בקשה שיר על תשעת הימים שפורסם כאן - יצירה של אחד המשתמשים

[שמחת חיים]

שלום וברכה, שמי מנחם לב
אני כתבתי והלחנתי את השיר הנ"ל...

לא התכוונתי חלילה לקרר מישהו או לזלזל ח"ו ולו בקוצו של יוד מהלכות השולחן ערוך
וכמובן שלא להורות על דרך, מוסר או השקפה

השיר נכתב מתוך שיתוף אישי, בהשראת תובנה שהועלתה בשיעור של אחד הרבנים שאני מאוד מעריך
השיר בא לדבר דיבור אמת פשוט וישיר על כאב וגעגוע לחיבור ולקשר עם השי"ת, לגאולה.

כאב לי מאוד לשמוע שהשיר אולי גרם למישהו לתחושות של שאננות או זלזול חלילה בהלכה
התאכזבתי וכאב לי שעומק המסר שניסיתי להעביר בין שורות השיר - לא הובן לחלק מהאנשים, ואף התפרש ונלקח למחוזות רחוקים ממה שהתכוונתי...

בעקבות התגובות הנ"ל, השיר יוסר מיוטיוב ומכל הפלטפורמות שבהן היה אמור להתפרסם לאחר תשעה באב,
השיר ימחק תוך כדי תפילה שלא תצא תקלה תחת ידי, ושנזכה להיגאל (@טולדנו לא להיגעל חלילה...)

 

[שם נפלא]

השיר נכתב מתוך שיתוף אישי, בהשראת תובנה שהועלתה בשיעור של אחד הרבנים שאני מאוד מעריך
השיר בא לדבר דיבור אמת פשוט וישיר על כאב וגעגוע לחיבור ולקשר עם השי"ת, לגאולה.

כאב לי מאוד לשמוע שהשיר אולי גרם למישהו לתחושות של שאננות או זלזול חלילה בהלכה
התאכזבתי וכאב לי שעומק המסר שניסיתי להעביר בין שורות השיר - לא הובן לחלק מהאנשים, ואף התפרש ונלקח למחוזות רחוקים ממה שהתכוונתי...

כנות וישרות נוגעות ללב

לעיקר הענין
יש כאן מחלוקת מה התכלית של שיר
האחד מתייחס לזה כ"שיתוף אישי"
השני מתייחס לזה כ"הענקת לגיטימציה"

לדעתי שני הדברים יכולים להיות נכונים
ולכן השני צודק

כי כשאדם סח את כאבו לחבירו בצורה גלויה
יש בזה שיתוף אישי
אבל בהכרח זה גם נותן לגיטימציה לתחושות האלו
וכשכותבים שיר - הדברים מקבלים יותר תוקף
כי זה מתנגן וזה קליט
והמסר חודר למקומות עמוקים יותר

וזו הסכנה בשירים כאלו

אם הוא היה מנוסח בצורה של "אין לי כח להתאבל, אנא תן לי כח לזה"
לא היתה עליו שום ביקורת
אדרבה, זה היה מחזק כי זה בעצם אומר ש"אני רוצה להתאבל"
אבל במילים שלו הנוכחיות יש מעין השלמה (אמנם נכאה) של המצב
ואפילו אפילו הנצחה שלו
ש"למרות שלא אתאבל" כי "אין לי כח" אני בכל זאת רוצה לזכות להגאל

וזה דבר מוזר
כי חז"ל במפורש כרכו את האבלות בשמחת הגאולה
וכאן יש רצון להשיג שמחת גאולה בלי אבלות
אז עצם התפיסה נראית מנוגדת לחז"ל חלילה
למרות שברור שאין כוונה כזאת מצדך

ובסופו של דבר חייבים להגיד
שהתגובה שלך מעוררת התפעלות אמיתית

ויהי רצון שנזכה כולנו להתאבל באמת, ולהגאל ביושר!

 

[נחמה למה]

@שמחת חיים בהערכה גם על הפרישה...
מקווה שזה בסדר - אם לא דווח על תוכן שלילי...

