שיתוף ■ הפוסט והתגובות

אברוּמי

מהמשתמשים המובילים!
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
משום מה חשבתי שאם זה פתוח בנטפרי, כולם יכולים להכנס לקישור.
אחד החברים עדכן אותי שזה חסום לו, אז אדביק:


צרה צרורה והצרת הצורה / אברומי נויבירט

נוכחותו של בעריש פליישברג בלטה בכל מקום בגלל עודף משקלו, ונשיפות הקטר שהיו יוצאות מפיו נשמעו גם לאוזניים בעלי בלוטוס. יום אחד נשבר לבו בקרבו והרגיש כי טוב לו שלא נברא. היה זה כשניסה לשוא לשרוך את נעליו, התייאש וביקש ממוישי בן התשע שיעשה זאת עבורו. באותו יום גם נכשל לראשונה בנסיונו לרכוס את הכפתור האמצעי במלבושו העליון. אשר על כן החליט על ניתוח הצרת קיבה והזמין תור לקופת החולים שם התברר שאינו מספיק שמן למימון הניתוח על חשבון הקופה, מאחר וחסרים לו עדיין כשלושים ליטרא בשר כדי לעמוד בקריטריונים.

יצא בעריש ממשרדי הקופה ושם פעמיו לפיצריה הקרובה. "איזה מגש תרצה להזמין" שאל אותו דני מהפיצה. "תביא מגש בקוטר של גלגל ענק" ענה בעריש. ולא עברה שעה קלה ובידיו הונח קרטון מעלה אדים ובתוכו ספונה פיצה משפחתית בגודל משפחה ברוכת ילדים, לשימושו האישי והבלעדי, כך שיוכל לעמוד בתנאי הסף למימון הצרת קיבתו. אכל בעריש ושבע, דשן וכמעט הקיא. ובזה הניח את אבן הפינה לתקופת החגיגות.

מאותו יום לא פסק פיו מגרִיסה. כבר למחרת ראוהו חבריו מק"ק 'וישמן ישורון' חולץ את תפיליו ופורש חסותו על מגש הלחיים כשהוא תוקע בבית הבליעה ארבעה רוגלאך, ע"ש ארבעה אבות נזיקין, וכתריסר גלוסקאות ע"ש שנים עשר שבטי ישראל, בתוספת רקיקי מצות והרינג משוחין בשמן הטוב יורד על הזקן. כשפנה אליו דובצ'ה בברכת צפרא טבא ומה נשמע, מילא בעריש פיו משקה סוויץ' עתיר סוכרים וצבעי מאכל, לשטיפת הכבודה פנימה ממורד הוושט למעמקי הכרס. ויאחלו לו חבריו "לחיים. שתזכה לעלות ולהתעלות", ואף הוא ענה לעומתם בפה מלא: "לחיים טובים עשרת מונים ולעמידה בקריטריונים".

כך עלה בעריש וילך הלוך ותפוֹח עד כי נראו שומניו למרחקים. לא בררן היה בעריש. טעם מכל הבא ליד וחישב כל תזוזה פיזית אם אכן היא נחוצה, חושש שמא ישרוף קלוריות יקרות מפז. לבנתים נתגלו אצלו כישורים חדשים כשמוישי ומנדי החלו מקפצים על בטנו ומשתיקים את קולות מחאתו בצהלותיהם "חבר'ה בואו, יש טרמפולינה!!!".

גם יוסי השכן שנתקע עם מצבר מרוקן בטרנט'ה המשפחתית, הזעיק את בעריש בטבעיות, מודע לכוחות הסוס שנוספו לשכנו בתקופה האחרונה. וירתום אותו כשור לעול וכחמור לרכב משא, וידחף בעריש את הגרוטאה כמאתים אמה, עדי השמיעה קולות טרטור המעידים על חזרתה לחיים.

לא קלה היתה העליה במשקל, וכרוכה היתה בעלבונות לרוב. כמו באותו חצות ליל כשחזר בעריש מסדרת טעימות בחתונת ידיד וצעד בכבידות לביתו. ויהי בעברו סמוך לביהמ"ד דקהילת 'פסססט א'צענטער' וישאלוהו באי המקום "האם התפללתם כבר?", "הן" ענה בעריש. העיף מארגן המנין מבט על כרסו המשתפלת של בעריש וישאלהו "ושמא חלק מכם עדיין לא התפלל". הבין בעריש את הרמז והצטרף להשלמת מנין. "בבקשה, אתם יכולים לשבת" הציעו לו באדיבות. התיישבו בעריש ומאה שלושים הקילו שעליו באנחת רווחה, והספסל לא הספיק להראות סימן התנגדות לפני שהתפרק לגורמים.

ושוב מעשה היה כשבאו כמה מחבריו בבוקרו של יום לטבול לפני התפילה כמנהג יהודים יראים ושלמים, ונחרדו לראות שהוצף המקום במים. חשבו שהתפוצץ השיבר אך עד מהרה עברה השמועה שלא צינור ולא פיצוץ, אלא בעריש שטובל כעת את טבילותיו וסביבותיו נסערו מאוד ביוצרו בגופו גלי צונאמי מאולתרים. או אז ידע בעריש שהוא כבר עומד בכל התנאים הנדרשים להצרת קיבתו במימון הקופה. ואכן, באותו יום שנכפל בו כי טוב ונכפלה בו גם בטנו, הביט נכחו וראה כי הנה דילג על משוכת המשקל, ולא עברו אלא ימים מועטים ובעריש עבר בהצלחה את תהליך הצרת הקיבה.

ויהי כעבור כמה חודשים, ובחדר התה דק"ק 'וישמן ישורון' נראה הֵלך כחוש, עצמות לחייו בולטות, עיניו שקועות בארובותיהן, וכולו אומר צדיק ורע לו. ויתלחשו אנשי המקום ויאמרו "הזהו בעריש שהיה בריא כשור פר?!, והרי הוא נראה כצל של עצמו". ויאנחו כולם ויאמרו "אוי לנו שראינוהו בכך", ויחייך בעריש ויאמר, אשריכם שראיתם אותי בכך. ומאז, מרגלא בפומיה של בעריש על תהפוכות החיים ואבסורדיהם וכך אומר: כד הוינא טליא, אמי שתחי' שידלה אותי לאכול כי פחדה שאעלם. וכד הוינא היפופוטמא הפצירו בי בני ביתי לחדול מאכילתי, כי המטרים הרבועים בדירתנו הצנועה הלכו והצטמצמו, והיינו דאמרי אינשי, סתירת זקנים בנין ובנין נערים סתירה.

טור זה נכתב לזכותו של ידיד שקיבתו הוצרה והוא נראה כפלג גופא. ולע"נ כמה חברים שחוו זאת גם הם ומאז נעלמו עקבותיהם. לא חיים המה ולא מתים, אלא מתהלכים בחיי חיותם כנשמה בלי גוף, בעולם שאין בו לא אכילה ולא שתיה.


בהפרוזע תמונה פנימית.jpg


במהלך כתיבת השורות נזכרתי מאמרת שפר שמייחסים למגיד מקאזניץ שהיה צנום בגופו והתבטא על רבי משה לייב סאסוב'ער שחסון היה וגבה קומה. וכך אמר המגיד: "כשאני מברך את ברכת שלא עשני גוי, וכי באיזה גוי כבר היה מדובר, בדחליל שדוף של עור ועצמות. אך כשהסאסוב'ער אומר שלא עשני גוי, הריהו מתכוון שלא עשני גוי "כזה גדול" וכאן הושיט המגיד ידיו לצדדים כממחיש את הגודל.

הטור התפרסם בעיתון בקהילה.
 
נערך לאחרונה ב:

אברוּמי

מהמשתמשים המובילים!
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
והטור שבעקבותיו:

שיבושי דוא"ל / אברומי נויבירט

קורה שאני כותב טור שהוא כל כך מוצלח בעיני עד שאני מטפס על כסא ומכריז במגאפון "יחי אדוננו עצמנו ובשרינו ואפילו בהפרזה לעולם ועד" וממשיך לרחף באופוריה עד שהעיתון מגיע למרכולים ואני פוגש את השמער'ל הראשון שאומר לי "בכנות אברום? הטור שלך לא הצחיק" ואחרי שמער'ל מגיעים בער'ל, יונט'ל וגעצ'ל שאומרים לי את אותן המילים בניסוח שונה. ופעמים קורה ההיפך - מגיע יום שלישי בשבוע, זמן שליחת הטור למערכת, וההשראה בתרדמת, וכדי שלא אשאיר את המשבצת בעיתון ריקה - שזו חרדה קיומית בחייו של כותב - אני נתפס לנושא שולי ויורה צרורות מלל. משגר את הטור לעורך ממש לקראת הדד־ליין, מרגיש כאידיוט מושלם ומכין את הבונקר לשבוע הקרוב. לבסוף - למרבה ההפתעה הציבור מתחבר. כך היה גם בשבוע שעבר עם הטור בנושא הצרת הקיבה. עפ"י תגובות הציבור שחייך מאוזן לאוזן, מתברר שהיתה סיעתא דשמיא. אמנם לא כולם הסכימו עם הנכתב, ואחד מידידי, בעל קיבה מוצרת, אף הזעיף פנים ורצה לאכול אותי חי. למזלי הטוב לא עלתה בידו כי התיאבון ממנו והלאה. בשורות הבאות אשתף את הקוראים בקומץ מהתגובות שהתקבלו בתיבת האימייל, מבעלי כרס בהווה ולשעבר, כמובן - אחרי עריכת הניסוח ובדיית השמות, כדלקמן.

שמחה בינעם:
"בעיתון המודיע התלבשו לאחרונה על נושא החתונות, ההוצאות האדירות, והבזבזת שפשתה בציבור. במקום לבנות בית חולים מתחת לגשר ולחפש פתרונות מוזלים לאנשים מורעבים, הַמלָצתי, שכל בעל בעמיו מבן שישים ומטה וממשקל שבעים ומעלה יעבור ניתוח להצרת היקפים ובזאת תיפסק חגיגת חתונות הפאר, מנות הגורמה, ותצוגות הקולינריה מנקרות העינים ומחוררות הכיס. והרי גלוי וידוע, שאנשים ברובם לא מגיעים לחתונה כדי לאחל מזל טוב, אלא למלא כרסם. וככל הידוע לי, מי שעבר הצרת קיבה מעדיף להדיר רגליו מחתונות ידידיו". וממילא גם כל יתר הבזבוזים שסביב החתונות, יתבטלו ויעברו מן העולם, מחוסר ענין לציבור.

שלוימה מינעם:
חן חן שאתה רואה עצמך בר סמכא להעביר ביקורת על כל מה שזז, וגם על מה שלא זז. ולו ידעת כמה קשה לזוז כשלפניך מזדקרת חבית שמסתירה את שדה העין - היית מבין שהצרת קיבה זו אחת הישועות הגדולות בה זכה דורנו.

בועז לגאי־יוינעם:
"כשמשפחתי גדלה, עמדו בפני שתי אופציות: האחת, הוספת חדר. פעולה הכרוכה בהוצאה כספית משמעותית וביחסי שכנות רעועים, והאפשרות השניה – זו שבחרתי בה - ניתוח הצרת קיבה. וכך הרווחנו חדר במימון מלא של שירותי בריאות מכבי. אך יצא שכרי בהפסדי שתענית הראב"ד ועבודת ה'מידות' בעת האכילה איבדו אצלי כל תוקף".

ואחרונה אצטט תגובה ארוכה ומושקעת שנשלחה ע"י א. כ. מביתר עילית וכך כתב: "הזדהיתי עם כל מילה שכתבת בענין ניצול כל רגע בחיים, שהזמן שלנו בעולם קצוב, שאסור להיסחף עם עומס המידע וחייבים לבור את המוץ מן הבר ולהפריד בין העיקר לטפל. כידוע, את חשיבות הזמן חיים וחשים בעוצמה המתנדבים שעוסקים בהצלת חיים. ולחילופין, סוחרי מט"ח יודעים כי רגע לפה או לשם זה מה שמכריע אם עשרה מליון יהיו בצד הרווח או ההפסד. כל רגע שעובר לריק – מעוות לא יוכל לתקון, ולמעשה, מהרגע שהאדם נולד, מתחילה הסוללה שלו להתרוקן וצריך לזכור לנצל כל רגע לאגור לחיי עולם". עד כאן דבריו. אז חן חן לך א. כ. מביתר עילית על תגובתך הנוקבת והמעוררת שלנוכח תוכנה הבאתיה בשלמותה. רק תיקון קטן לדבריך: מעולם לא כתבתי טור בענין ניצול הזמן. מי שהתייחס לנושא חשיבות הזמן בשבוע שעבר היה עמיתי לדפי העיתון יהודה פולק - -

בהפרוזע תמונה פנימית.jpg

ובענין אחר: את אחד ה'שחרית'ים בימים האחרונים התפללתי - כפי שאני נוהג לעשות בכל פעם שאני מכוון לשעה שמונה ורבע - בביהמ"ד טעמשוואר בפינת סוקולוב־קוטלר בבני ברק. בעל התפילה הרים עוגן ב'הודו' עם מנין מצומצם, וככל שהתקדמה התפילה בואכה ישתבח הלך המנין וגדל בצורה ניכרת. אך מסיום חזרת הש"ץ לכיוון עלינו לשבח הצטמצם המנין בשנית. האדמו"ר מטעמשוואר שהוא דרשן נערץ וכל אמרה היוצאת מפיו – מחרוזת פנינים, התבטא בחיוך: "המנין שהתאסף היום היה בבחינת 'ישראל מונין ללבנה'. כי כמו הלבנה, בתחילת החודש קטנה היא ומתגדלת מעט מעט עד אמצע החודש. אח"כ חוזרת ונעשית קטנה. כך ה'מנין' היום, היה קטן בתחילתו, הלך וגדל עד אחרי תפילת העמידה, וחזר להתמעט".

נהניתי מהרעיון, שיתפתי. ולמרות שרציתי - לא הצלחתי להימלט מהמחשבה שגם האדם, כמו הלבנה, נולד קטן, הולך וגדל, מגיע לשיאו, חוזר ומתקטן ונעלם. מזל טוב, גלגול חדש.

הטור התפרסם בעיתון בקהילה
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
מדהים!!!
מלכותי, אין דברים כאלו. אין.

אברומי- ידעתי שהיה שווה להביא אותך לכאן.
לגולשים: הצקתי לאברומי שיצטרף לפורום, הוא סירב: "אצלכם זה לא כלכלי", איימתי, צעקתי, שלחתי פאקסים, הבטחתי כרטיס לטיסה בשמי הארץ בחברת גרעפס, הבטחתי (ללא תכנית אמיתית לעמוד בהתחייבויות..) צ'קים שמנים, תגמולים, קרדיטים, מעמד חבר של כבוד, לא עזר כלום.

לא נשארה לי ברירה: ביקשתי מדודה נחמה את המתכון המנצח של עוגת החסה ("עד היום אין לכם אותו?? אתם בטוחים? איך זה יכול להיות.."), וצוות מיוחד נשלח לאברומי עם העוגה.

התוצאה? אברומי אצלנו בפורום.
 

ציפה דריפה

משתמש פעיל
שווה לטרוח ולהכין עוגות חסה בשביל כזה חומר משובח!
טור משעשע, בטעם טוב. מאד אהבתי את הקטעים האחרונים( האחרון ממש זה שלפני הקרדיט לבקהילה), יוצאים עם רעיון, משהו לחשוב עליו. הכתיבה יפה ומושכת לקרוא, ובכלל הרעיונות, הרעיונות- מאיפה זה בא לך?:D
הציורים מקפיצים לגמרי. סוחטים את הראות בפעם השנייה.
(רק אותי מעניין אם הציור של הגבר למעלה זה אתה?);)
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
הזכרת לי קטע עתיק שכתבתי.
===

4 מנות פיצה, 2 מנות פלאפל, הרבה לחם וגבינה, וחצי לזניה. זה מה שאכל יענק'ל ב'תשעת הימים' . כשבין נגיסה אחת לשנייה בלזניה הצרפתית עם הרוטב האיטלקי, הכהו וחבט בו מצפונו המתנשף: "אנו היום בימים עצובים. ואתה, לא די שאינך מצטער על חורבן הבית אף יושב אוכל וסובא בבחינת "אכול ושתה כי מחר נצום???"

-"בלית ברירה" התנצל יענק'ל. "הרי מאתמול אסור לאכול בשר! לכן בצער יוקד וממש מחוסר אפשרות אחרת אני מסתפק במאכלים אלו" ונגס נגיסה הראויה להתכבד בלזניה, ולא נחה דעתו עד שליקק עם לשונו טיפה מהרוטב המשובח שזלג בחוסר התחשבות על סנטרו הכרסתני.

הימים העצובים חלפו לאיטם ויענק'ל בשלו. שום טרקטור או מנוף לא יזיזוהו כמלא נימה מדעתו ומעוגתו.

הימים אומנם חלפו באיטיות מיוסרת, אך בכל זאת הגיע ערב ט' באב. מכיוון שיענק'ל רוצה שיהיה לו כוח לומר 'קינות', וכדי שיהיה לו כוח להתפלל בכוח, החליט יענק'ל לאכול קמעא בערב הצום, אכל קמעא, וליתר ביטחון אכל עוד קמעא אחד או שניים.

לגם ארגז מי עדן, שני כוסות סודה וכפית בירה, וכדי להסיר ספק וחשש התאמץ ושתה חצי בקבוק קולה {דיאט, דיאט, יענק'ל מאוד לא רוצה להשמין}. התגלגל בקושי ניכר לבית הכנסת כשהוא מטופף על נעלי בית סינטטיות מפנקות, הביא עימו שרפרף מרופד עם משענת אורטופדית, חיפש היכן יש הכי הרבה אור והתמקם שם.

הביט יענק'ל כה וכה, ראה את הפנים האבלות סביבו וניסה להצטער מעט, אפס. הלזניות, הקרפ האוסטרלי והבירה התאחדו ולא נתנו לו להתעצב כלל, ואז, תוך כדי שהוא מנסה להצטער על החורבן הנורא, פילח חץ בוער של צער אל לבבו, הוא נזכר שבערב הצום כשאכל כמה שעות קודם, צלצל הטלפון ומחוסר תשומת לב הוא הרים ודיבר, ושכח לגמור את הלחמניה, "אח..." נצבט לבבו של יענק'ל, הרי הוא שכח לגמרי את הלחמניה...

כך הצליח גם יענק'ל להרגיש מעט צער.

בליל תשעה באב, הלך לישון כשכרסו העגלגלה כמעט מתבקעת מהעומס החריג. רצה מאוד לקיים את ההלכה של עינוי גם בשינה: בתחילה הניח למראשותיו כרית פוך פשוטה, במקום כרית הפוך האגדית המלאה בתערובת ייחודית של נוצות אווז. אחר כך עלה בדעתו שעם כל הרצון הטוב, כזאת כרית זה ביזוי כבוד התורה ממש ואין הדבר יאה. מצד שני, כתוב שצריך להתענות? חשב, חשב וחשב ולבסוף טיכס עיצה: החזיר את הכרית הנפלאה למראשותיו, והחליש את עוצמת המאוורר שני דרגות, "איזה עינוי" גנח, ונרדם עצוב כולו.

בבוקר ט' באב, לאחר התפילה החלו כל המתפללים לקרוא ולבכות מתוך הקינות, יענק'ל גם ניסה לקרוא קצת אבל תקפה אותו סחרחורת אכזרית{כנראה בגלל שהגבינה הצהובה בלזניה הייתה ממותג לא איכותי} הבין יענק'ל שאם ימשיך לקרוא בריאותו בסכנה, ולכן, בצער רב וביגון נורא, עלה לביתו, לנוח מעט מעמל הצום.

ובעוד יענק'ל נם שינה של רעב צרוף וחולם על קרפ צרפתי מלווה בסופלה- הצום יצא ובל בתי ישראל נטעמו להם מעדני מלכים.

ויענק'ל המשיך לישון.
 

אברוּמי

מהמשתמשים המובילים!
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
לגולשים: ..........................................................
.......................................................................
.......................................................................
השקרים שלך פנס, הרבה יותר טובים משלי ;)
 
נערך לאחרונה ב:

עדיאל

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הקדמתי והחמאתי לך על טורך עוד טרם פרסמת אותו כאן, ואכפול דבריי.
תענוג צרוף.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט א'

א אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה:ב אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:ג אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ:ד אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד:ה אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ:ו אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:ז אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:ח אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:
נקרא  27  פעמים

לוח מודעות

למעלה