הנושאים החמים
הנושאים החמים
אם אתם לא יודעים מה זה, זה בסדר, גם אני לא...
אומרים שהדבר הכי נורא וקשה זה להיות אחות בכורה לשיירת בנים.
תסכימו או לא, אני לא מסכים.
הדבר הכי נורא זה להיות אח בכור לשיירת בנים.
למה?
רק כי כולם מצפים ממך להיות זה שמקשר, מגשר, עוזר, דוגמא אישית, מנחם, מקרצף, מחנך, ולא יודע מה עוד. תמשיכו לבד.
זה כשלעצמו נפלא, מדהים ומקסים, מה הבעיה להיות זה שכולם מסתכלים עליו בהערצה של אחים קטנים על אח בכור וגדול?
הבעיה הגדולה היא, שזה תפקיד של אחיות גדולות. לא של אחים!! במיוחד לא של אחים שמגיעים פעם בחודש לבית ובקושי מכירים את האחים הקטנים שלהם.
לא של אחים שלא ממש יודעים מה לעשות עם האחים המעצבנים שלהם. לא של אחים שבקושי זוכרים איך קוראים לאחים שלהם, בני כמה הם, באיזה ישיבה\שיעור\כיתה הם.
אולי בגלל שאני לא ממש מצליח בתפקיד הזה, של להיות אח בכור אחראי, מבין וכל העניינים האלה כל האחים שלי כל הזמן אומרים לי שאני טיפש.
טוב, מי מתייחס אליהם בכלל, בכל אופן אני בן תשע עשרה וחצי, בישיבה יש לי הרבה חברים, ואף אחד לא אומר לי שאני טיפש. אני יודע שאני חכם.
אז בבית אני טיפש. בישיבה לא.
לא נורא בכלל.
אה, ומצטער על הרמה של הכתיבה. כן, אני יודע שכותבים את זה או בהתחלה, בתור אזהרה מראש, או בסוף, בתור התנצלות, לי זה נפל באמצע, לא נורא.
אז בטח אתם לא מבינים מה נפלתי עליכם. אני אסביר. לא יודע אם בקצרה, אתם תחליטו מה זה היה.
אומרים שאם מדברים הרבה, זה מראה על טיפשות. אז סיכמנו שאני טיפש. חצי טיפש, יותר נכון. החלטתי לשבור את הטיפשות שלי, אני אשתוק. אבל זה קשה, אתם יודעים, יש כאלה שהמילים ממלאות להם את כל הגוף עם שהם מתפוצצים. מה שקורה אז זה שכל המילים יוצאות להם בלי שליטה. זה לא נחמד. מניסיון, החלטתי לשפוך את כל המילים לכאן. מקווה ששרדתם אותי עד עכשיו.
לא יודע אם יהיה המשך. נראה עד כמה אני אשרוד בשתיקה שלי.
נ.ב. קוראים לי שמשון
נ.ב.ב. אבל זה רק שם חיבה במקום שמעון.
אומרים שהדבר הכי נורא וקשה זה להיות אחות בכורה לשיירת בנים.
תסכימו או לא, אני לא מסכים.
הדבר הכי נורא זה להיות אח בכור לשיירת בנים.
למה?
רק כי כולם מצפים ממך להיות זה שמקשר, מגשר, עוזר, דוגמא אישית, מנחם, מקרצף, מחנך, ולא יודע מה עוד. תמשיכו לבד.
זה כשלעצמו נפלא, מדהים ומקסים, מה הבעיה להיות זה שכולם מסתכלים עליו בהערצה של אחים קטנים על אח בכור וגדול?
הבעיה הגדולה היא, שזה תפקיד של אחיות גדולות. לא של אחים!! במיוחד לא של אחים שמגיעים פעם בחודש לבית ובקושי מכירים את האחים הקטנים שלהם.
לא של אחים שלא ממש יודעים מה לעשות עם האחים המעצבנים שלהם. לא של אחים שבקושי זוכרים איך קוראים לאחים שלהם, בני כמה הם, באיזה ישיבה\שיעור\כיתה הם.
אולי בגלל שאני לא ממש מצליח בתפקיד הזה, של להיות אח בכור אחראי, מבין וכל העניינים האלה כל האחים שלי כל הזמן אומרים לי שאני טיפש.
טוב, מי מתייחס אליהם בכלל, בכל אופן אני בן תשע עשרה וחצי, בישיבה יש לי הרבה חברים, ואף אחד לא אומר לי שאני טיפש. אני יודע שאני חכם.
אז בבית אני טיפש. בישיבה לא.
לא נורא בכלל.
אה, ומצטער על הרמה של הכתיבה. כן, אני יודע שכותבים את זה או בהתחלה, בתור אזהרה מראש, או בסוף, בתור התנצלות, לי זה נפל באמצע, לא נורא.
אז בטח אתם לא מבינים מה נפלתי עליכם. אני אסביר. לא יודע אם בקצרה, אתם תחליטו מה זה היה.
אומרים שאם מדברים הרבה, זה מראה על טיפשות. אז סיכמנו שאני טיפש. חצי טיפש, יותר נכון. החלטתי לשבור את הטיפשות שלי, אני אשתוק. אבל זה קשה, אתם יודעים, יש כאלה שהמילים ממלאות להם את כל הגוף עם שהם מתפוצצים. מה שקורה אז זה שכל המילים יוצאות להם בלי שליטה. זה לא נחמד. מניסיון, החלטתי לשפוך את כל המילים לכאן. מקווה ששרדתם אותי עד עכשיו.
לא יודע אם יהיה המשך. נראה עד כמה אני אשרוד בשתיקה שלי.
נ.ב. קוראים לי שמשון
נ.ב.ב. אבל זה רק שם חיבה במקום שמעון.
