גם דיזר מתמודד עם כעס. כעס איום ונורא הרבה הרבה יותר מפדהאל ובכל זאת בוחר בטוב
את טוענת את זה שוב ושוב, העניין הוא שאין לזה שום סימוכין בספר
מי אמר שבכוזר בכלל ידעו על השבי הזה? מי אמר שהם יכלו לפדות אותו
והראיה - אפילו רנה, שהיתה נסיכה, הייתה בשבי שנים ארוכות ואף אחד לא ידע
המידע לא עבר אז כמו היום, ונראה שבכוזר בכלל לא ידעו על אמא של דיזר שנמצאת במכלאות העבדים של הסולטן
מי שכן ידע זה דווקא היהודים בסלג'ואר שבאמת ניסו לעשות ככל שביכלתם
כך שלא ברור בכלל שיש לדיזר כעס כלשהו על איסתרק או כוזר בכלל
הסיפור, המבנה, ההתמודדות ההחלטות האופי - הכל הרבה יותר חזק ויותר טוב מהסיפור של פדהאל.
הכי טוב לעתי לו היא היתה משלבת את שני הדמויות לדמות אחת - עם נטיה מודגשת לזו של דיזר.
מסכימה שטוב שהיתה מאחדת אותם, ולו בגלל שלא היה מספיק מקום בעלילה ל2 דמויות ראשיות בערך באותה מידה
אבל לדעתי, היא היתה צריכה לעשות מישהו כמו פדהאל
בגלל המסר
היא בחרה פה במסר מאוד עמוק, שנכון שהוא נוגע בעיקר לנוער אבל בכלל לא רק (יש המון מבוגרים כאלו, שממורמרים על המערכת כמו פדהאל, שאל תשכחי שעד כמעט הסוף הוא באמת חשב שנעשה לו עוול עצום)
והמסר שווה דמות ראשית בספר
ובשביל המסר היה צריך מישהו שהוא דווקא כן מתוך המערכת, ונפגע ממנה ישירות, וכועס עליה
בקיצור: פדהאל
עוד נקודה שהפריע לי - הנטיה המוזרה של איסתרק לעשות הצגות מייראות על הנאשמים שלו.
מה פשר המשחק המרושע שהם עשו לאלרון בסוף הספר? אין שום עניין.
זה מזכיר את ההשפלה הפומבית הנוראה שנעשתה למהללאל בסוף הספר גם כן.
כעסתי מאוד שקראתי את זה, עניין אחד זה הצווי להרוג מורד במלכות עניין שני זה להשפיל יהודי
לעיני כל העם בצורה מחרידה כל כך.
מסכימה. גם אני מאוד לא אהבתי
לא ברור מה הקטע שעשו לאלרון ואיך זה שהם ככה עוברים על "לא תונו"
אבל זה שונה מאוד ממהללאל, ששם זה היה העונש על העמדת פנים, ואיסתרק מסביר לו: העמדת פנים כנגד העמדת פנים (ואני מבינה שהעמדת פנים למלך זה דבר קרוב מאוד לבגידה...)