הנושאים החמים
הנושאים החמים
אחים יקרים!
בטח שמעתם על הפיגוע שהתרחש בעפרה בנר שמיני של חנוכה. ברצוני לספר לכם על פן נוסף שהיה באירוע.
מה שאתם מכירים, זה את הוידאו של המצלמת אבטחה מתעד את הרכב של המחבלים ימח"ש עוצר, יורה ובורח.
אני הייתי ברכב התכלת שנראה במצלמה עוצר לאחר הרכב של המחבלים ימח"ש, עוצר ועושה רוורס. אז בואו נעשה כמה צעדים אחורה: נסעתי בכביש 60, כביש שעובר בין יישובי בנימין, שאחד מהם הוא עפרה, שבצומת שלו התרחש הפיגוע. נסעתי והכביש היה ממש ריק באופן מפתיע. בערך 5 קילומטר לפני עפרה (מקום הפיגוע), אני רואה רכב לבן קטן שנוסע לפני. שנינו נוסעים בערך במהירות של 100 קמ"ש.
לאחר זמן מה, הרכב שלפני האט באופן קיצוני והוריד את מהירותו לסביבות ה50 קמ"ש. אני במחשבה ראשונה, חושב שיש לרכב תקלה ולכן הוא מאט. החלטתי לבצע עקיפה, כיון שהיה שדה ראייה מצוין (הכביש היה ריק כמו שציינתי). אני בא לבצע את העקיפה, ולפני שעשיתי משהו בפועל, הקב"ה ישתבח ויתעלה שמו לעד! נותן לי הבזק של מחשבה: אל תעקוף אולי זה מחבל.
שתבינו, הרכב שלפני היה עם לוחית צהובה, ולא היה סיבה לחשוד שמדובר במחבל כלל, מאות פעמים ביום רכבים מאטים פתאום, ואף פעם לא חושבים שמדובר על מחבל. מה גם שלא היה פיגוע ירי הרבה זמן באיזור ב"ה, אז באופן הגיוני אין שום סיבה לחשש זה.
אחרי שעלתה לי מחשבה זאת בחסדי ה' יתברך, התחלתי לפחד אולי מדובר באמת במחבלים. לאחר מכן, פעולות הרכב שלפני, העלו לי יותר ויותר את החשד. הם התחילו להאט ולהאט, וירדו כבר לשולי הכביש, ואני מרגיש שממש הם מחכים שאעקוף אותם. (שוב פעם אין לי שום מידע שמדובר על מחבלים.) והפחד הלך וגבר, הזמן נראה לי כמו נצח, והתחלתי להאט גם כן. החלטתי באופן מוחלט, לא משנה מה קורה אני לא הולך לעקוף אותם. לאחר מכן באה לי מחשבה של פחד נוסף, אם הם חמושים, הם יכולים להסתובב מהרכב שלהם ולירות עלי, בלי שאני יעקוף. לא ידעתי מה לעשות (ואני מדגיש אני לא יודע שזה מחבלים רק חושש).
ופתאום אני נזכר במשפט ששמעתי בשיעור תורה בהיותי חייל ברבנות של שייטת 13.
אספר לכם בקצרה, זכיתי בתור חייל של הרבנות, להיות אחראי על השיעור כמה שנים, וזכיתי להיות לעזר לרב מאיר גול (הרב גול הינו אחד מרבני ישיבת אור אבנר חב"ד כפר סיטרין, ובזמנו הפנוי מוסר שיעורים בשייטת ובכלא 6), בשיעור שהתחיל עם כמה חיילים וב"ה ממשיך עד היום [אני השתחררתי כבר לפני שנתיים כמעט] והשיעור ב"ה הולך וגודל כל הזמן. היום יש בשיעור ממוצע בין 20 ל30 חיילים, דבר שלא מובן מאליו בכלל.
הרב מאיר גול שהעביר את השיעור סיפר על אשה שהלכה בשעה מאוחרת בלילה, והיא חשה שאדם לא הגון עוקב אחריה. והיא פחדה, ואמרה כל הזמן "מימיני מיכאל, משמאלי גבריאל ומעליי שכינת א-ל". באותו סיפור, לאחר שתפסו את האדם שהפחידה, הוא סיפר שראה שני דמויות של אנשים גדולים שמלווים אותה, ולכן פחד ולא עשה לה כלום.
חוזרים לנס שלנו, אני בפחד שלא יירו עלי, נזכר במשפט, ואומר תוך כדי נהיגה: "מימיני מיכאל, משמאלי גבריאל, ומעליי שכינת א-ל." והתפללתי לה' יתברך, ואמרתי לו, ריבונו של עולם, שמור עלינו מה אנחנו בלעדיך!
לאחר מכן עלה לי הביטחון, ופתאום הם התחילו לנסוע מהר יותר. (ישתבח שמו לעד, הם התייאשו מהאופציה לפגוע בי). לאחר מכן, עולה לי מחשבה לעצור לטרמפיסטים העומדים בטרמיפיאדה בעופרה (מקום הפיגוע), וככה אני ארוויח שני דברים: אחד, שבינתיים הרכב שלהם ימשיך בנסיעה ויתרחק ממני. והשני שזכות המצווה להעלות טרמפיסטים תעמוד לי בשעה זאת. אנחנו מגיעים לצומת עפרה, ואני מסתכל לכיוון הטרמפיאדה, ורואה שיש אנשים. התחלתי להאט ולאותת לכיוון הצומת. אני מסתכל קדימה ואני רואה שהרכב שלהם מאט ממש, עד כדי עצירה.
ואני חושש שאני חושב שאני יודע מה הולך לקרות, ופתאום בשנייה אני רואה יד עם נשק יוצאת מהחלון ופשוט רואה איך הוא יורה באנשים שנמצאים בטמרפיאדה.
באותו רגע במאית השנייה אני מבין שהחשד שלי היה אמיתי ומדובר במחבלים ארורים. עצרתי (מכאן כבר רואים את זה בוידאו של המצלמת אבטחה.). ואז היה לי פחד שהוא יסובב את היד ויכוון עליי. הסתכלתי במראה לראות שאין אחרי רכב, עשיתי רוורס ונכנסתי לעפרה תוך כדי שאני מתחיל לעכל מה ראיתי. עם רעדה ביידים אני מבין, שה' יתברך נתן לי את החיים במתנה!
אם לא המחשבה שהקב"ה נתן לי, לא לעקוף אולי זה מחבל, הייתי עוקף והם היו יורים עליי בוודאות. עצרתי כדי להירגע בתוך עפרה, והבנתי איזה נס ענק עשה לי ה' יתברך.
כל העולם כולו קיים בנס, כל רגע מחדש הקב"ה מחדש את עולמו, כמו שאנחנו אומרים "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". העניין שרוב העולם חיים בנס נסתר, ואני מאז אותו אירוע, יודע שאני חי בנס גלוי. לא סתם התרחש הנס דווקא בנר השמיני של חנוכה. כמו שבנר השמיני כל הנרות דולקים והחנוכייה מאירה בשלימות, כך הנס שלנו היה גלוי ומאיר לכל. ושמונה זה מספר מעל הטבע כמו שכותב המהר"ל מפראג.
בדרך כלל, כמו שרבותינו הקדושים אומרים בגמרא "אין בעל הנס מכיר בניסו". וגם כאן, אם לא הייתי רואה את המחבלים יורים, הייתי חושב שמדובר על פחד טיפשי וסתם אני פחדתי בלי סיבה. אבל כאן, הקב"ה נתן לי, בעל הנס, להכיר באופן הכי גלוי שיש, איזה נס ענק הוא עשה בשבילי, בחסדיו המרובים. באותו רגע הרגשתי בכל עצמותי, כמה ה' יתברך אוהב אותי ושומר עליי, למרות שהוא לא חייב לי כלום! נוסף על הנס שלי שניצלתי, היו כאן עוד אינספור ניסים, ואציין כמה מהם: הכביש באופן מפתיע היה ריק, ולא היה רכבים לפני המחבלים, אחרת הם היו יורים עליהם.
נס נוסף, מה שראיתי בעיניים, היריות היו מדיוקות, והייתי בטוח שיש כמה הרוגים. זה נס גלוי שהסתיים האירוע בכמה פצועים, שרובם יצאו כבר מכלל סכנה, ובע"ה יהי רצון שגם האימא ובנה שנולד יצאו מזה בריאים ושלימים.
אחים יקרים! דעו לכם ש-ה' יתברך איתנו כל הזמן! גם כשקשה ולא מרגישים את זה, הוא לא עוזב אף פעם. זה מה שהרגשתי שהבנתי כמה ה' יתברך איתי תמיד. שעוברים ניסים כאלה גלויים, מבינים כמה ה' יתברך אוהב אותנו אהבת עולם. אהבה שהיא לא תלויה בדבר, ולא משנה מה מעשינו ה' יתברך אוהב אותנו! ראו כמה התורה הקדושה מגינה ומצילה כמו שאומרת הגמרא במסכת סוטה: "תורה מגנא ומצלא [מגינה ומצילה]".
שיעור ששמעתי לפני כמה שנים נחקק בזכרוני, ובדיוק שהייתי צריך את המשפט מהשיעור נזכרתי בו והשתמשתי בו בפועל. אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים! ורק ע"י התורה הקדושה ומצוותיה, נזכה להידבק בה' יתברך שזה התענוג הכי גדול שיש! ונזכה לכל הברכות והישועות!
כמו שקראתי לכותרת של הסיפור "לא אמות כי אחיה ואספר מעשי י-ה" קיבלתי על עצמי בלי נדר, להודות לה' יתברך על הישועה הענקית, נס החנוכה בימים ההם בזמן הזה ממש, לפרסם כמה שיותר את הנס הזה. מי שיכול שיעביר את הסיפור לעוד כמה אנשים, וככה נזכה לקדש שם שמיים ביחד.
הבעל שם טוב קדוש היה אומר: "יהודי בא לעולם בשביל לעשות טובה אחת ליהודי אחד פעם אחת! אז אפילו אם זה יחזק יהודי אחד עשינו את שלנו.
בעזרת ה' יתברך יהי רצון שנזכה לראות עין בעין בשוב ה' ציון, לראות בביאת הגואל ובבניין אריאל, וא-ל ש-ד-י שאמר לעולמו די, יאמר די לצרותינו, ונזכה להידבק אך ורק בה' יתברך כל הזמן לנצח נצחים.
אוהב את כולכם!
היהודי הפשוט, יורם חי זכריה.
בטח שמעתם על הפיגוע שהתרחש בעפרה בנר שמיני של חנוכה. ברצוני לספר לכם על פן נוסף שהיה באירוע.
מה שאתם מכירים, זה את הוידאו של המצלמת אבטחה מתעד את הרכב של המחבלים ימח"ש עוצר, יורה ובורח.
אני הייתי ברכב התכלת שנראה במצלמה עוצר לאחר הרכב של המחבלים ימח"ש, עוצר ועושה רוורס. אז בואו נעשה כמה צעדים אחורה: נסעתי בכביש 60, כביש שעובר בין יישובי בנימין, שאחד מהם הוא עפרה, שבצומת שלו התרחש הפיגוע. נסעתי והכביש היה ממש ריק באופן מפתיע. בערך 5 קילומטר לפני עפרה (מקום הפיגוע), אני רואה רכב לבן קטן שנוסע לפני. שנינו נוסעים בערך במהירות של 100 קמ"ש.
לאחר זמן מה, הרכב שלפני האט באופן קיצוני והוריד את מהירותו לסביבות ה50 קמ"ש. אני במחשבה ראשונה, חושב שיש לרכב תקלה ולכן הוא מאט. החלטתי לבצע עקיפה, כיון שהיה שדה ראייה מצוין (הכביש היה ריק כמו שציינתי). אני בא לבצע את העקיפה, ולפני שעשיתי משהו בפועל, הקב"ה ישתבח ויתעלה שמו לעד! נותן לי הבזק של מחשבה: אל תעקוף אולי זה מחבל.
שתבינו, הרכב שלפני היה עם לוחית צהובה, ולא היה סיבה לחשוד שמדובר במחבל כלל, מאות פעמים ביום רכבים מאטים פתאום, ואף פעם לא חושבים שמדובר על מחבל. מה גם שלא היה פיגוע ירי הרבה זמן באיזור ב"ה, אז באופן הגיוני אין שום סיבה לחשש זה.
אחרי שעלתה לי מחשבה זאת בחסדי ה' יתברך, התחלתי לפחד אולי מדובר באמת במחבלים. לאחר מכן, פעולות הרכב שלפני, העלו לי יותר ויותר את החשד. הם התחילו להאט ולהאט, וירדו כבר לשולי הכביש, ואני מרגיש שממש הם מחכים שאעקוף אותם. (שוב פעם אין לי שום מידע שמדובר על מחבלים.) והפחד הלך וגבר, הזמן נראה לי כמו נצח, והתחלתי להאט גם כן. החלטתי באופן מוחלט, לא משנה מה קורה אני לא הולך לעקוף אותם. לאחר מכן באה לי מחשבה של פחד נוסף, אם הם חמושים, הם יכולים להסתובב מהרכב שלהם ולירות עלי, בלי שאני יעקוף. לא ידעתי מה לעשות (ואני מדגיש אני לא יודע שזה מחבלים רק חושש).
ופתאום אני נזכר במשפט ששמעתי בשיעור תורה בהיותי חייל ברבנות של שייטת 13.
אספר לכם בקצרה, זכיתי בתור חייל של הרבנות, להיות אחראי על השיעור כמה שנים, וזכיתי להיות לעזר לרב מאיר גול (הרב גול הינו אחד מרבני ישיבת אור אבנר חב"ד כפר סיטרין, ובזמנו הפנוי מוסר שיעורים בשייטת ובכלא 6), בשיעור שהתחיל עם כמה חיילים וב"ה ממשיך עד היום [אני השתחררתי כבר לפני שנתיים כמעט] והשיעור ב"ה הולך וגודל כל הזמן. היום יש בשיעור ממוצע בין 20 ל30 חיילים, דבר שלא מובן מאליו בכלל.
הרב מאיר גול שהעביר את השיעור סיפר על אשה שהלכה בשעה מאוחרת בלילה, והיא חשה שאדם לא הגון עוקב אחריה. והיא פחדה, ואמרה כל הזמן "מימיני מיכאל, משמאלי גבריאל ומעליי שכינת א-ל". באותו סיפור, לאחר שתפסו את האדם שהפחידה, הוא סיפר שראה שני דמויות של אנשים גדולים שמלווים אותה, ולכן פחד ולא עשה לה כלום.
חוזרים לנס שלנו, אני בפחד שלא יירו עלי, נזכר במשפט, ואומר תוך כדי נהיגה: "מימיני מיכאל, משמאלי גבריאל, ומעליי שכינת א-ל." והתפללתי לה' יתברך, ואמרתי לו, ריבונו של עולם, שמור עלינו מה אנחנו בלעדיך!
לאחר מכן עלה לי הביטחון, ופתאום הם התחילו לנסוע מהר יותר. (ישתבח שמו לעד, הם התייאשו מהאופציה לפגוע בי). לאחר מכן, עולה לי מחשבה לעצור לטרמפיסטים העומדים בטרמיפיאדה בעופרה (מקום הפיגוע), וככה אני ארוויח שני דברים: אחד, שבינתיים הרכב שלהם ימשיך בנסיעה ויתרחק ממני. והשני שזכות המצווה להעלות טרמפיסטים תעמוד לי בשעה זאת. אנחנו מגיעים לצומת עפרה, ואני מסתכל לכיוון הטרמפיאדה, ורואה שיש אנשים. התחלתי להאט ולאותת לכיוון הצומת. אני מסתכל קדימה ואני רואה שהרכב שלהם מאט ממש, עד כדי עצירה.
ואני חושש שאני חושב שאני יודע מה הולך לקרות, ופתאום בשנייה אני רואה יד עם נשק יוצאת מהחלון ופשוט רואה איך הוא יורה באנשים שנמצאים בטמרפיאדה.
באותו רגע במאית השנייה אני מבין שהחשד שלי היה אמיתי ומדובר במחבלים ארורים. עצרתי (מכאן כבר רואים את זה בוידאו של המצלמת אבטחה.). ואז היה לי פחד שהוא יסובב את היד ויכוון עליי. הסתכלתי במראה לראות שאין אחרי רכב, עשיתי רוורס ונכנסתי לעפרה תוך כדי שאני מתחיל לעכל מה ראיתי. עם רעדה ביידים אני מבין, שה' יתברך נתן לי את החיים במתנה!
