בקשה שיר על תשעת הימים שפורסם כאן - יצירה של אחד המשתמשים

REBEKA997 · 23/9/23

מישהו מוצא את זה אולי?
שיר שהיה לו בסוף משהו של - אז אבא נכון שגם אם לא אבכה עכשיו אזכה להיגאל?!
בתשעת הימים עלה לכאן או באיזור הזה

טעמו וראו · 23/9/23

הנה הטקסט, ומצורף קובץ השיר

- האם אזכה להיגאל -

הם אמרו לי להרגיש, להתאבל, ושאסור לי לעשות דברים שאני אוהב

ושאם אנ'לא אבכה עכשיו, אני אף פעם לא אזכה להיגאל

ולמה אנ’לא מבין שהיה לך פעם בית, ועכשיו אתה לבד ואין לנו שום טעם

ואיך אנ’לא מרגיש כבר שום כאב, ושהדור היום זה לא הדור של פעם

הם אמרו לי לעצור להתכנס, תבכה תתחבר אל העבר

אל האור הזך לפני שנים, אל השפע הגדול שאז נגמר

ולא רציתי להראות ולגלות ת'מחשבות שמתגנבות באפילה

שהלב שלי תמיד נשאר ריק ואנ'לא יודע כלום על להבין ולהרגיש ועל גלות וגאולה

......

ואיזה חום עכשיו ברחובות, ואם שאלת - רציתי רק מזגן וארטיק קר

ורק עכשיו שאסור לקנות פתאום עושים כאן הנחות, אולי נשאל רב אם זה מותר

ונמאס לי כבר מלחם וגבינה

בא לי רק לרקוד במסיבה, לשכוח להדחיק לרגע ת'תקופה

ולהדחיק את זה שעוד שנה נכשלתי לא הרגשתי התנתקתי

ולא כואב לי כלום זה כבר שנים ויש בצורת

ומה שמעניין אותי רק מה קורה עם המשכורת

ואם אמת אז אולי כדאי רק שתדע

שמרגיש לי קצת בודד מתחת לשמיכה

ואני נלחם על אותם דברים, כבר כל כך הרבה שנים והנפש שלי שבורה לרסיסים

ולכן אני מגיף את התריסים ואותך אני שואל

אבא, נכון שגם אם לא אבכה עכשיו אזכה להיגאל?

מושקוש · 7/8/24

יצא בימים אלו

- YouTube

Enjoy the videos and music you love, upload original content, and share it all with friends, family, and the world on YouTube.

www.youtube.com

איילה חכמי · 7/8/24

נכתב ע"י מושקוש:
יצא בימים אלו

- YouTube

Enjoy the videos and music you love, upload original content, and share it all with friends, family, and the world on YouTube.

www.youtube.com

אפשר בקובץ MP3 להורדה?

מושקוש · 7/8/24

אין לי...

נעה613 · 7/8/24

חסום
אוף
זה שיר כל כך יפה!

טולדנו · 7/8/24

נכתב ע"י טעמו וראו:
הנה הטקסט, ומצורף קובץ השיר

- האם אזכה להיגאל -

הם אמרו לי להרגיש, להתאבל, ושאסור לי לעשות דברים שאני אוהב

ושאם אנ'לא אבכה עכשיו, אני אף פעם לא אזכה להיגאל

ולמה אנ’לא מבין שהיה לך פעם בית, ועכשיו אתה לבד ואין לנו שום טעם

ואיך אנ’לא מרגיש כבר שום כאב, ושהדור היום זה לא הדור של פעם

הם אמרו לי לעצור להתכנס, תבכה תתחבר אל העבר

אל האור הזך לפני שנים, אל השפע הגדול שאז נגמר

ולא רציתי להראות ולגלות ת'מחשבות שמתגנבות באפילה

שהלב שלי תמיד נשאר ריק ואנ'לא יודע כלום על להבין ולהרגיש ועל גלות וגאולה

......

