הכל ענין של גישה
אתמול כל השכנים שלי ואני ביחד בנו סוכה עד 12 בלילה
הילדים כ"כ שמחו
זה באמת חוויה
אבל לא סותר את הסבל של האנשים שקדיחות. דפיקות. ורעש. מפריע להם.
לילדים בגילאים מסויימים זה כמעט תמיד יהיה חוויה, מעבר לזה זה תלוי איפה הבן אדם נמצא בסקלה.
אם רעש מפריע לו בצורה מינימלית אז יהיה לו קל להנות מהרעש ולהרגיש בזה חיים יהודיים
מי שנמצא בקצה השני- אז כפרת עוונות מהודרת מהודרת בחודש הרחמים והסליחות. לא רע
ויש את כל האמצע...
בד"כ מי שסובל הוא סובל גם בצהוריים מזה אבל הוא יודע שאין לו מה לעשות והוא מחכה לשעות של השקט
אבל אז הוא מגלה שאין שקט ויש רק כאבי בטן ומיגרנה
אז הכעס שלו גדול יותר. כי הוא התאפק גם בצהוריים...
והוא כבר מותש וכואב לו הראש והבטן מכל היום
בעצם יש גם את אלו שזה מפריע להם לא בגלל עצמם אלא בגלל שהתינוק שלהם קם והם מותשים מלהשכיב אותו לישון ואז פתאום הוא קם
תסכול קשוח שגורם לכעס על כל העולם.
אה, ולא כל מי שסובל גם מתלונן אבל זה לא מפחית מעוצמת הסבל שלהם.
*מי שסובל אני ממש ממליצה להתחיל להתכונן רגשית כבר באמצע אלול, נכון שזה עדיין מאודדדדדדד מפריע
אבל ההכנה הרגשית מקילה וזה בעצם כמו לקחת נשימה ארוכה ארוכה לפני שצוללים
עכשיו חושבת שאולי גם שימוש בהומור ציני יעזור, ננסה ונשתדל לעדכן בשנה הבאה...