ובגלל שאני בכורה נגזר עלי לגדל את כל האחים אחרי מגיל 0 ועד החתונה? ובגלל זה גם אני כמעט לא מוזמנת להורים כי תמיד יש יותר צעירים שקודמים לי?
אין סוף לחשבונות האלו, אפשר להגיד שהחיים לא תותים באף גיל, ואפשר להגיד שהחיים הם מלאי עשיה בכל גיל. לכבד את כולם בכל מצב עם דגש שהקטנים מכבדים את הגדולים. יש לזה מקור בתורתינו הקדושה.
את מערבבת כמה דברים, במחילה.
לכבד- כן. מהו הגדר של כיבוד? האם האחיות הצעירות חייבות לכבד אותך לפי מה שאת רוצה? (שמרטפות/ כסא/ לא יודעת מה עוד)
גם כבת בכורה לא נגזר עלייך לגדל אף ילד עד לילדייך שלך. אם אמא שלך החליטה אחרת- זה כבר נושא של כיבוד הורים. (לעזור בבית- חובה מדין כיבוד הורים, ולא זה הנושא). אין לכך כל קשר לאחיותייך הצעירות. הן לא אשמות שאמא שלך הפילה עלייך את המחויבויות שלה.
צריך להבין שאף אחד לא חייב לנו שום דבר. זכותם של ההורים להחליט שהם מזמינים את הצעירים, וזכותם גם לבחור להזמין את המבוגרים. זכותם. זכותם גם להחליט שהם לא רוצים להזמין אותך כי את עם 6 ילדים, והם רוצים רק שבת של זוג+2. איך כל זה השתרבב לעניין??
אחיות שלנו יכולות לעשות איתנו חסד, ולסייע לנו. הן לא חייבות. ולבוא ולדרוש או לצפות מהן את זה- אני לא חושבת שזה הוגן. הן עוזרות הרבה בבית (נכון שלא עם כל העשירייה שמתחתיהן. אבל גם לאמא שלהן יש פחות כוחות לשטוף את הבית, למשל, או לאפות. ולפעמים זו רק אחות או שתיים שהעול נופל עליהם...). אחרי שבת של אירוח יש להן הרבה עבודה (גם אם הכנסת את המצעים לכביסה).
רק לזכור שהן גם בני אדם, עם צרכים/ רצונות/ שאיפות. זה הכל.
ואגב, מנסיון- כשאת מגיעה מתוך מקום בסיסי של כבוד, הן תשמחנה לעזור ולסייע. לא כי הן חייבות/ כך ראוי/ כך מתבקש/ כך מקובל. כי הן גם תראינה בך אדם. הן
תרצנה שתשבי ותאכלי בנחת. הן תעסקנה את הקטן שלך גם אם המנה שלהן תתקרר,. לא כי הן חייבות. כי הן רוצות. זה עולם אחר. בהיר יותר, מתוקן יותר, ויפה הרבה יותר...