בקשה עדויות ניסיות מהמלחמה

שעפּסאלע

משתמש חדש
ב"ה

אנחנו שלוחים של הרבי מליובאוויטש ביישוב בצפון שאינו שומר תומ"צ לעת עתה.
לאחרונה (סביבות סוכות כזה) הגיעה אלינו בחורה מתחזקת לפעילות בבית חב"ד (השם שמור במערכת;)), לסעודות שבת וחג וקבעה חברותא בתניא עם אמא שלי.
אחרי החגשבת (שמח"ת) אמא שלי נזכרה שאותה בחורה אמרה לה שבשמח"ת היא תהיה בדרום, והיא כתבה לה מהר הודעה מה שלומה וכו'..
היא כותבת לה- שהיא תכננה לשהות בחג בניר עוז, כדי לצמצם פערים ולהשלים עבודה שהבטיחה לאחת שרצה שם בבחירות.. משמע... לעבוד בשבת..
בשבועות האחרונים היא גרה שם בבית של משפחה שהיא עובדת שם בקמפיין בחירות לאמא.
בשישי בבוקר היא התלבטה מאוד אם להישאר או לא ואז היא החליטה שהשבת חזקה יותר. היא הסתכלה לשמיים ואמרה "אני בוחרת בך, אני בוחרת בשבת".
היא נסעה למרחבעם, (יישוב דתי ליד ירוחם) לחגוג את החג עם חברה ומשפחה ששומרת שבת.
היא ניצלה.
המשפחה שאיתה היא גרה ואיתה תכננה להיות בחג- נרצחה כולה נשרפה ונורתה בדירה... הי"ד.


אותה בחורה הגיעה אלינו בשבת שעברה, מרוגשת מאוד ולא מעכלת.
מצרפת את ההתכתבות עם אמא שלי

Screenshot_20231021-194124_WhatsApp.jpg
 

קבצים מצורפים

  • Screenshot_20231021-194110_WhatsApp.jpg
    Screenshot_20231021-194110_WhatsApp.jpg
    KB 371.2 · צפיות: 148
נערך לאחרונה ב:

rivkar

משתמש מקצוען
שלמה רון הי"ד, הציל את אשתו, שתי בנותיו ונכדו ששהו בממ"ד סמוך, ושילם בחייו. הוא היה ממקימי קיבוץ 'נחל עוז', וכאשר החלה מתקפת הטרור המזעזעת של חמאס בחג שמחת תורה, הורה לבני משפחתו להיכנס לממ"ד, בעוד הוא נותר יושב בחוץ, מתחזה לזקן ערירי.

המחבלים ימ"ש אכן פעלו כפי שציפה שלמה: הם רצחו אותו, והמשיכו בדרכם – ובכך הציל את חיי בני משפחתו. "הוא ישב בסלון, איש זקן, והם ראו אותו והדירה ריקה, איש לבד יושב לו בכורסא, הם פשוט ירו בו והוא נשאר לשבת, כל הזמן ראו שיש שם מישהו מת ולא נכנסו. הוא פשוט הציל אותם", שחזרו בני המשפחה.

בפוסט שפורסם ותיאר את המקרה נכתב: "הבנות שלהם היו בביתם. הנכד שלהם היה בביתם. חג שמחת תורה. כמעט סוף חופשת סוכות. בטח היה להם נחמד ביחד. רוצחי המונים פשטו על קיבוצם. פושעים נגד האנושות. לא הייתה שום הגנה מפניהם. המודיעין קרס. הגבול נפרץ. הצבא לא היה שם. גם לא משמר הגבול. הם נותרו לבדם מול פושעי מלחמה חמושים, מאומנים ומצוידים היטב".

"שלמה לא היה חמוש. הוא לא היה בסיירת או משהו. הוא לא היה גנרל במיל. הוא היה מבוגר עם שפם ומשקפיים. הוא היה חולני למדי. הייתה לו נפש עדינה. הוא יצא מהממ"ד בו התחבאו אשתו ובנותיו האהובות ובנה של אחת מהן – נכדו הקטן והאהוב".

"הוא התיישב בסלון ביתו. הוא ישב שם לבדו. הוא חיכה לרוצחים. והם אכן הגיעו. כשראו אותו לבדו בסלון ביתו, ירו בו הרוצחים למוות. הם ראו אדם מבוגר וחולני למדי שיושב בכורסה לבדו. והם הוציאו אותו לבדו להורג. אדם מבוגר. אדם ערירי, הם חשבו. אין סיבה להתעכב שם עוד. לכן יצאו הרוצחים מהבית והמשיכו בדרכם".

"זו הייתה תכניתו של שלמה: להמתין לפושעים נגד האנושות לבדו בסלון. כדי שיחשבו שהוא אדם מבוגר ובודד. ערירי. חי לבדו. הוא ידע שהם ירצחו אותו. הוא קיווה שלאחר שירצחו אותו, ימשיכו הלאה. יחשבו שהוא גר בבית לבדו. שלמה רון הציל בכך את חיי אשתו. הוא הציל את חיי בנותיו האהובות. הוא הציל את נכדו הקטן והאהוב. כולם ניצלו בעודם יושבים בשקט בממ"ד. כולם ניצלו בזכותו של שלמה".

מJDN
 

פריידי430

משתמש רשום

החייל מכיסופים התעורר בזכות המטבע של הרבי הקדוש​

אביתר זיתוני נפצע בכיסופים, והובא לסורוקה מורדם ומונשם, הרב גרוסמן שביקר במקום הניח על ראשו מטבע סגולי אותו קיבל מהרבי הקדוש מלעלוב. שעות ספורות לאחר מכן פקח אביתר עיניים: "הרגשתי 'בום' וחזרתי לחיים. הסיפור המופלא שמקדש שם שמים​

משה ויסברג | חרדים22.10.2023 | 12:17

00:00


00:00
האזינו לכתבה
5f4b2d06357e9c8bf71b.png
הרב גרוסמן עם המטבע אצל החייל | צילום: באדיבות המצלם
אביתר זיתוני (26), מ"פ ומפקד מ"כים בגדוד 450 בצנחנים, נפצע אנושות בלחימה בכיסופים בבוקרו של שמחת תורה. אחרי שהצוות שלו, שאיבד רבים מלוחמיו, חיסל עשרות רבות של מחבלים, פונה זיתוני לבית החולים סורוקה כשהוא מורדם ומונשם.
במהלך השבוע האחרון, במסגרת 'המסע אל ישראל הלוחמת' אותו עורך אבי תנועת הקירוב ורבה של מגדל העמק הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן בימים אלו, הוא ביקר גם בבית החולים סורוקה ועמד לצד מיטתו של אביתר המורדם ומונשם.
לאחר אמירת תהילים ודברי עידוד וחיזוק להוריו, הוציא הרב גרוסמן מכיס מעילו מטבע עתיק סגולי, אותו קיבל לפני כיובל שנים ממורו ורבו הרבי הקדוש מלעלוב זצ"ל והניחו כסגולה על ראשו של אביתר.
שעות ספורות לאחר מכן, התעורר לפתע אביתר, וסיפר להוריו בקול מרוסק: "היה כאן הרב גרוסמן, הוא הניח עליי מטבע עתיק, הרגשתי בום ונשאבתי חזרה לחיים".
"הרב גרוסמן נעמד ליד אביתר, התפלל וזעק לשמיים", מספרת האם נטלי. "אז הרב הוציא מטבע מארנק מרופט וישן, הניח על ראשו של אביתר, המשיך בתפילות הגדולות, והכניס בחזרה והמשיך בתפילות. כל הזמן הזה אביתר היה רדום ומונשם, אבל אחרי שהוא התעורר, הוא סיפר שהוא הרגיש 'זץ', 'בום', וראה בחזיונותיו גורמים שביקשו לחזק את רוחו. מאז אנחנו בהלם".
נטלי ואביו של אביתר, ירון, מתקשים לעצום עין מתחילת המלחמה: מלבד אביתר יש להם עוד שני בנים המשרתים כקצינים לוחמים בקבע ונמצאים בלחימה בדרום, ובת בכורה המשרתת כקצינה במילואים. "אי אפשר להכיל את מה שאנחנו רואים ושומעים", אומרת נטלי. "אני מתפללת כל יום לשלומם של כל החיילים, לשלומם של הילדים שלי ולהחלמתו של אביתר, ומבקשת להפיץ את הנס של אביתר".
אחרי שהתעורר התקשרו הוריו של אביתר לרב גרוסמן כדי להודות לו, והאם נטלי מבקשת מעם ישראל להמשיך להתפלל עבור בנה: "הרגל שלו עדיין בסכנת קטיעה, ואני מבקשת מכולם להמשיך להתפלל שהיא תחלים והוא יחזור לעמוד על שתי רגליים".
הרב גרוסמן ברך את אביתר ברפואה שלימה ואמר כי סיפורו בוודאי יגרום לקידוש שם שמים גדול. אביתר סיפר לרב גרוסמן כי לאור החיזוק באמונה החל הבוקר להניח תפילין. הרב גרוסמן התרגש והבטיח לאביתר שיעמוד בקרוב בע"ה תחת החופה ויקים בית נאמן בישראל, ואף אמר כי ישמח לשמש כמסדר חופה וקידושין.
הסיפור המצמרר התפרסם בסוף השבוע וגרם לקידוש שם שמים גדול ולחיזוק האמונה ברופא כל בשר המפליא לעשות.

בחדרי חרדים/ כל רגע
 

הודיה 482

משתמש מקצוען
קרוב משפחה ששנה שעברה היה במסיבה ובתקופה האחרונה מתחזק קצת החליט השנה שהוא מעדיף
לרקוד עם התורה בבית הכנסת...
החבר שלו נפגע במסיבה..
מדהים איך שהרבה אנשים שקיבלו על עצמם משהו פשוט נצלו.
 

מתגעגע

משתמש מקצוען
עריכה תורנית

3 פעמים נתקל במחבלים שירו עליו – וניצל​

משדה קרב אחד לשני – יואב חבר נתקל בחוליית מחבלים 3 פעמים, שירו עליו ללא הרף. פצוע ותשוש, הוא הצליח להימלט, להסתתר ולהינצל מהתופת: "היה לי הרבה מזל וכוח רצון להישאר בחיים"​

