כמה כואב המאיסה בארץ חמדה.
וכי אין בארץ ישראל מקומות שיכולים להתחרות על לבם של בני התורה?
(ואדרבה, אם אין אז מוטל עלינו להקים)
וכבר ראיתי מי שכינה את העיר המדוברת - "עיר המרגלים"...
זכיתי להכיר כאן בארץ ישראל אברכים יקרים מדרום אמריקה שבזו לכל חמודות תבל שם ועברו לארץ ישראל (לדוגמה, אברך ממקסיקו שהיה לו שם: משכורת מכובדת מהכולל ומעמד מכובד בחברה, עובדת בית, בית ענק - פי כמה מהמוצע כאן בעיר המרגלים, אם אני זוכר נכון - כ-300 מ"ר, חניון ל-2 רכבים ופועלים שמבריקים אותם כל בוקר, וכו' וכו', ואחרי הרבה מניעות של כמה שנים עבר במסירות נפש עם משפחתו לדירה קטנה להיות אברך פשוט מן המנין כאן בארץ, וכאן הוא המאושר באדם)
מעניין שבפרסומת שהיתה לפני כשנה ביתד, בתקופה שכל קול-קורא שם היה חתום בידי הג"ר גרשון אדלשטין שליט"א והג"ר חיים קנייבסקי זצ"ל, היה מאוד בולט ששם הגר"ח היה בבל יראה ובל ימצא על מיזם זה, לא ברכות ולא שום דבר כמו שהיה משאר הרבנים, וכנראה לא בכדי...
וגם אם יוזמה זאת מתאימה לאברכים שכעת נמצאים עדיין שם, למה לנסות להניא את לב העם לשוב מקסיקיימה? בשיחה עם המשווקים, התברר שהם פונים גם לציבור האברכים הישראלים (שאין להם קשר למקום, לא גדלו שם ולא מדברים שפת המקום) עבור מגורים, השם ירחם.