פרק 1
שיינא ירדה לשפוך את הזבל. האשפתון הסגול בידה האחת, בידה האחרת הטלפון דלק על רמקול, לשמוע את ילדיה הישנים. היא הסתובבה לחדר הזבל שבצד הבניין, פתחה את דלת המתכת הקטנה. קול החריקה הפתיע את שלושת הגברים העומדים בחדר הזבל. היא, תוהה אם העייפות הכריעה אותה או שאינה מבינה נכונה את הסיטואציה, לקחה בבהלה את האשפתון הסגול והסתובבה לכיוון הבניין.
פחות מדקה לקח לבחור ברכב השחור לקלוט את נפנופי הידיים של הגבר בחדר הזבל. פחות מדקה תהתה שיינא בליבה איזו אבקה הייתה בשקית שהחזיק האדם שהכירה. פחות מדקה לקח לה, אמא לשישה קטנטנים להימרח על הכביש המלוכלך שבצד הבניין. הרכב שעט קדימה, מותיר אחריו אלמן ושישה יתומים.
אין מצלמות בצד הבניין. והאלמן הטרי עסוק היה באבלו ובמחשבותיו על חזרה לליקווד. איש לא התעניין יתר על המידה באיך ולמה. איש לא חשד שמא לא הייתה זו תאונה תמימה שקיפדה את חייה של השכנה החביבה מקומה שבע.
שבוע ימים המה הבניין מנחמים מהארץ ומחוצה לה, שבוע ימים ארגנה טובה, השכנה ממול, ארוחות לאבלים. גם תורנות לשמירה על הילדים ארגנה טובה. ותהילים, לעילוי נשמת המנוחה. השכנות נדו לעברה, לא פשוט, כך חשבו, לאבד את השכנה ממול.
ולאחר השבוע באו השלושים. וטובה שעזרה לאלמן לארוז עשר שנות תורה בארץ ישראל למזוודות. וטובה שארגנה שיעור שבועי לעילוי נשמת, וטובה ששלחה ארוחות צהריים לשבעה נפשות.
ושוטר אחד סוגר תיק של פגע וברח, מתלבט אם מחוסר עניין לציבור או מחוסר ראיות בתיק.
שיינא ירדה לשפוך את הזבל. האשפתון הסגול בידה האחת, בידה האחרת הטלפון דלק על רמקול, לשמוע את ילדיה הישנים. היא הסתובבה לחדר הזבל שבצד הבניין, פתחה את דלת המתכת הקטנה. קול החריקה הפתיע את שלושת הגברים העומדים בחדר הזבל. היא, תוהה אם העייפות הכריעה אותה או שאינה מבינה נכונה את הסיטואציה, לקחה בבהלה את האשפתון הסגול והסתובבה לכיוון הבניין.
פחות מדקה לקח לבחור ברכב השחור לקלוט את נפנופי הידיים של הגבר בחדר הזבל. פחות מדקה תהתה שיינא בליבה איזו אבקה הייתה בשקית שהחזיק האדם שהכירה. פחות מדקה לקח לה, אמא לשישה קטנטנים להימרח על הכביש המלוכלך שבצד הבניין. הרכב שעט קדימה, מותיר אחריו אלמן ושישה יתומים.
אין מצלמות בצד הבניין. והאלמן הטרי עסוק היה באבלו ובמחשבותיו על חזרה לליקווד. איש לא התעניין יתר על המידה באיך ולמה. איש לא חשד שמא לא הייתה זו תאונה תמימה שקיפדה את חייה של השכנה החביבה מקומה שבע.
שבוע ימים המה הבניין מנחמים מהארץ ומחוצה לה, שבוע ימים ארגנה טובה, השכנה ממול, ארוחות לאבלים. גם תורנות לשמירה על הילדים ארגנה טובה. ותהילים, לעילוי נשמת המנוחה. השכנות נדו לעברה, לא פשוט, כך חשבו, לאבד את השכנה ממול.
ולאחר השבוע באו השלושים. וטובה שעזרה לאלמן לארוז עשר שנות תורה בארץ ישראל למזוודות. וטובה שארגנה שיעור שבועי לעילוי נשמת, וטובה ששלחה ארוחות צהריים לשבעה נפשות.
ושוטר אחד סוגר תיק של פגע וברח, מתלבט אם מחוסר עניין לציבור או מחוסר ראיות בתיק.