יואב חבר בן ה-24 מתל אביב ניצל 3 פעמים מירי של מחבלי החמאס. למסיבה ברעים הוא הגיע עם חברים רק בשעה 1:00 לפנות בוקר עד שנשמעו במקום קולות האזעקה ופיצוצי הרקטות. הוא וחברו היו בין הראשונים שיצאו מהמסיבה אך הם נתקעו בפקק ארוך יחד עם עשרות רכבים רבים שניסו לנוע צפונה. הם נתקלו בניידות משטרה שהודיעו כי יש חשש של חדירת מחבלים, אז החליטו להסתובב לכיוון הנגדי, ודקות ספורות לאחר מכן, נתקלו בחוליית מחבלים שירתה ללא הרף לעברם.
בראיון לחדשות 12 סיפר יואב: "שלושה כדורים פגעו בי, שני כדורים ביד ימין ואחד ביד שמאל, כדור נוסף פגע בחבר שלי". החברים נסעו במהירות לעבר אוהל של מד"א שהיה ממוקם באזור של המסיבה. הפרמדיקים חבשו את יואב בצורה שטחית וזמן קצר לאחר מכן, הם נתקלו בפעם השנייה בחוליית מחבלים שהגיעה למקום. יואב וחברו רצו להסתתר מאחורי שיח, כשהם פצועים ומותשים.
3 שעות לאחר מכן, הם ראו טנק של צה"ל עם צעירים פצועים לידו. זו הייתה מעין נקודת איסוף שהיו בה שוטרים וחובש. הוא הניח על יואב חוסם עורקים, בזמן שהוא מחכה לפינוי. "שכבתי שם שעתיים עד שהגיע אזרח עם רכב פרטי ואמרו לי לעלות איתו לרכב ולנסוע לקיבוץ רעים, שם יחכה לי אמבולנס שיפנה אותי לסורוקה", סיפר יואב. לרגע הוא חשב שסוף סוף יגיע למקום מוגן, אך הוא לא ידע מה יצפה לו.
כשהרכב הגיע עם פצועים לקיבוץ רעים, חיכתה להם חוליית מחבלים נוספת שירתה על הרכב מטח כבד. במזל, הכדורים לא פגעו באף אחד, אבל הרכב שבק לחלוטין, והפצועים מצאו את עצמם בקיבוץ שנשלט על ידי מחבלים באותה שעה. הם מצאו מקום מסתור בשטח חקלאי של הקיבוץ ושם הסתתרו במשך שעתיים.
יואב מספר כי הם התקשרו למשטרה, אך שם לא ידעו איך לעזור להם. "בשלב הזה כבר איבדתי שליטה, חשבתי שפה יפנו אותנו ונכנסנו לעוד שדה קרב, בכל פעם שחשבתי שניצלתי, היה עוד אירוע ירי. היה לי ממש קשה והפצעים החלו לכאוב מאוד. חוסם העורקים היה עליי גם זמן רב ופחדתי שיהיה לי נמק, זה הלחיץ אותי", אמר.
לבסוף, יואב ושאר הפצועים חולצו על ידי רכב של הצבא שנכנס לקיבוץ והם פונו לבתי החולים. יואב נאלץ לעבור מספר ניתוחים בידיים שלו והשתלת עור מורכבת, ומצפה לו שיקום בבית החולים בילינסון. "לפעמים זה תופס אותי, לא עברתי את זה לגמרי. היה לי הרבה מזל [סייעתא דשמיא - הערת המעתיק] מול ההיתקלויות האלו וכוח רצון להישאר בחיים".
צילום: בית החולים בילינסון

 

מתגעגע

משתמש מקצוען
עריכה תורנית

המוקדנית עזרה לילדים להסתתר מהמחבלים – לאחר ששני הוריהם נרצחו​

מוקדנית מד"א עזרה למיכאל בן ה-9 ואחותו עמליה בת ה-6 להסתתר ממחבלים שרצחו את הוריהם. במשך 14 שעות הם הסתתרו בארון וניצלו. אחותם, אביגיל בת ה-3, נחטפה לעזה​

ביום שבת, עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, התקשר מיכאל בן ה-9 למוקד מד"א לאחר שהוריו נרצחו בביתם שבקיבוץ כפר עזה. לינור אלעזרה, מוקדנית מגן דוד אדום שענתה לו, הבינה שהוא ואחותו הקטנה, עמליה בת ה-6, נמצאים במצוקה וניסתה לעזור בכל דרך להציל את חייהם. במשך 14 שעות הסתתרו הילדים בארון בזמן שאחותם, אביגיל בת ה-3, נחטפה לעזה.

בראיון לחדשות 12, סיפרה לינור כי מיכאל הקטן ידע להסביר לה מה קרה להוריו. "הוא סיפר לי בדיוק, לפרטי פרטים איפה הוריו מדממים וכמה, והבנו שלצערי אין מה לעשות. ניסיתי להבין איך אני מגנה עליו. לאיזה מקום קטן אני יכולה להכניס אותו עד שיגיע הצבא ויצליח לחלץ אותו ואת עמליה".​
במשך שעות ארוכות, האחים המפוחדים הסתתרו בארון לגמרי לבד. מיכאל חייג שוב ושוב למוקד מד"א עד שנגמרה לו הסוללה. כשלינור ראתה שאין שום שיחות חוזרות ממנו, היא חיפשה דרך לסייע לו עד שיגיעו כוחות החילוץ. "ניסיתי להיעזר במוקד הארצי שלנו וניסינו לדבר עם אוגדת עזה ולהסביר להם שיש שם ילד קטן עם אחותו בתוך הארון, ושההורים לצערי לא בין החיים בתוך בית".

באחת מההפוגות שלה, לינור כתבה פוסט ברשתות החברתיות על השיחה שלה עם מיכאל. היא החלה לקבל כל מיני קישורים לכתבות שבישרו לה שהילדים עדיין בחיים. "הפכתי כל פינה כדי להצליח להגיע אליהם", סיפרה לינור, שעדיין לא הספיקה לדבר איתם מאז אותה שבת. "כשהייתי אצל המשפחה הם היו במקום אחר, עם קצת יותר ילדים ושלוות נפש. מקווה שייצא לנו להיפגש".
 

מתגעגע

משתמש מקצוען
עריכה תורנית

הנס של קאי- תינוק בן 9 ימים ניצל כשהבית סביבו בער​

קאי היה רק בן 9 ימים כשהמחבלים פרצו והציתו את ביתו. הוא היה נעול בממ"ד יחד עם משפחתו במשך 6 שעות, כשהבית סביבם בוער. בשביל להציל את חייו, הוריו הניחו אותו על אדן החלון, למרות הסכנה הגדולה, ובזכות כך הוא ניצל​

קאי, בנם של אוריאל ואיימי מקיבוץ נירים, היה רק בן 9 ימים ביום שבו מחבלים פרצו לביתו. לאחר מאבק, המחבלים הציתו את הבית, אך הוריו של קאי דאגו שיהיה לו מספיק אוויר בשביל לנשום. הם הניחו אותו על אדן החלון, למרות הסיכון הגדול ממחבלים שמסתובבים בקיבוץ, ובזכות כך הוא ניצל.

