שם מחבר הספר

קנקן חדש

משתמש פעיל
עריכה תורנית
האם נכון לכתוב וכתב הרה"ק רבי חיים מטשערנאביץ זיע"א בספרו באר מים חיים, או שמא יש לכתוב הרה"ק בעמ"ח באר מים חיים כתב, או כתב בספר באר מים חיים.
וכן כתב בשו"ת אחיעזר, או כתב האחיעזר? או שמא כתב הג"מ רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל בספרו אחיעזר?
תורף השאלה היא: כשמדובר באישיות המוכרת על שם הספר שאותו אנו מצטטים, האם נכון לכתוב את שמו של מחבר הספר או לא?
 

מוישה

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
בספרות התורנית החרדית מקובל רק שם הספר. בספרות הכללית בעיקר שם המחבר.
 

תא חזי

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
עריכה תורנית
האם נכון לכתוב וכתב הרה"ק רבי חיים מטשערנאביץ זיע"א בספרו באר מים חיים, או שמא יש לכתוב הרה"ק בעמ"ח באר מים חיים כתב, או כתב בספר באר מים חיים.
הראשון - לענ"ד עדיף - במקרה שאתה רוצה להציג את המחבר, במקרה שיש חשיבות בכך.
השני - נשמע כמו לשון דיבור - ראה הערה בסוף ההודעה הזו.
השלישי - הכי נקי, לא עמוס, עדיף בהחלט.



וכן כתב בשו"ת אחיעזר, או כתב האחיעזר? או שמא כתב הג"מ רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל בספרו אחיעזר?
הראשון.
כי השני קצר מדי, וקצת עילג מבחינה דקדוקית (נכון שככה נהוג בהרבה "חבורות" וכדו', אבל זה צורם, לי לכל הפחות.
השלישי - ארוך כמו שרוך, אם אין סיבה להציג את המחבר, אין צורך ב8 מילים מיותרות.

תורף השאלה היא: כשמדובר באישיות המוכרת על שם הספר שאותו אנו מצטטים, האם נכון לכתוב את שמו של מחבר הספר או לא?

לא - כי בשביל מה הוא קרא שם לספר?
אלא אם כן אתה צריך להציג את המחבר, וכגון שמדברים גם עליו במהלך הטקסט וכדו'.
או אם מדובר בספר שיש לו שם גנרי יחסית, כמו לדוגמא - תורת משה (יש 11 כותרים כאלה באוצר החכמה, ועוד היד נטויה, ולא אלמן ישראל....) שאז כדאי לציין את שם המחבר, או בקצרה לבדל את שם הספר באמצעות שם משפחה בלבד, כגון:
"כתב בספר תורת משה (סופר) בפרשת נח, כי המבול...."
"כתב בספר תורת משה (שבתי) חלק אה"ע סי' ו' לגבי מינקת..."


מלבד כל הנ"ל - ובכל מקרה - הכי חשוב לתפוס סגנון אחד ואחיד לאורך כל הספר. יהיה אשר יהיה.


___________
*הערה - אני יודע שנהוג בהמון ספרים להשתמש בר"ת בעמ"ח (או בעמח"ס, או בעמחהסה"ק, וכו' וכו' וכו'....). רק צריך לקחת בחשבון שמבחינה דקדוקית זה מוטעה מעיקרו (מה זה ומי זה "בעל מחבר ספר", היש ספר, ויש מחבר הספר, ויש בעלים למחבר הספר? מי חכם ויודע פשר... וככה"נ מקורו בצורה יידישאית וכדו') - לפיכך, אם אפשר, לדעתי ראוי להימנע משימוש בזה, במידת האפשר, ולכתוב פשוט "מחבר", או מח"ס, וכדו'. ודי בזה.
 

אפכא מסתברא

משתמש סופר מקצוען
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
השני קצר מדי, וקצת עילג מבחינה דקדוקית
אם כבר - הראשון עילג מבחינה תחבירית ועדיף השני. במשפט 'כתב בשו"ת אחיעזר...' חסר נושא -מי כתב בשו"ת אחיעזר? ואם כי מבינים את הכוונה מרוב הרגל לכתוב כך, אין זו צורה תחבירית נכונה. לעומת זאת, 'כתב האחיעזר...' - 'האחיעזר' נושא ו'כתב' נשוא, ומבינים מזה שהמחבר בעל ה'אחיעזר' כתב בספרו זה...
 

