אני מכיר גם כאלה שלא עישנו סיגריות בכלל, ושמרו על כושר מלא ועשו ספורט וכו' וכו',
ובסוף נפטרו בגיל 30-40.
ומכיר המון כאלו שעישנו, ואכלו שטויות, ולא שמרו על עצמם כלל, וחיו שנים ארוכות ובריאות...
אלא מה,
יש כלל ויש יוצא מן הכלל.
השאלה אם יש כללים בתחום הזה.
כמדומני שאם היו כאלו כולם היו הולכים לפיהם, או לפחות רובנו.
ברור,
גם כאן אם האבא או האמא צריכים לצורך עבודתם וואצאפ,
והם נמנעים מלעשות זאת אפי' שזה יוסיף להם המון כסף,
אז זה מחדיר יראת שמים בבן שלהם.
השאלה אם הוא יודע מזה.
יכול להיות שהאבא מתאפק ומונע את עצמו למרות הצורך הגדול אבל זה בכלל לא עובר לילד..
שים לב,
לא דיברנו על מה ההורים מסכימים או לא מסכימים,
שזה נושא בפני עצמו, שבהרבה מקרים אם חונקים את הילדים יותר מידי הם בסוף פורצים את כל הגבולות,
אלא מדובר על ההורים עצמם, מה הם יודעים להתאפק ולהימנע.
נראה לי ששנינו מסכמים על אותו הדבר רק משדרים על גלים מקבילים.
לא דברתי על הכללים בבית, אלא מה קורה מעבר לכך.
יכול להיות שני בתים אותו הדבר עם פלאפון כשר וכ' וכ'
אבל אם הדברים שם נשארים אצל ההורים ולא עוברים הלאה לילדים אז מי שקלט קלט ומי שלא, יתמודד ואולי יקלוט ואולי לא.
במה הדברים אמורים.
אם לדוג' אחד ההורים מוצא את עצמו בדילמה, וב''ה עומד בה בגבורה,
יש מקום לפעמים לשתף את הילדים.
גם אם זה נשמע תלוש מהמציאות, ומה בכלל הקשר לשתף אותם, תכל''ס אם לא נשתף אותם בזה הם יהיו שותפים בדברים אחרים.
וזה נקרא חינוך.
יכול להיות אותו אבא עם מכשיר כשר ושאינו. והילד יצא אותו הדבר.
כי המכשיר הכשר הוא לא קמיע הוא עוד אפשרות ודרך לחינוך ותו לא.