איימי סיפרה לחדשות 12: "אימא שלי שהייתה אתנו תפסה את קאי והוא התחיל לבכות. היא שמה אצבע בתוך הפה שלו כדי שיהיה כמה שיותר בשקט. אני ואוריאל החזקנו את ידית הדלת למעלה, המחבלים נלחמו אתנו. כשהם לא הצליחו להיכנס, הם החליטו לגרור דברים מאחורי הדלת ולהצית את ביתנו. התחלנו לראות אור כתום של להבות, עשן סמיך ושחור, העשן עדיין הצליח להיכנס".

אוריאל כתב בקבוצת הוואטסאפ של הקיבוץ שהבית שלהם עולה באש והם נעולים בממ"ד. "בבקשה תצילו אותנו", הוא כתב, מתחנן לעזרה. במשך 6 שעות הם הסתתרו בממ"ד בזמן שהחדר כולו הפך לשחור. בכל פעם שהם שמעו שיש קצת שקט, הם השכיבו את קאי על אדן החלון בשביל לאפשר לו לנשום.

אוריאל, אביו של קאי, אמר שההחלטה לא הייתה פשוטה, אך הכרחית: "זו הייתה אחת ההחלטות הכי קשות שיכולנו לקבל. מצד אחד, אם אתה משאיר אותו בתוך החדר הוא כנראה ישאף כמות קטלנית של עשן, וזה יכול להיות נוראי. ומצד שני, אם אני שם אותו על אדן החלון המחבלים עדיין מסתובבים, עדיין שומעים פיצוצים, עדיין יש צבע אדום וטילים. עלו המחשבות הכי גרועות", סיפר אוריאל והוסיף : "הוא הוציא קצף מהפה והיה לו פיח על העיניים ועל האף וכל החדר שחור, וכולם נמצאים במצב הזה כבר שעות, עושים החלטות קשות. באותו הרגע זה היה נראה כמו הדבר הנכון לעשות, לשים אותו על אדן החלון ושינשום".

לאחר 6 שעות ארוכות, בין חיים למוות בתוך בית בוער, הגיע החילוץ. "זה היה הרגע שבכינו, בכיתי כמו שלא בכיתי מגיל 6", אמר אוריאל. המשפחה פונתה מביתם ההרוס לבית מלון באילת ללא שום ציוד. איימי עדיין סובלת משיעול קשה ואוריאל נפגע בעיניו, אבל קאי הקטן במצב טוב.​
 

הילה מאמן

משתמש פעיל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
צילום מקצועי
בגדול זה השמועה על נתיבות :

יש איזה אחד מהבי''כ שכנראה מכיר מישהו שחוקר את המחבלים
ו6 המחבלים אמרו את אותו דבר :
שכשהם התכוונו להגיע לנתיבות ראו 3 אנשים שצעקו עליהם לא להיכנס ומאוד כעסו
אמרו שראו דמויות בשמיים
כשהחוקרים הראו תמונות של רבנים/צדיקים - הם הצביעו על הבאבא סאלי, הרב יורם אברג'ל והרב יששכר מאיר.

זה נשמע די תלוש והזוי לכן מעניין אם עוד משהו שמע את זה..
אני גם שמעתי את זה מהרב מונטג מנתיבות-הוא סיפר ממש מה היה שם
 

הילה מאמן

משתמש פעיל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
צילום מקצועי
הם ראו בשמחת תורה או באסרו חג? אפשר לשאול באיזה אזור/רחוב?
הבנתי שהם היו באיזור רחוב 101 הנקודות (או משהו דומה לזה....) שד' ויצמן, מערב נתיבות..
 

מתגעגע

משתמש מקצוען
עריכה תורנית

הנס נחשף: כך הצילה עובדת זרה את המטופלת שלה ממחבלי החמאס​

קמיל, עובדת זרה מהפיליפינים, ניצבה באומץ רב מול מחבלי החמאס שחדרו לקיבוץ נירים, והציעה להם את חסכונותיה תמורת חיים​

לצד האסון הנוראי ביותר במדינת ישראל, עוד ועוד סיפורי ניסים וגבורה מהטבח הנורא ממשיכים להגיע. כך נחשף לפרסום נס של קמיל, עובדת זרה מהפיליפינים, שניצבה באומץ רב מול מחבלי החמאס שחדרו לקיבוץ נירים והציעה להם את חסכונותיה תמורת חיים.
קמיל היא המטפלת של ניצה בת ה-95 כבר חמש שנים. היא מורגלת לקול האזעקות והרקטות ומכירה את נוהל הריצה המיידי לממ"ד, אך לתרחיש הנוראי שאירע לה בבוקר שמחת תורה - איש לא הכין אותה.
עם הישמע קול האזעקה, קמיל וניצה נכנסו לממ"ד שלהן והתחבאו בו. לאחר כשעה נשמעו לפתע קולות בערבית מחוץ לבית. חלון הממ"ד שלא נסגר היטב הביא את המחבלים הישר אל קמיל, שגם בשעה נוראית זו לא נכנסה להיסטריה אלא פעלה בקור רוח מופתי.
"האישה שאיתי קשישה ולא מבינה כלום", היא אמרה למחבלים. "בואו, אתן לכם את החיסכון שלי, ששמרתי למשפחה שלי בפיליפינים, ותניחו לנו".
למרבה הפלא והנס - המחבלים הסכימו. הם לקחו את הכסף והלכו, וקמיל חזרה לחבק את ניצה תוך שהיא אומרת לה כי "לא תעזוב אותה בחיים".​
 

הספרן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
יוצרי ai
הפלישה בעוטף עזה סוף העולם או עדיין נס אחד גדול?