נכון שאני מאלו שלא, לא התחברו
לא כי הראפ לא טוב, נראה שהוא עונה על הכללים...
אלא שהוא תואם לרמת גיל מאד מסוימת.
מה שלדעתי בני הנוער אהבו בשיר הזה זה ה'נרמול'. זה בסדר, אתה נורמלי שקשה לך להתחבר לחורבן, זה בסדר להתעלם קצת, להתכופף ולעבור הלאה, להתמקד בעניינים הרי גורל ובהקיץ - לחלום על 'מסיבות' (?) וחינגאות עם הרבה בשר ולא לחם עם גבינה...
חושבת שדווקא מתי שהכאב האישי שלנו גדול וחזק - יותר קל להתחבר לחורבן ולמשמעותו,
במיוחד בשנה הנוכחית.

בתקופה שבה קל כל כך להתחבר לסבל ולכאב (מקרוב...) אולי פשוט אפשר להוסיף בית או שניים על הקב"ה שיושב בגלות ובוכה על הבנים שלו, שסובלים כל כך ומתעלמים ממה שיכול לרפא אותם מעומק הצרות והיגון.
לא בטוח שצריך לגנוז, אפשר לפתח לכיוון מחזק (עיין ערך אליצור/נהוראי אריאלי וכאלה)

 

[הלוחשת לתווים]

איכשהו לא נראה לי שאי מי לקח מהשיר הזה לגיטמציה לא להתאבל. זה פשוט עיוות!!
השיר לא בא לומר לכל המנסים- הלו חברה, הצלחתי להשיג פטור מאבילות בט' באב, בואו נלך לעשות כיף... לא!
השיר הזה בא לבטא את הכאב שבניסיון, ולא רצון להקל בעניין...

כל האלה שאומרים שהשיר הזה גורם לשאננות, לכם זה גרם לשאננות?? אם כן- מוטב שתפסיקו לאמץ לכם דרך חיים מכל שיר אנונימי שמישהו כתב.
לי השיר לא גרם לשאננות או זלזול, ולא רק בגלל שאני מזדהה עם המילים. אלא כי אני לא עושה לי רב מכל משפט ששמעתי.

חושבת שדווקא מתי שהכאב האישי שלנו גדול וחזק - יותר קל להתחבר לחורבן ולמשמעותו,
במיוחד בשנה הנוכחית.

התגובה הזו רק מראה כמה הצער שלנו נוגע בדבר, וכמה קשה להתאבל גם כשהכל נפלא וזורם...

 

[נחמה למה]

כל האלה שאומרים שהשיר הזה גורם לשאננות, לכם זה גרם לשאננות?? אם כן- מוטב שתפסיקו לאמץ לכם דרך חיים מכל שיר אנונימי שמישהו כתב.
לי השיר לא גרם לשאננות או זלזול, ולא רק בגלל שאני מזדהה עם המילים. אלא כי אני לא עושה לי רב מכל משפט ששמעתי.

רק אמרתי שהשיר תואם שכבת גיל - כל השאר הסברים איך ולמה...
אם זה מה שעושה לך להצטער ולהתחבר על החורבן את לא צריכה להתנצל על כך.

התגובה הזו רק מראה כמה הצער שלנו נוגע בדבר, וכמה קשה להתאבל גם כשהכל נפלא וזורם...

?

 

[שם נפלא]

השיר הזה בא לבטא את הכאב שבניסיון, ולא רצון להקל בעניין...

על הנקודה הזאת כתבתי
שנכון שיש כאב בניסיון
אבל במילים (שוב: במילים עצמם ולא בכוונת הכותב חלילה) נראה שיש רצון להקל
כלומר להקל למי שלא יכול לבכות, שזה בסדר והוא יגאל גם בלי זה
(עכשו נשאר לשאול - אז למה לבכות אם אפשר בלי זה?)
ונכון שאפשר להתמקד על הבכי ולהגיד שזה לא הענין אלא האבלות
אבל המשמעות הכללית נשמעת (שוב: נשמעת מהמילים) שגם כשקשה להתאבל זה בסדר
וגם אם בא לך לרקוד במסיבה - זה בסדר

לא כתוב בשיר "אני רוצה כח לבכות/להתאבל"!
כן נראה בשיר שיש "כביש עוקף" לבכי/אבלות
כביש שמוביל לגאולה בדרך קצרה יותר, קלה יותר

והערה לסיום:
כתוב "חכמים הזהרו בדבריכם"
וזה נאמר על מי שאמרו דברים נכונים ביותר אבל התפרשו מהם (בצורה מעוותת) דברים לא נכונים
אז גם אם יש כאלו שלוקחים את הדברים בצורה מעוותת
מספיק שיהיו כמה וכמה כאלה שמבינים ככה, כדי שזה יכנס באזהרה הזאת של "הזהרו בדבריכם"

