תיסבוך!!! מה עושים?

[נוי]

כולם עוזבים את העולם בסוף, בטח מחברים של ספרים שחיו לפני 100 שנה

דרך אגב, זה ספר פרקטיקה שיכול להתאים לשיטות של אימון אישי וכדו', אבל זה ממש לא ספר פסיכולוגיה.

אכן עזב, אבל השאלה איך. (התאבד, המסכן)

דווקא בספר שלו:"כיצד תרכוש לך ידידים והשפעה" מצאתי בשעתו (קראתי את הספר לפני שנים) הרבה הקבלות לדרכים יהודיות בעניין היחס לזולת.
ההבדל הקטן/הגדול היה במטרה.
שלו אנוכית- מה אני משיג, לעומת להבדיל אא"ה היהדות- "ואהבת לרעך כמוך".

 

[כל מיני]

אומרים שעזב מיוזמתו.
אגב יש לזה מקור?

אגב, לצערי קראתי את הספר בעבר, למרות שהוא היה פופלארי מאוד הציבור שלנו בזמנו. והסתובב לעיתים אפילו אצל בני נוער וכו' הוא ממש לא מתאים לנו בגלל הדוגמאות שתופסות שם נפח רחב וחלק גדול מעולמות ממש הפוכים לגישה היהודית בנושאים אלו וד"ל.
ב"ה בדורנו יש תחליפים בכלל לא רעים למשל ספרו של הרב אהרן פרידמן-גם אתה יכול להצליח בחברה ועוד.
אין הצר שווה בנזק מלכו של עולם.

 

[מי]

מלכו של עולם, חלילה, לעולם איננו ניזוק.
שימי לב לביטוי.

 

[album]

ב"ה בדורנו יש תחליפים בכלל לא רעים למשל ספרו של הרב אהרן פרידמן-גם אתה יכול להצליח בחברה ועוד.

אכן. השורה הזו נשמטה לי בטעות ....

 

[mig]

כל היום אני בדרך לבוא להגיב על הודעותיה של BBR למה לא מספיק נפש קרובה,
ולמה לא תמיד התעלות רוחנית היא הפתרון הבלעדי, ואתה לילה:

1. את יוצאת מנקודת הנחה שיש בעל, ב"ה - זה לא מובן מאליו,
פעמים רבות נפש קרובה היא חלק מהבעיה ותומכת בה - גם כשהתקשורת ביניהם מדהימה ק"ו שלא...

2. פעמים רבים העיסוק הרוחני נובע מאובססיה, או נשאר בחלק הלא מודע כשכנוע רוחני שהינו רמיה וכסות על הבעיה האמיתית - ויותר מזה גורם לטשטוש שלה ללא פתרון.

דוגמאות:
א. גב' לוי כל שנות גידול הילדים עבדה מאד מאד קשה לפרנסת הבית ע"מ שהאברך שלה יוכל ללמוד, מכיוון שהיא הייתה עצמאית היא דרשה מעצמה יותר מידי, גם בזמנים קשים כמו אחרי לידה וכד'.

כיום, צעירה למדי אך בשנות חיתון הילדים היא אוחזת שהגיע העת שלה לנוח.
היא מתפקדת בצורה מינורית ביותר בביתה מכל הבחינות התיפקודיות, ומרבה לנוח, ללכת לימי עיון, לקרוא, ולנוח... דשה הרבה בנושא "הכוחות שלה" אין, יש, כמו פעם, לא כמו פעם וכו' (כמובן שפועל יוצא מזה היא משמשת כרעיה ואם באותו מינון...)

היא יראת שמים וטיפוס שמשתדל לעבוד על עצמו כפי השגתו, על פי תפיסתה זה מה שה' רוצה ממנה עכשיו.

