הנושאים החמים
הנושאים החמים
''בין העצים וההרים לנהר שקט, שכן כפר קטן ומנותק.
לאנשי הכפר לא היו פלאפונים או מחשב, גם חשמל היה רק לפעמים, אבל רוב הזמן – הם חיו לפי חוקי הטבע''.
''חוקי הטבע? מה זה אומר? ובכלל, הם נורא מסכנים שלא היה להם מחשב. מה הילדים עשו אחרי הלימודים?'' קול קטן ודי ערני בהתחשב בכך שהוא אמור כבר להיות בחלום השלישי, קוטע אותה באמצע התיאורים החיים.
''היי, היי, חמודי, אתה רץ. רק התחלנו את הסיפור. חכה מותק. אז איפה היינו.. כן, כמו שאמרתי, לא היה חשמל, ולכן מהרגע שהשמש שקעה ועד לאור הראשון – אנשים היו ישנים, ובאור ראשון של הבוקר, הם היו קמים ליום חדש. כך היה הסדר מאז ומעולם, עד שיום אחד, יותר נכון – לילה אחד, הכל התהפך''. הקול של אמא הפך מסתורי מרגע לרגע, ורועי גם הוא דמם וחיכה לבאות.
''זה קרה בפתאומיות'', אמא ממשיכה, ''באמצע הלילה, כשכולם ישנו, ילד אחד התקשה מאוד להירדם. הוא החליט לקום מהמיטה ולצאת בשקט בשקט מהבית בלי שאף אחד ישמע, ולטייל בחוץ. לבד.
''הילד צעד ברחוב החשוך עם פחד גדול. זאת הפעם הראשונה בה הוא נמצא לבד מחוץ לבית בשעה כל כך מאוחרת.
''אחרי שהסתובב בכמה רחובות, החליט לעצור ליד הבאר הקרובה כדי לשתות, ושם ילד שלי, קרה השינוי הגדול בתולדות הכפר. אבל על זה חבוב, נדבר מחר, אם תהיה מוכן בזמן לשינה''.
רועי אפילו לא מוחה על כך שהסיפור נעצר לו ברגע ואחרי כמה שניות נרדם, כנראה חלם על ילדים שמשחקים בבארות. הוא לא דואג, כי יודע שמחר אמא תספר לו את ההמשך.
אבל ההמשך של הסיפור מעולם לא סופר.
***
אז האמת שהמחשבה הראשונה הייתה לגמור את הסיפור הזה בצורה טראגית ואפילו הסוף הטראגי נכתב, אבל אז מחקתי, כי הרגיש לי מאוד בנאלי לכתוב שפתאום האמא או הילד או שניהם מתו.
לכן באתי לכאן, תנו לי סוף משלכם.
מעניין לאיזה כיוונים תקחו אותי.
ולגבי הקטע - ביקורת והערות יתקבלו בברכה. (בלי לנשוך חזק, כן?).
לאנשי הכפר לא היו פלאפונים או מחשב, גם חשמל היה רק לפעמים, אבל רוב הזמן – הם חיו לפי חוקי הטבע''.
''חוקי הטבע? מה זה אומר? ובכלל, הם נורא מסכנים שלא היה להם מחשב. מה הילדים עשו אחרי הלימודים?'' קול קטן ודי ערני בהתחשב בכך שהוא אמור כבר להיות בחלום השלישי, קוטע אותה באמצע התיאורים החיים.
''היי, היי, חמודי, אתה רץ. רק התחלנו את הסיפור. חכה מותק. אז איפה היינו.. כן, כמו שאמרתי, לא היה חשמל, ולכן מהרגע שהשמש שקעה ועד לאור הראשון – אנשים היו ישנים, ובאור ראשון של הבוקר, הם היו קמים ליום חדש. כך היה הסדר מאז ומעולם, עד שיום אחד, יותר נכון – לילה אחד, הכל התהפך''. הקול של אמא הפך מסתורי מרגע לרגע, ורועי גם הוא דמם וחיכה לבאות.
''זה קרה בפתאומיות'', אמא ממשיכה, ''באמצע הלילה, כשכולם ישנו, ילד אחד התקשה מאוד להירדם. הוא החליט לקום מהמיטה ולצאת בשקט בשקט מהבית בלי שאף אחד ישמע, ולטייל בחוץ. לבד.
''הילד צעד ברחוב החשוך עם פחד גדול. זאת הפעם הראשונה בה הוא נמצא לבד מחוץ לבית בשעה כל כך מאוחרת.
''אחרי שהסתובב בכמה רחובות, החליט לעצור ליד הבאר הקרובה כדי לשתות, ושם ילד שלי, קרה השינוי הגדול בתולדות הכפר. אבל על זה חבוב, נדבר מחר, אם תהיה מוכן בזמן לשינה''.
רועי אפילו לא מוחה על כך שהסיפור נעצר לו ברגע ואחרי כמה שניות נרדם, כנראה חלם על ילדים שמשחקים בבארות. הוא לא דואג, כי יודע שמחר אמא תספר לו את ההמשך.
אבל ההמשך של הסיפור מעולם לא סופר.
***
אז האמת שהמחשבה הראשונה הייתה לגמור את הסיפור הזה בצורה טראגית ואפילו הסוף הטראגי נכתב, אבל אז מחקתי, כי הרגיש לי מאוד בנאלי לכתוב שפתאום האמא או הילד או שניהם מתו.
לכן באתי לכאן, תנו לי סוף משלכם.
מעניין לאיזה כיוונים תקחו אותי.
ולגבי הקטע - ביקורת והערות יתקבלו בברכה. (בלי לנשוך חזק, כן?).