ואיזה חום עכשיו ברחובות, ואם שאלת - רציתי רק מזגן וארטיק קר

ורק עכשיו שאסור לקנות פתאום עושים כאן הנחות, אולי נשאל רב אם זה מותר

ונמאס לי כבר מלחם וגבינה

בא לי רק לרקוד במסיבה, לשכוח להדחיק לרגע ת'תקופה

ולהדחיק את זה שעוד שנה נכשלתי לא הרגשתי התנתקתי

ולא כואב לי כלום זה כבר שנים ויש בצורת

ומה שמעניין אותי רק מה קורה עם המשכורת

ואם אמת אז אולי כדאי רק שתדע

שמרגיש לי קצת בודד מתחת לשמיכה

ואני נלחם על אותם דברים, כבר כל כך הרבה שנים והנפש שלי שבורה לרסיסים

ולכן אני מגיף את התריסים ואותך אני שואל

אבא, נכון שגם אם לא אבכה עכשיו אזכה להיגאל?

שיר מזעזע וריקני ולא לא בטוח שתגאל אולי תגעל כי חכמים לימדונו כל המתאבל על ירושליים זוכה ורואה בשמחתה א''א לעקור את התורה לטובת קשיים נפשיים ועוד למסד את זה בשיר לך לפסיכולוג שיעזור לך לא סתם חכמנו קבעו צעדים משמעותיים ואקטיבים לאבילות כדי שנזכר שנלמד שנחווה ואז נתאבל נבין קצת מה היה לנו ומה אין לנו ובעיקר מה יש לנו יש לנו צרות מלחמות אסונות שאין לנו מקדש וקורבנות לכפר אז יש לנו כ''כ הרבה קורבנות אילנו כהן אורים ותומים לדעת לקבל תשובות ובעיקר חסר לנו בהשראת השכינה ובגילוי כבוד ומלכות ה' זה קשה אבל נדרש ממנו לעבוד ולהתחבר די אם ההתיפיפות הזו זה נגד התורה ונגד דברי חכמים שיר שמגיע ממקומות לא טהורים ואסור לנו בשום אופן לחבק את זה חלילה לנו זה שיש אנשים שקשה להם זה לא פוטר אותם אדרבה נשקיע נעבוד נתחבר וכך ניגאל אמן

חנה 5060 · 7/8/24

סלח לי טולדנו,
איך אתה מתאבל השבוע?
תגיד אם תקבל מחר דוח של 1,000 שקל + נקודות- מה תרגיש?
תזכור את צער השכינה והגלות או שתקלל את כל העולם.
זה לא התייפיות!! זה החיים שאנחנו חיים....
וכן יש בחיים הרבה קשיים... ואנחנו רוצים להתאבל על הגלות אבל אנחנו בגלות
ולפעמים מרוב שהיא קשה וכואבת אנחנו לא מצליחים לבכות על כלום חוץ מעל המצב שלנו!!!
כמו ילד קטן שנפלה לו הסוכריה וכל העולם שלו חרב!
אז מה תגיד לילד שהוא צבוע, לא מחובר- זה הכאב שלו!!
וכן זאת הגלות הקשה שמרוב קשיים לא יודעים איפה להניח את הראש...

blue eagle · 7/8/24

נכתב ע"י טולדנו:
שיר מזעזע וריקני ולא לא בטוח שתגאל אולי תגעל כי חכמים לימדונו כל המתאבל על ירושליים זוכה ורואה בשמחתה א''א לעקור את התורה לטובת קשיים נפשיים ועוד למסד את זה בשיר לך לפסיכולוג שיעזור לך לא סתם חכמנו קבעו צעדים משמעותיים ואקטיבים לאבילות כדי שנזכר שנלמד שנחווה ואז נתאבל נבין קצת מה היה לנו ומה אין לנו ובעיקר מה יש לנו יש לנו צרות מלחמות אסונות שאין לנו מקדש וקורבנות לכפר אז יש לנו כ''כ הרבה קורבנות אילנו כהן אורים ותומים לדעת לקבל תשובות ובעיקר חסר לנו בהשראת השכינה ובגילוי כבוד ומלכות ה' זה קשה אבל נדרש ממנו לעבוד ולהתחבר די אם ההתיפיפות הזו זה נגד התורה ונגד דברי חכמים שיר שמגיע ממקומות לא טהורים ואסור לנו בשום אופן לחבק את זה חלילה לנו זה שיש אנשים שקשה להם זה לא פוטר אותם אדרבה נשקיע נעבוד נתחבר וכך ניגאל אמן

כל מילה!
שיר ריק!

טולדנו · 7/8/24

דמגוגיה היא לא לענות לטענה הטענה היא שנכון זה קשה ויש אנשים שקשה להם אבל יש לנו תורה שלימדה אותנו לא כך והיא כנראה עדיין עדכנית ל2024 וצריך להתחבר לחורבן הבית וכן יש אנשים והמונים שלא פחות קשה להם ביום יום אבל בזמנים אלו משקיעים מעצמם להתחבר לחורבן בית המקדש וליצר לעצמם געגוע לימים גדולים ורוחניים ויש אנשים לעומת זאת שלא חלקם גם קשה להם לצום וחלקם קשה להם לשמור שבת וחלקם קשה להם לא לאכול מאכלות אסורות [קוראים להם חילונים] אותם אנשים הם מסכנים אמיתיים וללא ספק שאנשים שכן מתחברים לימים אלו הם שעושים רצון השם מספיק לנרמל את הלא נורמלים הם מסכנים אפשר לעזור להם להבין לליבם

מושקוש · 7/8/24

לא הצלחתי למצוא בשיר הנ”ל קריאה לא לעשות כפי ההלכה,
כן הרגשתי שהשיר מדבר על רובד עמוק יותר, ובעצם מביא ביטוי כואב ובועט של תחושות אמיתיות ואנושיות. הרגשתי שהוא מדבר על תסכול מרגשות קטנוניים ואנושיים שבעצם משקפים את הניתוק הרגשי שלנו מול החורבן הגדול שקרה כאן.
והתובנה שצימררה אותי בעיקר, שהניתוק, הבדידות והחוסר התמידי שכל יהודי מרגיש תמיד - זה בדיוק המצוקה שלו, הוא הוא בעצמו הביטוי החי של שכינתא בגלותא.
ככה אני ראיתי את זה...

הלוחשת לתווים · 7/8/24

נכתב ע"י טולדנו:
שיר מזעזע וריקני ולא לא בטוח שתגאל אולי תגעל כי חכמים לימדונו כל המתאבל על ירושליים זוכה ורואה בשמחתה א''א לעקור את התורה לטובת קשיים נפשיים ועוד למסד את זה בשיר לך לפסיכולוג שיעזור לך לא סתם חכמנו קבעו צעדים משמעותיים ואקטיבים לאבילות כדי שנזכר שנלמד שנחווה ואז נתאבל נבין קצת מה היה לנו ומה אין לנו ובעיקר מה יש לנו יש לנו צרות מלחמות אסונות שאין לנו מקדש וקורבנות לכפר אז יש לנו כ''כ הרבה קורבנות אילנו כהן אורים ותומים לדעת לקבל תשובות ובעיקר חסר לנו בהשראת השכינה ובגילוי כבוד ומלכות ה' זה קשה אבל נדרש ממנו לעבוד ולהתחבר די אם ההתיפיפות הזו זה נגד התורה ונגד דברי חכמים שיר שמגיע ממקומות לא טהורים ואסור לנו בשום אופן לחבק את זה חלילה לנו זה שיש אנשים שקשה להם זה לא פוטר אותם אדרבה נשקיע נעבוד נתחבר וכך ניגאל אמן

כנראה שהכותב של השיר לא התכוון לאנשים ברמת צדיקות כמו שלך, אשריך אם אתה מצליח להתאבל באמת על החורבן.
לא חשבתי שיש מישהו שלא יודע את זה אבל תדע שלא כולם כמוך. יש אנשים (לא רעים בלל, יהודים טובים) שרוצים באמת להתאבל ולבכות על צער השכינה, אבל היצר הרע חזק, מה לעשות...
סליחה על ההתבטאות אבל זה די קטנוני לומר את מה שאתה אמרת. כן, כל אחד חי עם יצרים אחרים, עם מחשבות ורגשות, והכי חשוב, ניסיונות!! ואחד הניסיונות של הדור הזה הוא להרגיש באמת את הצער של השכינה,
אני לא אומרת שמה שהכותב מבטא השיר זה מה שכל אחד צריך להרגיש, אלא מה קורה בתכלס.
אני שמחה לשמוע שעוד יש היום אנשים שמצליחים לשלוט כל כך חזק על הרגשות והרצונות שלהם ומצליחים להתאבל באמת ולבכות את חורבן הבית. אני שמחה בשביל כל מי שלא זה הניסיון שלו בחיים.

ואם הבנתי נכון אז כוונת המשורר הייתה בדיוק אותו יהודי שמנסה להתחבר, להתגעגע. שמשקיע מאמצים כדי להיות טוב יותר, זה כלום בעיניך?? אם הוא לא הצליח אז אין משמעות למה שהוא מנסה לעשות?
והכי עצוב זה השאלה האחרונה, שמראה את הרצון הפנימי העמוק שלו...

לא יודעת מה אתכם, אני מאד התחברתי לשיר הזה, ולמה שהוא מבטא!

טולדנו · 7/8/24

אנו מבכים את החורבן של בית המקדש בכל דור ודור. אבדה עצמאותה של שארית ישראל ודם חסידיה ובניה נשפך כמים. בית מלכנו חרב, וחבל האצולה שלו נמכר בכנפות תבל לעבדות עולם, בתנאי השפלה וניצול, ללא מוצא ותקוה. מאז אותה שעה כל הצרות והמצוקות של עם ד' לדורותיו: הגירושים, הרציחות, המרות הדת, הפוגרומים והשואות למיניהן, גם האלמנות, השכול והיתמות, כולם תוצאות של אובדן הבית. החורבן המתמשך הינו אותו חורבן ישן של אותו יום כואב שבו איבד העם את מקדשו – בית תקוותו. נצטוונו להתאבל, לשבת על הארץ, להזיר את הגוף ואת הנפש מכל שמחה ועונג, כמו אותם גולי יהודה. הלכות ומגבלות נקבעו לימי האבל הללו והם: מיעוט שמחות, הימנעות מתספורת ורחיצה, מאכילת בשר ושתיית יין ועוד, אך הרגשת האבל, הצער והעצב שנתבקשנו לעורר בליבנו, נעדרת מאיתנו. במקום לצפות להיגאל מאסונות הגלות והחורבן, אנו מצפים לסיום ימי האבלות המכבידים עלינו... עיקר האבל - התעוררות הלב, חסרה! חובה עלינו לחפש את האבידה, להכיר את יקרותה ומעלתה. "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה" (תענית ל' ב'). מי שאינו מבין איזו שמחה תבוא לעולם, אינו זוכה להתאבל. חיסרון האבלות בלב, הוא ממעכבי הגאולה! בבית המקדש יכלו להשיג יראת שמים חושית. זו היתה התכלית והמטרה של העלייה לרגל, כלשון הכתוב (דברים י"ד, כ"ג): "למען תלמד ליראה את ד'". עצם קיום בית המקדש בתפארתו, הביא גם כבוד לעם ישראל בעיני כל הגוים, כולם זכו להתעלות רוחנית. בית המקדש הוא מרכז העולם. במקום קודש הקדשים שבו, נמצאת אבן השתיה כמו שהודיעונו חז"ל (יומא נד

