תוהה לעצמי....

[אסתי 052714]

גם לי יש משו לומר,
יש לי אמא ששמרה עלינו תמיד בעשר עיניים. מאחר והיא נפגעה בילדותה
ו..לצערי זה לא עזר.
כי נפגעתי ובגדול
לא יכולה לפרט כלום כמובן

אבל מה שאני רוצה להגיד שהילדים לא תמיד בשליטתנו
אז רק תתפללו. ותתפללו וחצמיזה שום דבר לא יעזור

 

[צחור]

אז את עדיין מדברת ממקום קיצוני של ילדה בכיתה י', בסדר מקבלת.
זה שיש בעולם רע לא אומר שהעולם הוא רע.
זה שיש רבה'ס שפוגעים לא יוצר מצב שצריך לחשוד בהם בעיקר.
ההגזמות האלה צרמו לי, זה הכל.
ולא יעזור לחסרות מודעות לשמוע משפטים קיצוניים, זה רק גורם להיפך. עם שקר לא משכנעים אף אחד, זה כלל ראשון בפרסום.

אה, וזה לא סותר את הכאב בקריאת המשפטים על בחורה בי' שעברה מה שעברה. צר לי וכואב לי מאד לשמוע.

שוב- זה לא מקום קיצוני, זה מקום מודע, אם היית מודעת באמת לנושא היית רואה עד כמה הוא רחוק מאות ק"מ ממה שאת חושבת.
צר לי, אבל שוב,(ההכחשה עובדת) זה לא שקר!זה אולי טיפהלה הגזמה.
אהה ו...
לא הבנתי את המילים המודגשות(התכוונת שנשמע שעברתי משו?!) אז ממש ממש לא.
אבל בעוד את היית אולי ילדה טובה בני ברק שבחייה לא שמעה על דברים כאלה אני הייתי עם עיניים פקוחות וראיתי כל מיני דברים........(כמעט תמיד זה לא מבחירה. ז"א הקב"ה מציב בנ"א בסביבה פתוחה כזו או אחרת ונותן תנאים חיצוניים כאלו ואחרים..וכו)

 

[super tiger]

גם לי יש משו לומר,
יש לי אמא ששמרה עלינו תמיד בעשר עיניים. מאחר והיא נפגעה בילדותה
ו..לצערי זה לא עזר.
כי נפגעתי ובגדול
לא יכולה לפרט כלום כמובן

אבל מה שאני רוצה להגיד שהילדים לא תמיד בשליטתנו
אז רק תתפללו. ותתפללו וחצמיזה שום דבר לא יעזור

**

 

[תמיד בשמחה!!]

ואמא שלך לא ידעה?

היא כתבה שהיא לא רוצה למסור יותר פרטים על זה תכבדו את הבקשה!
(אולי אם מישהו רוצה ונוח לה לדבר על זה אפשר באישי או במייל)

 

[מאי נפקא מינא]

מכירה מקרה מקרוב! ילד בן 3 ! רבע שעה לפני סיומו את הת"ת מישו הזהדה כבן משפחתו והגננות שחררו (כבר בפעם הרביעית מתחילת השנה!) עד שנפל האסימון להורים
הזהרו לנפשיכם (לנפש ילדכם)
גם תמנעו משמות על כיפות/חולצות או כל זהות אחרת על הילד,
זר שאומר לילד בן 3 את שמו - חושב שהוא מכיר אותו.
בהצלחה ובשורות טובות

 

[עזר כנגדו]

את אומרת מידיעה?
כי חשוב לי לדעת.

רב משטרתי העביר לנו המורות סדנה בביה"ס עם כלים לזיהוי/דיווח/טיפול וכו'.
לפי דבריו, מקרים שעוברים דרכם לא משלמים את חובם לחברה וזהו.
יש חשיבות רבה להמשך מעקב וטיפול.

 

[שישיה]

הרבה מעשים, הרבה שמירה, הרבה הדרכה והמון תפילות.
סיפור לדוגמה: אני יודעת שבני נמצא עד 5 במוסד. יום אחד מספרת לי חברה שהיא יורדת מהאוטובוס ועל הספסל בתחנה היא פוגשת קבוצה של ילדים מהכיתה, הילד שלה ושלי ביניהם. לשאלתה מה אתם עושים פה בשעה כזאת "השתחררנו"... כמובן שאחר כך הגיעה הדרכה, שלא משנה הסיבה חוזרים דבר ראשון הביתה, אבל אני כאימא מהיכן אדע לדאוג לו שלא חזר?

