שיתוף - לביקורת קטע מסיפור

[לוצ'י]

לא הדרה?

אופסיי
טעות שלי

 

[כתב עט]

כתיבה יפה ונוגעת!
מענין אותי ממש האם לקחת השראה מסרט מסוים שעוסק בנושא?
כי זה ממש מזכיר לי....

 

[לוצ'י]

הלוואי שיהיה לי איך.
למרות שאני מניחה שגם אם אני אמשיך, זה גם יהיה עם סוף פתוח

אין לך רעיונות, כאילו?
לא נורא. העיקר שנזכה לקרוא עוד חלק מהסיפור המעניין הזה

 

[לוצ'י]

לא למדתי... אבל אני מאוד רוצה...

וואו. אז הכשרון הטבעי שלך ענק!
תמשיכי לכתוב ולשתף אותנו

 

[הודיה בן חיים]

אין לך רעיונות, כאילו?

כן.
עריכה: מוזמנים להציע לי...

וואו. אז הכשרון הטבעי שלך ענק!

תודה!

 

[הודיה בן חיים]

כתיבה יפה ונוגעת!
מענין אותי ממש האם לקחת השראה מסרט מסוים שעוסק בנושא?
כי זה ממש מזכיר לי....

לא...

 

[אלישקף]

הכתיבה יפיפיה, של שני הקטעים.
אהבתי מאוד את בניית הסצנות, ואת הסיפור המורכב (והארוך. ב'מציאות' הוא לקח הרבה זמן), שמסופר בפשטות נוגעת ועמוקה.
אם אפשר לומר משהו, לא בתור ביקורת חלילה, על סגנון הכתיבה הזאת,
את שני הפרקים האלו הייתי יכולה לשים כפרולוג בספר - שיכול להימכר בעשרות אלפי עותקים - אבל... יש לספר גם המשך. שאמור להיות מסופר יותר באריכות ביחס לזמן שעובר בסיפור. הסגנון הזה באמת מדהים ומרתק, ודווקא לכן אני סקרנית לראות קטע אחר שכתבת, שיש בו סצנות של ממש. עם דו-שיח, פעולות ממוקדות וכו'.
בכל מקרה, אהבתי ממש! ממש ממש ממש!

מצטרפת. הכתיבה מקסימה, נקייה, מסקרנת, למרות שהיא כמעט רק מה שבראש של הדרה - היא מעניינת ולא מלאה.

לגבי מה שנועה אומרת - אני גם חושבת. בחרת כאן נקודת מבט מרוחקת - אולי כאילו אחרי שנים מההתרחשות, קצת חיצונית. נראה שהגיבורה כבר יודעת את האחרית והיא רק מובילה אותנו לשם.
במילים אחרות - סיפרת "על" ולא "אֵת". יש בזה שני חסרונות משמעותיים עבר סיפור ארוך (או ספר) -
האחד: התיאור הרבה יותר קצר. הנה, כבר בקצת המופלא שהעלית - חלפו תקופות של שבועות או חודשים, אולי שנים.
השני: יש פחות חיבור לחוויה מצד הקוראים.

הייתי מנסה להשתמש בחומר הקיים כתקציר, ולהתחיל לכתוב על סדרו את ה"אֵת".
בנוסף, בראש הסיפור נתת הרבה רקע בצורה מסכמת. כדי להפוך את זה ל"את" צריך להשחיל את זה בהתרחשויות. לדוגמה, את העובדה הזו -

שפה תקינה היה אחד הערכים הבולטים בבית שלנו לצד שבת וכשרות.

אפשר לספר את סעודת שבת בבית. דבר תורה, ואבא מתקן לשונית. זועף על טעויות לשוניות בעלוני הקודש מבית הכנסת. זה חצי פרק, זה נתן את המידע, וגם הכניס אותנו לחוויה.

וזה, לדוגמה - נקרא לספר "את":

"הדרה", המורה שפיגלמן מעירה לי בפעם השלישית השיעור, דווקא יש שמש טובה בחוץ. "תיגשי אלי בסוף השיעור".

אבא היה מעיר לה שבציווי אומרים גשי.

ואז שוב תקצרת ב"על" ששווה חצי עלילה (דילמה מול החברה הטובה? מה קורה איתה במהלך התהפוכות שבקשר עם האבא?)

איך מצד אחד הייתי הבת הכי טובה בכיתה, כזו שהאמהות של חברותיי דירבנו אותם להיות בקשר איתי.

יאללה לעבודה, יש לך כבר קוראת מתמידה אחת

 

[הודיה בן חיים]

@אלישקף תודה ממש על התגובה! החכמת אותי.

לכתחילה זה נועד להיות סיפור קצר שמתמקד בהתמודדות הפנימית שלה בינה לבין עצמה, כשהיא בין שני עולמות שונים.
פחות רציתי להתמקד במה שמסביב, [שזה "שאר התמודדות"].
תודה במיוחד על ההערות וההבהרות, הגיע בזמן!
אני חושבת לחבר אותו עם סיפור ארוך יותר, ואז באמת אני אצטרך לשנות חלק ל"את"

 

[R.E.Y]

אני חושבת לחבר אותו עם סיפור ארוך יותר

נהדר!
מעניין אותי ממש!
תמשיכי

 

[RPO]

אהבתי ממש!
גם את הכתיבה הזורמת וגם את התוכן
לגמרי יכול לרוץ כספר..

 

[Natan Galant]

וואי וואי, סיפור כזה ממש חייב עוד כתיבה ועיבוד והשקעה.
מרגש מאוד, וברור שהוא מתאר מציאות שיכולה וכנראה קיימת איפשהו.
מאוד מאוד צובט הדילמות של החוזר/ת בתשובה מול העולם החרדי, בדגש מול המוסדות.
מחד צודק הסמינר לחלוטין, מצד שני רגשותיה של הבת מתוארים בכשרון ובדייקנות גדולה, בתוספת התמיהה של אביה.

 

[לוצ'י]

כן.
עריכה: מוזמנים להציע לי...

אתן לך רעיון ש @נ. גל נתנה ל @מוריופ שנתנה לי
תקחי את הסיפור, ותשאלי עליו שאלות. פשוט תכיני לך רשימה של שאלות שחוקרות את הסיפור לעומק ולרוחב (כמו: איך ההורים של הדרה חזרו בתשובה? מה גרם לאבא לחזור חזרה בשאלה?

הייתי הבת של הגרושה ההיא, זאת שפעם הייתה עורכת הדין.

במה האמא עובדת עכשיו במקום העורכת דין? מי הזיווג השני? מי זאת האחות הקטנה? קצת פרטים עליה, וכו'..)

זה רעיון מדהים שפותח לך המון כיווני חשיבה על הסיפור ונותן לך איך להמשיך.
בהצלחהה!

 

[Chaya Lea]

הלוואי שיהיה לי איך.
למרות שאני מניחה שגם אם אני אמשיך, זה גם יהיה עם סוף פתוח

לי ספציפית לא אכפת שהסוף ישאר פתוח רק תמשיכי לעלות לנו את ההמשך.
הניקים פה נתנו לך טיפים מעולים ואולי זה כיוון אותך...
מחכה להמשך הסיפור, בינתיים הוא מהמם ואהבתי אותו ואת הדמות.

 

[הודיה בן חיים]

כרגע הכיוון שלי זה לשלב אותה עם דמויות נוספות. יש לי כמה רעיונות, מחכה לזמן לכתוב אותם...

 

[נועה לבין (Tamar)]

יש לי כמה רעיונות, מחכה לזמן לכתוב אותם...

ברור לגמרי. זה קצת הצחיק אותי לקרוא את זה, כי המחשבה שעברה לי בראש הייתה - כמו כולנו...
אבל אם מותר לי להציע לך למרות שגם לי זה קשה, אז: זמן לא בא לבד. תנסי ליצור אותו. קשוח, אולי, אבל את תהני ממנו. מבטיחה.

 

[רוח פרצים]

וואו! מדוייק ומרגש.
אני מרגישה כאילו כמעט כתבת עליי.
מדהים איך הרגשות מדוייקים.
קונפליקט מהמם.
תמשיכי לכתוב. זה מרגש אותי ממש שסוף כל סוף כותבים על הנושאים הכל כך ראויים לשימת לב ולאהדה האלו.

 

[הודיה בן חיים]

לכל אלה שחיכו לקטע נוסף, מוקדש...
אני מקווה שהאשכול הזה במעקב אצלכם, כי אין לי רוח לתייג אחד אחד...


באותו היום הגעתי מאוחר לסמינר.
מפספסת בדיוק את השיעור שאותו מצאה שפיגלמן כמתאים להודיע על ערב האבות הקרוב, ולחלק הזמנות.
בלי להשאיר אחת במקום שלי.

אני לא יודעת איך היא עשתה את זה, אבל אף אחד מבנות הכיתה לא טרחה ליידע אותי בקיומו של האירוע שבאורח פלא גם לא הופיע בשיחות ההפסקה של חברותי.


אבל אבא לא האמין לי.
שיחת הטלפון הייתה מלאה בשתיקות.
רק משפט אחד חצה את הקו, "למה הדרה? למה? אני כל כך גרוע בעיניך?", שאל,
וניתק.

לא הייתה לי ברירה, נסעתי אליו.
ניסיתי להסביר.
לשקר ששכחתי. וההזמנה נעלמה בבאלגן.
"אבל התיק שלך אף פעם לא מבולגן. את מסודרת יותר ממני ומאמא שלך ביחד".


ביום שלמחרת, מנהלת הסמינר קראה לי לשיחה.
ושוב הייתי צריכה לנסוע לאבא.
לשקר את עצמי מחדש...

 

[מלכי סלמון]

לכל אלה שחיכו לקטע נוסף, מוקדש...
אני מקווה שהאשכול הזה במעקב אצלכם, כי אין לי רוח לתייג אחד אחד...


באותו היום הגעתי מאוחר לסמינר.
מפספסת בדיוק את השיעור שאותו מצאה שפיגלמן כמתאים להודיע על ערב האבות הקרוב, ולחלק הזמנות.
בלי להשאיר אחת במקום שלי.

אני לא יודעת איך היא עשתה את זה, אבל אף אחד מבנות הכיתה לא טרחה ליידע אותי בקיומו של האירוע שבאורח פלא גם לא הופיע בשיחות ההפסקה של חברותי.


אבל אבא לא האמין לי.
שיחת הטלפון הייתה מלאה בשתיקות.
רק משפט אחד חצה את הקו, "למה הדרה? למה? אני כל כך גרוע בעיניך?", שאל,
וניתק.

לא הייתה לי ברירה, נסעתי אליו.
ניסיתי להסביר.
לשקר ששכחתי. וההזמנה נעלמה בבאלגן.
"אבל התיק שלך אף פעם לא מבולגן. את מסודרת יותר ממני ומאמא שלך ביחד".


ביום שלמחרת, מנהלת הסמינר קראה לי לשיחה.
ושוב הייתי צריכה לנסוע לאבא.
לשקר את עצמי מחדש...

הקטע מהמם, רק קצת מוזר לי הענין של ערב אבות, מה זה כאילו? יש כאלה דברים בסמינר?
ואגב- את יכולה לעשות אותו הרבה הרבה יותר ארוך וזה עדיין לא יהיה משעמם
קחי לדוגמה את זה

לא הייתה לי ברירה, נסעתי אליו.
ניסיתי להסביר.
לשקר ששכחתי. וההזמנה נעלמה בבאלגן.

את יכולה להכניס שיחה שלמה, מחשבות.... זה מחבר יותר את הקורא

 

[הודיה בן חיים]

את יכולה להכניס שיחה שלמה, מחשבות.... זה מחבר יותר את הקורא

ניסיתי האמת...

הקטעים שאני שולחת כאן הם יותר מעין תקציר...
[יש לי תקווה לחבר את זה עם עוד כמה דמויות וסיפורים...]

 

[מוריופ]

הסיפור יפה ויש לך סגנון מגניב

אבל אבא לא האמין לי.
שיחת הטלפון הייתה מלאה בשתיקות.
רק משפט אחד חצה את הקו, "למה הדרה? למה? אני כל כך גרוע בעיניך?", שאל,
וניתק.

אני רק תוהה, זאת נראית לי התנהגות ילדותית מדי בשביל אבא שאמור להיות לפחות בן 35. אבא אוהב מטבעו מגונן על הבת שלו. אפילו אם הוא נפגע, אם הקשר ביניהם כל כך טוב ומאפשר, למה הוא מנתק ככה?