ידידיה חבר
מהמשתמשים המובילים!
שלום חברים,
דבר נפל הערב, ולסופרים בעלי דמיון חופשי וסוער זהו אתגר ראשון במעלה. לא אכביר בחידות, ואגלה שכוונתי למה שחשף ראה"מ הערב, על חצי טון (!) מסמכים מקוריים (!) שהוברחו מממלכת האייטולות והמולות השיעית - פרסית, אל תוככי הקריה בבירת (כן! לא ירושלים) הישות הציונית...
אז כמובן ששאלת השאלות היא: איך למען ד' הצליחו פיזית להוציא כמות כל כך גדולה של חומר פיזי מהמקום הארור הזה?!. וזה מלבד שאר השאלות המתבקשות, כמו: 'איך בכלל עלו על זה?!', ו'איך לא חששו לפרסם את המידע הזה, שעלול לעלות לכמה אנשים בחייהם?!' ושאר קושיות כגון דא.
היות ושמתי לב שיש בין שורותינו ביטחוניסטים ראשונים במעלה, ביניהם היודעים לפשפש הדק היטב בקרביה של קורבטה בריטית השוכנת אי שם בים הסיני, והיות והפרטים המלאים לא יחשפו ככל הנראה בשלושים השנים הקרובות, על כן אזרתי כגבר חלצי, ואני מתנדב לגלות את כל סודות התהליך (מקורות: נבואה אשר ניתנה לשכמותי...). כרגע אין בידי אלא פרולוג קצרצר, אשתדל בל"נ מדי פעם להוסיף פרקונים, מקוה שאסיים לפני תום השלושים השנים הקרובות, ולפני שיחשפו הפרטים האמיתיים...
רק אציין, שמרוב הלהיטות לאכול את תפוח האדמה בעודו לוהט, ככל הנראה לא עשיתי עבודה מושלמת, ויתכנו שינויי עריכה בהמשך.
נ.ב. כחדש אני מקוה שהסיפור בהמשכים הוא צעד אתי וקונבנציונאלי, אם לא - אני מתנצל מראש, ואקבל כל ביקורת והוראה מגבוה.
05/02/2011
מטה המוסד, תל אביב
את הדממה ששררה בחדר ניתן היה לחתוך בסכין. דומה שגם זבוב על הקיר, לו היה שולט בחמש שפות על בוריין, לא היה ביכולתו לנחש את משמעותן של שלל מילות הקוד והמושגים ה'פנים מוסדיים' שעמדו להתעופף בחלל החדר.
עובדי המוסד, או ה'משרד' כפי שנוהגים לכנותו עובדיו, התלוצצו תמיד שהמקום הציבורי היחיד במדינת ישראל בו מותר לעשן, הם חדרי הישיבות במטה המוסד. ואכן, ענן קשור היה תדיר באוהליהם של שוכני המטה. הסיבה לכך לא הייתה מקרית, והיא הלחץ התדיר בו שרויים אלו הנמצאים בחזית האחורית של ההגנה על יושבי הארץ. אלא שהפעם זה היה הפוך. לא שלא היתמר העשן, שכן הוא היתמר כדרכו, אלא שבשונה מתמיד לא הלחץ הוא שאפיין את האווירה אלא תחושת עליונות וסיפוק.
את הישיבה פתח ראש אגף המבצעים – גיא ברי, המוזכר בתקשורת לעיתים נדירות תחת השם אפוף החשאיות 'ג.', בספק הודעה ספק הכרזה: 'האוצר הוכן והושלם'. רחש החל מתפשט בחדר, אך נקטע עד מהרה כשהשלים גיא את המשפט בקולו המתכתי 'מרעום חם'.
הוא העביר את רשות הדיבור ל'ראש', שפתח את השיח והדיונים. 'הסיבה שלשמה נתכנסנו כאן הערב, היא בכדי לדון על הכרזתו של גיא, אותה למדתם בימים האחרונים מהחומר שהועבר לכם, ולהחליט האם להפעיל את 'מרעום' עכשיו, ובכך להשיג הישגים אסטרטגיים לא מבוטלים, או להמתין אתו ליום הדין, כאשר לבינתיים הוא יתפתח וישריש. דעתכם בבקשה'.