צריך לדבר עם החיידר שזה לא יקרה יותר. ילדים קטנים אמורים לגמור בדיוק בזמן,לא להקדים ולא לאחר משום שזו הבקרה של ההורים מה קורה עם הילד.
בכיתה של בני העניש המלמד אחה"צ קבוצה של 6 ילדים ובני בינהם להשאר עוד 10 דקות אחרי הלימודים, באותו יום הבחור הנחמד שהיה לו כבר תירוץ לאיחור הלך לטייל בדרך הביתה, וכשדאגתי לו ויצאתי לחפש פגשתי אותו באמצע הטיול הנחמד. הרמתי טלפון למנהל באותו יום, ואף הוא הסכים איתי במיידי שזהו עונש בלתי אחראי ואין לו מקום, ומאז מקפידים מאד לא לשחרר לפני הזמן ולא אחרי הזמן.

 

[יחשבאף]

אחרי שהורדתי את כל החומר שהעלו בקישור על תכנית ללימוד מוגנות לילדים הראיתי אותה לבעלי והוא שאל שאלה מאוד פשוטה: האם ישנם רבנים העומדים מאחורי כל התכנית הזו, עברו עליה ומאשרים אותה?
בעולם הישיבות הגישה היא שלא מדברים על נושאים כאלה כדי לא לעורר יצרים ומחשבות אצל בחורים ורק מטפלים בכל מקרה ספציפי לגופו.
אשמח לשמוע אם מישהי יודעת האם יש לזה הסכמה או לחילופין לתת לי פרטי התקשרות למי שיזם ויצר את התכנית הזו, אני אודה לה מאוד.

 

[ינשופי]

ממש ממש לא! חלק מההתפתחות התקינה של הילד זה יצירת מגע ואטרקציה עם האם.ילד שלא קיבל חיבוקים/מגע מאמא שלו ההתפתחות שלו הרבה יותר איטית ורצופת בעיות .לפי הפסיכולוגיה הם הרבה יותר חריפים.הם אומרים שילד שלא מקבל מגע מאמא שלו מפתח בעיות חמורות של קרבה ואמון ב 3 המעגלים הקרובים והרחוקים.
נ.ב בקשר לרופא הרי בכל מקרה הילד חולה לפעמים אז אפשרי שהאמא פשוט תעמוד לידו.וגם ככה הילד ירגיש יותר ביטחון

סליחה שלא כתבתי מספיק ברור, ודאי שחייבים מגע עם האם!!! גם בגיל גדול!!! הכוונה היתה למגע במקום פחות צנוע, כמו כשרוחצים ילדים וכו', וכנ"ל לגבי רופא.

 

[מלפפון]

אני כן הייתי שואלת איזה רבנים נתנו לה הסכמה.
דווקא בנושאים הללו צריך להלך בין הטיפות, ולפעמים ניואנסים דקים בין הציבורים, הם אלו שעושים את כל ההבדל.
חוץ מזה, שבאמת כששומעים ומקבלים מודעות לנושא, כל הזמן חרדים לכך.
אני בעד מודעות, אבל לא בעד חרדות שעוטפות את כל היום וגורמות לנו לא להתנהג טבעי, וכל הזמן לחקור את הילדים אם קרה משהו, עד שהם מסובבים לגמרי..

אבל מה כל הדברים הללו עוזרים אם יש כאלו שמגלים אבל חוששים לטפל בכך?
למה אין איזה מישהו שיכול להבטיח להורים שהוא מטפל בענין בצורה דיסקרטית בלי שישלמו על כך מחיר כבד?

וזה לא רק בציבור החרדי כמו שאוהבים לומר.
גם בציבור החילוני הרבה לא מתלוננות כי חוששות לשלם מחיר בעקבות כך.
הרבה מאוימות על ידי משפחתו של הפוגע, או שהן נמצאות בעבודה וחוששות מפיטורין.
פוחדות שיגידו שהן לא בסדר ויפיצו כאילו הן אלו שהביאו עליהן את הדבר הזה.

גם בציבור החילוני עשרות מקרים לא מגיעים למשטרה כי חוששים.
למה אין אפשרות לעודד תלונות מאומתות תוך הבטחה שלא יאונה כל רע למתלוננים?
שאפילו לא יהיה מפגש עין בין המתלונן ומשפחתו לפוגע?