היא וגב' כהן ישבו למשל יחד בהרצאה של הרבנית המיוחדת, על תפקיד האשה בדורנו (הקרצתי), גב' כהן תחזור לעבודה כאם ורעיה ביתר שאת, כוח, שמחה וסיפוק... וגב' לוי תמצא באותה הרצאה ממש חיזוק לכך שכעת הזמן שלה לנוח..., זה מה שהיא קוראת, שומעת ורואה, יותר מזה המנטרה הולכת ככה: "למרות שזה קשה לי המצב הזה שאני לא מתפקדת, והכל סביבי כ"כ קשה, זה הנסיון שלי כי עכשיו ה' רוצה שככה זה יראה"

בעלה יש לציין די השתכנע... וכשהם לומדים יחד הם מתחזקים בשערי אמונה ובטחון, שאכן זה הנסיון שלהם, וטוב שהיא מכירה את עצמה וכוחותיה - ונחה - למרות הקושי... (יש לציין שאין סיבה פיזיולוגית משמעותית למנוחה הטוטאלית, והגב' לוי לא ניראת חיצונית בדיכאון קליני או משהו)

ב. הבחורה עוד מעט בשידוכים סובלת מהיפוכונדריה קלילה, היא משתדלת להתחזק באמונה ובטחון - אבל זה חזק ממנה. הסרט הולך ככה: "כאב" (לכאורה פסיכוסומטי) מחשבת חרדה מה זה הולך להיות, התחזקות לימוד מספר אודות הענין של בטחון ומה שמגיע לאדם יהיה וה' קוצב חיים וכו', הרגעות. וחוזר חלילה שוב ושוב...

שלוות הנפש איננה עם כל הכבוד, למרות הרגיעות שמושגת מדי פעם - בתת ההכרה החרדה יושבת ומפריעה לשמחת חייה של הבחורה.
- כתשובה היא מוסיפה לימוד על לימוד, תפילה ונסיעות לכותל, אך התחושה עדיין שם... יש לציין שחיצונית הבחורה מתפקדת נהדר, מוציאה ציונים מעולים, חייכנית ובעלת חוש הומור בריא כך שהסביבה לידה מחויכת ועליזה לעיתים קרובות, - אך היתוש לא גומר לנקר... לכן היא התחילה להוסיף בנוסף לכל הנ"ל גם נסיעות בער"ח לקבר רחל...

זה נשמע למשהי כחיים בריאים ומאושרים?
מצד שני - זה פתלוגי??...

יש לי עוד דוגמאות, אבל ער"ש היום...
כמוכן מכיוון שאני בעלת שם וזהות - אין צורך לומר, כמובן הדמויות הנ"ל בדויות לחלוטין.

 

[דסי]

יקירתי,ואני שמחה שיצאת מזה ב"ה.אני לא כל כך בטוחה [סליחה! ומחילה!] שהשכנוע העצמי והאמונה שלך הם אלו בלבד שהוציאו אותך מהסבך.
מחסור בויטמינים כמו b12 למשל הוא שחקן לא קטן בדיכאונות/חרדות/מצבי רוח וכו'.

ברור!! אם אני לא זורמת עם החיים בשמחה וחיות רק זקוקה לשכנוע עצמי כל הזמן זה סימן לבעיה עובדה שאמונה בלבד לא פתרה את הבעיה, אז עזרו ויטמינים, ויש פעמים שרק טיפול מקצועי יעזור. אם בן אדם צריך כל הזמן לחפש בספרים יתכן שמה שהוא צריך זה טיפול מקצועי וטוב שיעזור לו לחיות את החיים, כלומר אני מאד בעד טיפול מקצועי! קשה מאד שמילים על אמונה וביטחון וחיזוק יפתרו בעיה אמיתית.

 

[חיבה יתרה]

אפשר לשאול אותך איך את מגדירה "כשצריך"?

אני מרחיבה את השאלה. אם לאישה יש גיסה שהיא לא מסתדרת איתה. היא פשוט מתפוצצת ממנה ומעדיפה להימנע מלפגוש אותה. היא ניסתה לעבוד על עצמה, אבל היא מרגישה שהיא כועסת עליה וכו' וכו' ושזה מעבר לה.

כעת, בהנחה שכשאדם לא מסתדר עם זולתו הרי שזה קשור גם לקושי שיש אצלו, האם נכון שהגברת תפנה ליעוץ ותעזר באשת מקצוע להבין על מה זה יושב ואיך היא יכולה לפתור את הנטיה שלה (נניח, נטיה לריצוי או לתת ריצוי או כל נטיה נפשית), או שזה עדיין בגדר "לא צריך"?

