דווקא זה בדיוק הדמות של אלרון!
נאמן למקור... הוא תמיד היה יוצא דופן בקטע הזה שלו...
סיפור בהמשכים סיפורת מעריצים בעקבות ממלכה במבחן - פרק אחרון
- פותח הנושא משולש ברמודה
- פורסם בתאריך
נאמן למקור... הוא תמיד היה יוצא דופן בקטע הזה שלו...
משולש אין מילים!
את פשוט אומנית!
ולגבי שכיר החרב, מדובר במי שסיפר לבסטיאן מקאן על מעשיו של קלידיאס?
את פשוט אומנית!
ולגבי שכיר החרב, מדובר במי שסיפר לבסטיאן מקאן על מעשיו של קלידיאס?
תודה על ההסבר, גם בגלל המידע וגם כי כיף לקרוא סיפורים שהסופר בדק וחקר, זה מוסיף אמינות ומשדרג.
וואו. אני אומרת את זה כל פעם ואומר גם עכשיו- זה סיפור מהמם, מדוייק מאד, מתאים בצורה מושלמת לדמויות המקוריות.
אני מוצאת את עצמי מדמיינת שזה ספר מקורי של מיה, ואני מאמינה לזה.
גם אני אהבתי את האפרוריות של אלרון.
הרי הוא לא תם וישר כמו פנרס, והוא ניחן בחוש הומור מבחיל לעיתים, אבל ציני ועוקצני כהוגן. בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. זה מה שאנחנו אוהבים בו. שהוא לא מובן לעיתים. ומסתורי.
איך אני אוהבת לומר במיקרים כאלו?
תחזקנה זרועותייך וקולמוסך תמיד יהיה חד כהלצותיו של אלרון...
אבל אולי כדאי שקנז ינהל קצת יותר את הסיטואציה. הוא אמור להיות המבוגר האחראי בסצנות מעין אלו. ולא שחסר לו מה לומר, ובציניות לא מועטה...
אני מוצאת את עצמי מדמיינת שזה ספר מקורי של מיה, ואני מאמינה לזה.
גם אני אהבתי את האפרוריות של אלרון.
הרי הוא לא תם וישר כמו פנרס, והוא ניחן בחוש הומור מבחיל לעיתים, אבל ציני ועוקצני כהוגן. בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. זה מה שאנחנו אוהבים בו. שהוא לא מובן לעיתים. ומסתורי.
איך אני אוהבת לומר במיקרים כאלו?
תחזקנה זרועותייך וקולמוסך תמיד יהיה חד כהלצותיו של אלרון...
אבל אולי כדאי שקנז ינהל קצת יותר את הסיטואציה. הוא אמור להיות המבוגר האחראי בסצנות מעין אלו. ולא שחסר לו מה לומר, ובציניות לא מועטה...
משולשששש!
אילו פרקים!!!! כבר מזמן ראיתי אותם ולא הייתה לי דקה פנויה, והם ארוכים ארוכים... אבל זהו, הייתי חייבת.
מרתק! הדמויות כל כך מדויקות! שלוואן פשוט שלוואני, אלרון הוא הכי אלרון שיש, וקנז ואמציה... איך התגעגעתי לחבורה שלהם בפדהאל!!!
וגם סאלם... מאוד נאמן למי שהוא היה באיסתרק.
מדהים! העלילה מתפתחת בקצב טוב, הכתיבה, כמו תמיד...
מהמם! מחכה בקוצר רוח להמשך!
אילו פרקים!!!! כבר מזמן ראיתי אותם ולא הייתה לי דקה פנויה, והם ארוכים ארוכים... אבל זהו, הייתי חייבת.
מרתק! הדמויות כל כך מדויקות! שלוואן פשוט שלוואני, אלרון הוא הכי אלרון שיש, וקנז ואמציה... איך התגעגעתי לחבורה שלהם בפדהאל!!!
וגם סאלם... מאוד נאמן למי שהוא היה באיסתרק.
מדהים! העלילה מתפתחת בקצב טוב, הכתיבה, כמו תמיד...
מהמם! מחכה בקוצר רוח להמשך!
תקציר: אולה מספר לאונמר על מותו של יקוואל. תקיפה מתרחשת באזור הקרוב לגבול, בתוך תחומי שליטתו של אולה. אלרנן דיליאבר מציע לבסטיאן מקאן אפשרות צבאית מעניינת. במקביל באחוזת בנטיליאן מגיע אלרון לביקור אצל שלוואן ומספר לו על הטקס השבעת החיילים הצעירים המתקיים השנה באיינה - העיר בה יתקיים היריד. שלוואן ואלרון פוגשים את קנז ואמציה בדרך לאיינה ונכלאים איתם במרתף פונדק יחד עם שכיר החרב - סאלם שנשכר על ידי מטריאס, ככל הנראה כדי להרוג את אולה. אולה מגיע למחנה האימונים ומגלה כי מודר מהתוכנית ופלוגתו הפכה לכוח גיבוי, איסתרק מאשר את תוכנית הסודית להריגתו של יוסף דיאלידאן.
---
איינה
---
איינה אוהבת את ימי היריד. רחובותיה המנומנמים מתמלאים לפתע בהמון אדם וכיסיהם של בעלי האכסניות הופכים כבדים מתמיד כשהם מארחים את הסוחרים הרבים המגיעים לעיר.
תמיד היו הימים הללו המיוחדים ביותר בשנה עבור העיר הקטנה שרק מיקומה המרכזי הפך אותה למקום המתאים ביותר עבור מפגשם השנתי של הסוחרים, והשבועיים בהם נמלא השוק בריחות, צבעים וטעמים מילאו אותה בברק וצבע שהספיקו תמיד לשנה שלמה. והטקס הצבאי המפואר המתקיים השנה באיינה, שבוע בלבד לפני פתיחתו של היריד, עומד כנראה להפוך את הימים הללו לבלתי נשכחים.
כרכרות ססגוניות רתומות לסוסים אציליים מגיעות מידי כמה רגעים לפתחה המקושט של העיר, מביאות את נכבדיה של אתיל ומפקדיו הבכירים של הצבא אל מקום הטקס, ונערים קטנים ומרוגשים רודפים אחריהן, מלווים אותן בנשימה קצרה עד לקצה העיקול.