קולות ומשפטים מלאו את חלל החדר, כשפתגמים נדושים עד לנמנום כמו 'עדיף ציפור אחת ביד משתיים על העץ' ודומותיה גם הם נמנו על הקולות, עד הרגע בו היסה ה'ראש' את הנוכחים, וביקש הצבעה. 'עכשיו', הכריז - שבע אצבעות הונפו. 'המתנה' הכריז שוב - תשע אצבעות אחרות הונפו הפעם. 'המתנה', סיכם ה'ראש', והוסיף 'שאלות בבקשה'.
ראשון השואלים, היה טל גרין ('ט.', להזכירכם), 'את מי אנחנו מעדכנים על 'מרעום?'.
ה'ראש' השיב. 'את ראה"מ, שר הביטחון, והרמטכ"ל, כמובן. בעוד מספר ימים נגבש את החומר על 'מרעום' בצורה מסודרת, ואז יתכן ונביא אותו בפני כל חברי הקבינט הביטחוני. ועדת המשנה הסגורה של ועדת חו"ב (חוץ וביטחון), תסתפק בהודעה לאקונית על 'הישג מודיעיני חסר תקדים למוסד', ותו לא'.
'אף עצם לא לתקשורת', אמר ה'ראש', בפנותו אל משה ביטון ראש אגף התקשורת, והורה למזכירתו 'תביאי את השמפניות'.
קול שקשוק הכוסיות המושקות זו אל זו החליף עד מהרה את בלילי הקולות, כשלאחר מכן החלו הנוכחים לעזוב את אולם הישיבות.
'זה עוד יפעל לנו גדולות ונצורות, אני אומר לך', אמר ה'ראש' לסגנו שישב לימינו, ויצא מהחדר אל עבר משרדו.
דבר נפל הערב, ולסופרים בעלי דמיון חופשי וסוער זהו אתגר ראשון במעלה. לא אכביר בחידות, ואגלה שכוונתי למה שחשף ראה"מ הערב, על חצי טון (!) מסמכים מקוריים (!) שהוברחו מממלכת האייטולות והמולות השיעית - פרסית, אל תוככי הקריה בבירת (כן! לא ירושלים) הישות הציונית...
אז כמובן ששאלת השאלות היא: איך למען ד' הצליחו פיזית להוציא כמות כל כך גדולה של חומר פיזי מהמקום הארור הזה?!. וזה מלבד שאר השאלות המתבקשות, כמו: 'איך בכלל עלו על זה?!', ו'איך לא חששו לפרסם את המידע הזה, שעלול לעלות לכמה אנשים בחייהם?!' ושאר קושיות כגון דא.
היות ושמתי לב שיש בין שורותינו ביטחוניסטים ראשונים במעלה, ביניהם היודעים לפשפש הדק היטב בקרביה של קורבטה בריטית השוכנת אי שם בים הסיני, והיות והפרטים המלאים לא יחשפו ככל הנראה בשלושים השנים הקרובות, על כן אזרתי כגבר חלצי, ואני מתנדב לגלות את כל סודות התהליך (מקורות: נבואה אשר ניתנה לשכמותי...). כרגע אין בידי אלא פרולוג קצרצר, אשתדל בל"נ מדי פעם להוסיף פרקונים, מקוה שאסיים לפני תום השלושים השנים הקרובות, ולפני שיחשפו הפרטים האמיתיים...
רק אציין, שמרוב הלהיטות לאכול את תפוח האדמה בעודו לוהט, ככל הנראה לא עשיתי עבודה מושלמת, ויתכנו שינויי עריכה בהמשך.
נ.ב. כחדש אני מקוה שהסיפור בהמשכים הוא צעד אתי וקונבנציונאלי, אם לא - אני מתנצל מראש, ואקבל כל ביקורת והוראה מגבוה.