בלי לקרוא אם ענו לך או לא:
השאלה היא למה היא לא מסתדרת עם הגיסה? לפעמים זה קשור בכלל לשוויגער שצריכה ללמוד לא להפלות
יכולות להיות אלף סיבות למה שזה יקרה. וצריך לבדוק כל מקרה לגופו. האם זה קורה רק אם הגיסה הזאת? וממתי זה קרה? (דוגמא אישית שקרה לי אןם גיסתי שהיה לי קשר קרוב איתה עד לטלפון מסויים שבא ממנה והיא דרכה לי על כמה יבלות מאז אני לא יכולה להסתכל בפניה. ולא, לא הלכתי לטיפול נפשי בעקבות הסיפור הזה. אני מאמינה בהידברות אבל כשיגיע הזמן...) אם יש קושי בתקשורת עם הסביבה קרי: אשה שכועסת על כל העולם ומאשימה אותו בבעיות שלה - אזי כדאי לה לבדוק באמצעות טיפול פסיכולוגי למה זה קורה.

אבל אם הבעיה היא נקודתית - עדיף להשאיר את הכסף לדברים יותר חשובים וללמוד בספר מוסר על מידת הכעס הוותרנות וכל מה שלא יהיה. מנסיון זה עוזר!

מבחינתי, שהפסכולוגים והיועצים יתפרנסו מהגויים

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

עלעלתי ברפרוף בתגובות....
מה שרציתי להוסיף שפסיכולוגיה ללא יהדות והשקפה נכונה לא תצליח מכיון שהבסיס לא נמצא.
(מי שמצליח בנושא אמונה וביטחון [אמיתי] אמונת חכמים, עבודת המידות ועוד חלקים חשובים ביהדות לא צריך פסיכולוג...)
אתם מכירים את הספר של השייגעץ דייל קארנגי-בשם "אל דאגה"?
בו נותן שיטות ודרכים להתגבר על חרדות ודאגות ואיך לא להגיע למצב הכי גרוע- רצון לעזור את העולם (בלע"ז), הוא הציל אנשים רבים!!
השיטות אכן טובות מאד אבל חסר הבסיס.

סוף עצוב לסיפור הוא שהמחבר עצמו עזב את העולם.

סתם להעשרה (גם בעסקים), יש לו עוד ספר טוב יותר(מבחינת סינון) - "כיצד תרכוש ידידים והשפעה" צריך מעט סינון אבל יש שם כלים טובים מאד.

סתם בשביל האפיזודה
שני הספרים האלו הסתובבו בישיבה שלי אצל בחורים, כשמי שהמליץ להם לקנות אותם, הוא הרב דב יפה שקרא אותם בעצמו.

 

[mig]

ההבדל הקטן/הגדול היה במטרה.
שלו אנוכית- מה אני משיג, לעומת להבדיל אא"ה היהדות- "ואהבת לרעך כמוך".

אכן,
וזה כ"כ הפריע לי כשקראתי את הספר - שהפסקתי באמצע כלשהו.

 

[חיבה יתרה]

עלעלתי ברפרוף בתגובות....
מה שרציתי להוסיף שפסיכולוגיה ללא יהדות והשקפה נכונה לא תצליח מכיון שהבסיס לא נמצא.
(מי שמצליח בנושא אמונה וביטחון [אמיתי] אמונת חכמים, עבודת המידות ועוד חלקים חשובים ביהדות לא צריך פסיכולוג...)
אתם מכירים את הספר של השייגעץ דייל קארנגי-בשם "אל דאגה"?
בו נותן שיטות ודרכים להתגבר על חרדות ודאגות ואיך לא להגיע למצב הכי גרוע- רצון לעזור את העולם (בלע"ז), הוא הציל אנשים רבים!!
השיטות אכן טובות מאד אבל חסר הבסיס.

סוף עצוב לסיפור הוא שהמחבר עצמו עזב את העולם.