ארמון המושל שבימים רגילים מכיל בתוכו פינות מאובקות רבות, עבר ניקוי ומירוק יסודי כמעט כאילו עונת האביב הגיעה ועימה חג הפסח, ולא סתיו קריר וגשום. וברחובות הנקיים מסתובבים בני משפחתם הנרגשים של הטירונים, כאלו שעשו את דרכם מרחוק כדי להיפגש עם הבנים הצעירים, והקיבוץ הזה של אנשים זרים מהקצוות המרוחקים ביותר של הארץ מביא אתו מפגשים מרגשים במיוחד בין בני משפחה נשכחים.
ברחובות הרחבים מסתובבים בני העיר, אלו שכתפיהם מתוחות מידי בימים כתיקונם ועיניהם עייפות וטרודות. עכשיו זוהרות העיניים באור רך, וגם השרירים שבגבם זקופים יותר בשעה שהם מראים לקהל האורחים הגדול את הדרך הקצרה ביותר עד הפונדק הסמוך. דרך שמקושטת בפרחים בשלל צבעים ובדגלי התכלת של הממלכה.
מחוץ לעיר, קרוב לנהר הדיסטאף השוצף, עמלים בעלי המלאכה להתקין את הבמה המכובדת עליה יתקיים הטקס, ולהכין את מקום מושבם של האצילים והנכבדים ובראשם בני משפחת המלוכה. עכשיו נוטים כבר על הבמה צלליו של הערב, ואור כתום וסגלגל שוטף את מושבי האבן ההדורים.
יש ציפורי מים קטנות קרוב לאיינה, כאלו שאוהבות לעוף מעל מקורות מים זוהרים כמו הנהר הזורם על יד העיר, והמעוף השלו שלהן, יחד עם צילה של השמש האדומה על חומותיה של איינה הוא המראה היפה ביותר שראה איסתרק מזה זמן רב.
"עיר יפה", אומר מיכאל בשקט, מביט גם הוא מחלון הכרכרה. "היינו אמורים לעבור בה במהלך המסע הראשון שלי לבבל, לא?"
ראשו של איסתרק נע מעט ימינה, "אולי", הוא מסכים, "יכול בהחלט להיות", ואז מחזיר את מבטו אל החלון כששוטף אותו פתאום גל הזיכרונות.
כמעט תשע שנים עברו מאז אותו מסע, תשע שנים ארוכות בהן השתתף כמלך באין ספור מסעות ונסיעות ברחבי הממלכה, מבקר כמעט ברוב הערים הגדולות שתחת שליטה של כוזר האמיתית, ובכל אופן רק עכשיו עולה בדעתו עובדה מוזרה אחת.
"זאת הייתה הפעם האחרונה שלי", הוא אומר פתאום בשקט, מפנה את מבטו בחזרה לכיוונו של אחיו.
חיוך עצוב עולה על פניו של מיכאל כשהוא מבין את כוונתו, "כיורש עצר?" הוא שואל ומניע מעט את תלתליו השחורים. "זאת הייתה פעם אחרונה להרבה דברים".
לאט מניע איסתרק את ראשו, בוהה בנהר הבהיר הנוצץ לפרקים בינות לגלימותיהם השחורות של שומרי הראש.
שקט שורר בכרכרה, חם ורגוע, כאילו יש כוח קסום ומוזר כלשהו לציוציהן של הציפורים על העוברים תחת מעופן.
יש משהו יפה בזיכרונות. באופן בו מסתכלים עליהם האנשים ממרחקם של השנים, ברוך אותו מעלים הפנים המטושטשות מאותם ימים על עיניהם, בברק השקוף שמוסיפים הגעגועים על האישונים.
ויש משהו מוזר קצת בזיכרונות, איך למרות הזמן החולף, או שאולי דווקא בגללו, מוצאים בהם בני האדם נחמה.
* * * * *
----
מחנה האימונים, בין איינה לראטון
----
יש הילה מיוחדת הלילה לעצים, או שאולי מישהו החליט לשחק בתאורה של הכוכבים. אחרת לא ברור למה הענפים השבורים שעל האדמה נדמים כמו מקלות זוהרים. הירח, דקיק וחיוור, משקיף על מחנה האימונים מלמעלה ולא נראה כמתאמץ במיוחד להאיר אותו.
השבילים בוציים. מלאים בשלוליות קטנות שעדיין לא יבשו ובשכבות עבות של עלים המרשרשות היטב תחת נעליו הכבדות של אולה.
למה קרא לו אבירם בשעה כזאת?
צמד החיילים הפשוטים מתהלך במרחק של שלושה צעדים לפניו, הלפידים שבידיהם מאירים בכתם אור חלש ומטושטש את השביל, ובכל מקרה אין זה מכבודו שישאל אותם מדוע היה דחוף כל כך למפקדו של הגדוד השני לזמן אותו קרוב יותר לשעת חצות. ואולה בעייפות פנימית רק דוחף את ידיו הקרות עמוק יותר לאדרת החמה שלבש.
חייל אחד מסיט את יריעת האוהל הכבדה, האחר נעמד לצידו ומצדיע. בצעד עייף נכנס אולה אל חללו של האוהל ועל אף שהוא מתאמץ למסוך בקולו ידידות, לא נשמע קולו חברי למדי בשעה שהוא משתופף תחת הפתח ואומר: "קראת לי, אבירם?"
"כן", דמות גבוהה למדי ורזה מתרוממת מבין הצללים אותם יצרו שתי מנורות שמן כבדות ומעלות עשן. "אנחנו יוצאים עכשיו".
הלילה? לפני שלושה ימים יידע סגנו של בסטיאן אותו ואת אבירם בזמנה של הפעולה וקבע אותה לתחילתו של השבוע הבא. מה קרה בשלו הוקדם המועד המתוכנן בכמעט שבוע תמים?
כשגבותיו מכווצות מביט אולה במפקדו של הגדוד המקביל אליו, מחפש על פניו רמז לכך שהוא מתבדח, ולאחר שהוא לא מוצא הוכחות מפלילות כלשהן הוא נאלץ לקבל את הדברים במשמעותם הפשוטה.
"הוראה של מי?" הוא שואל לבסוף, מתקרב פסיעה נוספת למרכז האוהל.
"שר הצבא, בהוראת המלך", עונה אבירם, והוא מספיק מנומס כדי להסיט את עיניו לנקודה רחוקה בשעה שהוא עושה זאת. "הם רוצים שנצא תוך שעה".
אולה מהנהן בראשו פעם אחת, מהנהן פעם שנייה, ואז בולע את גאוותו ושואל: "מה המטרה?"
שוב בורחות עיניו של אבירם ממבטו של אולה, כך שהפעם הן מסתכלות בעיון על החול התחוח שעל האדמה.
"הבנתי", אומר אולה וקולו יבש. "דרכי הגעה?"