ושוב תודה רבה למחבר השיר שהסכים להוריד אותו כדי שלא להחליש/לצנן וכו'
זה בכלל לא פשוט שאדם השקיע בדבר והוא במסירות נפש מוותר עליו בגלל שהוא מבין שיכול להיות בו מכשול
רק על זה מגיעה לו הערכה גדולה ועצומה

 

[טולדנו]

שלום וברכה, שמי מנחם לב
אני כתבתי והלחנתי את השיר הנ"ל...

לא התכוונתי חלילה לקרר מישהו או לזלזל ח"ו ולו בקוצו של יוד מהלכות השולחן ערוך
וכמובן שלא להורות על דרך, מוסר או השקפה

השיר נכתב מתוך שיתוף אישי, בהשראת תובנה שהועלתה בשיעור של אחד הרבנים שאני מאוד מעריך
השיר בא לדבר דיבור אמת פשוט וישיר על כאב וגעגוע לחיבור ולקשר עם השי"ת, לגאולה.

כאב לי מאוד לשמוע שהשיר אולי גרם למישהו לתחושות של שאננות או זלזול חלילה בהלכה
התאכזבתי וכאב לי שעומק המסר שניסיתי להעביר בין שורות השיר - לא הובן לחלק מהאנשים, ואף התפרש ונלקח למחוזות רחוקים ממה שהתכוונתי...

בעקבות התגובות הנ"ל, השיר יוסר מיוטיוב ומכל הפלטפורמות שבהן היה אמור להתפרסם לאחר תשעה באב,
השיר ימחק תוך כדי תפילה שלא תצא תקלה תחת ידי, ושנזכה להיגאל (@טולדנו לא להיגעל חלילה...)

כאדם לאדם ומתוך כנות ואהבת ישראל אני רוצה לומר לך כמה דברים א. ממש לא חשבתי ולא ידעתי שכותב השיר נמצא כאן כי בודאי היתי מעדן את תגובתי כי בכל זאת זה אומנות שלך וזה בא לך ממקום כנה ואני יודע שמוזיקת ראפ היא מוזיקה חופשית יותר ויותר משוחררת יותר וכמובן אני יודע ומאמין שאין לך כוונה לקלקל ולזלזל אלא רצית להביע תחושה וכאב שלך ולכן אני מתנצל על הבנת הדברים ואופן ביטוי התגובה ב.אני מעריך את הכנות שלך וצריך הרבה ואין הרבה אנשים כמוך שחושבים שעשו מעשה נכון ואם כל זה בהתחשבות בדעת אנשים יודעם ומבינים אתה רגישות ונסוגים מהחלטתם בהחלט ראוי להערצה ג. ואם כל זה ואחר כל זה אני ציג את דעתי שוב [והפעם מקווה בעדינות ]אני חושב ומבין שיש כמה רבדים יש את הבנת המציאות כמו שהיא יש את נירמול המציאות הזו ויש אישור למציאות זו לדעתי סלע המחלוקת בין כל המגיבים היא שהרי ברו שזו המציאות וברור שאנשים חווים רגשות וקושי באבילות על החורבן ודי ברור שקשה לאשר מציאות זו כדבר נכון הנושא הוא הנירמול יש אנשים שיאמרו מה לעשות זה נורמלי זו מציאות והרגשה שרבים חווים אותה אבל חבל דק מפריד בין נרמול המציאות לבין אישור המציאות כשלב שקורה אח''כ ובמיוחד לצעירים שאינם יודעים מספיק את חשיבות הענין ועומק צער החורבן והדבר קשה עליהם וכאלו לומר ''ה' תבין אותי אני בקושי בצער על עצמי אני לא מחובר לכאב בא לי ארטיק בא לי לרקוד ועוד ועדיין אני גם רוצה להגאל ,, זה דבר לכארה א''א לאומרו כמאמר חז''ל כל המתאבל.... וכל שאינו מתאבל..... ולכן לומר דבר כזה ברמה האישית זוהי כנות יוצאת מן הכלל וחשוב לעסוק בזה ולברר נקודה פנימית ממקום של עבודה ורצון אמיתי להגיע לנקודה אבל כשיר זה מיצר טשטוש גדול ויכול לגרום לזלזול ואישור להשאר מאחור וזה לדעתי דבר מסוכן מבחינה רוחנית כי הרי גם כך קשה[ואולי זה כמו לומר על נושא התשובה לפני יום כיפור ה' אני קשה לי אני לא במקום של לעשות תשובה ולהתחרט כי אני........ אז השם תסלח לי בכל זאת ואולי בתשובה זה עוד פחות כי גם טענות אלו יש בהם ממין התשובה והרצון לקרבת אלוקים אבל מובן שמוטל עלינו את עבודת התשובה ] ולכן כשיר וכאמירה ללא דיון אני חושב שזה דבר לא נכון ומסוכן ושוב אין הדברים הקודמים אמורים כלפיך כי לא ידעתי שאתה כאן ודברים נאמרו בפורום כדילומר זאת לאנשים ולא ח''ו כלפיך וכלפי רגשותיך ומקווה שתקבל את התנצלותי על סגנון הדברים ולהבא הזהר בדברי יותר ושנזכה להרבות באהבת חינם ונראה במהרה בבנין בית המקדש אמן

 

[nhfk]

כאדם לאדם ומתוך כנות ואהבת ישראל אני רוצה לומר לך כמה דברים א. ממש לא חשבתי ולא ידעתי שכותב השיר נמצא כאן כי בודאי היתי מעדן את תגובתי כי בכל זאת זה אומנות שלך וזה בא לך ממקום כנה ואני יודע שמוזיקת ראפ היא מוזיקה חופשית יותר ויותר משוחררת יותר וכמובן אני יודע ומאמין שאין לך כוונה לקלקל ולזלזל אלא רצית להביע תחושה וכאב שלך ולכן אני מתנצל על הבנת הדברים ואופן ביטוי התגובה ב.אני מעריך את הכנות שלך וצריך הרבה ואין הרבה אנשים כמוך שחושבים שעשו מעשה נכון ואם כל זה בהתחשבות בדעת אנשים יודעם ומבינים אתה רגישות ונסוגים מהחלטתם בהחלט ראוי להערצה ג. ואם כל זה ואחר כל זה אני ציג את דעתי שוב [והפעם מקווה בעדינות ]אני חושב ומבין שיש כמה רבדים יש את הבנת המציאות כמו שהיא יש את נירמול המציאות הזו ויש אישור למציאות זו לדעתי סלע המחלוקת בין כל המגיבים היא שהרי ברו שזו המציאות וברור שאנשים חווים רגשות וקושי באבילות על החורבן ודי ברור שקשה לאשר מציאות זו כדבר נכון הנושא הוא הנירמול יש אנשים שיאמרו מה לעשות זה נורמלי זו מציאות והרגשה שרבים חווים אותה אבל חבל דק מפריד בין נרמול המציאות לבין אישור המציאות כשלב שקורה אח''כ ובמיוחד לצעירים שאינם יודעים מספיק את חשיבות הענין ועומק צער החורבן והדבר קשה עליהם וכאלו לומר ''ה' תבין אותי אני בקושי בצער על עצמי אני לא מחובר לכאב בא לי ארטיק בא לי לרקוד ועוד ועדיין אני גם רוצה להגאל ,, זה דבר לכארה א''א לאומרו כמאמר חז''ל כל המתאבל.... וכל שאינו מתאבל..... ולכן לומר דבר כזה ברמה האישית זוהי כנות יוצאת מן הכלל וחשוב לעסוק בזה ולברר נקודה פנימית ממקום של עבודה ורצון אמיתי להגיע לנקודה אבל כשיר זה מיצר טשטוש גדול ויכול לגרום לזלזול ואישור להשאר מאחור וזה לדעתי דבר מסוכן מבחינה רוחנית כי הרי גם כך קשה[ואולי זה כמו לומר על נושא התשובה לפני יום כיפור ה' אני קשה לי אני לא במקום של לעשות תשובה ולהתחרט כי אני........ אז השם תסלח לי בכל זאת ואולי בתשובה זה עוד פחות כי גם טענות אלו יש בהם ממין התשובה והרצון לקרבת אלוקים אבל מובן שמוטל עלינו את עבודת התשובה ] ולכן כשיר וכאמירה ללא דיון אני חושב שזה דבר לא נכון ומסוכן ושוב אין הדברים הקודמים אמורים כלפיך כי לא ידעתי שאתה כאן ודברים נאמרו בפורום כדילומר זאת לאנשים ולא ח''ו כלפיך וכלפי רגשותיך ומקווה שתקבל את התנצלותי על סגנון הדברים ולהבא הזהר בדברי יותר ושנזכה להרבות באהבת חינם ונראה במהרה בבנין בית המקדש אמן