סתם להעשרה (גם בעסקים), יש לו עוד ספר טוב יותר(מבחינת סינון) - "כיצד תרכוש ידידים והשפעה" צריך מעט סינון אבל יש שם כלים טובים מאד.

קראתי ברפרוף את הספר, קרוב משפחה למד בקורס שלו שהיה הראשון בציבור החרדי. כשישבנו פעם אצל מישהו - ת"ח עצום! הוא אמר שאם היה באפשרותו - הוא היה לוקח את הספרים שלו "ומתרגם" אותם לפי מקורותינו
ישנם מצבים שחיזוק באמונה לא יעזור בלי טיפול ואני מדגישה שוב: דבר ראשון זה הטיפול ורק אח"כ יגיע החיזוק באמונה ובטחון!!
לצערי אני אומרת את זה מנסיון מר עם קרובי משפחה בכל מיני דרגות שחייהם וחיי משפחתם אינם חיים בעקבות הסירוב ללכת לטיפול והטענה הנדושה ש:תרופה לכל הקשיים זה לימוד בספרי קודש (ממתי אשה יכולה לפסוק לעצמה מה ללמוד ואיך ללמוד?) ונסיעה כפייתי לקברי צדיקים.

רוצים דוגמא מהשטח: כת השאלים למי שמתמצא. אצל חלק מהנשים זה התחיל מבעיות קטנות לכאורה, אשה שרצתה "רק" להתחזק בצניעות. אך מכיוון שהייתה לה בעיה פיזיולוגית במח שלא טופל - ההתחזקות והדבקות בה' יצא מכלל פרופורציה והובילה אותה למעשים לא רצויים ומה לעשות? היא מצאה עוד כמה חברות כאלה שכל אחת נושאת את הפעקאלע שלה וכל אחת רוצה כמובן להתחזק בעבודת ה'.
איך מישהו מאבות הנספים בכת אמר? אני מבין, מבין מאו-ד את בתי, היא רוצה להתחזק בצניעות ויראת שמים - אבל זה לא הולך בלי כדור קטנטן

לסיכום, הרבה סבל היה נחסך מאלפי משפחות שיש בתוכם כאלה שסוחבים איתם בעיות נפשיות. ובדרך כלל, האנשים הללו נחשבים בחוץ לאנשים חשובים באמת, ובבית הבל חוגג.

מקווה שביטאתי את עצמי נכון

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

אכן,
וזה כ"כ הפריע לי כשקראתי את הספר - שהפסקתי באמצע כלשהו.

לי הפריעו הדוגמאות המתישות...
מקווה שלא תלכי בעקבותיו (הבאת דוגמאות עם גב לוי...)

 

[mig]

אגב,
כל האשכול מדבר על נשים - זה בגלל שזו שיחת נשים...
אך הפניה היא כלפי זכר ונקבה באחת וננקטה לשון נקבה לשם נוחות הענין

כשגברים צריכים טיפול זה בד"כ הרבה יותר גרוע......

 

[mig]

//

 

[mig]

לי הפריעו הדוגמאות המתישות...
מקווה שלא תלכי בעקבותיו (הבאת דוגמאות עם גב לוי...)

אז אני מקווה שיש מי שקורא.

אני בד"כ כותבת קצר - וללא דוגמאות,
זה משום שלא היה לי כח לקצר - ובשביל מי שעייף בסוף היום והעוף שלו כבר מבושל ומחפש מה לקרוא...

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

אז כן קראת?

אני בד"כ כותבת קצר - וללא דוגמאות,
זה משום שלא היה לי כח לקצר - ובשביל מי שעייף בסוף היום והעוף שלו כבר מבושל ומחפש מה לקרוא...

התכוונתי לומר שקארנגי מאוד משעמם, והסגנון שלו (דוגמאות מתישות) חדר לכתיבה של כל מיני סופרים

 

[תור הזהב]

וכבר נתקלתי באנשים שקוראים את הדוגמאות בלבד...עקב היובש בטקסט המקורי...

 

[GRN]

בלי לקרוא אם ענו לך או לא:
השאלה היא למה היא לא מסתדרת עם הגיסה? לפעמים זה קשור בכלל לשוויגער שצריכה ללמוד לא להפלות
יכולות להיות אלף סיבות למה שזה יקרה. וצריך לבדוק כל מקרה לגופו. האם זה קורה רק אם הגיסה הזאת? וממתי זה קרה? (דוגמא אישית שקרה לי אןם גיסתי שהיה לי קשר קרוב איתה עד לטלפון מסויים שבא ממנה והיא דרכה לי על כמה יבלות מאז אני לא יכולה להסתכל בפניה. ולא, לא הלכתי לטיפול נפשי בעקבות הסיפור הזה. אני מאמינה בהידברות אבל כשיגיע הזמן...) אם יש קושי בתקשורת עם הסביבה קרי: אשה שכועסת על כל העולם ומאשימה אותו בבעיות שלה - אזי כדאי לה לבדוק באמצעות טיפול פסיכולוגי למה זה קורה.

אבל אם הבעיה היא נקודתית - עדיף להשאיר את הכסף לדברים יותר חשובים וללמוד בספר מוסר על מידת הכעס הוותרנות וכל מה שלא יהיה. מנסיון זה עוזר!

מבחינתי, שהפסכולוגים והיועצים יתפרנסו מהגויים

עניתי לעצמי, זה גם משהו

את מוזמנת לקרוא שם, אבל בקצרה:

בכל אופן, כל בעיה, גם נקודתית, קשורה לאדם עצמו. אם לו עצמו לא היה קושי אז לא היה קשה לו עם הזולת. אם הבעיה היא כספית - אז עדיף לשמור ללחם וחלב, את יודעת אם אין קמת אין תורה, אבל ברמה העקרונית - ודאי שעדיף להבין על מה זה יושב.

לפעמים משתמשים בספרי מוסר כדי לטשטש את הבעיה ולא כדי לפתור אותה, כמו שהסבירה מיג בטוב טעם. זה טוב אם רוצים אקמול, אבל אם אדם רוצה פתרון לשורש הבעיה, אם הוא רוצה באמת להיות יותר טוב, אז עליו לטפל בשורש (בנטיה הנפשית) שמתבטאת בסימפטום (הבעיה המקומית). וזאת כמובן מבלי לגרוע בחשיבותם של ספרי המוסר, זה פשוט תלוי איך משתמשים בהם. זכה - נעשה לו סם חיים לא זכה...

 

[חיבה יתרה]

אם תקראי את ההודעה שלי הקודמת בעיון תשימי לב שאת חוזרת בדיוק על מה שאמרתי אך בוריאציה שונה. טענתי למעלה שאם הבעיה לא נפתרת ע"י שינוי עצמי וחוזרת על עצמה שוב ושוב אזי כדאי לשקול את הטיפול. אבל יש לי בקשה קטנה, והיא: אל תפתחו תלות בפסיכולוגיה/ יעוץ! לא לכל שטות צריך ללכת להתייעץ.
לדוגמא הבאתי את הכפייתיות - שאצל יהודים חרדים זה מתבטא דווקא בדרך של עליה רוחנית. לדוגמא, אדם חרדי - שומר תורה ומצוות - יעבור את הערב פסח עם נערווים, כל פירור אבק ייחשב בעיניו כחמץ, ילדיו יספגו צעקות במקרה הטוב ואלימות(!!) במקרה הפחות טוב.
הוא יטול את ידיו עשרה פעמים בנטלה מלאה - כי אולי המים לא הגיעו לכל חלקי כף הידיים..
כשילמד ספר מוסר על מידת הכעס שהוא לוקה בה - הוא יכעס על ילדיו ועל אשתו כשהם כועסים. ואם לא מטופל הוא יתפרץ., וכן על זה הדרך.
לכן כתבתי שאם מדובר במקרה חד פעמי - עדיף לקרוא ספר מוסר ולעבוד על המידות ובבקשה,נא לא לפתח תלות בפסיכולוגיה! אין לי אייקונים ואין לי כח כרגע לעצב את ההודעה מחדש..) ואם הכעס והתסכול לא עוזבים - אזי במקום שהאובייקט עצמו יסבול וגם הסביבה תסבול - עדיף ללכת לטיפול.