"יש שתי עגלות שאמורות לקחת אותנו משער המחנה עד הגבול, למרות שהוא סגור הרמטית במיוחד בעקבות הטקס הצבאי באיינה, מפקד המשמר קיבל פירוט מדוקדק של הלוחיות האישיות שלנו כדי לתת לנו לעבור".
"שער המחנה", חוזר אולה כמאשר. ובשעה שהוא עושה זאת, הופך קולי למעשי קצת יותר וגם העייפות כמו הפגיעה נדחקת לפינה רחוקה. "הוראות מיוחדות?"
"ביגוד כהה. צבעי הסוואה", יש איזושהי הקלה בקולו של אבירם למשמע תגובותיו של אולה, ומשום מה יש בכך משהו מנחם קצת. "ניפגש ביציאה בעוד מחצית השעה מעכשיו".
בשתיקה מרים את אולה את ידו בתנועה העממית המסמלת אישור, ואחר כך מרים את יריעת הבד ויוצא אל הזקיפים הממתינים.
אין למען האמת הרבה הפתעה כאן. אין אפילו הפתעה בכלל. אם בסטיאן החליט להעביר אותם לתפקיד אחורי, הגיוני שגם את המטרה ישאיר נסתרת מעיניו עד הרגע האחרון כמו את מועד הפעולה. ובכל זאת חורכת השיחה האחרונה את ליבו בכוויה ארוכה וצורבת.
הוא מרפה את כתפיו ומשחרר נשימה ארוכה אחת שהחזיק כל זמן השיחה עם אבירם.
אלו הן העובדות. זאת המציאות, ואיתה יש להתמודד. ועכשיו די לרחמים העצמיים, יש לו להכין חבורה שלמה של אנשים עייפים ליציאה.
מלכתחילה דרש בסטיאן ממנו ומאבירם לבחור עשרה חיילים מצטיינים מכל גדוד ולצוות אותם יחד לתוכנית אימונים תחת פיקודם האישי, ומכיוון שבהתחלה הייתה התוכנית סודית גם מעיניו של אבירם, העדיפו שני המפקדים לאמן את שני הצוותים יחד כדי לתת ללוחמים אפשרות להכיר את דרכי הפעולה של חבריהם מהגדוד המקביל טוב יותר.
גם מקום השינה של הצוות המאוחד נקבע על פי אופייה הלא ברור של הפעולה, ועכשיו מסייע לו במיוחד מיקומם של האוהלים הקרובים מצד אחד אל שערו של המחנה ורחוקים מספיק, מהצד השני, ממקום מגוריהם של שאר החיילים.
הוא נוטל לפיד אחד מידיו של אחד הזקיפים, משחרר אותו ואת חברו לדרכם, ואז מגשש את דרכו בעצמו בעקבות כתם האור עד לאוהל המפקדים הרחב בו נם כעת בשלווה סגנו.
אליצור לא אוהב את השינוי בתוכניות. לא אוהב בכלל. בשתיקה הוא נוטל את ידיו ובזעף רוכס את רצועות העור של נעליו הכבדות.
"עשרים רגעים ליציאה", אומר אולה ומעביר יד על עיניו העייפות. "יש לנו עגלות שממתינות כבר על יד השער".
ראשו של אליצור מתרומם. "אין עדיין יעד?" הוא שואל באגביות, ידיו מסתבכות בקשירתה של הרצועה.
באנחה מעביר אולה את הלפיד לידו השנייה. "אם היה אחד כזה, נדמה לי שהייתי טורח לציין אותו".
שקט שורר ביניהם לרגע. ידיו של אליצור מושכות בכוח את הרצועות, ומעיניו של אולה לא נעלמות שיניו הנושכות את שפתיו.
"יהיה בסדר", הוא אומר בשקט וקולו רגוע, מושיט לאליצור את הלפיד הבוער. "עכשיו לך תעיר כבר את השאר. מאוחר מידי".
פעם, לא כל כך מזמן, כשיצא גדודו של אולה לקרב או למשימה סודית מיוחדת, היה בסטיאן משתדל להיפרד ממנו רגע לפני היציאה.
נכון, לא תמיד נכח מפקדו העליון של צבא כוזר בזמן שיצאו החיילים, ובכלל לא בטוח שאפשר היה לקרוא למבט החטוף שהחליף אתו בסטיאן בזמן התדרוך האחרון או לטפיחת השכם שהעניק לו ברגעים נדירים יותר – פרידה. ובכל אופן חיממה המחווה את ליבו של אולה, מעניקה לו ביטחון וכוח מוזר במקצת.
עכשיו, לא המתין אף אחד לחבורה הדוממת שהגיעה אל רחבת השער החשוכה. החיילים, כהים ושותקים החלו עולים על העגלות, קרוב יותר לסוסים תדרך אבירם בקול נמוך את העגלונים, מוודא איתם את נכונותו וכשירותו של המסלול המתוכנן.
באנחה שקטה מסתובב אולה, נתקל כמעט פנים מול פנים באליצור, שבדיוק עשה את דרכו אל העגלה.
"סליחה", הוא מתנצל ומתרחק פסיעה אחת אחורנית, "כולם עלו?"
"כן", נעליו של אליצור חופרות גומות קטנות בקרקע הרטובה. "ישנו פחות משעתיים", הוא מזכיר ויש לחץ בקולו.
"נו", בנחת משלב אולה את ידיו, כממתין להמשכו של המשפט.
שפתיו של אליצור מתעקמות מעט, אבל הוא רק שותק, מקבל את הנזיפה המרומזת ללא תגובה.
"נגיע, נבצע ונחזור", רק שפתיו של אולה מחייכות, אבל עיניו נותרות רציניות. "אולי אפילו נספיק להתפלל שחרית בנץ החמה".
"אולי", מסכים אליצור, "אולי גם נספיק לפגוש את שר הצבא, או שהוא מעדיף לדבר עדיין רק עם אבירם?"
אולה שותק. הדממה המקיפה אותם, חשוכה וכבדה, מופרת רק ברחשיה של הרוח וצניפותיהם של הסוסים.
בהתחשב במעמדו של אליצור, השאלה הזאת בוטה במיוחד. אבל אם נתעלם רגע מסדר המעמדות הנוכחי, טיב היחסים ביניהם בהחלט יכול לאפשר שאלה מן הסוג הזה. אבל אולה רק זוקף את כתפיו, בוחר להתעלם מהעקיצה. "תעלה לעגלה", הוא ממליץ וקולו יבש.