כל עוד הנושא הנ"ל אינו מטופל, אי אפשר להתקדם לעולם חף מפוגעים.
אז כל יום מתפרסמות פרשיות שהוסתרו ובסוף מתגלות.
בציבור החרדי יאשימו את הציבור ששותק, בחילוני יבינו את המתלוננות שחוששות,
אבל מדוע לא מטפלים מהשורש???

אתמהה.

 

[frontend-it]

אני מכירה מקרוב ילד בן 12 בזמן שמחה משפחתית לקח אותו בחור קרוב משפחה, לחדר צדדי ו...
ההורים שמו לב שמאז השמחה שהייתה משהו השתנה בילד, הוא נהיה חולמני ותוקפני, המלמדים בחיידר התלוננו, אבל הוא לא סיפר, וממש במקרה בהקשר למשהו אחר הוא פלט מה שהיה, ובכה המון,עד היום הילד (שנתיים אחרי) הוא מטופל אצל פסיכולוג, ויש לו הרבה מאד קשיים, מדובר על ילד שהיה תמים וטוב לב....
צריך לפתוח מליון עיינים ולהתפלל...

 

[אני לי]

הגזמת.

אז זהו שלא

 

[giligil]

לתועלת הכלל:
יש ספר שתורגם לעברית לא מזמן שמלמד את הילדים להזהר ולהישמר.
הספר בעצם בא לספק להורים, דרך צנועה ונעימה לשוחח עם הילדים בצורה חיובית, על שלל נושאי הבטיחות, ועל הצורך ההכרחי להגן על ביטחונם האישי ועל פרטיותם.

הספר נקרא: "מה שבטוח בטוח" ואפשר להשיגו בחנויות של גיטלר.
יש לו הסכמות מהרב סילמן, ר' חיים קנייבסקי, הרבנית קולדצקי ועוד.

מומלץ!!!!

 

[טוליפ]

גם לי יש משו לומר,
יש לי אמא ששמרה עלינו תמיד בעשר עיניים. מאחר והיא נפגעה בילדותה
ו..לצערי זה לא עזר.
כי נפגעתי ובגדול
לא יכולה לפרט כלום כמובן

אבל מה שאני רוצה להגיד שהילדים לא תמיד בשליטתנו
אז רק תתפללו. ותתפללו וחצמיזה שום דבר לא יעזור

היא שמרה. השאלה אם גם הדריכה.
ולא רק לילדים גם לבחורות צריך הדרכה. לא פעם אני רואה בחורות טובות ותמימות שעושות 'צחוקים' בלי לשים לב עם מי, טיפש עשרה, אבל שחלילה לא ינזקו. (אגב, כשמדברים על צניעות בסמינר, חבל מאוד שכל הפוקוס הוא אורך חצאית וחולצה בפנים או בחוץ)
סיפרה לי בחורה שישבה עם כמה בחורות בגינה במרכז שכונה חרדית וניגש אליה אדם ושאל אותה אם אכפת לה לעלות אליו הביתה לעשות לילדים שלו בייבי סיטר. היא הייתה תמימה וחשבה 'למה לא' אבל נס משמים שברגע האחרון קיבלה שכל לשאול את עצמה, רגע, איפה אישתו? זה לא דרך מקובלת.. וכו'
בתפילה שה' ישמור את כל ילדינו הטהורים בגופם ונפשם.

 

[חפציבה]

לכל המעונינות גליה שלחה לי מייל שהיא פתחה קורס:
אחרי שראיתי את כאב השתיקה של הבחורים המתבגרים שזועק עד לב השמים,

החלטתי להרים את הכפפה וליצור קורס יחודי, עשיר בתוכן, שיתן כלים פרקטיים לאימהות

לדבר על התכנים הכי רגישים עם הבנים שלהן.

מה זה השטויות האלו?
עם בחורים מתבגרים האבא צריך לדבר, לא האמא!
(ובמקרים שאין אבא מוצאים מישהו מתאים..)

 

[מיכל נ.]

הורים!!!!
תשתוללו!
על דברים כאלו לא עוברים בשתיקה!!
יש לי הורים עדינים מאוד
אבל כשקרה מקרה במשפחה לצערי, אבא שלי לא נם ולא נח, הלך לכל העולם הביא את המשטרה, את הרבנים של השכונה, את כל העולם ואשתו, מי שעשה את זה, לא העיז יותר להוציא את האף החוצה ובסוף עבר דירה ולא ראו אותו יותר.
ודרך אגב כילדה, עד היום ההורים שלי לא סיפרו לי ולא הסכימו שאף אחד מהאחים לא ידע מה קרה
רק ידענו את רוח הדברים
הורים- קומו!! מה זה!!!
אל תעשו חשבון לאף אחד!!!