אם לא המחשבה שהקב"ה נתן לי, לא לעקוף אולי זה מחבל, הייתי עוקף והם היו יורים עליי בוודאות. עצרתי כדי להירגע בתוך עפרה, והבנתי איזה נס ענק עשה לי ה' יתברך.
כל העולם כולו קיים בנס, כל רגע מחדש הקב"ה מחדש את עולמו, כמו שאנחנו אומרים "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". העניין שרוב העולם חיים בנס נסתר, ואני מאז אותו אירוע, יודע שאני חי בנס גלוי. לא סתם התרחש הנס דווקא בנר השמיני של חנוכה. כמו שבנר השמיני כל הנרות דולקים והחנוכייה מאירה בשלימות, כך הנס שלנו היה גלוי ומאיר לכל. ושמונה זה מספר מעל הטבע כמו שכותב המהר"ל מפראג.
בדרך כלל, כמו שרבותינו הקדושים אומרים בגמרא "אין בעל הנס מכיר בניסו". וגם כאן, אם לא הייתי רואה את המחבלים יורים, הייתי חושב שמדובר על פחד טיפשי וסתם אני פחדתי בלי סיבה. אבל כאן, הקב"ה נתן לי, בעל הנס, להכיר באופן הכי גלוי שיש, איזה נס ענק הוא עשה בשבילי, בחסדיו המרובים. באותו רגע הרגשתי בכל עצמותי, כמה ה' יתברך אוהב אותי ושומר עליי, למרות שהוא לא חייב לי כלום! נוסף על הנס שלי שניצלתי, היו כאן עוד אינספור ניסים, ואציין כמה מהם: הכביש באופן מפתיע היה ריק, ולא היה רכבים לפני המחבלים, אחרת הם היו יורים עליהם.
נס נוסף, מה שראיתי בעיניים, היריות היו מדיוקות, והייתי בטוח שיש כמה הרוגים. זה נס גלוי שהסתיים האירוע בכמה פצועים, שרובם יצאו כבר מכלל סכנה, ובע"ה יהי רצון שגם האימא ובנה שנולד יצאו מזה בריאים ושלימים.
אחים יקרים! דעו לכם ש-ה' יתברך איתנו כל הזמן! גם כשקשה ולא מרגישים את זה, הוא לא עוזב אף פעם. זה מה שהרגשתי שהבנתי כמה ה' יתברך איתי תמיד. שעוברים ניסים כאלה גלויים, מבינים כמה ה' יתברך אוהב אותנו אהבת עולם. אהבה שהיא לא תלויה בדבר, ולא משנה מה מעשינו ה' יתברך אוהב אותנו! ראו כמה התורה הקדושה מגינה ומצילה כמו שאומרת הגמרא במסכת סוטה: "תורה מגנא ומצלא [מגינה ומצילה]".
שיעור ששמעתי לפני כמה שנים נחקק בזכרוני, ובדיוק שהייתי צריך את המשפט מהשיעור נזכרתי בו והשתמשתי בו בפועל. אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים! ורק ע"י התורה הקדושה ומצוותיה, נזכה להידבק בה' יתברך שזה התענוג הכי גדול שיש! ונזכה לכל הברכות והישועות!
כמו שקראתי לכותרת של הסיפור "לא אמות כי אחיה ואספר מעשי י-ה" קיבלתי על עצמי בלי נדר, להודות לה' יתברך על הישועה הענקית, נס החנוכה בימים ההם בזמן הזה ממש, לפרסם כמה שיותר את הנס הזה. מי שיכול שיעביר את הסיפור לעוד כמה אנשים, וככה נזכה לקדש שם שמיים ביחד.
הבעל שם טוב קדוש היה אומר: "יהודי בא לעולם בשביל לעשות טובה אחת ליהודי אחד פעם אחת! אז אפילו אם זה יחזק יהודי אחד עשינו את שלנו.
בעזרת ה' יתברך יהי רצון שנזכה לראות עין בעין בשוב ה' ציון, לראות בביאת הגואל ובבניין אריאל, וא-ל ש-ד-י שאמר לעולמו די, יאמר די לצרותינו, ונזכה להידבק אך ורק בה' יתברך כל הזמן לנצח נצחים.
אוהב את כולכם!
היהודי הפשוט, יורם חי זכריה.