לרגע אחד ארוך מביט בו אליצור, נראה כמתלבט האם לומר משהו נוסף ונסוג למול מבטו הקפוא של אולה, לבסוף הוא רק מהנהן בראשו פעם אחת ומסתובב.
בשתיקה מסתובב אולה גם הוא, מפנה את פניו לכוונם של הסוסים, הרוח הקרה פורעת מעט את שערו ועוקצת את לחייו.
דמותו הגבוהה של אבירם מתקרבת לכיוונו, מוארת בקושי באור העששיות התלויות על העגלות. "מה הוא רצה?", הוא שואל, מחווה בסנטרו על גבו המתרחק של אליצור.
אולה מושך בכתפיו. "אפשר לצאת", הוא אומר במקום לענות. "כולם נמצאים".
"שאל משהו על התוכנית?", חוזר אבירם על שאלתו, ידיו מורחות ביסודיות את צבע ההסוואה על פניו.
קצה של חיוך מעקם את פיו של אולה. "הוא יודע מה תפקידה של החולייה שלנו, אם לזה אתה מתכוון".
אבל אבירם לא עונה, רק שואף נשימה עמוקה אחת באיטיות ונראה לא מרוצה במיוחד. "נצא", הוא אומר לבסוף ומרים רגל אחת על מדרגת העץ של העגלה. "אין לנו הרבה זמן".
---
תודה על התגובות לפרקים הקודמים! זה משמח מאד ונותן מוטיבציה להמשיך לכתוב
---
איינה
---
איינה אוהבת את ימי היריד. רחובותיה המנומנמים מתמלאים לפתע בהמון אדם וכיסיהם של בעלי האכסניות הופכים כבדים מתמיד כשהם מארחים את הסוחרים הרבים המגיעים לעיר.
תמיד היו הימים הללו המיוחדים ביותר בשנה עבור העיר הקטנה שרק מיקומה המרכזי הפך אותה למקום המתאים ביותר עבור מפגשם השנתי של הסוחרים, והשבועיים בהם נמלא השוק בריחות, צבעים וטעמים מילאו אותה בברק וצבע שהספיקו תמיד לשנה שלמה. והטקס הצבאי המפואר המתקיים השנה באיינה, שבוע בלבד לפני פתיחתו של היריד, עומד כנראה להפוך את הימים הללו לבלתי נשכחים.
כרכרות ססגוניות רתומות לסוסים אציליים מגיעות מידי כמה רגעים לפתחה המקושט של העיר, מביאות את נכבדיה של אתיל ומפקדיו הבכירים של הצבא אל מקום הטקס, ונערים קטנים ומרוגשים רודפים אחריהן, מלווים אותן בנשימה קצרה עד לקצה העיקול.
ארמון המושל שבימים רגילים מכיל בתוכו פינות מאובקות רבות, עבר ניקוי ומירוק יסודי כמעט כאילו עונת האביב הגיעה ועימה חג הפסח, ולא סתיו קריר וגשום. וברחובות הנקיים מסתובבים בני משפחתם הנרגשים של הטירונים, כאלו שעשו את דרכם מרחוק כדי להיפגש עם הבנים הצעירים, והקיבוץ הזה של אנשים זרים מהקצוות המרוחקים ביותר של הארץ מביא אתו מפגשים מרגשים במיוחד בין בני משפחה נשכחים.
ברחובות הרחבים מסתובבים בני העיר, אלו שכתפיהם מתוחות מידי בימים כתיקונם ועיניהם עייפות וטרודות. עכשיו זוהרות העיניים באור רך, וגם השרירים שבגבם זקופים יותר בשעה שהם מראים לקהל האורחים הגדול את הדרך הקצרה ביותר עד הפונדק הסמוך. דרך שמקושטת בפרחים בשלל צבעים ובדגלי התכלת של הממלכה.
מחוץ לעיר, קרוב לנהר הדיסטאף השוצף, עמלים בעלי המלאכה להתקין את הבמה המכובדת עליה יתקיים הטקס, ולהכין את מקום מושבם של האצילים והנכבדים ובראשם בני משפחת המלוכה. עכשיו נוטים כבר על הבמה צלליו של הערב, ואור כתום וסגלגל שוטף את מושבי האבן ההדורים.
יש ציפורי מים קטנות קרוב לאיינה, כאלו שאוהבות לעוף מעל מקורות מים זוהרים כמו הנהר הזורם על יד העיר, והמעוף השלו שלהן, יחד עם צילה של השמש האדומה על חומותיה של איינה הוא המראה היפה ביותר שראה איסתרק מזה זמן רב.
"עיר יפה", אומר מיכאל בשקט, מביט גם הוא מחלון הכרכרה. "היינו אמורים לעבור בה במהלך המסע הראשון שלי לבבל, לא?"
ראשו של איסתרק נע מעט ימינה, "אולי", הוא מסכים, "יכול בהחלט להיות", ואז מחזיר את מבטו אל החלון כששוטף אותו פתאום גל הזיכרונות.
כמעט תשע שנים עברו מאז אותו מסע, תשע שנים ארוכות בהן השתתף כמלך באין ספור מסעות ונסיעות ברחבי הממלכה, מבקר כמעט ברוב הערים הגדולות שתחת שליטה של כוזר האמיתית, ובכל אופן רק עכשיו עולה בדעתו עובדה מוזרה אחת.
"זאת הייתה הפעם האחרונה שלי", הוא אומר פתאום בשקט, מפנה את מבטו בחזרה לכיוונו של אחיו.
חיוך עצוב עולה על פניו של מיכאל כשהוא מבין את כוונתו, "כיורש עצר?" הוא שואל ומניע מעט את תלתליו השחורים. "זאת הייתה פעם אחרונה להרבה דברים".
לאט מניע איסתרק את ראשו, בוהה בנהר הבהיר הנוצץ לפרקים בינות לגלימותיהם השחורות של שומרי הראש.
שקט שורר בכרכרה, חם ורגוע, כאילו יש כוח קסום ומוזר כלשהו לציוציהן של הציפורים על העוברים תחת מעופן.
יש משהו יפה בזיכרונות. באופן בו מסתכלים עליהם האנשים ממרחקם של השנים, ברוך אותו מעלים הפנים המטושטשות מאותם ימים על עיניהם, בברק השקוף שמוסיפים הגעגועים על האישונים.
ויש משהו מוזר קצת בזיכרונות, איך למרות הזמן החולף, או שאולי דווקא בגללו, מוצאים בהם בני האדם נחמה.
* * * * *
----
מחנה האימונים, בין איינה לראטון
----
יש הילה מיוחדת הלילה לעצים, או שאולי מישהו החליט לשחק בתאורה של הכוכבים. אחרת לא ברור למה הענפים השבורים שעל האדמה נדמים כמו מקלות זוהרים. הירח, דקיק וחיוור, משקיף על מחנה האימונים מלמעלה ולא נראה כמתאמץ במיוחד להאיר אותו.
השבילים בוציים. מלאים בשלוליות קטנות שעדיין לא יבשו ובשכבות עבות של עלים המרשרשות היטב תחת נעליו הכבדות של אולה.
למה קרא לו אבירם בשעה כזאת?
צמד החיילים הפשוטים מתהלך במרחק של שלושה צעדים לפניו, הלפידים שבידיהם מאירים בכתם אור חלש ומטושטש את השביל, ובכל מקרה אין זה מכבודו שישאל אותם מדוע היה דחוף כל כך למפקדו של הגדוד השני לזמן אותו קרוב יותר לשעת חצות. ואולה בעייפות פנימית רק דוחף את ידיו הקרות עמוק יותר לאדרת החמה שלבש.
חייל אחד מסיט את יריעת האוהל הכבדה, האחר נעמד לצידו ומצדיע. בצעד עייף נכנס אולה אל חללו של האוהל ועל אף שהוא מתאמץ למסוך בקולו ידידות, לא נשמע קולו חברי למדי בשעה שהוא משתופף תחת הפתח ואומר: "קראת לי, אבירם?"
"כן", דמות גבוהה למדי ורזה מתרוממת מבין הצללים אותם יצרו שתי מנורות שמן כבדות ומעלות עשן. "אנחנו יוצאים עכשיו".
הלילה? לפני שלושה ימים יידע סגנו של בסטיאן אותו ואת אבירם בזמנה של הפעולה וקבע אותה לתחילתו של השבוע הבא. מה קרה בשלו הוקדם המועד המתוכנן בכמעט שבוע תמים?
כשגבותיו מכווצות מביט אולה במפקדו של הגדוד המקביל אליו, מחפש על פניו רמז לכך שהוא מתבדח, ולאחר שהוא לא מוצא הוכחות מפלילות כלשהן הוא נאלץ לקבל את הדברים במשמעותם הפשוטה.
"הוראה של מי?" הוא שואל לבסוף, מתקרב פסיעה נוספת למרכז האוהל.
"שר הצבא, בהוראת המלך", עונה אבירם, והוא מספיק מנומס כדי להסיט את עיניו לנקודה רחוקה בשעה שהוא עושה זאת. "הם רוצים שנצא תוך שעה".
אולה מהנהן בראשו פעם אחת, מהנהן פעם שנייה, ואז בולע את גאוותו ושואל: "מה המטרה?"
שוב בורחות עיניו של אבירם ממבטו של אולה, כך שהפעם הן מסתכלות בעיון על החול התחוח שעל האדמה.
"הבנתי", אומר אולה וקולו יבש. "דרכי הגעה?"
"יש שתי עגלות שאמורות לקחת אותנו משער המחנה עד הגבול, למרות שהוא סגור הרמטית במיוחד בעקבות הטקס הצבאי באיינה, מפקד המשמר קיבל פירוט מדוקדק של הלוחיות האישיות שלנו כדי לתת לנו לעבור".
"שער המחנה", חוזר אולה כמאשר. ובשעה שהוא עושה זאת, הופך קולי למעשי קצת יותר וגם העייפות כמו הפגיעה נדחקת לפינה רחוקה. "הוראות מיוחדות?"
"ביגוד כהה. צבעי הסוואה", יש איזושהי הקלה בקולו של אבירם למשמע תגובותיו של אולה, ומשום מה יש בכך משהו מנחם קצת. "ניפגש ביציאה בעוד מחצית השעה מעכשיו".
בשתיקה מרים את אולה את ידו בתנועה העממית המסמלת אישור, ואחר כך מרים את יריעת הבד ויוצא אל הזקיפים הממתינים.
אין למען האמת הרבה הפתעה כאן. אין אפילו הפתעה בכלל. אם בסטיאן החליט להעביר אותם לתפקיד אחורי, הגיוני שגם את המטרה ישאיר נסתרת מעיניו עד הרגע האחרון כמו את מועד הפעולה. ובכל זאת חורכת השיחה האחרונה את ליבו בכוויה ארוכה וצורבת.
הוא מרפה את כתפיו ומשחרר נשימה ארוכה אחת שהחזיק כל זמן השיחה עם אבירם.
אלו הן העובדות. זאת המציאות, ואיתה יש להתמודד. ועכשיו די לרחמים העצמיים, יש לו להכין חבורה שלמה של אנשים עייפים ליציאה.
מלכתחילה דרש בסטיאן ממנו ומאבירם לבחור עשרה חיילים מצטיינים מכל גדוד ולצוות אותם יחד לתוכנית אימונים תחת פיקודם האישי, ומכיוון שבהתחלה הייתה התוכנית סודית גם מעיניו של אבירם, העדיפו שני המפקדים לאמן את שני הצוותים יחד כדי לתת ללוחמים אפשרות להכיר את דרכי הפעולה של חבריהם מהגדוד המקביל טוב יותר.
גם מקום השינה של הצוות המאוחד נקבע על פי אופייה הלא ברור של הפעולה, ועכשיו מסייע לו במיוחד מיקומם של האוהלים הקרובים מצד אחד אל שערו של המחנה ורחוקים מספיק, מהצד השני, ממקום מגוריהם של שאר החיילים.
הוא נוטל לפיד אחד מידיו של אחד הזקיפים, משחרר אותו ואת חברו לדרכם, ואז מגשש את דרכו בעצמו בעקבות כתם האור עד לאוהל המפקדים הרחב בו נם כעת בשלווה סגנו.
אליצור לא אוהב את השינוי בתוכניות. לא אוהב בכלל. בשתיקה הוא נוטל את ידיו ובזעף רוכס את רצועות העור של נעליו הכבדות.
"עשרים רגעים ליציאה", אומר אולה ומעביר יד על עיניו העייפות. "יש לנו עגלות שממתינות כבר על יד השער".
ראשו של אליצור מתרומם. "אין עדיין יעד?" הוא שואל באגביות, ידיו מסתבכות בקשירתה של הרצועה.
באנחה מעביר אולה את הלפיד לידו השנייה. "אם היה אחד כזה, נדמה לי שהייתי טורח לציין אותו".
שקט שורר ביניהם לרגע. ידיו של אליצור מושכות בכוח את הרצועות, ומעיניו של אולה לא נעלמות שיניו הנושכות את שפתיו.
"יהיה בסדר", הוא אומר בשקט וקולו רגוע, מושיט לאליצור את הלפיד הבוער. "עכשיו לך תעיר כבר את השאר. מאוחר מידי".
פעם, לא כל כך מזמן, כשיצא גדודו של אולה לקרב או למשימה סודית מיוחדת, היה בסטיאן משתדל להיפרד ממנו רגע לפני היציאה.
נכון, לא תמיד נכח מפקדו העליון של צבא כוזר בזמן שיצאו החיילים, ובכלל לא בטוח שאפשר היה לקרוא למבט החטוף שהחליף אתו בסטיאן בזמן התדרוך האחרון או לטפיחת השכם שהעניק לו ברגעים נדירים יותר – פרידה. ובכל אופן חיממה המחווה את ליבו של אולה, מעניקה לו ביטחון וכוח מוזר במקצת.
עכשיו, לא המתין אף אחד לחבורה הדוממת שהגיעה אל רחבת השער החשוכה. החיילים, כהים ושותקים החלו עולים על העגלות, קרוב יותר לסוסים תדרך אבירם בקול נמוך את העגלונים, מוודא איתם את נכונותו וכשירותו של המסלול המתוכנן.
באנחה שקטה מסתובב אולה, נתקל כמעט פנים מול פנים באליצור, שבדיוק עשה את דרכו אל העגלה.
"סליחה", הוא מתנצל ומתרחק פסיעה אחת אחורנית, "כולם עלו?"
"כן", נעליו של אליצור חופרות גומות קטנות בקרקע הרטובה. "ישנו פחות משעתיים", הוא מזכיר ויש לחץ בקולו.
"נו", בנחת משלב אולה את ידיו, כממתין להמשכו של המשפט.
שפתיו של אליצור מתעקמות מעט, אבל הוא רק שותק, מקבל את הנזיפה המרומזת ללא תגובה.
"נגיע, נבצע ונחזור", רק שפתיו של אולה מחייכות, אבל עיניו נותרות רציניות. "אולי אפילו נספיק להתפלל שחרית בנץ החמה".
"אולי", מסכים אליצור, "אולי גם נספיק לפגוש את שר הצבא, או שהוא מעדיף לדבר עדיין רק עם אבירם?"
אולה שותק. הדממה המקיפה אותם, חשוכה וכבדה, מופרת רק ברחשיה של הרוח וצניפותיהם של הסוסים.
בהתחשב במעמדו של אליצור, השאלה הזאת בוטה במיוחד. אבל אם נתעלם רגע מסדר המעמדות הנוכחי, טיב היחסים ביניהם בהחלט יכול לאפשר שאלה מן הסוג הזה. אבל אולה רק זוקף את כתפיו, בוחר להתעלם מהעקיצה. "תעלה לעגלה", הוא ממליץ וקולו יבש.
לרגע אחד ארוך מביט בו אליצור, נראה כמתלבט האם לומר משהו נוסף ונסוג למול מבטו הקפוא של אולה, לבסוף הוא רק מהנהן בראשו פעם אחת ומסתובב.
בשתיקה מסתובב אולה גם הוא, מפנה את פניו לכוונם של הסוסים, הרוח הקרה פורעת מעט את שערו ועוקצת את לחייו.
דמותו הגבוהה של אבירם מתקרבת לכיוונו, מוארת בקושי באור העששיות התלויות על העגלות. "מה הוא רצה?", הוא שואל, מחווה בסנטרו על גבו המתרחק של אליצור.
אולה מושך בכתפיו. "אפשר לצאת", הוא אומר במקום לענות. "כולם נמצאים".
"שאל משהו על התוכנית?", חוזר אבירם על שאלתו, ידיו מורחות ביסודיות את צבע ההסוואה על פניו.
קצה של חיוך מעקם את פיו של אולה. "הוא יודע מה תפקידה של החולייה שלנו, אם לזה אתה מתכוון".
אבל אבירם לא עונה, רק שואף נשימה עמוקה אחת באיטיות ונראה לא מרוצה במיוחד. "נצא", הוא אומר לבסוף ומרים רגל אחת על מדרגת העץ של העגלה. "אין לנו הרבה זמן".
---
תודה על התגובות לפרקים הקודמים! זה משמח מאד ונותן מוטיבציה להמשיך לכתוב
נערך לאחרונה ב:
ממש!
מסקרן בטירוף!
למה אבירם חושד באליצור? הוא באמת חושד בו או שאני מדמיינת?
אני אוהבת את הסיפור כשהם מגיעים לקטע המותח.
אהבתי את השיחה של מיכאל ואיסתרק.
בכלל, אני רוצה עוד קצת אזכור על מיכאל. לא שמענו עליו הרבה מאז חזר מבבל. זה חסר.
כעת קראתי לראשונה.
מהמם!
אין קשר בין הכתיבה שלך לשל מיה, ולעני"ד ברוב הפעמים שכותבים על ממלכה במבחן, אין קשר לכתיבה של מיה.
זה מין סטייל כזה, או מחמאה לכתוב 'יואו, איך את כותבת כמו המקור! מושלם!', למרות שברוב הפעמים אין קשר...
אציין שהכתיבה שלך מדהימה בפני עצמה, מחכה לפרק הבא!
מהמם!
אין קשר בין הכתיבה שלך לשל מיה, ולעני"ד ברוב הפעמים שכותבים על ממלכה במבחן, אין קשר לכתיבה של מיה.
זה מין סטייל כזה, או מחמאה לכתוב 'יואו, איך את כותבת כמו המקור! מושלם!', למרות שברוב הפעמים אין קשר...
אציין שהכתיבה שלך מדהימה בפני עצמה, מחכה לפרק הבא!
קודם כל סליחה שאני מקפיצה כך סתם ללא מטרה, יש לי עדיין תקווה להעלות פרק או שניים נוספים לפני פסח, תלוי מאד בהספקים שלי
תודה על מה שכתבת! אפשר לומר שזה אפילו משמח אותי במיוחד, אני לא אוהבת לחשוב שזה חיקוי.
מהצד השני, אני אהיה כנה ואומר שהכתיבה שלי הושפעה ומושפעת כנראה עדיין מהכתיבה של מיה קינן.
כתבו לי כאן בפורום על אחד הקטעים שכתבתי (לא באשכול הזה) שהכתיבה מזכירה קצת את מיה קינן.
את האמת התלבטתי אם לקחת את זה בתור מחמאה או אולי דווקא הפוך...