תא חזי

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
עריכה תורנית
אם כבר - הראשון עילג מבחינה תחבירית ועדיף השני. במשפט 'כתב בשו"ת אחיעזר...' חסר נושא -מי כתב בשו"ת אחיעזר? ואם כי מבינים את הכוונה מרוב הרגל לכתוב כך, אין זו צורה תחבירית נכונה. לעומת זאת, 'כתב האחיעזר...' - 'האחיעזר' נושא ו'כתב' נשוא, ומבינים מזה שהמחבר בעל ה'אחיעזר' כתב בספרו זה...

הכי קרא שמו "אפכא מסתברא"............................:rolleyes:

מי כתב? הספר כתב או המחבר כתב?
את מה שאמרת על הראשון, אני אומר על השני.
ולכן הראשון עדיף בכך בהרבה, כי בעוד שבראשון הנשוא מכיל גם את הנושא, כי הנשוא כתוב בלשון עבר נסתר (ומובן ממילא - כי ברור שאדם כתב בספר (="הוא" כתב), ולא הספר כתב מעצמו, כמו בשני, (שצריך להתפלפל כדי להבין ש"אחיעזר"="מחבר ספר אחיעזר"), וכי מה יועיל לנו לומר "כתב האחיעזר"? האם עכשיו נדע כולנו שמדובר ברח"ע?

עכ"פ, הנ"ל (לכתוב "כתב ב-" ולא "כתב ה-") שמעתי ממו"ר הגר"מ מאזוז יחשל"א (אם זה משנה למאן דהו).
 

ספרא וסייפא

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
הכי קרא שמו "אפכא מסתברא"............................:rolleyes:

מי כתב? הספר כתב או המחבר כתב?
את מה שאמרת על הראשון, אני אומר על השני.
ולכן הראשון עדיף בכך בהרבה, כי בעוד שבראשון הנשוא מכיל גם את הנושא, כי הנשוא כתוב בלשון עבר נסתר (ומובן ממילא - כי ברור שאדם כתב בספר (="הוא" כתב), ולא הספר כתב מעצמו, כמו בשני, (שצריך להתפלפל כדי להבין ש"אחיעזר"="מחבר ספר אחיעזר"), וכי מה יועיל לנו לומר "כתב האחיעזר"? האם עכשיו נדע כולנו שמדובר ברח"ע?

עכ"פ, הנ"ל (לכתוב "כתב ב-" ולא "כתב ה-") שמעתי ממו"ר הגר"מ מאזוז יחשל"א (אם זה משנה למאן דהו).
אסביר את ה'איפכא מסתברא':
הנחת היסוד כשמזכירים ספר בלי שם מחבר - שכולם מכירים את הספר,
כי אם לא - תציג את הספר, את מחברו, שנת ומקום הדפסה וכו'.
לאור הנחה זו, יש לנו 2 אפשרויות,
אפשרות אחת - להזכיר את הספר, והאפשרות השניה להזכיר את המחבר,
בשני האפשרויות האזכור יהיה בשם הספר שעל שמו מוכר המחבר, (כי אם לא אין את אפשרות 2),
ואם כן, מבחינה תחבירית ברור שעדיף לכתוב מי כתב ולא היכן כתב.

ולכן במקום שיש ספק אם הספר מוכר מספיק, למשל 'סידורו של שבת',
לא נכון לכתוב סתם 'כתב הסידורו של שבת' או 'בסידורו...' וכו',
אלא צריך לקשר או לשם המפורש, או לכינויו 'הבאר מים חיים בספרו סידורו...'
 

מחבר

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
בספרות התורנית החרדית מקובל רק שם הספר. בספרות הכללית בעיקר שם המחבר.
אגב, אני רק שואל...
מי קבע את כללי הספרות התורנית החרדית?
אולי הם כוללים שיבושים שונים שנוצרו במשך השנים על ידי כאלה שכישרון הכתיבה הוא החלק הפחות חזק אצליהם?
 

תא חזי

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
עריכה תורנית
אגב, אני רק שואל...
מי קבע את כללי הספרות התורנית החרדית?
אולי הם כוללים שיבושים שונים שנוצרו במשך השנים על ידי כאלה שכישרון הכתיבה הוא החלק הפחות חזק אצליהם?
יש שני רבדים:
א. הם צודקים, ואנחנו דוברי העברית המודרנית - טועים. כי הם הלכו לפי כללים שונים בדקדוק ותחביר וכדו'.
ב. הם "טועים" - בשל השתרשות שגרות לשון משפות זרות, כמו "נסענו על מעז'בוז" במקום "נסענו למעז'בוז" (כי העברית לא היתה שפה מדוברת כל כך כמו שהיא היום)
 

