמרו לי את אותו משפט:
נתן, חבריקו, מספיק להשתמש במילה ר.ג.ש. כמה אפשר?
הבנו שאתה מתרגש, נרגש, מרוגש, מרגיש, מורגש, רגיש, מורגש, הרגשת, וכולי. די, כמה אפשר.
אי אפשר לדבר איתך על שום דבר מעבר להדסטארט...
גם כן חברים.
האמת היא שאני באמת נרגש, אולי כפי שלא הייתי מעודי. הציבור תומך בנלהבות יתירה בקמפיין, תומך ותומך, ומידי יום הסכום הכולל עולה משמעותית וכמות התומכים מטפסת ועולה.
וכן - זה מלחיץ! כל הרבה אנשים מצפים לספר, מחכים לו, מתפללים שהוא ייצא כבר יותר ויותר מהר, איך אצליח לעמוד בכל הציפיות?
חבר טוב (אחד אמיתי, לא מהאלו מהפדרציה נגד רגשות) אמר לי בהומור קר: נתן, תגיד להם שלא יתלו ציפיות, אלא יכבסו אותם במכונת כביסה.
זה חבר זה?
מחקתי גם אותו מרשימת חבריי, עכשיו אני מחפש חדשים.
בעצם למה לחפש, יש לי עד כה 113 תומכים!
113 תומכים!!!!!!!
מה שמחזיר אותי ישירות לנושא המרגש של הערב: כמות התמיכות.
לא שיערתי ולא ציפיתי שתהיה כזו השתתפות מהירה חמה ותזזיזתית בקמפיין. מכל עבר אנשים תומכים, מעודדים, שורקים שריקות עידוד, כותבים מיילים מחזקים, שולחים שליחים עם ערכות שי ופחיות רדבול, וכמובן מתקשרים להעניק שיחות מוטיבציה עם ניחוח יהודי של אלול...
כן, זה מרגש, בהחלט.
בשלב מסויים לא יכולתי יותר לשאת את העומס הגדול שיצרו ההתרגשות והציפיות וכולי. נזקקתי לעצה של אדם משכמו ומעלה, ונזכרתי כי יש לי חבר כזה, עם שֶׁכם של סבל מקצועי - - -
נחמן מרכוס.
חיפשתי את המספר שלו באנשי קשר, לא מצאתי. לא זכרתי שמחקתי, אז חיפשתי שוב פעם. בסוף מצאתי אותו באות ז'. כן, כך:
זהירות נחמן מרכוס.
התקשרתי אל אדון מרכוס, שיתפתי אותו בכל, הסברתי לו את המועקות, החרדות, המתחים, הציפיות, העומס הגדול של סוף השנה, הלבטים לגבי סוג הדבש שאקנה לחג, וכולי.
בשלב מסויים השקט מעבר לקו נקלט לי ברדאר, עצרתי את המונולוג, שאלתי בזהירות: נחמן, אתה כאן?
דממה.
ניסיתי שוב:
נחמן? יש מישהו בבית?
הפעם שמעתי קולות של שקשוק כלים, וההסבר הגיע מייד: געציל, מה שאתה אומר די מעניין, אבל כרגע יש נושא חשוב יותר. אשתי נתנה לי להכין את הסימנים לראש השנה וכרגע היא קוראת את המגזין השבועי לנשות הקהילה עם כל הטורים המשעעמים על מתכוני כרוב ממולא. פוי, כרוב ממולא? בושה קולינרית מהדהדת.
עכשיו אני עובד על טאבולה רימונים שזה באמת הנושא הכי חם בכל מסעדות היוקרה בקהילות היהודיות בחו"ל של לפני מאתיים שנה. בורגול מצאתי די בקלות והשריתי אותו במים ומיץ לימון, גרעיני רימון גם יש פה בקערה, וגם השגתי רימון ממש טוב ועשיתי לו כמה תמונות אומנתיות מאוד כשהוא מונח על מצע של גבעולי סלרי. במתכון כתוב שצריך גבעולי נענע, מי שכתב את המתכון היה איש עם הפרעות אכילה, כי זה פשוט לא נדבק למתכון. לגבי מה ששאלת זה לא כזה משנה, פשוט תכתוב וזהו, אבל אתה חייב חייב להסביר לתומכים שלך שהם חייבים לצאת מהנמנום ולגייס בכוח ובנחישות תומכים נוספים, אתה חייב לפרוץ לעוד ועוד מעגלים חדשים, כי היעד עדיין רחוק.