וזוהי כמובן רק דוגמא אחת מתוך בעיות רבות שישנם מחד.
אבל לחפש בעיות מתחת לשטיח??? ועל כעס קטן שאפשר לפתור ע"י הידברות?? צוחק.)

אל תתפסי אותי עכשיו על המילה כי אצלנו השעה אחת בלילה ואני ע י פ ה
הכנות נעימות לשבת..

 

[נחל]

לא קראתי הכל, אז תסלחו לי אם אני חוזרת על דברים שנאמרו.
אני חושבת שהרבה לפני השאלה 'פסיכולוג כן או לא' -
השאלה היא מה רמת החשיבות שמיחסים לנפש, ולרמה של בריאות הנפש.
ובמקום פילוסופיות, דוגמה:
נניח שיש לי בת בת 12, שמתחמקת בעקביות מלהחליט בעצמה. היא רוצה שאחליט בשבילה לאיזו חברה ללכת, האם היא צריכה ללמוד עוד למבחן או שהיא כבר חזרה מספיק, איזו מתנה לבקש לבת מצוה, וכו'.
אז השאלה היא קודם כל מה הגישה שלי. האם: שטויות, זה יעבור עם הגיל, הכל בסדר.
או: יש כאן איזה קושי. אולי זה יפתר גם לי מעורבות שלי, יתכן בהחלט. אבל אולי לא.
אם אני בגישה השניה (ואני בגישה הזו) - אני לא צריכה לרוץ לפסיכולוג. אני צריכה לחשוב, לנסות להבין ממה זה נובע, לעזור לה להתרגל להחליט קודם כל החלטות קטנות, אולי להתיעץ עם חברה, קרובת משפחה.
יתכן מאד שהבעיה תפתר.
ואם עדיין הבעיה לא נפתרה - אז אני לא אמורה להבהל, כי זה לא מבהיל. אבל אני כן אמורה להתיחס לזה ברצינות. להבין שיש כאן קושי שמראה על קושי עמוק יותר, ושצריך לעזור לילדה. אני לא אקח אותה כל כך מהר לפסיכולוגית, אלא אתיעץ בעצמי עם פסיכולוגית. אבל אם יתברר לי במהלך היעוץ שהיא זקוקה לעזרה חיצונית, אני אתן לה אותה.
בגלל שבעיה קטנה עלולה להתפתח לגדולה, וגם - שהיא בפני עצמה גם כן חשובה מאד.

בדוגמה הזו למשל - אי בטחון להחליט נובע מרמת חרדה מסוימת. לחרדה יש השלכות נוספות.
אחוז גבוה מאד מהאוכלוסיה הכללית, ובתוכה גם החרדית, סובל מבעיות חרדה -כפיתיות ברמה זו או אחרת. חלק גדול מהבעיות היו ניתנות למניעה בשלב מוקדם יותר.

ושוב, גם אם רמת החרדה תשאר כמות שהיא, סבירה ו'נורמלית'. ברור שהיא מורידה מהיכולת של הילדה, כשתתבגר, לעבוד את השם.
הרי חלק ענק מהתפקיד שלה הוא לגדל ילדים, אי"ה, למשל. אמא שיש לה חרדה סמויה, גם בטווח הנורמה, מסוגלת פחות לתת לילדיה, במקומות מסוימים.

אם נניח הייתי במצב הזה, אמא לילדה כזו, והייתי מגיעה למסקנה שהיא זקוקה לטיפול רגשי. הייתי שולחת אותה. זאת אומרת, אני לא יכולה לדעת מה הייתי עושה כל עוד שלא ניסיתי, אבל ברור לי לגמרי שכך הייתי צריכה לעשות, וזה היה חלק בלתי נפרד מעבודת השם שלי.
כי חלק מעבודת השם זה לתת לילדים את הכלים הרגשיים לעבודת השם שלהם.

כתבו כאן אי שם הודעה על פסיכולוגית בעייתית. דברים כאלה קורים. זו לא סיבה לבטל את הצורך בפסיכולוגים, אלא סיבה לבדוק טוב למי הולכים.
לי קרה שרופא ילדים אמר לי משהו מטופש לגמרי. התיעצתי על תופעת לוואי לתרופה מסוימת, תופעה שחזרה על עצמה, והוא טען בבטחון שזה לא יכול להיות, ובזה גמר את הענין.
אבל לא הפסקתי ללכת לרופאי ילדים בגלל זה, אלא חפשתי ומצאתי רופאים טובים.