אמנם כאן אני מרשה לעצמי להשתמש בביטויים ששייכים לגיבוריה של מיה, כי אחרי הכול אם הם אמרו משהו פעם אחת הגיוני שיגידו אותו גם כאן וזה מתאים במיוחד לכתיבת פאנפיק, אבל בחומרים מקוריים משלי אעדיף שיראו את הסגנון האישי שלי.
בכל מקרה, התגובות האלו גורמות לי בעיקר לנסות לברר עם עצמי עד כמה אני שולפת ביטויים סתם כי נתקעו לי בראש או שאני חושבת לעומק על המשמעות שלהם לפני שאני כותבת אותם, בדיוק בגלל הפחד שמא אני סתם מחקה.
בקיצור, הרגעת אותי קצת
נערך לאחרונה ב:
מחמאה! ברור!
כתיבה שמזכירה מעט כתיבה אחרת, זה לא נקרא כתיבה מועתקת. (ואם היא מזכירה כתיבה של מאסטרית, זו מחמאת ענק!)
כתיבה שממש דומה לכתיבה של סופר/ת אחר/ת, זה כבר מאכזב.
אולי יש דמיון, אבל לא שווי.
יש קשר.
אני רואה אותו, בברור.
כשכותבים פנאפיק, זו מחמאה אדירה.
זה אומר לסופרת שהיא הצליחה להעביר לנו את אותן תחושות על אותן גיבורים.
ברור שיש קשר, הרי זה פנאפיק. וזה מתבקש.
אני לא מתכוונת לחיקוי.
אלא לסגנון, וזה מהמם מבחינתי.
סגנון הכתיבה שונה. מאוד.
הגיבורים זהים, וזה שהיא שומרת על אופיים ותכונותיהם זה נכון וכך צריך להיות.
מדובר על התגובה שלי לסיפור בפומפיי?
אם כן אז זו הייתה מחמאה, והתכוונתי לא רק לסגנון הכתיבה אלא לסגנון הסיפור (אם יש בזה עניין, אני יכול לפרט יותר את כוונתי בתגובה נפרדת).
בנוגע לפנאפיק, לדעתי הדמיון למ. קינן קיים ודווקא חשוב כי הוא נותן את ה"אווירה" של הסיפור המקורי. גם בסגנון הכתיבה, גם בקצב, ובעיקר בפיתוח הדמויות. בסופו של דבר, זה מה שהקורא מחפש כשהוא קורא פנאפיק- להיפגש עם סיפור ישן ואהוב. מזווית חדשה, אבל ישן ואהוב.
(ניתן כמובן לעשות פנאפיקים אחרים, לבחון את הדמויות באווירה חדשה או אפילו בז'אנר אחר, אבל גם אז לדעתי צריך קשר מהותי כלשהו לסיפור המקור).
נערך לאחרונה ב:
כן
אשמח באמת אם תוכל לפרט על הסגנון.מסכימה. זה גם מה שאני מחפשת בפאנפיקים.
וזאת הסיבה אגב לכך שאני לא מכניסה דמויות חדשות (למעט ניצבים כמובן), ברוב הפעמים הן יוצאות שנואות במיוחד לעומת הדמויות המקוריות. (מה שנקרא דמויות 'מרי סו').
בשמחה.כן
מסכימה. זה גם מה שאני מחפשת בפאנפיקים.
וזאת הסיבה אגב לכך שאני לא מכניסה דמויות חדשות (למעט ניצבים כמובן), ברוב הפעמים הן יוצאות שנואות במיוחד לעומת הדמויות המקוריות. (מה שנקרא דמויות 'מרי סו').
לפני שאני מתחיל, הכוונה שלי בדמיון לקינן הוא לא הרגשה של חיקוי אלא של התכתבות עם הסיפורים שלה, והתכתבות נכונה מאוד במקרה הזה. אז אני אתחיל בכתיבת כל הנקודות שמזכירים את קינן:
קודם כל הז'אנר. דרמה תקופתית עם נגיעות של ספרות הרפתקה למבוגרים. קינן לא המציאה את הז'אנר הזה, אבל אצלינו היא השם הכי בולט בו.
נקודה שנייה היא כמה טכניקות דומות. השימוש בזמן הווה,התיאור המפורט של הרקע, שימוש רב ועמוק בסאבטקסט בפרט בפיתוח דמויות (אפילו משניות או ניצבות).
הנקודה השלישית פחות בולטת כי היא קשורה בעיקר למבנה הסיפור, אבל זאת הנקודה העיקרית אליה התכוונתי.
קראתי פעם בשם קולנוען שאני לא זוכר את שמו שיש שני סוגי כתיבה: אחת בה הדמויות יוצרות את העלילה, ואחת בה העלילה יוצרת את הדמויות.
במקרים רבים אצל קינן העלילה שולטת, אך לדמויות רצונות משלהם. דבר שיוצר מן מאבק בין הדמות לתפקיד בעלילה או במסר. המתח הזה הוא המקום בו היא מכניסה את הקונפליקטים של הדמות, ולעיתים הוא הופך את הסיפור לקשוח מאוד.
הסיפור שלך משתמש בזווית המבט הזאת ומפתח אותה:
אנחנו מקבלים סוף אסוני מראש, אנחנו יודעים מה העלילה הולכת לעשות לדמות הראשית.
אנחנו לא יכולים לגלות לה, אנחנו לא יכולים לצעוק, אנחנו רק יכולים לצפות בשקט איך הדמות צועדת בטרגדיה אל עבר הסוף, מפספסת את הסוף הטוב במילימטר.
לכן זה לא חיקוי אלא התכתבות. שימוש שונה בתבנית קודמת שמוכרת לקהל.
אני מקווה שכוונתי מובנת.
ניתוח מעניין ממש. במיוחד הקטע בו העלילה יוצרת את הדמויות, עכשיו שהגדרת את זה אני מבינה שזה בדיוק מה שקרה בסיפור. תודה!
וואו, אהבתי את ההגדרה!
אשכולות דומים
שיתוף - לביקורת
איחוד זירות: אל-חזור + ממלכה במבחן
שיתוף - לביקורת
היורש השביעי. פרק אחרון
שיתוף - לביקורת
קטע מתוך סיפור שאני באמצע לכתוב
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
19.11
י"ח חשוון
פתיחת
קורס בינה מלאכותית - חדשנות ב AI
קורס מקוצר
25.11
כ"ד
פתיחת
קורס פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
26.11
כ"ה חשוון
אירוע שיתופים ייחודי
בוטים מספרים על עצמם
בואו לשמוע בוגרים מובילים שלנו משתפים אתהסיפור מאחורי הבוטים הייחודיים שהם פיתחו.הצצה מרתקת לעולמות האוטומציה, החדשנות והפתרונות החכמים,עם הזדמנות ללמוד איך גם אתם יכולים לקחת חלק במהפכה הטכנולוגית.
