הנושאים החמים
הנושאים החמים
עיתון פורים
- קווים לדמותו -
נהגו ישראל מקדמת דנא בכל מקומות מוסדותיהם, להו"ל לקראת פורים עלון מצחיק (מלשון צחוק) ובו שלל בדיחות וחידודים משעשעים (מלשון שעשוע), ושמו ייקרא 'עיתון פורים'. המהדרים נהגו לכתוב את המילים 'עיתון פורים' בפונט מצחיק (מלשון צחוקים) שהיה קיים כבר בוורד 1995 והפסיק להצחיק בשנת 1997. המהדרין מן המהדרין נהגו לכתוב כל אות בצבע אחר (מלשון קורע מצחוק).- קווים לדמותו -
עיתון פורים מורכב מעורך אחד מוכשר, ועוד שניים-שלושה כותבים בינוניים, שלא נעים לעורך לומר להם שהמאמרים שלהם ממש לא מצחיקים ואף לוקים בבעיות תחביריות ודקדוקיות עד כדי התשת הקוראים.
העיתון נכתב בזמן השיעורים על דפי דפדפת של סוף הקלסר, מוקלד על ידי העורך, ומעוצב בתוכנות גרפיקה מתקדמות (וורד ופאוור-פוינט).
אין עיתון פורים בלי:
- תמונות נדירות מהארכיון: תמונה שצולמה בחשאי באמצע השיעור (הרב מנקה את המשקפיים), המורה/הר"מ הנכבדים שצולמו אוכלים טילון בסוף הטיול השנתי, תמונה של המורה מסתודדת עם המנהלת + כיתוב "על מי הן מדברות שם?", תמונה של הראש ישיבה מימי בחרותו (פרוינדליך הביא. אבא שלו למד איתו בישיבה), תמונה ישנה של המורה עם פאת קוקו.
- טור מז'אנר "לא כתוב פה שום דבר משמעותי ואין כאן מה לקרוא בכלל ובכל זאת אתם ממשיכים לקרוא נו למה אתם ממשיכים לקרוא תפסיקו אין פה מה לקרוא אתם לא מבינים? זה ממשיך ככה עד סוף העמוד ואם הגעתם עד לפה אז..."
- פוטומנטאז' של המשגיח בתוך פרסומת של קסטרו
- עמוד בדיחות מ'צוחקים שוב'. כדי שלא יישאר עמוד ריק בסוף.
מי קורא את עיתון פורים?
- העורך (רק את הקטעים שלו).
- שני הכותבים השנונים בעיני עצמם (את דברי הפתיחה ואת הטורים שלהם)
- אמו הגאה של העורך הראשי.
- כל השאר. קוראים את העמוד הראשון, ומרפרפים על כל שאר העמודים.
מי קורא את כל העיתון בלי לפספס מילה?
- ראשי המוסד (כלומר מנהלת הבית ספר או ראש הישיבה. לא איסר הראל ותמיר פרדו) שמנסים להבין מבין השורות את הלך הרוחות של התלמידים.
- צולמן, בשירותים. כדי שלא יחשוב בלימוד בטעות.