אני חוזרת לדוגמה עם הילדה הנ"ל. לו הייתה לי ילדה כזו, היא הייתה מגיעה, בעקבות ההתיחסות הרצינית והטיפול, לרמה רגשית גבוהה, ולבריאות נפש טובה, הרבה יותר מילדות אחרות.
אבל חלק מהאנשים מסביב, לו היו יודעים שהיא הלכה לטיפול, היו חושבים שיש לה בעיה, במקום להבין שהיא נמצאת ברמה טובה הרבה יותר מאשר ילדות רבות אחרות.
אז זו הסיבה, שכל עוד שהמודעות לנושא די בשפל, אנשים לא ששים לספר שהם הלכו לטיפול פסיכולוגי, או שהילדים שלהם הלכו.
לא בגלל שזה מראה על בעיה, אלא בגלל שאנשים נותנים סטיגמות בקלות.
הרי בעיה מעין זו, שהצגתי כאן, יש לילדות רבות. קל מאד להתעלם מזה.
לפעמים הילד מצליח לצאת מזה בהמשך החיים בעצמו, ולפעמים לא. לא כל הבעיות נעלמות לבד, ואחוז הבעייתים בנפשם, שהוא ענק, הוא חלק מהתוצאות לגישה המתעלמת.

 

[bekki]

אם תקראי את ההודעה שלי הקודמת בעיון תשימי לב שאת חוזרת בדיוק על מה שאמרתי אך בוריאציה שונה. טענתי למעלה שאם הבעיה לא נפתרת ע"י שינוי עצמי וחוזרת על עצמה שוב ושוב אזי כדאי לשקול את הטיפול. אבל יש לי בקשה קטנה, והיא: אל תפתחו תלות בפסיכולוגיה/ יעוץ! לא לכל שטות צריך ללכת להתייעץ.
לדוגמא הבאתי את הכפייתיות - שאצל יהודים חרדים זה מתבטא דווקא בדרך של עליה רוחנית. לדוגמא, אדם חרדי - שומר תורה ומצוות - יעבור את הערב פסח עם נערווים, כל פירור אבק ייחשב בעיניו כחמץ, ילדיו יספגו צעקות במקרה הטוב ואלימות(!!) במקרה הפחות טוב.
הוא יטול את ידיו עשרה פעמים בנטלה מלאה - כי אולי המים לא הגיעו לכל חלקי כף הידיים..
כשילמד ספר מוסר על מידת הכעס שהוא לוקה בה - הוא יכעס על ילדיו ועל אשתו כשהם כועסים. ואם לא מטופל הוא יתפרץ., וכן על זה הדרך.
לכן כתבתי שאם מדובר במקרה חד פעמי - עדיף לקרוא ספר מוסר ולעבוד על המידות ובבקשה,נא לא לפתח תלות בפסיכולוגיה! אין לי אייקונים ואין לי כח כרגע לעצב את ההודעה מחדש..) ואם הכעס והתסכול לא עוזבים - אזי במקום שהאובייקט עצמו יסבול וגם הסביבה תסבול - עדיף ללכת לטיפול.

וזוהי כמובן רק דוגמא אחת מתוך בעיות רבות שישנם מחד.
אבל לחפש בעיות מתחת לשטיח??? ועל כעס קטן שאפשר לפתור ע"י הידברות?? צוחק.)

אל תתפסי אותי עכשיו על המילה כי אצלנו השעה אחת בלילה ואני ע י פ ה
הכנות נעימות לשבת..

זה שיהודי חרדי עלול לנהוג בכפיתיות בנושאים השייכים לדת בדווקא נובע מאורח חייו היהודי.אבל עדיין לא מוכיח שזאת לא כפייתיות לשמה המצריכה לעוף לטיפול .
האמת שלא ממש הבנתי את הפסקה שלך.באמת.