סיפור בהמשכים שרוליק הולמס 2#

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

מחר//כנפיים
מָחָר, אוּלַי נָשׁוּב כְּבָר לִשְׁפִיּוּת אוּלַי כְּבָר יִגָּמְרוּ הַסִּיּוּטִים מָחָר אוּלַי יָבוֹא הַטֵּרוּף הַזֶּה לְסוֹף אוּלַי מָחָר כְּבָר...
רגע לפני שאת קופצת ראש לעבודה, הרימי כתפיים ותני מבט
בטח שמת לב שחלקים גדולים מן היממה שלך עוברת עלייך בישיבה מול מחשב. והישיבה הזאת, היא לא טובה לך! למה? אם המחשב מכוונן לגובה נכון, הידיים...
5.00 star(s) 2 ratings
הפקות דפוס כל מה שצריך לדעת
הרבה צבע עבר במכונות הדפוס, מרגע המצאתו, בגלגולו המודרני לפני קרוב ל-600 ועד היום. דפוס הוא עולם מרתק המקפל בתוכו לא מעט ידע מקצועי. למי שאינו...
אם זה לא אתה- זה הוא!
מי מאיתנו לא שמע על המושג ניצול הזדמנויות? הפעם גם אתם תהיו בין האנשים שלא מפספסים את הצ'אנס הגדול של חייהם ופותחים שער לתקווה. ההגרלה הגדולה...

הדוויג

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
לאחר תקופה ארוכה מפרסומה של הפרשייה הראשונה של שרוליק הולמס, ניאות העוזר הרשמי והביוגרף של שרוליק הולמס - אדון וולפסון - לשתף בפרשייה קצרה נוספת ממעלליו של הבלש.


באותו בוקר מוחי היה טרוד בקושיה שבה נשארנו אתמול בערב אני והחברותא שלי, הלא הוא הבלש הנודע שרוליק הולמס.
חברותא עם שרוליק היא עניין מאתגר ומרתק כאחד. בזמן שאני לומד איתו אני חייב להיות מרוכז במאת האחוזים, אחרת אאבד את קו המחשבה שלו. אבל אתגרי החשיבה שהוא מציב לי מעסיקים אותי גם מחוץ לשעות החברותא.
אמש הקביל שרוליק בגאוניות בין סוגית אגדתא במנחות לבין הסוגיה שבה אחזנו במסכת שבת, והוכיח - לכאורה - שדברי המהרש"א שם לא מסתדרים עם דברי המהרש"א על הסוגיה שלנו. ככל שחיפשתי לא ראיתי אף אחד שהתייחס לנקודה הזו, ושרוליק אמר לי בחיוך קל, שהקושיה היא לא באמת קושיה, אלא שיש פה טעות כלשהי בהבנתי את הסוגיה, אבל הוא לא הסכים לגלות מה היא.
וכך, כשמחשבותיי טרודות בניסיון לפתור את הבעיה, נכנסתי למכולת של דני, על מנת לקנות לחם וחלב ועוד כמה השלמות שגרתיות של בוקר. ציפיתי לקבל כרגיל "בוקר טוב וולפסון" עם חיוך גדול, ולשמוע מדני איזה חידוש קצר על הפרשה.

המכולת של דני היא שריד למכולות של פעם. בעידן של רשתות מזון ומרכולי ענק, נשאר דני לעמוד על משמרתו לצד הקופה הרושמת והכרטסת של ההקפה.
הוא מכיר את כל הלקוחות בשמם ובמקצועם. מכיר את הרגלי הקניה שלהם ויודע מה הם אוהבים. כל תושבי השכונה מחבבים אותו, אי אפשר שלא. אמנם מחיריו אינם זולים כמו בסופרמרקט, אבל נשארו מספיק לקוחות שנהנים מהשירות והלבביות שאפשר למצוא רק אצלו. דני תמיד שליו ורגוע, מחייך לכולם. אף פעם לא ראיתי אותו יוצא מהכלים.