פרולוגון
05/02/2011
מטה המוסד, תל אביב
את הדממה ששררה בחדר ניתן היה לחתוך בסכין. דומה שגם זבוב על הקיר, לו היה שולט בחמש שפות על בוריין, לא היה ביכולתו לנחש את משמעותן של שלל מילות הקוד והמושגים ה'פנים מוסדיים' שעמדו להתעופף בחלל החדר.
עובדי המוסד, או ה'משרד' כפי שנוהגים לכנותו עובדיו, התלוצצו תמיד שהמקום הציבורי היחיד במדינת ישראל בו מותר לעשן, הם חדרי הישיבות במטה המוסד. ואכן, ענן קשור היה תדיר באוהליהם של שוכני המטה. הסיבה לכך לא הייתה מקרית, והיא הלחץ התדיר בו שרויים אלו הנמצאים בחזית האחורית של ההגנה על יושבי הארץ. אלא שהפעם זה היה הפוך. לא שלא היתמר העשן, שכן הוא היתמר כדרכו, אלא שבשונה מתמיד לא הלחץ הוא שאפיין את האווירה אלא תחושת עליונות וסיפוק.
את הישיבה פתח ראש אגף המבצעים – גיא ברי, המוזכר בתקשורת לעיתים נדירות תחת השם אפוף החשאיות 'ג.', בספק הודעה ספק הכרזה: 'האוצר הוכן והושלם'. רחש החל מתפשט בחדר, אך נקטע עד מהרה כשהשלים גיא את המשפט בקולו המתכתי 'מרעום חם'.
הוא העביר את רשות הדיבור ל'ראש', שפתח את השיח והדיונים. 'הסיבה שלשמה נתכנסנו כאן הערב, היא בכדי לדון על הכרזתו של גיא, אותה למדתם בימים האחרונים מהחומר שהועבר לכם, ולהחליט האם להפעיל את 'מרעום' עכשיו, ובכך להשיג הישגים אסטרטגיים לא מבוטלים, או להמתין אתו ליום הדין, כאשר לבינתיים הוא יתפתח וישריש. דעתכם בבקשה'.
קולות ומשפטים מלאו את חלל החדר, כשפתגמים נדושים עד לנמנום כמו 'עדיף ציפור אחת ביד משתיים על העץ' ודומותיה גם הם נמנו על הקולות, עד הרגע בו היסה ה'ראש' את הנוכחים, וביקש הצבעה. 'עכשיו', הכריז - שבע אצבעות הונפו. 'המתנה' הכריז שוב - תשע אצבעות אחרות הונפו הפעם. 'המתנה', סיכם ה'ראש', והוסיף 'שאלות בבקשה'.
ראשון השואלים, היה טל גרין ('ט.', להזכירכם), 'את מי אנחנו מעדכנים על 'מרעום?'.
ה'ראש' השיב. 'את ראה"מ, שר הביטחון, והרמטכ"ל, כמובן. בעוד מספר ימים נגבש את החומר על 'מרעום' בצורה מסודרת, ואז יתכן ונביא אותו בפני כל חברי הקבינט הביטחוני. ועדת המשנה הסגורה של ועדת חו"ב (חוץ וביטחון), תסתפק בהודעה לאקונית על 'הישג מודיעיני חסר תקדים למוסד', ותו לא'.
'אף עצם לא לתקשורת', אמר ה'ראש', בפנותו אל משה ביטון ראש אגף התקשורת, והורה למזכירתו 'תביאי את השמפניות'.
קול שקשוק הכוסיות המושקות זו אל זו החליף עד מהרה את בלילי הקולות, כשלאחר מכן החלו הנוכחים לעזוב את אולם הישיבות.
'זה עוד יפעל לנו גדולות ונצורות, אני אומר לך', אמר ה'ראש' לסגנו שישב לימינו, ויצא מהחדר אל עבר משרדו.
נערך לאחרונה ב: