כתוב בשמחה תצאו, אנחנו מחליטים אם נצא מהגלות בבכי ובתחנונים או בשמחה ובתחושת שלום, מהגלות נצא בכל מקרה. הדרך היא החלטה שלנו..אין הקב"ה גואל את בניו אלא בבכי, שנאמר: "בבכי יבואו ובתחנונים אובילם" (ילקוט שמעוני ויגש). הבכי ישמש כזרז לבוא הגאולה שכולנו מצפים לה.
גם לבכי ותחנונים יש ערך עצום, כי הם מובילים לחשיבה חדשה ולביטול עצמי, אבל לזכור שזו לא המטרה, אלא המטרה להיות בשמחה ובאחדות ובשלום. (וזה לדעתי יותר קשה להגיע לשם מאשר לבכות, כי לבכות ולחוש צער זה קל מאוד).
כתוב: "אין ישראל נגאלים לא מתוך הצער ולא מתוך השיעבוד ולא מתוך הטילטול ולא מתוך הטירוף ולא מתוך הדוחק ולא מתוך שאין להם מזונות. אלא מתוך עשרה בני אדם שהם יושבים זה אצל זה והיה כל אחד ואחד מהם קורא ושונה עם חבירו וקולם נשמע".
כדי להגאל צריכים להיות מוכנים לגאולה וזה מה שהרב הינוקא התכוון כנראה שאמר שצריך לחזור בתשובה כדי לזכות בשמחת ירושלים צריך לזכך ולעבוד על המידות: להתייחס לכל המגזרים והעדות באופן שווה לאהוב גם את הגויים ואת כל הבריאה, לפתח חשיבה כללית ולצאת מהאגו הצר, ולזכור שה' הוא הכל ומלכותו בכל משלה, ככה שכשהמשיח יבוא נהיה מוכנים ונוכל לחיות בגאולה ולהיות בשמחה.