באותו בוקר, מיד כשנכנסתי הבחנתי שמצב הרוח של דני אינו כתמול שלשום.
"בוקר טוב דני", פניתי אליו. אך דני היה נראה כעוס וזועף, "כן כן, בוקר טוב, גם-כן".
"קרה משהו?" שאלתי בזהירות.
"אתה שואל אם קרה? בוא תראה בעצמך", דני תפס את זרועי והוביל אותי אל המחסן באחורי החנות.
על הרצפה היה מונח ארגז לחם. בתוכו היו מונחות כמה חבילות לחם. כולן פתוחות וריקות למחצה. מחלקן נלקחו מספר פרוסות, מאחרות נלקחו רוב הפרוסות.
"ראית מה זה?" רגז דני, "מישהו בא, פתח לי את כל הלחם, ולקח כמה פרוסות מכל חבילה".
"למה שמישהו יעשה דבר כזה?" התפלאתי.
"באמת למה? זה מה שאני שואל את עצמי מהרגע שראיתי את זה בבוקר. אם איזה הומלס רעב רוצה לקחת לעצמו קצת לחם, שיהיה לו לבריאות, תאמין לי. אבל לפתוח את כל הלחם ולקחת קצת מכל חבילה? איזה מין דבר זה? ועוד מהארגז של הלחם-מלא שעליו אני מרוויח הכי הרבה". דני פלט נשיפת רוגז, "איזה אנשים..."
"אתה יודע מה? אני מכיר מישהו שיוכל לעזור לך", אמרתי לו. סיפרתי בקצרה של החברותא שלי שיודע לפצח כל חידה ולפתור כל תעלומה.
"כן, תקרא לו", התלהב דני.
לרגע תהיתי אם עשיתי נכון כשסיפרתי לו על הולמס. למה שהולמס יעסיק את מוחו הגאוני בתעלומה כה פעוטה כמו נזק לכמה חבילות לחם?
לשמחתי, שרוליק הסכים מיד להיכנס לעובי הקורה. "דין פרוטה כדין מאה", אמר, "אין בעיניי הבדל אם מדובר בנזק קטן או בשוד של מיליונים. איפה נמצאת החנות? אני רוצה להגיע לשם ולבחון אותה מקרוב".

הולמס נכנס למכולת, סוקר כל פינה במבטים מהירים כדרכו.
דני הראה לו את הנזק, והולמס שאל שאלות בקצב מסחרר. איך ומתי הלחם מגיע למכולת? מי מביא אותו? האם קרה לאחרונה שהלחם לא הגיע?
דני ענה על כל השאלות. הוא הסביר שהלחם מגיע בשעה חמש וחצי בבוקר, עם משאית של אנג'ל, והארגזים מונחים בחוץ עד השעה שש ורבע, אז מגיע דני ומכניס אותם אל המכולת.
שרוליק ביקש לקנות כמה חבילות לחם, מכל החברות והסוגים, ועזב את החנות עם שקיות עמוסות בלחם.

בערב, הגעתי ללימוד הקבוע שלי עם שרוליק.
"מה עם תעלומת הלחם?" לא התאפקתי מלשאול אותו, "גילית את הפתרון?"
"כעת יותר מטרידה אותי תעלומת המהרש"א", אמר בתקיפות ופתח את הגמרא הגדולה, "נו, מה אתה אומר? האם המהרש"א סותר את עצמו או לא?"
במשך שעה וחצי צללנו לעומקה של הסוגיה. הולמס הוביל אותי אל החילוק בין שתי הסוגיות, והוכיח שלמהרש"א הייתה הבנה אחרת בביאור הסוגיה. ההבנה הזו שפכה אור גם על שיטת הרמב"ם התמוהה, ובסיום הסדר עיניו של הולמס נגהו באור יקרות.
הוא סגר את הגמרא, לבש את מעילו וקם ממקומו.
"רגע, ומה לגבי תעלומת הלחם? יש לך איזה כיוון?"
"דני הוא לא היחיד. ביקרתי בעוד כמה מכולות באזור, ושמעתי גם מהם את אותו סיפור מוזר על חבילות לחם פתוחות שחסרות בהן כמה פרוסות".
"מוזר ביותר".
הולמס פכר את ידיו. "זו תעלומה קשה וסבוכה" אמר, "וחמורה יותר מכפי שחשבתי".
"אבל אין לך איזה קצה חוט?"
"קצה חוט? בדיוק ככה. יש לי קצה חוט". אמר הולמס ויצא מבית הכנסת מבלי להסביר את כוונתו.
 

אנטיפטרוס

משתמש סופר מקצוען
מוזיקה ונגינה
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
איזה יופי!!! התגעגענו אליך שרוליק...

