האמת שקראתי שוב וניסיתי לחשוב על זה. כי את יודעת, זה דק כזה. שם ולא שם. קשה להגדיר.אם מתחשק לך- מעניין לשמוע אילו משפטים היית רוצה לראות בסוף, כסיום?
אני חושבת שאת סיימת במחשבה, ועוד קצרה, של שורה אחת, וזה קצת השאיר אותי עם הלשון בחוץ.
אפשר היה מחשבה קצת יותר ארוכה, אולי. אבל בעיני זה עדיין לא היה מספק. הייתי חושבת שפעולה הייתה נותנת כאן את "סגירת הווילון", כמו ש @כנפיים הגדירה יפה. ולא שפתאום הוא נוחת עליך וחוזר למקומו.
משהו בערך כמו -
"הייתה לנו חתונה מדהימה, אבל העיקר זה מה שבא אחר כך," חני צוחקת משום מה, והיא ונתנאל מחליפים מביטים, מסוג המבטים האלה של זוג נשוי, ויש במבט שלהם, ברבע השנייה הזאת, כל כך הרבה.
מעניין איזה מבט יהיה לי ולבעלי. לא רוצה לחשוב על זה עכשיו.
אני פונה לחדר הקטן, שומעת אותם מרחוק מתחילים בדיון הרגיל של האין סיכוי ומה יהיה. סוגרת את הדלת, נשכבת על המיטה. מחליפה מבט עם החריץ בקיר. הוא, לפחות, שותק.