הכניסה חופשית!
27.11
כ"ו חשוון
נפתחה ההרשמה!
קורס צילום חוץ, אירועים וסטודיו - עם בינה מלאכותית!
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
לוח מודעות
- - YH -
- נוצר:
- קישורים
- נוצר:
- קישורים
- נוצר:
- sago
- נוצר:
- L.E.
- נוצר:
- M katz
- נוצר:
- שמואל.ח
- נוצר:
- Miriam Wilhelm
- נוצר:
- אלישבע C
- נוצר:
- מלכה לוצקין
- נוצר:
- אינטרנט אתרוג
- נוצר:
- עבודות לBA ולתואר
- נוצר:
- Yitty Kahana
- נוצר:
- נעמה הנשמה
- נוצר:
- שילוב מנצח
- נוצר:
- S. GOLD
- נוצר:
- גיטרה וכינור
- נוצר:
- גיטרה וכינור
- נוצר:
- M . A
- נוצר:
- הודיה בושארי- ציירת
- נוצר:
- Maissy - השכרת שמלות
- נוצר:
למכירה כסא משרדי במצב מעולה כחדש נוח ואיכותי במחיר הפסדי!
כסא משרדי במצב מעולה, היה בשימוש כמה חודשים...
למכירה סטיק -ראוטר סלולרי אינדורו של אייסר דור 5 ירדנו במחיר
ירדנו ל 1200
שלום וברכה
אני מעוניין למכור...
למכירה כרטיס רשת חיצוני הטוב ביותר בארץ -איזיקול
שלום וברכה
אני מעוניין למכור כרטיס רשת חיצוני...
פרילנס דרושים/ות קלדנים להקלדת חידושי תורה
דרושים קלדנים להקלדת חידושי תורה שנכתבו בכתב...
דרוש/ה משרד משכנתאות במודיעין עילית מחפש עובדת
למשרד משכנתאות במודיעין עילית דרושה עובדת...
ירושלים והסביבה למכירה דירת 3.5 חדרים בגבעת זאב (אגן האיילות)
דירה בת שלוש שנים, מטופחת ושמורה במיוחד. מטבח...
פיתוח אתרים בניית אתרי תדמית וחנות בסיסיים במחירים זולים
להתרשמות לחצו כאן.
אתרי תדמית בסיסיים: למה הם...
למכירה שואב שוטף דרימי H14 חדש ב: 1550 ש"ח.
למכירה שואב שוטף דרימי חדש עם אחריות יבואן...
שת"פ בעלת עסק? - מיתוג מקיף למי שמבינה ויודעת לנצל הזדמנויות!
הי,
אני מעצבת גרפית כבר כמה שנים
מעצבת וממתגת...
צילום חובבת צילום? רוצה להתמקצע? אבל לא רוצה להשקיע הרבה זמן וכסף??
הזדמנות נדירה!
לרכוש ידע נרחב בצילום
במינימום...
דרוש/ה תל ציונים? מחפשים אתכם למשרה שווה בתל ציון!
תל ציונים?
משרה שווה במיוחד מחכה לכם במרחק...
מודיעין עילית דירה בטאבו משותף במודיעין עילית למכירה
הדירה בטאבו משותף, 3.5 חדרים כולל מחסן משופצת...
מזכירות חדר בריחה ייחודי במרכז בני ברק!
זו האטרקציה הבאה שתחוו ללא ספק!
הנאה צרופה לכל...
למכירה עדשה 35 ממ ניקון חדשה במחיר מציאה!
מוכרת עדשה בשימוש מועט ממש
עקב השתדרגות למצלמה...
תוכנות אדובי עם רשיון - בהנחה משמעותית
מוזיקה קלידן לאירוע מושלם - במחירים נוחים!
חוגגים בקרוב, ורוצים שמחה שלא תשכח?
מוזמנים...
הסעות הסעה קבועה ממודיעין עילית לבית שמש באזור 12 בצהריים
הסעה קבועה יוצאת כל יום ממודיעין עילית לבית...
שליחויות שטארק שליחויות אמינות במינון גבוה
שליחויות לכל הערים החרדיות
מודיעין עילית
בית...
ביתר עילית להשכרה דירת 3 חדרים באוהב ישראל
2 חדרי שינה + סלון ומטבח נפרדים ומרפסת חצי...
למכירה הדפסת תמונות על זכוכית מחוסמת- ה-מתנה שכל אחד ישמח לקבל!!! שירות משלוחים לכל הארץ...
איזה חלום אתם רוצים להגשים?
ברכת "אשר יצר"...
להשכרה רק השבוע! עד 15% הנחה על שמלות קולקציה חדשה!
עברנו לשכונת רוממה בירושלים!
Maissy - השכרת...
תגיות נפוצות
aiartillustrations
אדריכלות ועיצוב פנים
אחוה פלוטקין
איור
איור דיגיטלי
איש את רעהו
אלי-אקספרס
אתר
ביטוח לאומי
בין הזמנים
בינה מלאכותית
בית שמש
בני ברק
בקשה
גרפיקה
דירה
דרוש
דרוש מידע
דרושים
הדמיה
המלצה
הני מושקוביץ
השבת אבידה
השכרה
התייעצות
חופש
חלאקה
חנוכה
חרבות ברזל
חתונה
טיול
יד שניה
ילדים
ירושלים
לוגו
לימודים
למכירה
מודיעין עילית
מוזיקה
מחשב
מטבח
מידע
מייל
מיתוג
מלחמה
מלי אורצל
מעון
מצלמה
משכנתא
מתכון
מתנה
נופש
נטפרי
ניו בורן
נשים
סוכות
סטודיו
ספר
סקר
עבודה
עגלה
עוגה
עזרה
עימוד
עיצוב
עיצוב גרפי
עיצוב פנים
פוטושופ
פורים
פלאפון
פסח
פרוג
פרסום
ציור
צילום
צילום ילדים
צילום מקצועי
צילומי חוץ
צילומי ניו בורן
צילומי סטודיו
צלמת
צלמת בצפון
צלמת בצפת
צלמת ילדים
צלמת מקצועית
צפת
קומיקס
קורונה
ראש השנה
רכב
שאלה
שבת
שיר
שירים
שיתוף
תודה
תינוק
תמונה
תמונות
תפילה