האמת, תמיד אמרתי לעצמי- האם אזכה שבימיי יפתח אשכול אגדי? משהו שעוד ידברו עליו ויזכירו אותו רבות בשנים?
והנה- זה קורה!!!
קדימה @הדוויג - מחכים להברקותיך המנצנצות...
 

הדוויג

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
בימי שלישי הולמס ואני נפגשים ללימוד בחברותא בביתו ולא בבית הכנסת. כמדי יום שלישי, הגעתי לרחוב 'האדם ביקר' 221 כניסה ב', לביתו של שרוליק.
כשנכנסתי לחדרו הבחנתי בכמה חבילות לחם מסוגים שונים המונחות על שולחנו, כולן פתוחות וריקות בחלקן.
"אלו חבילות הלחם שקנית אתמול אצל דני?" שאלתי כשסיימנו ללמוד.
"אכן".
"אז למה פתחת אותם?"
"כי זה מה שהפושע עשה".
"פושע... אתה לא חושב שאתה קצת מגזים?"
"מוקדם לדעת".
"אז מה גילית בינתיים?"
"לא משהו שאפשר להתקדם איתו כרגע".
"ומה עם קצה החוט?"
"נעלם".
"אז מה תעשה עכשיו?"
"אלך לפתוח את הדלת".
"מה?!"

לאחר עשר שניות נשמעו דפיקות נמרצות על דלת הבית.
"זה רותם כהן", אמר הולמס, "קצין בילוש מהמשטרה שפונה אליי לעזרה מדי פעם. לך תכניס אותו".

"שלום מר רותם," פתחתי את הדלת, "אתה יכול להיכנס".
השוטר צמצם את עיניו, "מהיכן אתה מכיר אותי?"
"אני לא מכיר אותך. אני העוזר של הולמס, והוא אמר לי שאתה בדלת".
"אבל... לא אמרתי לו שאני מגיע. איך הוא ידע שאני פה?" השתומם רותם.
"אני לא יודע איך הוא יודע דברים. הוא פשוט יודע".
"בהחלט, ובדיוק לכן אני צריך אותו". אמר רותם ופסע פנימה.

שרוליק היה רכון על שולחנו והתבונן בזכוכית מגדלת בחבילות הלחם הפתוחות.
"מר הולמס?" פנה אליו רותם.
"שרוליק בשבילך".
"אני רגיל לקרוא לאנשים בשם המשפחה", חייך השוטר קלות.
"תמיד אפשר להתרגל מחדש. כמו שאפשר להתחיל ללמוד לנגן בגיטרה בגיל 37".
פיו של רותם נפער. "א... מ... מהיכן אתה יודע שהתחלתי לנגן בגיטרה?"
"אלמנטרי. ציפורן הבוהן הימנית שלך ארוכה מהרגיל ומעט שרוטה בקצה, כריות האצבעות השמאליות שלך אדמומיות".
"ואיך ידעת שאני בדלת לפני שראית אותי?" שאל רותם.
"ועוד לפני שהוא דפק בדלת, ידעת שמישהו מגיע", הוספתי לתמיהה.
"זה באמת נורא פשוט. לכל אדם יש קצב פסיעות משלו, וסוג אחר של דפיקות על הדלת. כשאני שומע מהמדרגות פסיעות מסוימות, אני כבר רואה מי עולה בהן. וכשאני שומע את הדפיקות, אני כבר מזהה בוודאות של מאה אחוז שמדובר ברותם כהן, החוקר ממשטרת ישראל שמגיע להתייעץ איתי מדי פעם".
"יפה", התפעל רותם. "וגם הפעם באתי להתייעץ. אני זקוק לעזרתך".
"במה העניין?"
"פרשייה מוזרה ביותר".
"משהו שקשור ללחם?" שאלתי.
רותם הביט בי במבט תוהה, "לחם?!"
"סליחה. חשבתי שזה קשור לפרשה אחרת שאנחנו חוקרים כרגע".
"ומה היא, אם מותר לשאול?" התעניין רותם.
"כמה חנויות מכולת, שמישהו הזיק לסחורה שלהן, ליתר דיוק לחבילות הלחם". הסברתי.
"לחבילות הלחם המלא, אם לדייק עוד יותר". אמר הולמס.
רותם עטה על פניו הבעה מוזרה. "אתם צוחקים עליי, נכון?"
"ממש לא", אמרתי, "אתה יכול לראות פה על השולחן את חבילות הלחם הנחקרות".
רותם פרץ בצחוק רם, "לא לא. אתם לא רציניים. שרוליק הולמס הגדול, מעסיק את מוחו הגאוני בחקירה של כמה חבילות לחם..."
"טוב, אני מבין שבאת לפה בשביל פרשיה אחרת". קטע הולמס את הצחוק. "דַבֵּר. מה בפיך?"
"ובכן", התרצן השוטר, "הנה הסיפור. סדרת פריצות מוזרה. שורה של בתים שנפרצו בלילות האחרונים".
"מה כל כך מוזר בפריצות הללו?"
"ראשית, הבתים לא נפרצו, אלא פשוט נפתחו. נראה שלגנבים היה את המפתחות של כל הבתים. הם פשוט מגיעים כל לילה, פותחים כמה בתים וגונבים רכוש בשווי אלפי שקלים".

