אפשר להתווכח על זה אבל, שנינו צודקות.
יש המון סגנונות של סיפורים ולכל סיפור יש מטרה אחרת.
לדעתי המטרה פה בסיפור הייתה להראות את החיים כמו שהם, על אף שהסופר לא ידע מה יהי בסוף הוא ידע מה הוא רוצה לתת לנו כקוראים וזה סיפור חיים אותנטי בלי שום צבע מזויף.
לא תמיד סיפור חייב להיגמר במסר שהאנשים עצמם השתנו,
הקב"ה ברא גם רע בעולם ולמה? כי יש כל מיני דרכים איך ללמוד להיות טובים, דרך מוסר השכל, דרך ניסיון מר שלנו, ודרך ניסיון מר של אחרים,
כשאני בתור הקורא מסיק מהסיפור מסקנות לחיים האישיים למשל להסתכל בפרספקטיבה הנכונה על דברים ולא לאבד פרופורציות בגלל רגש שמשתלט זה מבחינתי סיפור עם מסר.