ו@מ. י. פרצמן את צודקת, זה לא שיר ספרותי (ולא ממש שיר בכלל), ואני לא רוצה או יכולה לגעת מדי בראשוניות שלו, אבל אני אשמח אם מישהו אחר יעשה את זה. בחינם.
להיות כנה איתך? מישהו אחר יכול לעשות את זה, ולהפיק (אולי) מהשיר הזה יצירה ספרותית משובחת יותר, אבל... לא, זה פשוט ייאבד את זה. זה כבר לא יהיה השיר שלך.
יש למה שכתבת כאן קסם מיוחד. הוא אולי לא השיר הכי משובח (והוא משובח), ואולי אין לו את הטאצ' המוגמר של שירה מקצועית, אבל יש כאן את המילים שלך, והלב שלך, ופשוט מרגישים את זה בכל שורה.
לא יודעת אם באמת התכוונת לחשוף כאן משהו אישי, אבל אני, תוך כדי קריאה, מרגישה שיש פה הילה כלשהי, שאי אפשר להסביר במילים, רק להריח.
(בוחרת רק דוגמה אחת, דווקא מתוך מה שציטטת):
קלטת איזה דימוי מיוחד הכנסת לנו כאן? לא כתבת שהאמנתי עד מאוד, לא שהאמנתי בכל נשמתי, לא שהאמנתי באמת. כתבת שהאמנתי כמו ילדה. כשאת כותבת את המילה ילדה את מכניסה אותנו עמוק לתוך הרגש הזה, של ילדה שמאמינה עם כל הלב והנשמה והטוהר שיש בה, גם אם בנאיביות - היא מאמינה שהעולם הוא טוב. זה רגש, זה. והוא חזק. הוא אמיתי, והכנסת לנו אותו בצורה ממוקדת וממצה.
מסכימה איתך שמשהו במבנה השורות בבית הזה (אולי במקצב? לא בטוחה) דורש שיפור, אבל זה משהו שרק את יכולה לגעת בו, כי הכנסת כאן את הנשמה שלך. אם מישהו אחר ינסה לשחק עם המילים - הוא עלול לפגוע בהן.
המלצה שלי? אל תתני לאחרים לגעת בזה. תני להם רק להמליץ, וגם זה בעדינות ובבררנות. תשני על זה יום יומיים, שבוע שבועיים, ואז תסתכלי על זה במבט חדש. תראי כבר את מה שלדעתך דרוש שיפור, ותתקני בעצמך.
כך תשיגי גם שיר מושלם, גם יצירה בלעדית, וגם, על הדרך, ניסיון בביקורת עצמית
הנושאים החמים
הנושאים החמים