רשמתי, התחלתי כבר לנתק, אבל אז הוא ציין שלא כולם מעודכנים בתשורות החדשות.
צודק!
מיהרתי לנתק, חבל על כל רגע שבו אני מתעכב לספר לכם.
ואלו הם התשורות החדשות שנוספו מאז פתיחת הקמפיין ההיסטרי התוסס של הספר:
איור אישי לטעמכם בכריכה הפנימית של הספר, מאת אבימי המוכשר - 222 ש"ח
עיצוב מודעה פרסומית על פי בקשתכם ע"י גרפיקאית מנוסה ומוכשרת - 423 ש"ח
וכמובן -
צילום תדמית מכבד שיוציא אתכם סוף סוף בפוזה המכבדת והשקולה שתמיד חלמתם להצטלם בה... - 1010 ש"ח, חשוב להדגיש שאת הצילום יבצע מר יואל ארלנגר, אמן צילום מוכשר עם מגע קסום וייחודי שמעניק לכל התמונות שלו טאץ' מיוחד שאפשר רק לפעור פה בתדהמה נרגשת.
ולכן - חבריא, אנא מכם. תשנסו מותניים, תתנפלו על הטלפון, מייל, וואסטאפ, פקס, גלויות דואר, טלגרמות, ותביאו עוד תומכים. אנחנו חייבם להתקדם לעבר היעד, אני מאמין שגם נעקוף אותו בקול תרועה רועמת!
למלאכה, קדימה - - -
*******
ועוד משהו, בלי שום קשר לקמפיין.
שנת תשע"ח הולכת ונמוגה בקול איוושה דקה, וימי הדין הקדושים מחכים לנו מעבר לפינה עוד ימים ספורים. אפשר כבר לספור את הדקות ואת השעות. וכן - אי אפשר לחתום פוסט כזה בלי אמרה טובה, 'אלולית'.
הסכיתו ושמעו..
כידוע, ראש השנה חל בימים א' וב' של חודש תשרי, וכעבור ימים ספורים חל יום כיפור, היום הכי קדוש ונורא בשנה.
לכאורה, הסדר צריך להיות.. הפוך!
קודם נפייס את אבינו שבשמיים, נצום, נתפלל, נכה על חטא, נבטיח מכל ה-♥ להשתנות לגמרי, ורק אחר כך, כעבור כמה ימים - נכנס לימי הדין, מוכנים הרבה יותר..
שאלה טובה, לא?
והנה התשובה, כפי ששמעתיה היום מאת החברותא שלי הרב אברהם לוי שליט"א.
כאשר עבד עושה פאשלות מביכות ועולה לאדונו על כל העצבים, הסדר אכן צריך להיות כפי שהצגנו. קודם כל התנצלות, הכאה על חטא, ורק אז כניסה למשפט - לימי הדין של ראש השנה.
אבל, מה לעשות שאנחנו בנים, ובנים - אבא תמיד אוהב. אז גם אם קצת היינו לא בסדר (או הרבה יותר מידי, בינינו), אנחנו נכנסים לטרקלין המפואר שלו, מתגנבים ככה בשקט מהרגע להרגע פלוס מינוס וחוגגים איתו ביחד את החג, ורק אז, אחרי ראש השנה, כאשר האהבה של ה' אלינו - בניו - רק גדלה יותר, אנחנו מבקשים בחיוך ביישני:
רבונו של עולם, חטאנו, נכון, אבל בכל זאת.. סלח לנו... אנא. אנחנו הרי בניך...
הרבה יותר מוצלח, הלא כן?
********
ועד כאן העדכון לשבוע זה.
שנזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה, ושנה חדשה ומתוקה לכל עם ישראל (= גם לאלו שעוד לא השתתפו בקמפיין ויעשו זאת רק עוד כמה דקות), שנה של ישועות ושמחות, שנה של הצלחות מסמרות שיער, שנה של השפעות נפלאות ברוחניות ובגשמיות.
שלכם,
נתן גלנט.
והנה איור שהתקבל מרבי ישראל קיש...