תא חזי

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
עריכה תורנית
אסביר את ה'איפכא מסתברא':
הנחת היסוד כשמזכירים ספר בלי שם מחבר - שכולם מכירים את הספר,
כי אם לא - תציג את הספר, את מחברו, שנת ומקום הדפסה וכו'.
לאור הנחה זו, יש לנו 2 אפשרויות,
אפשרות אחת - להזכיר את הספר, והאפשרות השניה להזכיר את המחבר,
בשני האפשרויות האזכור יהיה בשם הספר שעל שמו מוכר המחבר, (כי אם לא אין את אפשרות 2),
ואם כן, מבחינה תחבירית ברור שעדיף לכתוב מי כתב ולא היכן כתב.

ולכן במקום שיש ספק אם הספר מוכר מספיק, למשל 'סידורו של שבת',
לא נכון לכתוב סתם 'כתב הסידורו של שבת' או 'בסידורו...' וכו',
אלא צריך לקשר או לשם המפורש, או לכינויו 'הבאר מים חיים בספרו סידורו...'
אתה מסביר את קנקן חדש. לא את אפכא מסתברא.
אין ממש "עדיפות" מבחינה תחבירית לכתוב "מי" כתב ולא "היכן" כתב.

בכך שאתה מזכיר את הספר שעל שמו מכונה המחבר, אתה לא מרוויח כלום לגבי מי שאינו יודע מיהו המחבר ספר זה כלל ועיקר... לכן לדעתי לשני הצדדים אין טעם:
לכתוב "כתב ה..." - אין טעם - כי מי שלא ידע, לא יבין גם עכשיו (שלא לדבר על הניסוח המשונה אך הרגיל "כתב הבאר מים חיים בסידורו של שבת") - וגם מבחינה תחבירית זה לא נכון (במקרה שלא משייכים ספר אחר אליו), כי איך ספר כותב את עצמו?
לכתוב "כתב פלוני בספר אלמוני" - זה הטוב ביותר - אבל נעשה ארוך לפעמים.

והנלע"ד כתבתי.
 

מוישה

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
אגב, אני רק שואל...
מי קבע את כללי הספרות התורנית החרדית?
אולי הם כוללים שיבושים שונים שנוצרו במשך השנים על ידי כאלה שכישרון הכתיבה הוא החלק הפחות חזק אצליהם?
רק שואל, מי קבע את כללי הכלכלה? מי קבע את כללי הלחימה? ואת כללי הרפואה? אולי אלו שיבושים וגו'.
אם שאלת מה מקובל, אז כך מקובל. ברור שיש שיבושים.
 

אפכא מסתברא

משתמש סופר מקצוען
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
אין ממש "עדיפות" מבחינה תחבירית לכתוב "מי" כתב ולא "היכן" כתב.
ודאי ללא ספק כלל, שמבחינה תחבירית משפט שחסר בו הנושא ('מי' כתב) לקוי ברוב המכריע של המקרים (והנידון דידן אינו כלול במיעוט המבוטל שאינו לקוי), ואילו משפט שחסר בו המושא ('באיזה ספר' כתב) הוא תקין לחלוטין.
בכך שאתה מזכיר את הספר שעל שמו מכונה המחבר, אתה לא מרוויח כלום לגבי מי שאינו יודע מיהו המחבר ספר זה כלל ועיקר.
כשיש לך סיבה להניח שהקורא הממוצע אינו מכיר את המחבר, ודאי שחשוב לציין מיהו בפעם הראשונה שאתה מזכיר אותו בספרך.
(שלא לדבר על הניסוח המשונה אך הרגיל "כתב הבאר מים חיים בסידורו של שבת")
רבים מזהים אוטומטית את מחברי הספרים על פי שם ספרם המפורסם ביותר (יותר מאשר על פי שמותיהם). תפסת בדוגמא שני שמות ארוכים של שני הספרים, וזה אכן נשמע עילג - אבל גם: 'כתב רבי חיים מטשרנוביץ בסידורו של שבת' או 'כתב רבי חיים טירר' וגו' זה ארוך ומסורבל, אבל נראה לענ"ד חיוני אם סביר שהקורא אינו מכירו. אם תנסח: ''כתב 'החפץ חיים' בספרו 'אהבת חסד'" - זה נראה משונה? הכינוי 'החפץ חיים' נמצא בתודעתם של אנשים יותר מאשר שמו... נלע"ד כי ניסוח זה עדיף מ-"כתב רבי ישראל הכהן מראדין בספרו 'אהבת חסד'".
 