תכנית המאסטר האיראנית להשמדת ישראל שכמעט יצאה לפועל. צפו

ד"ר יאיר אנסבכר, מומחה לביטחון שכתב מספר ספרים בנושא, היה לוחם היחידה המובחרת מגלן וכיום משרת במילואים ביחידת לוט"ר (לוחמה בטרור). בשבת השחורה היה בין הראשונים שירדו לדרום כדי לחסל את המחבלים האכזריים. בווידאו מיוחד הוא מסביר מה הייתה תוכנית "המאסטר" האיראנית להשמדת ישראל וכיצד בחסדי שמיים היא לא יצאה לפועל.
 

פנינה ריימונד

הום סטיילינג מאליאקספרס.
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
הפקות ואירועים
עיצוב ואדריכלות פנים
יוצרי ai

מתגעגע

משתמש מקצוען
עריכה תורנית

לחסומים

עדות מקפיאת דם מהריצה האחרונה של השלושה בשדות יד מרדכי​

גיא חלמיש12 באוקטובר 2023
כל התוכן תחרויות ותרבות ריצה 20

זהו סיפורם העצוב והמצמרר של נעמי, קובי ורם. שלושה חברים שיצאו לרוץ בשדות היפים צמוד ליד מרדכי. הריצה הארוכה של שבת, היתה זו שממנה חזר רק אחד. שניים מהם ימשיכו לעד.

רם חיון, גר 6 שנים במושב תדהר ליד נתיבות. הוא בן 40 נשוי עם 3 ילדים ועובד כמהנדס בנין. הוא ומשפחתו עברו למקום בעקבות הקריירה של אשתו, אחרי שגרו ברמת גן. למשפחה של אשתו היה עסק קטן שהיא לקחה והפכה אותו לעסק מצליח. המעבר לא היה פשוט "לקחנו את זה לאט לאט" הוא מספר. "בהתחלה היו לי יותר מדי שמיים ופחות מדי בניינים שעשים צל ברחובות. אבל השתלבתי די מהר מאחר ובונים בכל הארץ וזה לא משהו שחסר. השתקענו קצת ובגדול שמנתי נורא. יום אחד החלטתי שזה מספיק ולא מתאים. התחלתי לרוץ כדי להוריד במשקל ופשוט התמכרתי וזה הפך להיות דרך חיים".​

קבוצת הווצאפ של רצי שדרות, נתיבות והסביבה

"הריצה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי ברמה שהיא מעבר לשלוש פעמים בשבוע ל-10 ק"מ. זה ממש הפסיכולוג והתרפיה שלי. בהתחלה רצתי לבד עם עצמי כשנה וחצי, בעיקר ביער שרשרת שהוא קרוב למקום מגורי: אני יוצא מהבית, חוצה כביש ומסלול הריצה שלי שם. יום אחד דרך חבר משותף פגשתי את קובי פריינטה שהפך לחבר קרוב בעקבות הריצות. הוא סיפר לי על הקבוצה החברתית בשדרות: "אנחנו בלי מאמן, בלי מטרות" סיפר, וזה התאים לי לגמרי. הוא המליץ להצטרף אליהם, בדקתי אותם בריצה אחת, ומשם נקשרנו. באמת היה כיף והצטרפתי לקבוצה.
זו קבוצת ווצאפ של חבורת אנשים משדרות, נתיבות והמושבים באזור. מה שמאחד את כולם זו האהבה לריצה. לאורך השנים מצטרפים ועוזבים אנשים, זה דינמי, אבל היום יש בווצאפ שלנו כ 84 חברים. המון שקטים, לצד גרעין של כ 15-20 אנשים שהם הלב של הקבוצה. אלה האנשים שתמיד תראה, לפחות את חלקם בריצות, ואני בגרעין הקשה הזה, לגמרי.
האופי של הקבוצה הוא שאין תוכנית. כל אחד יכול להזמין "יוצא ביום שישי ל 20 ק"מ בקצב 5:30, מי רוצה להצטרף?". היו לנו עוגנים של ריצות קבועות בימי שבת בבוקר, כמו ריצת "אין שני ליום שני – סניף נתיבות מארח" ואז החברה של שדרות באים להתארח בנתיבות. עשינו ערבי גיבוש, מפגשים אחרי אירועים גדולים "על האש" והיו לא מעט גיבושונים כייפים כאלה. ההגדרה הכי שלמה של קבוצה חברתית.​

"בוקר טוב, יוצא ל 22-24 ק"מ מיד מרדכי"

לפני הסופ"ש קובי שלח את ההזמנה בקבוצה: "בוקר טוב, יוצא מחר בבוקר 22/24 ק"מ, יד מרדכי-זיקים". על ההודעה לייק אחד ממני, שזה אומר שאני מצטרף. נעמי שואלת מתי נפגשים ביד מרדכי, ונענתה: ב 6:00. וכך, ביום שבת, ה 7 באוקטובר 2023, בחמישה לשש בבוקר נפגשים שלושה חברים לריצה בתחנת הדלק של יד מרדכי.
בד"כ אנחנו קבוצות יותר גדולות. יוצאים חמישה-שישה, אולי הפעם היות וזה היה ערב חג יצאנו רק שלושתנו. עושים את "תמונת הלפני ריצה המסורתית" שלנו, תמיד מצטלמים ויוצאים לדרך.​

ראיתם, ראיתם? שיגורים…

אחרי כ20-25 דקות של ריצה, בערך מזהים שיגורים. זה היה לפני האזעקות, ואני אומר לו שהם מתאמנים כמו שהיה בשבוע שעבר, זה לכיוון הים. הוא אומר לי "איזה מתאמנים, תראה כמה שיגורים!". ובאמת אנחנו רואים מטח ענקי של המון שיגורים ומשתטחים על הרצפה תחת עץ די בודד בשטח. נעמי מתחילה לאמר: "אני מפחדת, אני מפחדת", ואנו אומרים לה: "ברור כולנו מפחדים אבל יגמר המטח ונרוץ חזרה לרכב, לא תחת אש".

שוכבים כמה דקות טובות תחת העץ והשיגורים לא מפסיקים. במקביל מתחילים לשמוע צבע אדום ואזעקות מהיישובים מהסביבה. אחרי כמה דקות עובר רכב ממוגן משוריין של צה"ל, שואל מה אנחנו עושים פה ואומרים לו "רצים". אנחנו מבקשים ממנו לקחת אותנו לכביש והוא אומר שהוא לא יכול כי הוא חייב להגיע לגדר ומבקש לתפוס מחסה. אני שואל האם מדובר בחדירה של מחבלים כי זה מטח לא רגיל. הוא אומר "לא לא לא – זה רק מטח, חפשו מכסה". בהבנה הזו אנו יודעים שבמרחק של כ200 מ' מאיתנו לכיוון מערב, במסלול מוכר שלנו, ליד חצית הכביש, יש קוביות בטון כאלה. היות ואנו בשטח פתוח העדפנו להגיע לבטונדות כדי לא להיות במקום שבו לא מיירטים. תפסנו ספרינט לבטונדות על כביש 4 בחיבור לכביש גישה קטן שבין יד מרדכי לנתיב העשרה. מתיישבים נמוך מתחת קירות הבטון ומחכים שהמטח יגמר.

בשלב הזה, עוד היינו משועשעים, הצטלמנו, עשינו וידאו, ושלחנו לחברים. כשהיינו בבטונדה שלחתי מיקום לחבר קבוצה מתאים שיחלץ אותנו.​

קולות הירי הולכים ומתקרבים

עוברות כמה דקות טובות, וזה לא נגמר. מתחילים לשמוע קולות ירי. עדיין לא קרוב מאוד, אבל כבר שומעים שזה באזור: מקלעים, נשק קל. ואז אני אומר שזה ברור שזה אירוע של הסחת דעת ויש חדירת מחבלים ואנו במקום ממש גרוע- אנחנו ממש חשופים, אין לנו איפה להסתתר. השטח פתוח לגמרי. אני לא מסיים את המשפט ואנחנו שומעים די מקרוב צרחות אללא הוא אכבר וירי. אנחנו מבינים שזה ממש קרוב, מאחורינו, עשרות מטרים, אולי מאה מאתיים מטרים מדרום אלינו מכיוון מחסום ארז.

אני אומר לחברים: אנחנו גבוהים מדי וחשופים מדי, תשכבו על הקרקע! היה שם צינור מקורות בולט. אמרתי לנעמי "כנסי מתחתיו, אני נצמד אליך, זורק עלינו כמה עלים להסתתר". אני עוד לא מסיים את זה ורואה מחבל רץ בין הבטונדות, מעלינו! קובי נבהל ופותח ריצה לכיוון מערב, המחבל רץ אחריו ומשחרר צרור.

אנחנו רואים את המדים המנומרים, הקלצ'ניקוב, אפוד… חייל לכל דבר. המרחק בין המחבל לחבר היה 4-5 מטרים בלבד, כשהמחבל עבר בין הבטונדות הוא היה בטווח אפס מעלינו: רק 3 מטרים מפרידים ביניהן, אנחנו שם וגם הוא, ברמה של כמעט לדרוך עלינו. רק שתשומת הלב שלו היתה על קובי שרץ ממול.

בזמן שהמחבל רץ ויורה, אני שוכב על הגב ורואה רכב מגיע בכביש 4 מכיוון מחסום ארז, פונה שמאלה מערבה לכביש הגישה הזה, עם הרבה מחבלים 8-10 כולם מצוידים. הם צועקים לו יוסוף תעל, יוסף תעל. הוא אומר להם "פי וואחד הון"… יש פה אחד, והם עונים לו תעלה. הוא לא עולה, מסתובב וחוזר אלינו. עובר מעלינו שוב במרחק אפס ולא רואה אותנו! ממשיך ללכת.

יורדים מהג'יפ עוד ארבעה, וגם הם עוברים אחד אחד בין הבטונדות ממש מעלינו. הראשון רץ והם הולכים. אנחנו רואים אותם במרחק נגיעה והם פשוט לא רואים אותנו! עובר הראשון, השני השלישי והרביעי, חוזרים לכביש ונעלמים לכמה דקות. אני ונעמי קפואים במקום, מנסים לנשום, לעכל ומבינים שאנחנו כנראה מוסתרים טוב, למרות שהרגשנו הכי חשופים בעולם, ומחכים. למזלנו, הטלפון שלי, היחיד שהיה איתנו, תמיד על שקט. אני עם שעון והטלפון אף פעם לא מצלצל בקול. אני מנסה לתקשר בקבוצה אבל יש הפרעות לקליטה, והתקשורת אינה רציפה. מתחילה היסטריה בקבוצה, כולם שואלים איפה אנחנו, ואני לא מצליח לענות להם כי אין קליטה.​

נחכה, תכף צה"ל יגיע

אחרי כמה דקות של שקט יחסי שבו אני לא שומע אנשים מעלינו, קצת נרגענו. אין מחבלים בטווח המטרים הקרוב. נעמי שואלת: מה עושים, ואני אומר "תכף צה"ל יגיע. הם צריכים חצי שעה להתארגן ויבואו ויחלצו אותנו". עוברת חצי שעה וזה לא קורה. עוברת שעה וזה לא קורה.

אני אומר לנעמי: לא זזנו קודם וזה מה שהציל אותנו, וזה מה שנמשיך לעשות. אני מנסה לקושש בקושי דרך המצב עוד עלים לעוד הסוואה כי נעמי היתה עם מכנס כתום בוהק של ריצה וגם אני עם חולצת ריצה לבנה ובולטת. חם, קוצים, נמלים עוקצות אותנו. ואני כל הזמן אומר לנעמי- "אנחנו לא זזים! אם העלה מעלינו זז יראו אותנו ואסור שיראו אותנו!".