הולמס הרהר כמה שניות.
"האם הדלתות שנפרצו הותקנו על ידי אותה חברה?" שאל.
"יפה מאד. זה גם הכיוון שאני חשבתי עליו", אמר רותם, "חשדתי שהמתקין של המנעולים שמר אצלו את המפתחות. אבל כשבדקתי את הנושא, קצת נתקעתי. דלתות הבתים שנפרצו הותקנו בידי שתי חברות שונות. מה שמוביל אותי לחשוד שיש פה יותר מפושע אחד".
"דלתות כל הבתים הותקנו על ידי אותן שתי חברות התקנה?"
"כן. מלבד שני מקרים של דלתות שנפרצו ושייכות לחברה שלישית".
"אז אולי יש פה שלושה גנבים?" שאל הולמס בחיוך קל.
"אולי".
"או מתקין אחד שעובד בכמה חברות". הוסיף הולמס.
"זו גם אפשרות, אבל אני נוטה לומר שמדובר בכמה פורצים שונים".
"מדוע?"
"לאחד החוקרים שלי יש גישה לנתונים של וויז. היו כבר כמה פעמים שהצלחנו לצוד גנבים סדרתיים באמצעות הנתונים הללו. נניח שאנחנו יודעים שהייתה פריצה בלילה א' במיקום פלוני, ובלילה ב' במיקום אלמוני. אנחנו מנסים לבדוק האם היה רכב מסוים שהופיע בדיוק בלילות הללו באותם מקומות, וכך אנו יודעים האם מדובר בסדרת פריצות של אותו פורץ".
"יפה", אמר הולמס, "אם כי לא לגמרי חוקי".
"המטרה מקדשת את האמצעים", הצטדק רותם, "בכל אופן במקרה הזה האמצעים לא השיגו את המטרה. לא מצאנו שום תנועה חדשה שמקבילה לאזורי הפריצה. מה שמעמיד בספק את העובדה שמדובר באותו פורץ".
"אולי הפורץ לא נסע ברכב?" הקשיתי.
"ברור שכן. אחרת איפה הוא העמיס את השלל?" שאל רותם.
"ואם הוא לא ניווט באמצעות הוויז?"
"האפליקציה לא צריכה להיות פעילה. היא מנטרת מיקום גם כשהיא כבויה".

"טוב. חבל על הדיבורים. תן לי רשימה של הבתים שנפרצו, אני רוצה לצאת לשטח". הודיע הולמס.
כשהיינו במונית בדרך לבית הראשון, פניתי לשרוליק, "אמנם אני לא החוקר פה, אבל... נראה לך הגיוני שמדובר בשלושה פורצים שונים? מה הסיכוי ששלושה אנשים יפעלו באותה הדרך באותו פרק זמן?"
"אתה מכיר את היסוד של ר' חיים בריסקער", אמר הולמס, "כשיש כמה קושיות באותה סוגיה, אל תחפש כמה תירוצים. חפש הסבר אחר שיְיַשב את הכל".
"יכול להיות שזו חוליה של כמה אנשים שמשתפים פעולה באיזשהו אופן. גם רותם חושב שמדובר בכמה פורצים שונים"
"זאת משום שהוא עושה את אותה הטעות שאתה עושה".
"מה?!"
"מנסה לבנות תיאוריות לפני שבדקת את השטח. כשיש לך תאוריה יפה בראש, אתה תעקם את כל העולם, העיקר שהתיאוריה שלך תישאר נכונה".
נאלצתי לקבל את התוכחה.
"והנה הגענו לבית הראשון ברשימה" הכריז הולמס, "כעת הבה וניגש לבדוק את השטח עצמו, בלי שום דעות קדומות והנחות מוקדמות".
 

