כמו בכל דבר, תגדיר קודם את המטרה שלך, ותדע מה עליך לעשות. כי אם בשבילך להשתמש ברפרנסים מתמונות יעזור, אז חבל על המאמץ והייאוש שהשקעת בלהמנע מזה.
חשוב להגדיר במדוייק את המטרה של איור, ואני חושב שזה משמעותי ביחס לדיון הספציפי הזה.
ברור שכשמצרפים איור לספר ילדים זה לא בשביל שהספר יהיה צבעוני ומגוון, וגם לא בשביל להסביר חלקים בסיפור כדי לחסוך בטקסט.
כמו"כ ברור לכל מי שבתחום שקומיקס זה לא רק סיפור שמעובד עבור עצלנים שאין להם כח לקרוא מלל מרובה.
מטרת האיור היא להעביר מסר שאי אפשר להעביר במילים. תחושה, רגש, אוירה, וכו', אלו דברים שקשה עד בלתי אפשרי להעבירם במילים [אולי בפיוט ושירה והאזור הזה], ולמקום הזה נכנס האיור, שהוא כלי שאפשר דרכו להעביר
המון דברים שאי אפשר להעביר בטקסט. בקומיקס איכותי מועבר לקורא המון אוירה רגשות וכדו' דרך הציורים, ולעומת זאת בספר של טקסט בלבד בלתי אפשרי להקדיש בכל סצנה בספר קטע מעייף של תיאור האוירה/המקום/הרגשות של כל הסובבים.
עד כאן דברים פשוטים.
מכאן ואילך אני כותב את דעתי ופרשנותי לגישה המקצועית הנזכרת למעלה.
חלק
גדול מהאוירה והרגש שבציור מועבר ע"י הצייר שלא במודע, כשהמון תפיסות שקיימות אצלו ביחס לסצנה נכנסות בחוסר מחשבה לציור, והרבה רגש שנמצא אצל האמן בלב מתבטא בציור בכל מיני ניואנסים קטנים בציור, וזה גם ללא כונה, וללא שליטה [בדרך כלל].
[להמחשה, ניתן לנסות לאייר באופן ספונטני שולחן שבת משפחתי, או להסתכל על שולחן שבת שציירתם בעבר, בולט למדי שהמון פרטים ואוירה מהתפיסה של האמן על שולחן שבת הפרטי אצלו בבית/אצל ההורים/אצל הסבתא/"השולחן האידיאלי", נכנסים לציור אלא א"כ נתאמץ מאד לשנות וליצור משהו אחר, ועדיין...]
ואגב זו לדעתי התשובה מה תפקידו של הציור בעידן המצלמה, וזה מתייחס גם לציורים ריאליסטיים ברמה גבוהה, כי אחרי הכל אם לא נתאמץ מאוד להעלים בכוח את ההשפעות של התפיסות שלנו על הנושא המצויר, הם יתבטאו בציור במודע - ובעיקר שלא במודע. ושם נמצא היופי האנושי המדהים שבציור, האופן שבו כל אמן מבטא את בנושא לפי תפיסתו/רגשותיו/פרשנותו האינדיבידואלית. וזה אגב מופיע דוקא במקומות שבהם האמן מעוות מעט את המציאות מכפי שהיא נתפסת בעין הפלסטיק של המצלמה, במקומות בהם האמן מדגיש [שלא במודע] פרטים שבולטים בעיניו, מטשטש את הפחות בולטים, גם כשהמציאות הטכנית שונה במקצת. ולעומת זאת המצלמה הינה מוצר חסר רגש והבעה, שפשוט מעתיקה את הנתונים הטכניים בדיוק כפי שנתפסו במתכתיות בעדשת המצלמה.
היופי האנושי מתגלה דווקא בחוסר השלמות.
מעתה יש לקחת בחשבון שכאשר מציירים מהסתכלות מעבירים אל הדף עוד הרבה השפעות של תפיסה מלבד הנתונים הטכניים שנתפסים בעין, [היטיב לכתוב בספרו האמן אנדרו לומיס: "כשאתה מצייר ילדים, אתה חייב להיות ילד לכמה שעות, להיכנס לראש של הילד ולהרגיש קצת כמו ילד בזמן שאתה מצייר אותו, כדי שתיטיב להעביר את הילדותיות בצורה האותנטית הטובה ביותר..."]. כשאני מצייר עץ מהסתכלות, כנראה שיידחפו לציור קצת מהאווירה הקסומה של החורשה בה אני נמצא, של רשרוש העלים ונמלול הנמלים, או לחילופין עצבים על השמש הקופחת ומוטרדות מהמטיילים שהחליטו להפעיל בסמוך אלי מוסיקת טרנס בקולי קולות בלב החורשה הפסטורלית...
וניתן להניח שכשמציירים מתמונה, מה שמועבר לדף זוהי החוויה המרגשת והמדהימה של צפייה בתמונה טובה. ואפשר להניח עוד, שישנו פער משמעותי בין רמת העומק והביטוי העשיר הטמון ביצירה שמבטאת את מבטו של האמן על נושא חי, לבין ציור שמבטא את מבטו על תמונתו של הנושא.
מקווה שהובנתי.
לסיום הקדיחה, אי אפשר בלי ציטוט מ - גדי פולק, שנשאל אם לאור גישתו כל פעם שרוצים לצייר קפלי בגדים צריך להלביש בובה בבגדים ולצייר, וזוהי תשובתו:
"אם מציירים בובה - משתמשים בבובה, אם מציירים מלפפון - משתמשים במלפפון, ואם מציירים אדם - משתמשים באדם."
עד כאן הקדיחה
...
הנושאים החמים
הנושאים החמים
