הרהורים בעקבות האשכול:
ישראל מאיר, צדיק [במלרע] אמיתי, בן עליה, ישר וסר מרע, אהוב על המקום ועל הבריות, הולך ברחוב כשכובעו מוסט מעט כלפי עיניו לשם שמירתן, בידו תיק עם ספריו האהובים. אברך כמדרשו. צדיק אמיתי אשר תוכו כברו.
באותו הרגע עוברת מולו אמא חרדתית שהיתה צמודה לאשכול "תוהה לעצמי" כעשרים וארבע שעות, כשכל הודעה העלתה אצלה את מפלס החרדה, ראתה עשר פעמים את ההדרכות של גליה סברסוב, עד שידעה לצטטם מילה במילה על פה, וכעת הולכת עם בנה בן השש ברחוב כשמטרתה האחת ויחידה לתרגל עמו את אשר הודרכה.
אתה רואה את האיש הזה? שואלת את המתוק כשאצבעה מורה לכיוון מיודענו.
בא נתאר לעצמנו שהוא קורה לך ואומר: "יענקל'ה? רוצה סוכריה?? בא תראה לי איפה החדר עגלות שלכם". מה אתה עושה?? אה?
תגובתו של יענקלה לא מספיק מצאה חן בעיניה של אמו. היא חזרה עמו שוב ושוב על התרגול כשהיא מדגישה את התיק השחור והמאיים של האיש שמי יודע מה יש בפנים, ומה הוא עלול לעשות לך.
רק אחרי שחזרה חזור ואמור שוב ושוב [כשלעצמה היא תוהה על כושר המשחק שמגלה בעצמה שאינו מבייש את שחקני הוליווד ודומיהם (ואולי באמת זו הזדמנות להסבת מקצוע?)] ויענקלה כבר הרגיש שהוא שונא את האיש שבגללו אמא שלו כל כך משגעת אותו - הואילה לחזור לביתה כשבליבה פנימה מבטיחה לעצמה שבעוד כמה ימים תחזור עמו שוב על התרגול.
בשבת הקרובה יענקלה המתוק הולך עם אביו לבית הכנסת, ואת מי הוא רואה אם לא את מיודענו הצדיק?? ובלבו חושב "אואוו הנה החוטף ילדים.." בהפסקה בין לבין כשיוצא החוצה לפוש מעט עם חבריו הפכה חדשה זו לשיחת היום ביניהם: "יש בבית כנסת חוטף ילדים" וכל הילדים בעקבותיו של יענקלה הולכים להציץ אל מקומו של הצדיק דנן, ולא נחה דעתם עד שליווהו אל ביתו לאחר התפילה בקריאות גנאי, והוא המסכן שלא יודע מאיפה זה בא לו - הסיט את כובעו יותר ויותר לכיוון עיניו, מה שאושש אצל הילדים את הקביעה כנכונה, ומכאן ועד לאמלל את אותו צדיק הדרך היתה קצרה מדי..
מה אומר ומה אדבר, לא רוצה להוריד מאומה מהזהירות הנדרשת. אבל צריך להזהר מחרדתיות יתר שאינה מוסיפה מאומה לאף אחד.