בדיוק זה הבעיה שלה שבקנית בגדים היא מנסה לרמז לה שהיא רוצה יותר ארוך/סגור וכדו' והיא באה לשאול אותי מה מותר לה לעשות מצד כיבוד הורים
למצוא זמן נעים ורגוע-לא בקניות.
ולספר לאמא שהיא קיבלה על עצמה קצת יותר להתחזק במשהו מסוים כגון: חצאית ארוכה (לא להפיל הכל בבום).
ואז לאט לאט להמשך עוד שלבים בהזדמנות, בצורה יפה רגועה, פשוט לספר את זה בצורה חברית של שיתוף ולא אמירה שיכולה להתפרש לכל מיני..
יש לי הרגשה משום מה שהיא בכלל לא ניסתה.
כנראה האם מתלבשת בצורה הזו או פחות מכך, ובנוסף זה משהו שממש חשוב לה.
אז ממילא הילדה חוששת בכלל להעלות את הנושא שמא האם תתפרץ ותגיב בכעס.
הכרתי פעם אם בעבר שהייתה שולחת את הבת שלה קבוע עם חצאית מעל הברך, כמה שניסנו להאיר את תשומת ליבה שזה לא מתאים. (מדובר בילדה הרבה יותר קטנה) שום דבר לא הלך.
עד שיום אחד בערב הורים פשוט דברנו על כך בפתיחות, אותה אחת קמה והגיבה בכעס שזכותה להלביש את הילדה כרצונה, וכיום כשהיא קטנה אינה חייבת בכלל בענייני צניעות. (מה שלא נכון כמובן).
מאז לא אמרתי מילה, הבנתי שהדבר בנפשה הרבה יותר מסתם אמירה/הלכה.
אבל מה, לאט לאט השינוי החל אצל כולן, הבנות הגיעו צנועות יותר ואחרי מס' חודשים היא בעצמה האריכה את החצאיות של הילדה.
יש דברים/אנשים שלומר להם את ההלכה זה לא מה שיניע אותם לפעולה ולפעמים אפילו יגרור את ההיפך, החכמה היא לגלות את הכח שמניע אותם לפעולה ומשם לנסות לפעול/לדבר.
בהצלחה ויישר כח!