הנף מקלדת

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
אין מה לדבר, במיוחד שכל מילה יכולה להפליל אותך...

רק שאלה:
"תמיד אפשר להתרגל מחדש. כמו שאפשר להתחיל ללמוד לנגן בגיטרה בגיל 37".
פיו של רותם נפער. "א... מ... מהיכן אתה יודע שהתחלתי לנגן בגיטרה?"
"אלמנטרי. ציפורן הבוהן הימנית שלך ארוכה מהרגיל ומעט שרוטה בקצה, כריות האצבעות השמאליות שלך אדמומיות".
מי שמתחיל לנגן בגיל 13 הציפורן שלו לא שרוטה?
 

wanderwomen

משתמש צעיר
כתיבה ספרותית
אין מה לדבר, במיוחד שכל מילה יכולה להפליל אותך...

רק שאלה:


מי שמתחיל לנגן בגיל 13 הציפורן שלו לא שרוטה?
נראה לי שהוא התכוון שהיא לא שרוטה בגיל 37, אם התחלת לנגן בגיל 13...
 

MORIYAT

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
זה פשוט טוב! (ודוגמה מושלמת לכל מי ששאל מה זה פאנפיק ;) )
"כי זה מה שהפושע עשה".
"פושע... אתה לא חושב שאתה קצת מגזים?"
"מוקדם לדעת".
הולמס לא נהג לסתור את עצמו, ואם עלה על עקבותיו של פושע הוא היה מאד בטוח בזה.
קצת סתירה שני המשפטים האלו, הן לדמותו והן בתוכן ...
 

Natan Galant

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
מוזיקה ונגינה
כתיבה ספרותית
עיצוב גרפי
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
זה פשוט טוב! (ודוגמה מושלמת לכל מי ששאל מה זה פאנפיק ;) )

הולמס לא נהג לסתור את עצמו, ואם עלה על עקבותיו של פושע הוא היה מאד בטוח בזה.
קצת סתירה שני המשפטים האלו, הן לדמותו והן בתוכן ...
אבחנה חדה, יפה.
הדוויג, תמשיך עם הסדרה הזו. היא יפהפיה ממש ומקורית!
שב על המלצתי שכתבתי לך באישי.
לשנות את השמות של הדמויות הראשיות. אתה מפספס ובמקום להיות סיפור מקורי נקי ויפה, חרדי, שקצת מזכיר תבניתית משהו ישן, אתה הופך לחיקוי זול שמותאם לחרדים, , פרודיה, של משהו מאוד מסויים. לא חבל?
 

כנפיים

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
מי שמתחיל לנגן בגיל 13 הציפורן שלו לא שרוטה?
זו לא פעם ראשונה שהולמס רואה את רותם. הציפורן הארוכה והאדמומיות באצבעות- חדשות לו. רותם בן 37 ולכן הוא התבטא כך.
@הדוויג
מאד מקווה שהדבר הזה יראה אור. נהדר.
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
מוזיקה ונגינה
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
לשנות את השמות של הדמויות הראשיות. אתה מפספס ובמקום להיות סיפור מקורי נקי ויפה, חרדי, שקצת מזכיר תבניתית משהו ישן, אתה הופך לחיקוי זול שמותאם לחרדים, , פרודיה, של משהו מאוד מסויים. לא חבל?
גם עכשיו זה בהחלט סיפור מקורי נקי ויפה, חרדי. הוא לא חיקוי זול, וכמובן שלא פארודיה. הוא מפתח סוגת בלשים חרדית, עם תזכורות ל'שרלוק הולמס'.
חיקוי זול ופארודיה הם כאלו גם כשכל גיבורי הסיפור קיבלו שמות חדשים דנדשים, בלי שום זכר לארתור קונאן דויל.
 

סיפור8

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בס"ד

ממש נהניתי לקרוא...
אני לא בר סמכא, אבל נכנסתי לקישור של העונה הקודמת שכתבת וזה נראה שהכתיבה שלך עלתה מאז בכמה וכמה דרגות. וגם אז היא הייתה טובה מאד.

רק זה-
"זה באמת נורא פשוט. לכל אדם יש קצב פסיעות משלו, וסוג אחר של דפיקות על הדלת. כשאני שומע מהמדרגות פסיעות מסוימות, אני כבר רואה מי עולה בהן. וכשאני שומע את הדפיקות, אני כבר מזהה בוודאות של מאה אחוז שמדובר ברותם כהן, החוקר ממשטרת ישראל שמגיע להתייעץ איתי מדי פעם".
אולי היה יכול להיות הסבר חד ותמציתי יותר, כמו השאר. כלומר זה הסבר קצת 'מלמעלה', פחות מתאים להולמס.


מצטרפת להמלצה להוציא לאור, אולי באמת לא בתור שרוליק הולמס אלא בלש אחר. זה יכול להיות בעז"ה להיט בציבור החרדי. זה כתוב טוב, הרעיון טוב, זה מסקרן ומעורר מחשבה- וזה עדיין לא קיים בשוק.
 

הדוויג

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
הבית הראשון שבו ביקרנו היה ביתם של משפחת קנובל. דירה בקומה שניה של בנין מגורים באזור שקט בפאתי השכונה.

שמעון קנובל קיבל את פנינו. הצגתי את עצמי ואת שרוליק. בעל הבית היה נראה מעט מסופק ביכולתנו להצליח היכן שהמשטרה נכשלה, אך ניאות בכל זאת לספר לנו על הפריצה שאירעה בביתו לפני ימים אחדים.
"נזק לא קטן. לקחו לנו את כל כלי הכסף והתכשיטים, וגם את הארנק שלי שהיה מונח על השולחן בסלון. כבר מזמן חשבתי להחליף מנעול למשהו יותר מתקדם, אתה יודע, היום יש גם את הסוגרי ביטחון האלה, אבל מה שקרה פה הוא ממש מוזר, הדלת לא הייתה פרוצה, אלא פשוט פתוחה".
"אתה בטוח שהדלת הייתה נעולה בלילה?" שאל הולמס.
"בהחלט. בלילה שלפני הגניבה, הלכנו לישון בשעה אחת עשרה וחצי. אני זוכר בבירור שנעלתי את הדלת לפני שהלכתי לישון".
"למי יש את המפתח של הבית?"
"יש לנו כמה מפתחות לבני המשפחה, ויש אותו גם לשכנים ממולי, אבל הם בטח לא הגנבים..."
"וחוץ מזה? יש אולי עוד מישהו שמחזיק ברשותו את המפתח?"
"אני לא זוכר כרגע עוד מישהו. אבל גם אם כן, זה לא היה עוזר לו. אנחנו משאירים בלילה את המפתח נעוץ בדלת מבפנים, כך שאי אפשר להכניס מפתח מבחוץ".
הולמס שאל עוד מספר שאלות, אחר כך בחן מקרוב את המנעול ואת הדלת. יצאנו משם והמשכנו לבית הבא.

ביתה של גברת דוריאן שכן בקומת הכניסה.
"אתם חייבים למצוא את הגנבים", התחננה, "המשטרה האלה לא יודעים לעשות שום דבר. כבר לפני כמה שנים פרצו לי לבית, וגם אז הם לא גילו את הגנבים".
"מתי גילית את הפריצה?"
"בבוקר כשבאתי לצאת לעבודה. ניסיתי לפתוח את הדלת, ושמתי לב שהיא כבר פתוחה. זה היה מוזר, אני בחיים לא שוכחת לנעול את הדלת. אחר כך שמתי לב שהיו פה גנבים, גנבו לי את התיק שהיה תלוי במתלים, היה בו הרבה כסף מזומן וגם כרטיסי אשראי".
"למי יש את המפתחות לבית שלך, גבירתי?"
"רק לי. אני גרה פה לבד. יש לי שני בנים נשואים ברוך ה', הם גרים רחוק ואין להם את המפתחות לבית".
"האם גבירתי נוהגת להשאיר את המפתח נעוץ בחור המפתח מבפנים כאשר הדלת נעולה?" שאל הולמס.
"בדרך כלל לא," אמרה גברת דוריאן, "אני נועלת ואחר כך מחזירה את המפתח לתיק. אבל... האמת היא, עכשיו כשאתה שואל, אני נזכרת שבדיוק באותו ערב שלפני הפריצה לא הוצאתי את המפתח".
"אני מבין", המהם הולמס.
"אתם חייבים לתפוס את הגנבים", אמרה שוב, "באותו יום הם גנבו גם מהזוג קליין בקומה שלישית".

