נכתב ע"י cha123;n4972824:
עצוב..
אבל ראיתי מישהי שכתבה שתבעה ויום לפני הדיון בעלי הרשת נתנו לה את כל הסכום
שהיו חייבים לה
ולא רואה רב שיגיד למישהי למשוך תביעה של כסף שחייבים לה
להיפך, יעודדו אותה לעשות זאת
ואם הוא מושפע מלחץ של בעלי הרשת, היא לא צריכה להקשיב לו
לגבי רדיפות וכו' ... כפי שכתבתי, עצוב.
אני כתבתי שתבעתי. ותבעתי בדין תורה
את קצת מנותקת מהמצב בשטח. הרבה פעמים זה לחלוטין לא רלוונטי!!
אני יכולתי לעשות את זה כי:
א. גמרתי בדעתי לא לראות את המקום עוד לעולם. לא הייתי חוזרת לעבוד במקום בו תבעתי. ולא בגלל הפחד להיות מפוטרת (ובכלל, מי יפטר מי שיודעת לתבוע?)
ב. לא מדובר ברשת גדולה כך שאני לא אפגש איתם שוב. מי שהסתכסכה עם רשת גדולה לא יודעת מתי עוד בחייה או בחיי צאצאיה תזדקק להם שוב.
ג. מנהלי הרשת אינם במעגל החברתי שלי. אם גננת תובעת את ההנהלה של הגנים השכונתיים שלה סיכוי טוב מאוד שתגלה פתאום שהמנהל הוא בן דוד שני של בעלה, ומה תאמר הסבתא? והחשב הוא אח של מנהלת הסמינר, ומה יהיה על הילדה בכתה ח? וכו כיד הדמיון
ד. לא חשוב לי לעבוד במקום חרדי. מי שמגבילה את עצמה לעבוד רק במקומות חרדיים- אשריה! אבל צריך להכיר בהשלכות. תנאים פחות טובים הם רק אחד ההשלכות. המבחר המצומצם של מקומות העבודה מול המבחר הגדול של עובדות מוכשרות, ההיזדקקות של העובדת למקום העבודה ולא להיפך, מכתיבים התנהלות שונה.
אני חושבת שהפתרון ברמה האישית היא-
דע את זכויותיך. אם בפיפס הראשון מהמהמים משהו, בעדינות, הרבה פחות סיכויים שתהפכי למנוצלת. כמובן שכמה שיותר עובדות שתהיינה ערות לזכויות שלהן, כך יגבר הכח. די לאכלו לי שתו לי. וכבר כתבתי למעלה- אם את לא מכירה את הזכויות שלך, למה את מצפה מהמעביד להכיר אותם? "רק יחידי סגולה מבקשים את הצדק. האנושות כולה משתוקקת לרחמים." (אוסקר וילד)
ברמה החברתית-
להתאגד. התאגדויות מקצועיות, עדיף תחת איגודים כלליים כמו ארגון המורים וכו'. הם ילחמו את המלחמות, בשמחה, זו הפרנסה שלהם. כך העובד הקטן לא מסומן על ידי המעסיק. מקסימום כל הצוות בבית ספר X מסומן. אין בכך נזק.
אל תחכו לעסקנים. אל תחכו שהצדק יצוף מעצמו.
כמאמר החכם:
צדק? מי מחפש צדק? אנו עושים לעצמנו צדק משלנו. אל לנו להתלונן על צדק כל עוד יש נשק בידינו ואנו חופשיים להשתמש בו