בלת"ק
בטח כבר נאמרו המון דברים חכמים, אולי גם זה יוסיף משהו.
כמו במקרים מאתגרים אחרים, רצוי מאוד להגיב בענייניות ולא בבהלה, בכעס או בעירוב רגש אחר.
לומר באופן ברור: אצלנו לא אומרים כך, ולחזור לפעילות שעסקנו בה לפני כן.
אם אנחנו "נבהלים", הילד מבין שיש לו כלי נשק רציני להפעיל אותנו.
כל אנרגיה המתווספת לתגובותינו נתפסת אצל הילד כתשומת לב (גם אם שלילית), והמוח שלו קולט שהפעילות הזו מומלצת... כמו שאנחנו זקוקים לאוויר, וגם אם האוויר מזוהם נמשיך לנשום, כך הילד זקוק לתשומת לב, ויפעיל אותנו להעניקה לו גם אם היא "מזוהמת".
לכן חשוב שתגובה על מעשה שלילי תהיה עם מינימום אנרגיה (לעומת תגובה על מעשה חיובי שרצוי מאוד להגביר את האנרגיה החיובית שלה במידת האפשר).
בנוסף לזה מציעה לך לנסות להירגע לרגע, לתפוס מהילד מרחק (וירטואלי, לא פיזי, כן?) ולנסות ללמוד קצת יותר פרטים על הסיטואציה. כמו למשל: מתי התחילה ההתנהגות הזו? האם היא מתגברת בזמנים מסוימים, למשל כשהוא כועס או מתוסכל? האם היו עוד שינויים שהתרחשו אצלו?
כל התנהגות של ילד היא אמירה בשבילנו. אולי תנסי לבדוק, מתוך סקרנות, מה האמירה של הילד אלייך, או אליכם ההורים. אתם כל עולמו, וכל ילד רוצה שההורים יאהבו אותו ויהיו מרוצים ממנו. מה גורם לו לפעול בכל זאת בצורה כזו?
גם אם לא תצליחי למצוא את הסיבה, עצם לקיחת המרחק והחשיבה מתוך סקרנות הן עצמן שינוי, ואולי - מי יודע - יובילו גם לשינוי בילד.
בהצלחה!