אני חייבת להעיר עם כל הכבוד הראוי שמאוד קשה לקרא תגובה כל כך ארוכה בלי לרדת שורה
ובאופן כללי לא כדאי לכתוב כל כך ארוך
אתם מאבדים 80% מהקוראים הפוטנציאלים במצטבר וחבל.

 

[טולדנו]

אולי בגלל שאתה צעיר אז אתה כותב הרבה ומתוך פרץ של רצון,
אבל אי אפשר לקרוא ככה!

אני לא כל כך צעיר והעקשן יצליח

 

[הלוחשת לתווים]

רק אמרתי שהשיר תואם שכבת גיל - כל השאר הסברים איך ולמה...
אם זה מה שעושה לך להצטער ולהתחבר על החורבן את לא צריכה להתנצל על כך.

לא נראה לי שמשהו שכתבתי היה אמור להתפרש בצורה שבה פירשת את זה.
לא אמרתי שהשיר גורם לי להתאבל... אמרתי שהתחברתי לשיר. לא רואה הקשר בין 2 הדברים...
חיבור לשיר אומר שאהבתי את התוכן שלו, ואת מה שהוא בא לבטא...

?

כוונתי הייתה לכל מי שאמר שצריך להתאבל על החורבן, ועל צער השכינה ולכן השיר הזה הוא נוגד את מה שחז"ל אמרו-
אם יש לך צער, אתה בוכה את הצער שלך, וזה עוזר לך להתחבר לצער של מישהו אחר.
וזה חלק ממה שהכותב מבטא בשיר, יש לו הרבה רצונות וצרכים ופחדים וכאבים, שהוא לא מצליח לחוות את הצער באמת על השכינה, הוא גם לא מצליח לרדת לעומק האבידה.

ולעומת זאת מי שחווה אובדן אמיתי בחייו, יבין יותר את הכאב הזה, שלשני אין מושג בו בכלל...
וזה גם מה שכתבתי אני, שהשנה לכולנו ברור למה צריך לצום כשחומה נפרצת. פשוט, כולנו ראינו בעיניים מה המשמעות של זה...

אז @שמחת חיים אולי תחשוב שוב לפני שאתה מחליט להוריד את השיר הזה, כי על כל שיר יבואו אנשים ויגידו שהוא מקולקל, ריקני או זול...

 

[blue eagle]

אז @שמחת חיים אולי תחשוב שוב לפני שאתה מחליט להוריד את השיר הזה, כי על כל שיר יבואו אנשים ויגידו שהוא מקולקל, ריקני או זול...

אין פה משהו של דווקא !
לא צריך לעשות אישי כל דבר!!!

 

[הלוחשת לתווים]

אין פה משהו של דווקא !
לא צריך לעשות אישי כל דבר!!!

לא התכוונתי בקטע אישי בכלל..
התכוונתי לומר בכל דיון יהיו דעות כמספר האנשים, ודעות מגוונות למדי. ולכן לא צריך להיבהל אם מישהו לא אהב שורה אחת בשיר..
זה הכל!

 

[ח.ד. וחלק]

חבר'ה, פותח האשכול ביקש שיר ולא פרשנויות.
אין צורך לרדת רמה עד כדי תגובות נזעמות
או ארוכות ועמוקות מני ים שחלקן ירדו לפסים אישיים ממש.
להרגיע...

 

[א. פרי]

הנה הטקסט, ומצורף קובץ השיר


- האם אזכה להיגאל -



הם אמרו לי להרגיש, להתאבל, ושאסור לי לעשות דברים שאני אוהב

ושאם אנ'לא אבכה עכשיו, אני אף פעם לא אזכה להיגאל



ולמה אנ’לא מבין שהיה לך פעם בית, ועכשיו אתה לבד ואין לנו שום טעם

ואיך אנ’לא מרגיש כבר שום כאב, ושהדור היום זה לא הדור של פעם



הם אמרו לי לעצור להתכנס, תבכה תתחבר אל העבר

אל האור הזך לפני שנים, אל השפע הגדול שאז נגמר



ולא רציתי להראות ולגלות ת'מחשבות שמתגנבות באפילה

שהלב שלי תמיד נשאר ריק ואנ'לא יודע כלום על להבין ולהרגיש ועל גלות וגאולה

......



ואיזה חום עכשיו ברחובות, ואם שאלת - רציתי רק מזגן וארטיק קר

ורק עכשיו שאסור לקנות פתאום עושים כאן הנחות, אולי נשאל רב אם זה מותר



ונמאס לי כבר מלחם וגבינה

בא לי רק לרקוד במסיבה, לשכוח להדחיק לרגע ת'תקופה

ולהדחיק את זה שעוד שנה נכשלתי לא הרגשתי התנתקתי

ולא כואב לי כלום זה כבר שנים ויש בצורת

ומה שמעניין אותי רק מה קורה עם המשכורת



ואם אמת אז אולי כדאי רק שתדע

שמרגיש לי קצת בודד מתחת לשמיכה

ואני נלחם על אותם דברים, כבר כל כך הרבה שנים והנפש שלי שבורה לרסיסים



ולכן אני מגיף את התריסים ואותך אני שואל

אבא, נכון שגם אם לא אבכה עכשיו אזכה להיגאל?

השיר ממש מיוחד!
בגלל שאנשים חושבים שזה לא מתאים צריך למחוק? אולי תעשו שאלת רב!
סך הכל לא לנצח נשאר בגלות.
השיר הוא כמו וידוי ותפילה והכאה על חטא, בכלל לא התנערות מאבילות החורבן!

 

[א. פרי]

ואם יורשה לי לומר את דעתי:

כל אומנות יהודית רצויה בתנאי שהיא באה מתוך רצון טוב להיטיב.
כל מי שמאמין בנביאים ובתורה מבין שהעולם יגאל יום אחד, ולפי התורה ה' לא רוצה בבכי שלנו.

רבי עקיבא צחק בעיצומו של החורבן, מה שמאפשר לנו לצחוק גם כן, מתוך אמונה בגאולה..

בכל מקרה שמעתי שהרב הינוקא אמר משהו כמו: בתשעת הימים ה' שלח קושי ומזיקים כדי שנתקן את דרכינו, ונתפלל לגאולה, זאת אומרת יש לכך סיבה, והסיבה להיטיב, לחפש גאולה, ולא להיאחז חס וחלילה בחורבן!
מה שאומר - שהמטרה בחורבן היא להבין שיש בורא עולם והוא טוב ומיטיב ושלח לנו קושי כדי שניטיב את המעשים שלנו!
ומי אומר שאי אפשר להיות בשמחה? כתוב "משנכנס אב ממעטין בשמחה" זו מצווה להיות בשמחה תמיד.. ואני רוצה להוסיף שאנחנו יכולים לחיות בגאולה פנימית וזו תורת החסידות, שמעודדת תמיד להיות בשמחה.
מה שנאמר כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה זה לא מצווה ולא חובה, זה כמו: כל מי ששומר שבת זוכה למנוחה, בגאווה יכולה גם להיות השפלה - סיבה ותוצאה.
אפשר להכניס את השמחה כבר עכשיו. שמחה זה מצווה, גם בתשעה באב. זה לא חיסרון.

נחשוב על משל למלך ששלח את הבן שלו מהארמון כי הוא התנהג לא יפה, המלך בכוונה חוסך ממנו טוב בגלות,
כדי שהוא לא יתרגל לגלות, אבל אין למלך מטרה שהבן שלו יצטער ויבכה, אלא אם כן זה יגרום לו להיטיב את דרכו כדי לזכות לחזור לארמון.
ככל שהבן מתקרב לארמון הוא זוכה לתחושת שמחה, כי הארמון מטבעו מקור של שמחה.

כך אפשר לראות את הקושי להתחבר לתחושת אבילות - בגלל שחזרנו קרוב לארמון של המלך. ככל שנהיה יותר בשמחה ונעריך את עצמנו, ככה החזרה לארמון תהיה יותר מהר...

שנזכה לגאולה השלימה בקרוב, ובשמחה!

 

[שם נפלא]

כל אומנות יהודית רצויה בתנאי שהיא באה מתוך רצון טוב להיטיב.

לפעמים לא מספיק הרצון הטוב

כל מי שמאמין בנביאים ובתורה מבין שהעולם יגאל יום אחד, ולפי התורה ה' לא רוצה בבכי שלנו.

איזו תורה?
ברמב"ם בהלכות תעניות כתוב:
זו היא מדת כל העם שאינן יכולין לסבול יתר מדאי, אבל חסידים הראשונים כך היתה מדתן: ערב תשעה באב היו מביאין לו לאדם לבדו פת חרבה במלח ושורה במים ויושב בין תנור וכירים ואוכלה ושותה עליה קיתון של מים בדאגה ובשממון ובכיה כמי שמתו מוטל לפניו, וכזה ראוי לחכמים לעשות או קרוב מזה.

רבי עקיבא צחק בעיצומו של החורבן, מה שמאפשר לנו לצחוק גם כן, מתוך אמונה בגאולה..

רבי עקיבא צחק - נכון
מה שמאפשר לנו לצחוק - מי אמר?

ומי אומר שאי אפשר להיות בשמחה? כתוב "משנכנס אב ממעטין בשמחה" זו מצווה להיות בשמחה תמיד..

ברמב"ם הנ"ל כתוב שיבכה כאדם ש"מתו מוטל לפניו"
במצב שכזה ח"ו הוא גם שמח?

מה שנאמר כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה זה לא מצווה ולא חובה

זה הלכה שכתובה בגמרא וגם בשו"ע ויש לה משמעות מעשית מאוד
והפרטים של ה"מתאבל" כתובים כהלכה מחייבת

אפשר להכניס את השמחה כבר עכשיו. שמחה זה מצווה, גם בתשעה באב. זה לא חיסרון.

ברמב"ם כתוב:
תלמידי חכמים אין נותנין זה לזה שלום בתשעה באב, אלא יושבים דוים ונאנחים כאבלים, ואם נתן להם עם הארץ שלום מחזירים לו בשפה רפה וכובד ראש.

כך אפשר לראות את הקושי להתחבר לתחושת אבילות - בגלל שחזרנו קרוב לארמון של המלך. ככל שנהיה יותר בשמחה ונעריך את עצמנו, ככה החזרה לארמון תהיה יותר מהר...

הלוואי שזו הסיבה!

שנזכה לגאולה השלימה בקרוב, ובשמחה!

ושנזכה עד אז להתאבל כראוי, אמן!

 

[שם נפלא]

בשולי הדברים חשוב להוסיף
שנכון שבדור המנותק שלנו קשה לחוש חורבן
בפרט שאנחנו כבר בארץ ישראל ורק הטרור מזכיר לנו מדי פעם שחסר לנו בטחון
כאילו שמה שחסר זה רק משהו בטחוני וכלכלי
ולא בית המקדש ושלוות נפש לעבוד את ה' באמת ובשמחה

אבל אי אפשר למחוק את ההלכה ואת מה שעומד מאחוריה
בגלל שקשה לנו "להתחבר לזה"

הפוך
העבודה שלנו היא לנסות להתחבר בכל דרך לחורבן
ורק זה יוביל לכמיהה לגאולה
מי שלא מרגיש חסרון - על מה יבכה

אז אפשר ללמוד על בית המקדש בתפארתו
עם העבודה שמקיימת את כל העולם
והקדושה והטהרה שהייתה שורה על כולם
ושבזמן ההוא לא היה בירושלים מי שהלך לישון עם עוון(!!)
ושכל דבר שהיינו רוצים לשאול "מה להתחזק" או "מה תפקידנו הפרטי כאן" וכדומה
היה לנו נביא שעומד מוכן לדבר עם ה' (!!) ולהשיב תשובה אמיתית
ושהיו לנו ניסים שעוזרים לנו לחוש את האמונה וההשגחה על כל צעד ושעל

ולהבין באיזה מצב שפל אנחנו, יחסית
ואז יהיה לנו יותר קל להרגיש כאב על שכל זה חסר לנו

וכשניגאל - בקרוב ממש - אז נבכה מרוב אושר ושמחה
נהיה כמו אנשים חולמים שהקיצו למקום מושלם
"אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה"

 

[א. פרי]

לפעמים לא מספיק הרצון הטוב

איזו תורה?
ברמב"ם בהלכות תעניות כתוב:
זו היא מדת כל העם שאינן יכולין לסבול יתר מדאי, אבל חסידים הראשונים כך היתה מדתן: ערב תשעה באב היו מביאין לו לאדם לבדו פת חרבה במלח ושורה במים ויושב בין תנור וכירים ואוכלה ושותה עליה קיתון של מים בדאגה ובשממון ובכיה כמי שמתו מוטל לפניו, וכזה ראוי לחכמים לעשות או קרוב מזה.

