הנושאים החמים
הנושאים החמים
הימים האלה, בהם אתה מרגיש בפסגת העולם, ואין אחד שמסוגל לעקוף אותך ולו במילימטר, הם הימים המאושרים בחייך.
הגעת באותו יום לכולל, רענן ונחוש ליום טוב, החברותא קיבל אותך בסבר פנים חמות (מתחנף, החלטת בלי להניד עפעף, בסדר, אין לך עם זה בעיה). התחלתם ללמוד, מיד עלתה לך קושיה רצינית, החברותא נאלם דום, אוהו, איזה קושיה. התחלת לחפש, אחר רגעים של עיון גם מצאת תירוץ לא רע בכלל. החברותא כבר לא חייך, לפחות ת'תרוץ היית משאיר לו. המשכתם להתפלפל. באמצע ויכוח רציני הראש כולל עבר בדיוק לידכם, קרא לך הצידה לרגע, ביקש שתעזור לאברך ההוא שיושב בטור הימני בספסל השלישי בעניין מורכב כלשהו, הסכמת ברצון. (כל עוד אתה למעלה, שם בפסגה, הכל טוב).
חזרת לחברותא, הוא הספיק בינתיים להקשות קושיה רצינית כשהגעת, הפלת אותה על שלל תלפיותיה תוך 20 שניות; נו אתה רציני, זו קושיה זו? החברותא הסמיק, ניסה להחזיר לך באיזו עקיצה, לא ממש הלך לו. אתה עלית מדרגה נוספת בסולם הפסגות שלך.
בסוף היום ניגש אליך אברך נחשב מאד, ביקש להתייעץ בעניין מסוים. באמצע השיחה הוא שאל אותך; תגיד, מאיפה חכמת החיים הזו שלך? מאיפה השכל הישר הנדיר הזה? חייכת מעדנות, במבוכה אופיינית. עלית עשר פסגות מעלה, חשבת שאין יותר לאן לעלות. וכולם המשיכו שם להישאר, בקרקע, נדמים לך כמביטים בך בהערצה אין סופית; איך עולים על כזה הר, משיגים ככה פסגות?!
חזרת הביתה. הסיפור חזר על עצמו, רק בווריאציה של בית ואישה וילדים, אבל הרעיון היה אותו רעיון, היית בפסגה. שם האישה פרגנה עמוקות, כאן ענית תשובה חזקה וחינוכית למתבגר שלך. שם עם השכן המשפץ התנהלת לא רע. קיצור, מבחינתך, אחלה של פסגה.
*
יום חדש הפציע על היקום, הגעת לכולל רענן ונחוש לעוד יום טוב, ישר כשהתיישבת לי החברותא, הוא הפיל עליך קושיה רצינית, לא מצאת תשובה. הוא מצא שתיים, אתה כבר איבדת ת'כיוון, הסתבכת במחשבות ועקצוצים מטרידים. הראש כולל עבר לידכם, שאל אם אתה מרגיש טוב. האברך הנחשב התייעץ עם אחר, המתחרה שלך.
חזרת הביתה אבל וחפוי ראש.
העניינים בבית התנהלו על אותו רצף, רק השתנה המיקום, הרקע, והדמויות.
כשהלכת לישון, ניסית להיאחז ביום האתמול; אפוף הפסגות, לא הצלחת.
חשבת על היום, מה בעצם היה בו;
הגעת לכולל, חייכת לחברותא, הוא לא חייך אליך - היה עסוק בקושיה הרצינית שלו יותר מדי, הוא הפיל עליך בזה אחר זה רעיונות ותירוצים, אתה לא עקצת, למרות שהיו לך כמה בלשון. כן נדדת במחשבות מעקצצות, לא נוחות - על מצבך הנחות במפתיע; מה לעשות, לא הרגשת בפסגה. בסוף היום, אחרי תפילת מנחה טובה; פגשת אברך, שחייו לא שטים על מי מנוחות, טפחת לו על השכם, נסכת בו עידוד; בחיוך, במילה. הוא אפילו לא הסתכל עליך, אתה כן עליו.
חזרת הביתה, אשתך היתה מתוחה מעניין כלשהו בעבודה. הפילה את המתיחות עליך, הרגשת זבל. כן ניסית לעודד, לרכך את המתח. השתדלת לעזור, יותר מהרגיל. אחר כך פגש אותך השכן ממול - ביקש עזרה בהעלאת קרטונים של ספרים מהמחסן בקומת החניה אל ביתו, נענית בשמחה - למרות שהיה לך דרך להתחמק. הוא אמר לך באמצע שיחתכם תוך כדי התנשפות, שיש לו אחיין בכולל שלך (זה המתחרה שלך), הוא שיבח את האחיין בלי להפסיק, אפילו ללא התנשפות; ניסית איכשהו להשחיל מילה על כך שאתה מכיר אותו והוא באמת כזה. הוא ענה לך; מעניין, לא שמעתי עליך משהו מיוחד. ואתה המשכת לעזור. ובחיוך. בבית, כשחזרת, הילדה שלך רצתה שתעזור לה בלימוד למבחן, היית עייף, התעלית על עצמך, נענית ברצון. היא אמרה שהאבות של חברות שלה כל הזמן לומדים איתן, והם גם מביאים למורה שלה הוספות לשיעור, אתה הקשבת. רשמת לעצמך במוח. חוץ מזה שנחרט עוד איקס על ה'אישיות' שלך; גם אבא מוצלח אתה כבר לא. המשכת ללמוד איתה ובנעימות, לא התעייפת. זכרת מה התפקיד שלך.
המחשבה האחרונה שהספקת לחשוב בטרם נעצמו עיניך: הימים האלה, בהם אתה מרגיש בפסגת העולם, ואין אחד שמסוגל לעקוף אותך ולו במילימטר, הם הימים הגרועים בחייך.
הגעת באותו יום לכולל, רענן ונחוש ליום טוב, החברותא קיבל אותך בסבר פנים חמות (מתחנף, החלטת בלי להניד עפעף, בסדר, אין לך עם זה בעיה). התחלתם ללמוד, מיד עלתה לך קושיה רצינית, החברותא נאלם דום, אוהו, איזה קושיה. התחלת לחפש, אחר רגעים של עיון גם מצאת תירוץ לא רע בכלל. החברותא כבר לא חייך, לפחות ת'תרוץ היית משאיר לו. המשכתם להתפלפל. באמצע ויכוח רציני הראש כולל עבר בדיוק לידכם, קרא לך הצידה לרגע, ביקש שתעזור לאברך ההוא שיושב בטור הימני בספסל השלישי בעניין מורכב כלשהו, הסכמת ברצון. (כל עוד אתה למעלה, שם בפסגה, הכל טוב).
חזרת לחברותא, הוא הספיק בינתיים להקשות קושיה רצינית כשהגעת, הפלת אותה על שלל תלפיותיה תוך 20 שניות; נו אתה רציני, זו קושיה זו? החברותא הסמיק, ניסה להחזיר לך באיזו עקיצה, לא ממש הלך לו. אתה עלית מדרגה נוספת בסולם הפסגות שלך.
בסוף היום ניגש אליך אברך נחשב מאד, ביקש להתייעץ בעניין מסוים. באמצע השיחה הוא שאל אותך; תגיד, מאיפה חכמת החיים הזו שלך? מאיפה השכל הישר הנדיר הזה? חייכת מעדנות, במבוכה אופיינית. עלית עשר פסגות מעלה, חשבת שאין יותר לאן לעלות. וכולם המשיכו שם להישאר, בקרקע, נדמים לך כמביטים בך בהערצה אין סופית; איך עולים על כזה הר, משיגים ככה פסגות?!
חזרת הביתה. הסיפור חזר על עצמו, רק בווריאציה של בית ואישה וילדים, אבל הרעיון היה אותו רעיון, היית בפסגה. שם האישה פרגנה עמוקות, כאן ענית תשובה חזקה וחינוכית למתבגר שלך. שם עם השכן המשפץ התנהלת לא רע. קיצור, מבחינתך, אחלה של פסגה.
*
יום חדש הפציע על היקום, הגעת לכולל רענן ונחוש לעוד יום טוב, ישר כשהתיישבת לי החברותא, הוא הפיל עליך קושיה רצינית, לא מצאת תשובה. הוא מצא שתיים, אתה כבר איבדת ת'כיוון, הסתבכת במחשבות ועקצוצים מטרידים. הראש כולל עבר לידכם, שאל אם אתה מרגיש טוב. האברך הנחשב התייעץ עם אחר, המתחרה שלך.
חזרת הביתה אבל וחפוי ראש.
העניינים בבית התנהלו על אותו רצף, רק השתנה המיקום, הרקע, והדמויות.
כשהלכת לישון, ניסית להיאחז ביום האתמול; אפוף הפסגות, לא הצלחת.
חשבת על היום, מה בעצם היה בו;
הגעת לכולל, חייכת לחברותא, הוא לא חייך אליך - היה עסוק בקושיה הרצינית שלו יותר מדי, הוא הפיל עליך בזה אחר זה רעיונות ותירוצים, אתה לא עקצת, למרות שהיו לך כמה בלשון. כן נדדת במחשבות מעקצצות, לא נוחות - על מצבך הנחות במפתיע; מה לעשות, לא הרגשת בפסגה. בסוף היום, אחרי תפילת מנחה טובה; פגשת אברך, שחייו לא שטים על מי מנוחות, טפחת לו על השכם, נסכת בו עידוד; בחיוך, במילה. הוא אפילו לא הסתכל עליך, אתה כן עליו.
חזרת הביתה, אשתך היתה מתוחה מעניין כלשהו בעבודה. הפילה את המתיחות עליך, הרגשת זבל. כן ניסית לעודד, לרכך את המתח. השתדלת לעזור, יותר מהרגיל. אחר כך פגש אותך השכן ממול - ביקש עזרה בהעלאת קרטונים של ספרים מהמחסן בקומת החניה אל ביתו, נענית בשמחה - למרות שהיה לך דרך להתחמק. הוא אמר לך באמצע שיחתכם תוך כדי התנשפות, שיש לו אחיין בכולל שלך (זה המתחרה שלך), הוא שיבח את האחיין בלי להפסיק, אפילו ללא התנשפות; ניסית איכשהו להשחיל מילה על כך שאתה מכיר אותו והוא באמת כזה. הוא ענה לך; מעניין, לא שמעתי עליך משהו מיוחד. ואתה המשכת לעזור. ובחיוך. בבית, כשחזרת, הילדה שלך רצתה שתעזור לה בלימוד למבחן, היית עייף, התעלית על עצמך, נענית ברצון. היא אמרה שהאבות של חברות שלה כל הזמן לומדים איתן, והם גם מביאים למורה שלה הוספות לשיעור, אתה הקשבת. רשמת לעצמך במוח. חוץ מזה שנחרט עוד איקס על ה'אישיות' שלך; גם אבא מוצלח אתה כבר לא. המשכת ללמוד איתה ובנעימות, לא התעייפת. זכרת מה התפקיד שלך.
המחשבה האחרונה שהספקת לחשוב בטרם נעצמו עיניך: הימים האלה, בהם אתה מרגיש בפסגת העולם, ואין אחד שמסוגל לעקוף אותך ולו במילימטר, הם הימים הגרועים בחייך.
נערך לאחרונה ב:
