הנושאים החמים
הנושאים החמים
סיפור קצר בהמשכים, שמצאתי את בסיסו אצלי בערבו של צום... מקווה מאוד שתהנו.
פרק 1.
'אני רק בקומה 3?!' גדי מתקשה להתמודד עם החום הבני ברקי המהביל של שלהי הקיץ, עם המדרגות האין סופיות המובילות אל החדר ששובץ עבורו, ועם המשא הגדול שבידיו. מזוודה ענקית, קופסת כובע, נרתיק עם חולצות מגוהצות, ושקית איקאה עם אוכל ביתי.
'איפה זה חדר 504?' גדי מנסה למצוא את חדרו, בסיוע אחד המבוגרים בישיבה. 'שם', הבחור מניף את ידו לעבר האופק בתנועה לא ברורה לחלוטין.
'502 503, זהו, הנה החדר שלי'. שלט האלומיניום הקטן '504' כמו קרץ אליו בחיבה. הוא מקיש קלות על הדלת, ופותח אותה לרווחה. 'המבצע הוכתר בהצלחה'. מדליק מזגן על 16, לוגם מפחית הקולה הקרה שהוציא מתיק הגב, ומרשה לעצמו לנשום לרווחה.
לא היה קל להגיע ל'תורת השם' - 'אם הישיבות'. המשגיח בישיבה קטנה ניסה בכל דרך למנוע ממנו להגיע לכאן. 'זה גדול עליך, אתה תאבד שם, אתה צריך מישהו שישמע אותך, שיראה אותך, שיבין אותך. מי יסתכל עליך שם?'
הקשר הסבוך שלו עם המשגיח ידע עליות וירידות. בעיקר ירידות. מאבקים, חיכוכים, וויכוחים אין סופיים. 'אתפוס את המיטה הפינתית, המוסתרת מאחורי ארון הברזל הגדול. מספיק חפרו לי בחיים, עכשיו אני משוחרר, עכשיו אני חופ'... בום!
דלת החדר נפתחת בתנופה. 'שלום 504, אני כאן!'
בפסיעות גדולות נכנס פנימה בחור רחב גרם, גבוה ומרשים, ומניח בקלילות את מזוודתו על המיטה מאחורי הדלת. 'תפסת כבר את המיטה המוסתרת, אהה? יפה לך, תהנה. רגע, לא הצגתי את עצמי, סורי. שמי אלי גולד, נעים מאוד. ואתה?' הוא מניף את ידו ללחיצת יד אימתנית.
גדי מחוייך מעט למראה הדמות האימתנית שלמולו. 'אני גדי, גד שלייכמן, הגעתי מישיבת נר שלמה בירושלים. מכיר?'
'שמעתי, ישיבה טובה, ככה אומרים. אז אתה כבר עם פז"ם גבוה בבסיס. אהה?' אלי מסדר את חפציו בארון בתנועות החלטיות ומהירות.
'פז"ם גבוה בבסיס?! למה אתה מתכוון?' גדי מושך מהמזוודה חוברת דקה, וטומן במהירות מתחת המזרן.
'צוחק איתך, זה מושג של וותק, אתה לא טוב בהומור, אהה?' אלי עסוק בשלו, לא שם לב למתרחש.
'נדמה לי שדופקים על הדלת, מעניין אם זה הבחורים מהחדר הסמוך'. אלי פותח את הדלת, ומגלה בחור צנום ודקיק. 'וואו! אתה מזכיר לי את חלום פרעה, דקות ושדופות מול מלאות ובריאות. רק אל תבלע אותי'...
הבחור בפתח מחייך קלות. 'אמרו לי שאני אמור לישון בחדר הזה. אפשר בבקשה להיכנס?'
'בכיף', גדי עונה מתוך החדר. 'אז אתה השלישי בחדר?'
'בעזרת ד', כנראה שכן. שיהיה לכם הרבה הצלחה בזמן החדש, עם עלייה בתורה ויראת שמים, בלי נסיונות קשים, ועם שפע של סיעתא דשמיא על כל צעד ושעל'. גדי ואלי עונים 'אמן' בקול מחוייך.