רבי עקיבא צחק - נכון
מה שמאפשר לנו לצחוק - מי אמר?

ברמב"ם הנ"ל כתוב שיבכה כאדם ש"מתו מוטל לפניו"
במצב שכזה ח"ו הוא גם שמח?

זה הלכה שכתובה בגמרא וגם בשו"ע ויש לה משמעות מעשית מאוד
והפרטים של ה"מתאבל" כתובים כהלכה מחייבת

ברמב"ם כתוב:
תלמידי חכמים אין נותנין זה לזה שלום בתשעה באב, אלא יושבים דוים ונאנחים כאבלים, ואם נתן להם עם הארץ שלום מחזירים לו בשפה רפה וכובד ראש.

הלוואי שזו הסיבה!

ושנזכה עד אז להתאבל כראוי, אמן!

תודה רבה!

כמובן שלא באתי לסתור משהו ממה שכתוב,
אלא קודם כל צריך להבין מה זו "שמחה".

שמחה פירושה לא משהו קליל של שירים קיצביים, כסף או משהו חיצוני.
שמחה היא מצב של יציבות נפשית שכוללת:
אהבה והערכה עצמית, חיבור האדם לעצמו, כבוד לסביבה,
תודעת שפע, הגשמה, כנות עצמית, אחדות, שלום ועוד...

רק לאחר שאדם חי בתוך השמחה כנ"ל, הוא בכלל נקרא אדם שמחויב במשהו.
הדור שלנו כל כך התרחק משם (בניגוד לדורו של הרמב"ם ולדורות קודמים, אז אנשים היו מחוברים
לעצמם וחזקים ויכלו להשיג את משמעות השמחה).

אי אפשר לבוא לדור שלנו ולבקש לבכות, כשהוא אינו יודע לשמוח במהלך השנה.
המצב שלנו עגום גם ככה, המצב עצמו זה תוצאה של בכי בלתי פוסק ותחושות מצוקה, שיפוטיות, ועוד..

במצב שלנו חובה עלינו להיות בשמחה. אז אולי אי אפשר לבטל את דיני האבילות,
ויש להם ערך וסיבה, אבל בטח שכל אדם מול עצמו צריך להיות ביציבות ובאהבה עצמית, ולבנות את
בית המקדש בתוכו, כהכנה לבית המקדש.

כשעם ישראל בכה לחינם, היתה עליו ביקורת בתורה, אז כשאנחנו בוכים צריך לכוון על בית המקדש,
אבל לפי דעתי חז"ל אמרו שצריך לבכות בתשעה באב כי הצער על החורבן היה כל כך גדול, עד שהם העדיפו שאדם יצטער יום אחד בשנה, ולא במהלך השנה.

לסיכום, צריך להיות בתחושת צער, בכי ואבילות, אבל להבין שזה מצב זזמני שמחייב אותנו לחזור בתשובה
כדי לזכות להגאל. והגאולה היא המטרה, כך שאין מטרה בבכי ןבצער, אלא הם כלים שמכוונים אותנו להגיע
לחזרה בתשובה ולשמחה.

 

[איזה מאמי]

מי שרוצה להרחיב את האינטלגנציה ממקורות תורניים,
מה מטרת האבל והצער?

להרגיש את האבל על חורבן בית המקדש

כיצד ניתן להרגיש את האבל על חורבן בית המקדש?

www.arachim.org

מה מגלה לנו הבכי על חורבן הבית?

הרב פינקוס זצ"ל, בהליכותיו ובדרשותיו, מחבר אותנו לרגש היהודי של ימי בין המצרים ...

www.hidabroot.org

ומשפט לסיום מתוך אחד המאמרים:

אין הקב"ה גואל את בניו אלא בבכי, שנאמר: "בבכי יבואו ובתחנונים אובילם" (ילקוט שמעוני ויגש). הבכי ישמש כזרז לבוא הגאולה שכולנו מצפים לה.

 

[שמחת חיים]

מקווה שתקבל את התנצלותי על סגנון הדברים

מחול