 

[טברייני]

מה זה השטויות האלו?
עם בחורים מתבגרים האבא צריך לדבר, לא האמא!
(ובמקרים שאין אבא מוצאים מישהו מתאים..)

זה כ"כ תלוי בסוג משפחה וסוג קשר עם ההורים
לא שייך בזה הכללות!

 

[דוטנטית]

בבית שלי היתה הדרכה מקסימה וגישה פתוחה שאבא ואמא כאן.
בתור בנות בבי"ס ואפילו בתחילת סמינר לא הבנו כ"כ מה מתי ולמה, עד שקרה לאחותי (בכיתה י) בתחנה בגאולה! שהיתה עמוסה באנשים! ואחד הגיעה אליה. האמת היא שלצעוק היא לא העיזה כי היא לא הבינה כ"כ מה קורה וגם פחדה ממנו. אבל היא ברחה, בדר"כ קופאים במצבים כאלה, ככה שזה עזר חלקית.
אבל כשהיא הגיעה הביתה היא סיפרה.
מאז כל אחת ואחד יודעים שחייבים לצרוח. אבל אצל האחות הבאה שקרה מקרה ,קל בהרבה מהקודם. וזה היה אוטובוס עמוס היא אמרה ש"מה, הוא היה נראה בחור כ"כ טוב שבטח הוא לא שם לב"

תגידו, תדברו, תדריכו, תהיו פתוחים עם הילדים. אף אחד לא חסין. רק תפילות...

 

[Natan Galant]

אני כן הייתי שואלת איזה רבנים נתנו לה הסכמה.
דווקא בנושאים הללו צריך להלך בין הטיפות, ולפעמים ניואנסים דקים בין הציבורים, הם אלו שעושים את כל ההבדל.
חוץ מזה, שבאמת כששומעים ומקבלים מודעות לנושא, כל הזמן חרדים לכך.
אני בעד מודעות, אבל לא בעד חרדות שעוטפות את כל היום וגורמות לנו לא להתנהג טבעי, וכל הזמן לחקור את הילדים אם קרה משהו, עד שהם מסובבים לגמרי..

אבל מה כל הדברים הללו עוזרים אם יש כאלו שמגלים אבל חוששים לטפל בכך?
למה אין איזה מישהו שיכול להבטיח להורים שהוא מטפל בענין בצורה דיסקרטית בלי שישלמו על כך מחיר כבד?

וזה לא רק בציבור החרדי כמו שאוהבים לומר.
גם בציבור החילוני הרבה לא מתלוננות כי חוששות לשלם מחיר בעקבות כך.
הרבה מאוימות על ידי משפחתו של הפוגע, או שהן נמצאות בעבודה וחוששות מפיטורין.
פוחדות שיגידו שהן לא בסדר ויפיצו כאילו הן אלו שהביאו עליהן את הדבר הזה.

גם בציבור החילוני עשרות מקרים לא מגיעים למשטרה כי חוששים.
למה אין אפשרות לעודד תלונות מאומתות תוך הבטחה שלא יאונה כל רע למתלוננים?
שאפילו לא יהיה מפגש עין בין המתלונן ומשפחתו לפוגע?

כל עוד הנושא הנ"ל אינו מטופל, אי אפשר להתקדם לעולם חף מפוגעים.
אז כל יום מתפרסמות פרשיות שהוסתרו ובסוף מתגלות.
בציבור החרדי יאשימו את הציבור ששותק, בחילוני יבינו את המתלוננות שחוששות,
אבל מדוע לא מטפלים מהשורש???

אתמהה.

הכי קל לכתוב יש לי הסכמה מרבנים אבל בגל שהם מבקשים לא אציג מיהם. ואז בעצם אין צורך להשיג הדרכה מרב כי מסתתרים מאחורי התירוץ הנ"ל.

שניץ, רואים בחוש שכל פעם שפורצת סערה תקשורתית סביב פלמוני, תוך שבועות ספורים מתקבצים עוד רבים שנפגעו במשך השנים ושתקו. לא, והם לא חרדים...
כלומר, מסיבות שונות מאוד נוח לטאטא מתחת לשטיח.

 

[פיטפוט]

..