לאחר שביקרנו בחמישה בתים, שאל אותי הולמס "אתה מבחין בדפוס חוזר? במכנה משותף בין כל הבתים שביקרנו בהם?"
"בכולם הדלת לא נפרצה אלא נפתחה באמצעות מפתח כנראה".
"טעות".
"למה טעות?"
"שמת לב למכנה משותף נוסף בכל הבתים?"
"לא ממש" אמרתי. "חלק מהבתים בקומת כניסה, חלק בקומות גבוהות. יש בתים מפוארים ויש פשוטים. אני לא מצליח למצוא שום קו משותף בין כל המקומות שהיינו בהם. אני בכלל לא בטוח שמדובר באותו גנב".
"אני דווקא ראיתי מכנה משותף ברור", אמר שרוליק, "בכל הבתים שבהם היינו, אין מפתח קבוע בדלת, מה שמכונה 'פרפר', וכמו כן הדיירים השאירו את המפתח נעוץ מבפנים".
"מה זה אומר?"
"זה אומר שההנחה שהדלתות נפתחו באמצעות מישהו שהיה ברשותו את המפתח, הינה הנחה שגויה. אי אפשר להכניס מפתח מבחוץ כאשר ישנו מפתח הנעוץ מבפנים".
"מה שהופך את התעלומה לעוד יותר מסתורית".

כשהגענו אל הבית הבא, עוד לא הספקנו לדפוק בדלת, ולפתע שרוליק קפץ בצהלה, "הנה מה שחיפשתי".
הוא בחן את הדלת מקרוב, ואז הצביע על שני כתמים אדומים זעירים, אחד על הרצפה שמחוץ לדלת הבית, ועוד אחד על חור המפתח מבחוץ.
"מה אתה רואה פה?" תמהתי.
"אני רואה את הגנב", אמר.

הוא לקח דף ועט ורשם כתובת מסוימת. לאחר מכן קיפל את הדף ואמר לי "לך עכשיו לרותם מהמשטרה. תגיש לו את הדף, ותאמר לו שהלילה תהיה הפריצה הבאה בכתובת הרשומה בדף הזה".
לקחתי את הדף ומיהרתי לצאת לדרך, ואז שרוליק עצר אותי.
"ותגיד לרותם, שכאשר הם עוצרים את הגנב, הם יכולים להוסיף לכתב האישום סעיף נוסף: הוא גנב את הלחם מהמכולת של דני".
 

ירושל

משתמש מקצוען
מרתק, תודה!
"לאחד החוקרים שלי יש גישה לנתונים של וויז. היו כבר כמה פעמים שהצלחנו לצוד גנבים סדרתיים באמצעות הנתונים הללו. נניח שאנחנו יודעים שהייתה פריצה בלילה א' במיקום פלוני, ובלילה ב' במיקום אלמוני. אנחנו מנסים לבדוק האם היה רכב מסוים שהופיע בדיוק בלילות הללו באותם מקומות, וכך אנו יודעים האם מדובר בסדרת פריצות של אותו פורץ".
"יפה", אמר הולמס, "אם כי לא לגמרי חוקי".
לא רק לא חוקי. בעיית פרטיות כזו היא משהו שיכול להביא לתביעות משפטיות מכאן ועד הודעה חדשה, וזו גם לא ראיה קבילה בבית משפט.
יותר מזה, וויז עושים אנונימיזציה של המידע לפני ההעלאה לשרת כך שגם טכנית זה לא אפשרי.
ומשהו נוסף - מצלמות אבטחה? הן זמינות היום בכל קרן רחוב ומהוות אפשרות זמינה, נוחה, חוקית וקלה. מצלמות אבטחה הן גם הדבר הראשון שכל חוקר משטרתי היה בודק - אז זה צריך להיות מוזכר, זה או הסבר משכנע למה לא השתמשו בהן.
 

המספרים של פרוג:

337,452

משתמשים נכנסו לפרוג בחודש האחרון

691

משתמשים מבקרים ברגע זה באתר

4,986

הודעות נכתבו בממוצע ליום בחודש האחרון

לוח נדל"ן | למכירה והשכרה

לוח מודעות | קניה מכירה

לוח דרושים

למעלה