עוברות שעתיים ועוברות שלוש שעות… כל רבע שעה עשרים דקות עובר איזה רכב ואני בחצי עין רואה שאלה כל פעם טנדרים ורכבים לבנים כאלה שנראים כמו רכבי או"ם עמוסים במחבלים. הם נסעו בחופשיות בכביש 4 כאילו הם שולטים בשטח לגמרי. אבל הם עוברים על הכביש ולפחות לא רגלית עלינו בבטונדות כמו באירוע הקודם בו היינו בסיכון משמעותי ב4 מעברים של מחבלים מעלינו. שכבנו ככה על הגב עם קצת עלים וקוצים מעלינו על הקרקע, אני ונעמי במשך כ 6 שעות.
ריצה יד מרדכי
מסלול הריצה עד הבטונדות​

חשבנו שזה נגמר

בשעה 12 אני שוב שומע רכב שנעצר בצומת ואני מציץ: זה רכב ישראלי עם רובי M-16 ומדי צה"ל וזה לא הקלצ'ניקובים. שמעתי קצת עברית ואנחנו מבינים שאלה חיילים. אני קם ואני צועק להם "צה"ל אנחנו אזרחים". הם עשו לנו נוהל מעצר חשוד, ואני צועק להם "אזרחים אזרחים, מרים חולצה ומראה להם שאני לא חמוש". פתאום קובי שלנו קם מהשיחים! ושואל אותנו, אתם חיים? אנחנו לא מאמינים, חשבנו שאתה מת.

הוא שאל אם ראינו את זה, שהוא פשוט נפל התגלגל לשיח מאחורי הבטונדה, והתחבא שם. המחבל חשב שפגע בו. אנחנו חשבנו שהוא פגע בו. וכך במשך חמש שעות אנחנו שוכבים מטרים ספורים זה מזה, משוכענים שהוא מת, וחמש שעות הוא משוכנע שאנחנו מתים. הצלחנו להוציא הודעה שצה"ל הגיע בקבוצה, "תעבירו הודעות למשפחות" (רק אני הייתי עם טלפון). כשהגיע החיילים האלה כולנו היינו בטוחים שזהו, נגמר, הגיעו חיילים להוציא אותנו. אבל הרע מכל, כך גילה הזמן, עוד לפנינו.

היו שישה חיילים בשני רכבים. הקצין אומר שאין אפשרות כרגע לצאת והוא משאיר ארבעה חיילים לאבטח אותנו והוא ועוד חייל יצאו להביא כוחות. יצאנו מההתחפרות ויושבים בין הבטונדות והחיילים מתצפתים. קובי מתקשר לאחותו ואומר לה אנחנו בסדר, תכף מוציאים אותנו מפה. מדברים גם עם החיילים, שאלנו למה הם בלי קסדות? מתברר שזה לא כח אורגני, הם היו בחופשה, שמעו מה קורה ופשוט עלו על המדים, לקחו את הנשק ובאו לסייע. בשלב זה הובן כבר שכל הגזרה מלאה במחבלים, מחסום ארז נכבש, ויש קרבות ביד מרדכי.​

עשן סמיך מתקרב לאט ממערב

ממערב אלינו החל עשן סמיך כבד לעלות והתקדם אלינו עם הרוח. "שמעו חברה, זה לא סתם, זה מיסוך, ומשם יבואו מחבלים" אמרתי לחבר'ה. אבל לא היה המון מה לעשות עם המידע הזה. העשן התקרב לאט לאט. בשלב הזה היו ארבעה חיילים, שלושה היו בין הבטונדות, והיינו מאחורי השיח הזה כמטר מאחורי הבטונדות עם החייל הרביעי.

ואז הותקלנו: החל קרב יריות מכל כיוון לכל כיוון. החלו צרורות לכל כיוון. הכל קרה נורא מהר. אני זוכר צעקה "רימון", ואני שומע רימון נופל בערך מאחורינו, מתפוצץ. כולם על הקרקע שוכבים ואז היה עוד רימון. שוב צעקו וכל הזמן יש קרב יריות. החייל לידנו נפגע מרסיס כנראה, שכב על הרצפה. מחבל אחד איגף אותנו משמאל מכיוון השיח, אז יצאנו מתוך השיח אחורה לכיוון דרום, ואז נזרק רימון שלישי. "חטפתי אני מדמם, שמישהו יעשה לי חוסם עורקים" אומר קובי. נעמי גם חטפה אבל היתה בהכרה. אני שכבתי עם הפנים על האדמה, ומפה אני מפענח את מה ששמעתי.​

ניסה לברוח דרומה, וצרור יריות מעלי

המחבל שאיגף אותנו ראה אותו וזה משך את תשומת הלב לכיוונו. לאחר הצרור שמעתי את חברי צועק ונופל כארבעה חמישה מטרים מאחורי. עכשיו המחבל מסתובב והוא מאחורינו- מאחורי נעמי, החייל ומאחורי. עוד רימון, עוד צרורות… הרגשתי שקיבלתי כדור בגב. אין לי מושג מה קרה בדיוק חוץ מכך שהרגשתי מכה אדירה בגב ואני משוכנע שאני מת עוד רגע, ושיחקתי מת באותו שלב.

צרור נוסף נורה ממש מעל ראשי, ואני מרגיש את נעמי הצמודה אלי מימיני, כתפה נוגעת בי, וההדף ותנועות הגוף שלה לא משאירים ספק: הצרור פגע בה.