תא חזי

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
עריכה תורנית
כשיש לך סיבה להניח שהקורא הממוצע אינו מכיר את המחבר, ודאי שחשוב לציין מיהו בפעם הראשונה שאתה מזכיר אותו בספרך.

רבים מזהים אוטומטית את מחברי הספרים על פי שם ספרם המפורסם ביותר (יותר מאשר על פי שמותיהם). תפסת בדוגמא שני שמות ארוכים של שני הספרים, וזה אכן נשמע עילג - אבל גם: 'כתב רבי חיים מטשרנוביץ בסידורו של שבת' או 'כתב רבי חיים טירר' וגו' זה ארוך ומסורבל, אבל נראה לענ"ד חיוני אם סביר שהקורא אינו מכירו. אם תנסח: ''כתב 'החפץ חיים' בספרו 'אהבת חסד'" - זה נראה משונה? הכינוי 'החפץ חיים' נמצא בתודעתם של אנשים יותר מאשר שמו... נלע"ד כי ניסוח זה עדיף מ-"כתב רבי ישראל הכהן מראדין בספרו 'אהבת חסד'".
על זה אני לא חולק (אם כי יותר ראוי לכתוב "כתב בעל החפץ חיים בספרו אהבת חסד" וכעזה"ד).
מילתי אמורה רק לגבי הניסוח בהמשך הטקסט.
אני יודע שברבות הימים הספר הופך לכינוי האדם, אה"נ זה מקובל עלי בדיבור, אבל למה להכניס את החריקה הזו בכתיבה כשאפשר בהחלט אחרת?
הגע עצמך, זה הגיוני לכתוב "כתב השמעון" "כתב המנשה" ? אם אתה כותב ה' הידיעה לפני שם - מן הסתם הוא שם עצם ולא שם אדם...
 

אפכא מסתברא

משתמש סופר מקצוען
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
זה הגיוני לכתוב "כתב השמעון" "כתב המנשה" ? אם אתה כותב ה' הידיעה לפני שם - מן הסתם הוא שם עצם ולא שם אדם...
כינוי הוא לאו דווקא שם עצם, ואיני רואה כל מניעה לכך שכינויו של אדם יבוא בתוספת ה"א הידיעה.
 

תא חזי

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
עריכה תורנית
אכן, בבדיחות כותבים ספרים.
אם כי כבר הזכיר את בעל אשת הגר"א...
מילתי אמורה למי שרוצה להתעקש על שיוך ספר למחבר, ולא די לו לכתוב "כתב ב"
(וכדרכם של ראשונים, שהדקדוק היה מנת חלקם והאכילונו חלב חטים, ודלא כמגידי שיעורים, ששפתם כמדקרות מחטים, והאביסונו שיבושים כאבוס שעורים) .
וכאן יעמוד קנה בלנ"ד, יש דברים יותר חשובים מלענות בשרשור הזה על דברי טעם ודברי ריח
כמו למשל לענות להודעות פרטיות של מחפשי עבודה, שכל קשר בינם לבין עריכה תורנית או לשונית, מקרי בהחלט.
 

מחבר

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
יש שני רבדים:
א. הם צודקים, ואנחנו דוברי העברית המודרנית - טועים. כי הם הלכו לפי כללים שונים בדקדוק ותחביר וכדו'.
ב. הם "טועים" - בשל השתרשות שגרות לשון משפות זרות, כמו "נסענו על מעז'בוז" במקום "נסענו למעז'בוז" (כי העברית לא היתה שפה מדוברת כל כך כמו שהיא היום)

למי הכוונה "הם"?
 

תא חזי

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
עריכה תורנית

תא חזי

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
עריכה תורנית
למרות שהבטחתי
וכאן יעמוד קנה בלנ"ד, יש דברים יותר חשובים מלענות בשרשור הזה על דברי טעם ודברי ריח
אני מצרף כאן תשובה שקיבלתי מאתר האקדמיה ללה"ע (לא כסיעתא לדברי - לא מפיהם אנו חיים, אלא מפי ראשונים כמלאכים. הבאתי כדי שיהיה למראה עיני מי שזה יכול להיות נפק"מ עבורו)

@איפכא מיסתברא - מדברי המשיבה נראה שהיא אכן נוטה לדעתך מבחינת הנשוא, אבל לא לכיוון של "כתב ה...".

upload_2020-1-3_11-45-17.png
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ב'

ט בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
נקרא  5  פעמים

לוח מודעות

למעלה