השדוף מעיף מבט לחוץ בשעון היד שלו. 'אוי, עוד שבע דקות מתחיל ה'שיעור פתיחה!' צריך להזדרז'.
'הולך להיות כאן מעניין', אלי קורץ לגדי קריצה קלה. 'לא אמרת לנו איך קוראים לך, צדיק'.
'בנימין שטרנבלום, מישיבת עמל תורה. אני עדיין לא הצלחתי להבין לגמרי את 'עדות שאי אתה יכול להזימה', כי לפי התירוץ השני בתוספות'...
'חכה רבינו, אתה רץ מהר, עוד לא עברתי על החומר'. אלי משועשע. 'כן, גם אני פחות בסוגיה'. גדי מסיים את הפחית, וזורק אותה לכיוון המשוער של הפח בפינת החדר.
בנימין חולץ את נעליו, מניח מסודר תחת המיטה, ונועל את כפכפי הגומי המסורתיים. לא היה קל היום הראשון, אבל הספיק הרבה. חברותות טובים, רמי"ם מעולים, וסוגיות מלאות תוכן.
גדי אורז לו תיק רחצה ירקרק. שמפו, מרכך, תחליב רחצה, קרם פנים, מסרק, מברשת, דיאורדורנט, משחת שיניים, ליפה, ספוג. 'לא שכחתי כלום?' הוא מהדס בכפכפי אצבע צבעוניות לעבר המקלחות. אחח. יום טוב היה היום. אוכל לא רע בכלל, מזגן בחדר כמו חדש, וגם מצא לו כמה חברים כלבבו. הוא מזמזם לו ניגון ים תיכוני עדכני תחת זרם המים החמימים.
אלי יוצא לשיחת טלפון. מחפש לעצמו פינה שקטה. 'ברוך השם, נראה לי שהכל עבר חלק. לא. אף אחד לא שם לב למשהו חריג, אני מקווה שימשיך כך'.
פרק 1.
'אני רק בקומה 3?!' גדי מתקשה להתמודד עם החום הבני ברקי המהביל של שלהי הקיץ, עם המדרגות האין סופיות המובילות אל החדר ששובץ עבורו, ועם המשא הגדול שבידיו. מזוודה ענקית, קופסת כובע, נרתיק עם חולצות מגוהצות, ושקית איקאה עם אוכל ביתי.
'איפה זה חדר 504?' גדי מנסה למצוא את חדרו, בסיוע אחד המבוגרים בישיבה. 'שם', הבחור מניף את ידו לעבר האופק בתנועה לא ברורה לחלוטין.
'502 503, זהו, הנה החדר שלי'. שלט האלומיניום הקטן '504' כמו קרץ אליו בחיבה. הוא מקיש קלות על הדלת, ופותח אותה לרווחה. 'המבצע הוכתר בהצלחה'. מדליק מזגן על 16, לוגם מפחית הקולה הקרה שהוציא מתיק הגב, ומרשה לעצמו לנשום לרווחה.
לא היה קל להגיע ל'תורת השם' - 'אם הישיבות'. המשגיח בישיבה קטנה ניסה בכל דרך למנוע ממנו להגיע לכאן. 'זה גדול עליך, אתה תאבד שם, אתה צריך מישהו שישמע אותך, שיראה אותך, שיבין אותך. מי יסתכל עליך שם?'
הקשר הסבוך שלו עם המשגיח ידע עליות וירידות. בעיקר ירידות. מאבקים, חיכוכים, וויכוחים אין סופיים. 'אתפוס את המיטה הפינתית, המוסתרת מאחורי ארון הברזל הגדול. מספיק חפרו לי בחיים, עכשיו אני משוחרר, עכשיו אני חופ'... בום!
דלת החדר נפתחת בתנופה. 'שלום 504, אני כאן!'