אני שוכב ללא תזוזה, ללא נשימה, ומרגיש שקיבלתי כדור בגב עם חולצה לבנה מלאה בדם. אני אומר לעצמי – כעת יבוא הצרור שבא לסיים גם אותי. אני שומע עוד צרור והמחבל נופל שני מטר לשמאלי. אני מניח שהחייל שהיה מימין לנעמי, כנראה שחרר את הצורר ופגע במחבל שנפל שני מטר לשמאלי. אני שומע אותו מספיד את עצמו "אללה לאללה" ואז גניחה, ושקט.​

חילוץ מהריצה ביד מרדכי

אני ממשיך לא לזוז, נושם נשימות שטחיות במודע כדי שהחזה שלי לא יעלה וירד. הזמן עובר. האצבעות שלי מתחילות להרגיש קור. עוברת בערך כחצי שעה נוספת ואז שוב קולות קרובים של ירי. שניים שלושה צרורות, ועברית: "תאגף תוודא שהם מתים, יש פה עוד אחד!". הרמתי את הראש וראיתי שהם חיילים. צעקתי "פצוע, פצוע, אני פצוע".

ראיתי את קובי מאחור שוכב על הגב עם פנים למעלה והיה ברור מצבו. גם את נעמי שרועה צמודה אלי ואני חש את אובדנה.​

לומר את זה

בית החולים היה בכאוס, מספר רם חיון: "ניצלתי. ידעתי בוודאות שהם לא איתנו. אמרתי את זה למי שניהל בשדרות את החמ"ל של הנעדרים והפצועים, שהוא חבר קבוצה שלנו. ביקשתי ממנו שאנשי מקצוע יבשרו למשפחות, לא אני. אני רואה את התכתובות בקבוצה, וכולם שואלים מה עם קובי ונעמי? המשפחות שלהם הגיעו אלי לבית החולים לשאול מה איתם? הגיע אחותו של קובי לשאול אותי, והגיע בעלה של נעמי לשאול אותי… אמרתי שהיה קרב וכולנו נפגענו, כולם נאחזו בתקווה שהם נעדרים. אבל לא יכולתי לומר את זה… אני מבקש את סליחת המשפחות."​

מוקדש לזכרם

נעמי שטרית אזולאי, בת 52 במותה, משדרות. נשואה ליובל, ואמא לשלושה, מאמנת כושר ועבדה במרפאת שיניים.
קובי פריינטה, בן 43 במותו, נשוי לסיון אב לארבעה, תושב שדרות, בעל חברת פרסום "Front" ונותן החסות של הקבוצה.​
 
נערך לאחרונה ב:

מתגעגע

משתמש מקצוען
עריכה תורנית

נס הצלה מדהים​

נהג נט"ן נורה על ידי מחבלים תוך כדי נסיעה במהלך טיפול בפצוע​

נהג ניידת טיפול נמרץ של מד"א נורה על ידי מחבלים תוך כדי נסיעה במהלך טיפול בפצוע בדרום • דני, פראמדיק מד"א שהיה איתו בניידת הציל את חייו ופינה אותו לבית החולים

ביום שבת השחור (7.10) פטר לסניק קורובוב, חובש ונהג ניידת טיפול נמרץ במד"א ודני שטרקמן, פרמדיק מד"א חשבו שהם קמים לעוד משמרת בוקר רגילה בתחנת מד"א באופקים. "בזמן שאני יוצא החוצה לרכב, אני מתחיל לשמוע קולות נפץ. מתקשרים אלינו מהמוקד ואומרים לנו שיש כחמישה נפגעי ירי במרחב ואנו יוצאים מייד לדרך", מספר דני.

"בעוד אני נוהג את ניידת הטיפול הנמרץ ליד צומת אורים יוצאים לפתע מולי חולית מחבלים על אופנועים עטויי בנדנות, ויורים בי. אני נפגעתי מאחד הכדורים בעודי נוהג ואני צועק מכאבים. דני מייד התחיל לטפל בי ועצר את הדימום, בעוד המחבלים ממשיכים בנסיעתם לאופקים", מספר פטר.

"מייד לאחר מתן טיפול חירום בשטח, תפסתי שליטה על כלי הרכב ופניתי במהירות לבית חולים סורוקה שם המשיך פטר לקבל טיפול", הוסיף דני.

שלושה ימים לאחר התקרית נולדה לפטר בתו הראשונה, מי אל, אחות לזיו, אותה פגש לראשונה על מיטת בית החולים השבוע. "לולא התושיה של דני, לא הייתי כאן היום, ולילדים שלי לא היה אבא. מתנת הצלת החיים שלי הגדולה ביותר שקיבלתי – הולדת ביתי האהובה."​
 

ברוך ר

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
מוזיקה ונגינה
עימוד ספרים
סיפור שסיפר לי החברותא
יש לו בן דוד שמשרת בצבא. באלול הוא הרגיש לא טוב על רקע נפשי ושלחו אותו מהצבא הביתה.
בשמחת תורה הוא יושב בבית ומסתכל במסך שמראה את התמונות מהגבול בזמן חדירת המחבלים, והוא רואה את הטנק שהערבים שרפו והוא מזהה שזה הטנק שלו ! הוא רואה שמוציאים משם חיילים ומזהה שזה חברים שלו
ואילולי הוא לא חש בטוב, אז גם הוא היה אמור להיות בתוך הטנק הכבוש.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

א לְדָוִד אֵלֶיךָ יְהוָה נַפְשִׁי אֶשָּׂא:ב אֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:ג גַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:ד דְּרָכֶיךָ יְהוָה הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ה הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:ו זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְהוָה וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:ז חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יְהוָה:ח טוֹב וְיָשָׁר יְהוָה עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:ט יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:י כָּל אָרְחוֹת יְהוָה חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יא לְמַעַן שִׁמְךָ יְהוָה וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יב מִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יְהוָה יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יג נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:יד סוֹד יְהוָה לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טו עֵינַי תָּמִיד אֶל יְהוָה כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טז פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יז צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יח רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יט רְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כ שָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כא תֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כב פְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  4  פעמים

אתגר AI

פלינדרום • אתגר 52

לוח מודעות

למעלה