נגשה אלי היום תלמידה בכיתה ז ושאלתה בפיה שאמא שלה קונה לה בגדים שהיא יודעת שאינם לפי כל כללי הצניעות המינימלים (אמצע ברך וכדו') והיא רוצה להקפיד יותר וניסתה לרמז לאמא שלה והיא לא הבינה או לא התייחסה מה לעשות איך לבקש את זה ממנה?
כמובן שראשית כל הבעתי את כל הערכותי אליה על זה ואמרתי לה שאחשוב על כך ואגיד לה
אשמח לקבל עצות איך לעזור לה
אני אספר לך סיפור שתוכלי לספר לה כדי לתת לה כח:
אני מורה בבית ספר שמתעסק באוכלוסיית קרוב, דרך התלמידים והתלמידות אנחנו נכנסים למשפחות ויוצרים קהילה מתחזקת. בית ספר מדהים!
תלמידה שחינכתי לפני כמה שנים התמודדה עם מצב מאד מאוד מורכב,
ההורים התגרשו על בסיס חזרה בשאלה חדה מצד האבא,
חתך ועזב את העיר, הוא לא רצה להתגרש אבל המצב היה בלתי אפשרי.
הבית התפרק בכל המובנים, הילדים התחילו לחיות פתאום חיים של מתח מהרגע הבא, הם נשמו את הלחץ הכלכלי, את הריחוק והמתחים בן ההורים, את המי-יודע-מה-יקרה-מחר וגם את המתח התורני,
האבא משך חזק חזק שהילדים יתחילו לרדת, האמא היתה חלשה מאוד והתלמידה שלי נאלצה להבין שמה ששלה - נשאר לה, וכל מה שלא הלך.
פתאום היא עמדה במבחנים בלתי אפשריים,
היא הייתה נוסעת לאבא שלה לשבת, הוא עלה במעלית, הוא הדליק טלוויזיה, הוא דיבר בטלפון, הוא בישל להם אוכל, הוא לקח אותם לים, כמובן לחוף המעורב.
אחרי תקופה הזויה היא שיתפה אותי בקושי, עבדנו קשה לגלות מה היא באמת רוצה, היא הבינה שהיא אחראית לחיים שלה בהמון מובנים, ילדה בת 9!!!
בסוף השנה היא בחרה מעצמה להחליף לטלפון כשר,ף שברה קבל עם ובית ספר את הסמרטפון.
זה היה יום מרגש. כל כך התפללתי שהעצמה הזו תשאר בתוכה תמיד.
חצי שנה אחר כך היא קיבלה על עצמה ללכת רק עם חצאיות, היא באה לספר לי שהיא ביקשה מסבתא שלה לצאת איתה לקנות חצאיות יפות כדי שלא יהיה לה קשה מידי.
במהלך הזמן היא פיתחה עם אבא שלה שפה מאוד מחוברת ונעימה גם סביב הבחירות שלה,
ממקום מאוד יציב אבל כמו שנכון לגשת לאבא, מלמטה, היא הגיעה איתו להבנות,
הוא עולה במעלית עם כווווווולם - והיא במדרגות (קומה אחת, אבל לא זו הפואנטה!)
הוא קונה לה מיץ ענבים ובזמן הקידוש סוגר את הטלוייזיה,
כשיוצאים לים היא לובשת רק חצאית וחולצה עם שרוול.
תשמעו, אני כותבת ומתרגשת שוב. זה עוצמות נדירות.
ברוך ד' התלמידה שלך לא עומדת בכזה מצב.
אבל היא לא יכולה לקנות לבד בגדים וגם לא להסתכסך עם אמא שלה בשום אופן.
זו אמא שלה והיא חייבת בכבודה.
אני חושבת שנכון לכוון שיח פתוח, שתוכל לבוא ולומר לה,
אמא, אני מאוד מעריכה אותך, אין לי ביקורת על מה שאת עושה. אין לי זכות שתהיה לי.
אני בבית ספר לומדת כל מיני דברים והם חשובים לי. הייתי רוצה לעשות שינוי, ללבוש ארוך יותר, למשל,
זה קשה, אני צריכה את העזרה שלך.
ממקום כזה קשה להאמין שהאמא תתנגד. גם אם היא לא תבין את הצורך בשינוי יש מקום לבת לבוא ולומר לה, לי זה חשוב, אני מאוד רוצה.
ואת יודעת, בלי תפילה אין הרבה סיכוי...
בהצלחה!!