אבן הייתה שם, ושתייה היתה נקראת, שממנה הושתת העולם. בית המקדש, לבו של העולם, ממנו שואבים כל יושבי הארץ את חיותם. לכן, בעומדינו בתפילה נכוון את הלב, את שורש החיים שבאדם כנגד קודש הקדשים, שהוא שורש החיים של העולם כולו. על לב זה שאיבדנו אנו אבלים. "בשבתות היו ישראל עומדים שם ורואים את הדלתות נפתחות מאליהן, ויודעים שבא יום השבת. וכן בראשי חדשים היו ישראל עומדים שם ורואים את הדלתות נפתחות מאליהן, ויודעים שבאותה שעה נולדה הלבנה ומקדשים את החודש... ומכיוון שהיו עומדים שם ורואים את הדלתות נפתחות מאליהן, יודעים ששכינתו של הקב"ה שוכנת בו, ומיד היו כורעים ומשתחווים לפני אלוקיהם". את כל זאת איבדנו... מזמן החורבן נמנע מאיתנו לקיים מאה שבעים ואחת מצוות עשה ועוד מאה שבעים ואחת מצוות לא תעשה שהיו מקויימות בזמן בית המקדש. כאשר חסרות כה הרבה מצוות, ודאי שחסר הרבה בזיכוך הנפש. ועל חסר זה אנו בוכים. רק מי שכל תוכן חייו, פעולותיו ומעשיו מטרתם הרמת כבוד שמים - מסוגל להבין את כל זאת ולהצטער על העדר כבוד שמים בבריאה! בדמעות טמונה סגולה ייחודית. הדיבור הוא שפת המוח, ואילו ללב יש שפה אחרת. לב האדם עמוק, עד שמילים בלבד לא תוכלנה להביע את המתחולל בפנימיותו. הבכי מבטא את הרגשות הפועמים בעומק הלב, רגשות שאין אפשרות להביע אותם בשפה אחרת. בית המקדש לא חרב ביום אחד. היה זה סופו של תהליך שהחל מאות שנים קודם לכן. ערב כניסתם של בני ישראל לארץ המובטחת, נתקפו אבותינו בייאוש ובחוסר ביטחון באלוקים. כאשר הם שמעו שבארץ כנען מתגוררים ענקים גיבורים היושבים בערים בצורות. באותה שעה הם החליטו שהכיבוש הינו בלתי אפשרי. בליל תשעה באב של אותה שנה ישבו בני ישראל ובכו על מר גורלם. בכי זה ביטא את הרגשת הפקפוק וחוסר הודאות שחדרה עמוק ללבם, וגרמה לקרע בינם לבין אביהם שבשמים. גם לאחר דורות רבים, עדיין לא נתאחה הקרע. בנבכי הלב, במקום שקשה להיגיון ולמחשבה לחדור, המשיכה לשכון תולעת הספק, כאשר היא מכרסמת ללא הרף. אט אט נתן ספק זה את אותותיו גם בבחינה החיצונית. הפסלים שהחלו להופיע בבתי ישראל בסוף תקופת בית המקדש הראשון, היו עדות לכך שהאמונה בא-ל אחד התערערה. חורבן בית המקדש לא היה עונש בלבד. מטרתו היתה לעורר את הלב שהפך לאדיש. הוא חשף את המצב לאשורו. הוא בא לנפץ את האשליה שהשכינה עדיין שוכנת בתוכם. המסר היה ברור: אם אמנם חפצים הנכם בקיום הברית עם אלוקים, עליכם לתקן לא רק את מעשיכם, אלא גם ובעיקר את פנים הלב שלכם. הבכייה משמשת כאמצעי להחדיר לפנימיות נפש האדם את משמעות החורבן, את הקרע הרוחני שנוצר ואת הריחוק מבורא עולם. בכך נוטע הבכי מחדש את האמונה באלוקים. ואמנם, מיד לאחר תשעה באב מתחילה תקופת נחמה, תקופה בה קוראים אנו מדי שבת בשבתו פרקי נחמה מנבואת ישעיה, נביא הנחמה. באותה שעה, כאשר הלב יוצא מאדישותו, מתחדשת גם התקוה לבואה של הגאולה, תקוה חזקה שבכוחה לקרב את הגאולה למצפים לה ולמייחלים לבואה.

טולדנו · 7/8/24

“שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה. שישו אותה משוש כל המתאבלים עליה (ישעיהו סו, י). מכאן אמרו חכמים: כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, ושאינו מתאבל על ירושלים אינו זוכה ורואה בשמחתה”.

[מדרש תנא דבי אליהו רבה, פרק כ”ח]
לא צריך ליפות ולא צריך להוסיף כלום מי שלא יכול לעשות את הנדרש מיהודי בימים אלו הוא מסכן הוא אנוס אבל לא יזכה לראות בשחתה של ירושליים מאוד כואב שיש המונים שלא מחוברים לתורה ולמצוות או לחלק מהם

איזה מאמי · 7/8/24

השיר הזה נותן לגיטימציה לא לנסות להתחבר לאבלות.

מובן שקשה להתחבר, אבל זה ממש לא פוטר אותנו מלנסות,
חבל.

ואני נלחם על אותם דברים, כבר כל כך הרבה שנים והנפש שלי שבורה לרסיסים
המשפט הזה גורם לנו להזדהות עמוקה ולאמפתיה עם המשורר,
וכאן טמון המוקש!
צדק מי שאמר שזה שיר מצנן

הלוחשת לתווים · 7/8/24

נראה כאילו הכותב בעט ברגל גסה בכל מה שחז"ל אמרו לנו, אסור להתאבל, אסור לבכות...
ממש ממש לא!!
הוא בא לבטא כאב של ניסיון קשה, וזה הדרך שלו להתאבל.
רע לכם עם זה?
אתם מרגישים שאתם יותר נעלים מזה, וזה מצנן אתכם? פשוט תמשיכו הלאה לאשכול הבא.
ואגב... דמעות זה לא הדבר הכי חשוב פה, לבכות זה רק דרך אחת להביע צער...
הכי חשוב זה הנשמה. ואת הנשמה הכותב הביא איתו בכל שורה בשיר.

סתם מעניין, לא היה לכם אף פעם ניסיונות? כל מצווה אתם מקיימים עם כל השמחה (או העצב..) הדרושים?
אם כן אשמח לקבל ברכה...

איזה מאמי · 7/8/24

נכתב ע"י חמודה באשמה:
נראה כאילו הכותב בעט ברגל גסה בכל מה שחז"ל אמרו לנו, אסור להתאבל, אסור לבכות...
ממש ממש לא!!
הוא בא לבטא כאב של ניסיון קשה, וזה הדרך שלו להתאבל.
רע לכם עם זה?
אתם מרגישים שאתם יותר נעלים מזה, וזה מצנן אתכם? פשוט תמשיכו הלאה לאשכול הבא.
ואגב... דמעות זה לא הדבר הכי חשוב פה, לבכות זה רק דרך אחת להביע צער...
הכי חשוב זה הנשמה. ואת הנשמה הכותב הביא איתו בכל שורה בשיר.

סתם מעניין, לא היה לכם אף פעם ניסיונות? כל מצווה אתם מקיימים עם כל השמחה (או העצב..) הדרושים?
אם כן אשמח לקבל ברכה...

התגובה שלי לא באה ח"ו מהתנשאות,
כי גם אני יכולה לחוות את אותן התחושות,
ובתחילה גם אני התחברתי חזק לשיר.
אבל במחשבה של "מה השיר עושה לי", ובטוחה שלא רק לי-
זה שאננות כזו.
זה פשוט להביא לקדמת הבמה את "נכון אני בסדר אפילו שאני לא ממש?"
את זה שכל אחד יעשה חשבון אישי בינו לבין עצמו.
אבל לעשות את זה פופולרי וקביל,
זה ממש ממש יכול לעשות נזק וד"ל

הלוחשת לתווים · 7/8/24

האמת היא שאני נפעמת ממכם, נפעמת ומקנאה עד שאול!!! חשבתי שזה דבר שקשה לכולם, להתחבר באמת לצער העמוק, ולהצליח להביע אותו חיצונית. איך אתם מצליחים להכניס את הכאב הזה לתוך שק הכאב הפרטי שלכם? איך אתם מצליחים להרגיש כאילו לכם אין בית? אתם מצליחים גם להרגיש ככה כאב של מישהו אחר?
במלחמה כאב לי הלב על זוועות ששמעתי, כאב לי פיזית. אבל כשקיבלתי מכה ביד- לא חשבתי על כלום חוץ מכמה כואב לי עכשיו. אפילו שלאנשים אחרים כואב יותר. זה גרם לי לרחם עליהם, להתפלל. אבל זה לא הרגיע לי את הכאב ביד.
אני מתביישת לומר, אבל ברור לי השנה יהיה לי יותר קל להתחבר, השנה אין שאלות למה צריך לצום כשחומה נפרצת.
עצוב לי בתשעה באב. אני באמת כואבת את הגלות כמה שאני מצליחה, מתפללת לגאולה, אבל עדיין כואבת לי המכה ביד!! כואבת מאד, וקשה להתנתק מהכאב הפרטי הזה, המוחשי. ולהתחבר לדבר עצוב מאד שקרה לפני הרבה זמן, להתחבר כשאני לא מצליחה להבין מה יהיה כשהדבר הזה יחזור.

ידעתם שבמקור הצו לא לשמוע מוזיקה חל על כל השנה בגלל חורבן הבית? אבל חז"ל יודעים כמה זה קשה, יודעים שזה לא אפשרי, אז הגבילו את זה לשלושת השבועות. אני לא המצאתי את הניסיון הזה, ברור לי שאנשים מבינים שזה קשה להצטער על דבר שאני לא הכרתי, ראו ערך המשל של הילד בבור.
אז באמת הניסיון הוא להתעלות מעל חוסר ההבנה. לכאוב בלי להבין. להרגיש כאב שאי אפשר להרגיש. אני מקווה שעוד לפני שאני אצליח להתחבר לזה באמת תבוא הגאולה ותגאל אותנו מכל הבלבול הזה.

אגב, מצורת הכתיבה נראה כי הוא כותב את זה ממבט של ילד.
איך ילד רואה את התקופה הזו, כאילו השיר הזה נכתב ממבט של ילד אבל מיועד למבוגר.
אני לא מבינה איך הצלחתם להבין מהשיר את מה שהבנתם... אני רואה בשיר הזה אחד שמנסה בכל הכוח להביע חיצונית את הצער שלו.
אדם ששואל- נכון שאתה רואה את מה שאני מרגיש בלב? את מה שאני מנסה להרגיש?
נכון שאתה לא כמו אנשים שבטוחים אם לא בכיתי בליל תשעה באב, אז אני אדיש?

אבל עדיין, הדברים שכתבו פה מאד יפים ומחזקים בשביל השכל, אבל לא בשביל הרגש...

מישהו לא מעניין · 7/8/24

נכתב ע"י חנה 5060:
סלח לי טולדנו,
איך אתה מתאבל השבוע?
תגיד אם תקבל מחר דוח של 1,000 שקל + נקודות- מה תרגיש?
תזכור את צער השכינה והגלות או שתקלל את כל העולם.
זה לא התייפיות!! זה החיים שאנחנו חיים....
וכן יש בחיים הרבה קשיים... ואנחנו רוצים להתאבל על הגלות אבל אנחנו בגלות
ולפעמים מרוב שהיא קשה וכואבת אנחנו לא מצליחים לבכות על כלום חוץ מעל המצב שלנו!!!
כמו ילד קטן שנפלה לו הסוכריה וכל העולם שלו חרב!
אז מה תגיד לילד שהוא צבוע, לא מחובר- זה הכאב שלו!!
וכן זאת הגלות הקשה שמרוב קשיים לא יודעים איפה להניח את הראש...

ידועים דברי אני לא זוכר מי
שלמרות שכתוב בשו"ע שראוי לכל יהודי יר"ש להתאבל וכו'
מי שלא הגיע לדרגה הזאת
הפתרון בשבילו הוא להתאבל על זה שהוא לא מצליח להתאבל.