בפסיעות גדולות נכנס פנימה בחור רחב גרם, גבוה ומרשים, ומניח בקלילות את מזוודתו על המיטה מאחורי הדלת. 'תפסת כבר את המיטה המוסתרת, אהה? יפה לך, תהנה. רגע, לא הצגתי את עצמי, סורי. שמי אלי גולד, נעים מאוד. ואתה?' הוא מניף את ידו ללחיצת יד אימתנית.
גדי מחוייך מעט למראה הדמות האימתנית שלמולו. 'אני גדי, גד שלייכמן, הגעתי מישיבת נר שלמה בירושלים. מכיר?'
'שמעתי, ישיבה טובה, ככה אומרים. אז אתה כבר עם פז"ם גבוה בבסיס. אהה?' אלי מסדר את חפציו בארון בתנועות החלטיות ומהירות.
'פז"ם גבוה בבסיס?! למה אתה מתכוון?' גדי מושך מהמזוודה חוברת דקה, וטומן במהירות מתחת המזרן.
'צוחק איתך, זה מושג של וותק, אתה לא טוב בהומור, אהה?' אלי עסוק בשלו, לא שם לב למתרחש.
'נדמה לי שדופקים על הדלת, מעניין אם זה הבחורים מהחדר הסמוך'. אלי פותח את הדלת, ומגלה בחור צנום ודקיק. 'וואו! אתה מזכיר לי את חלום פרעה, דקות ושדופות מול מלאות ובריאות. רק אל תבלע אותי'...
הבחור בפתח מחייך קלות. 'אמרו לי שאני אמור לישון בחדר הזה. אפשר בבקשה להיכנס?'
'בכיף', גדי עונה מתוך החדר. 'אז אתה השלישי בחדר?'
'בעזרת ד', כנראה שכן. שיהיה לכם הרבה הצלחה בזמן החדש, עם עלייה בתורה ויראת שמים, בלי נסיונות קשים, ועם שפע של סיעתא דשמיא על כל צעד ושעל'. גדי ואלי עונים 'אמן' בקול מחוייך.
השדוף מעיף מבט לחוץ בשעון היד שלו. 'אוי, עוד שבע דקות מתחיל ה'שיעור פתיחה!' צריך להזדרז'.
'הולך להיות כאן מעניין', אלי קורץ לגדי קריצה קלה. 'לא אמרת לנו איך קוראים לך, צדיק'.
'בנימין שטרנבלום, מישיבת עמל תורה. אני עדיין לא הצלחתי להבין לגמרי את 'עדות שאי אתה יכול להזימה', כי לפי התירוץ השני בתוספות'...
'חכה רבינו, אתה רץ מהר, עוד לא עברתי על החומר'. אלי משועשע. 'כן, גם אני פחות בסוגיה'. גדי מסיים את הפחית, וזורק אותה לכיוון המשוער של הפח בפינת החדר.
***
בנימין חולץ את נעליו, מניח מסודר תחת המיטה, ונועל את כפכפי הגומי המסורתיים. לא היה קל היום הראשון, אבל הספיק הרבה. חברותות טובים, רמי"ם מעולים, וסוגיות מלאות תוכן.
גדי אורז לו תיק רחצה ירקרק. שמפו, מרכך, תחליב רחצה, קרם פנים, מסרק, מברשת, דיאורדורנט, משחת שיניים, ליפה, ספוג. 'לא שכחתי כלום?' הוא מהדס בכפכפי אצבע צבעוניות לעבר המקלחות. אחח. יום טוב היה היום. אוכל לא רע בכלל, מזגן בחדר כמו חדש, וגם מצא לו כמה חברים כלבבו. הוא מזמזם לו ניגון ים תיכוני עדכני תחת זרם המים החמימים.
אלי יוצא לשיחת טלפון. מחפש לעצמו פינה שקטה. 'ברוך השם, נראה לי שהכל עבר חלק. לא. אף אחד לא שם לב למשהו חריג, אני מקווה שימשיך כך'.
