--> המשך:
עיניו של קנז מצטמצמות קצת, למרות האור המועט מצליח שלוואן להבחין בכך, ואז הוא מוחה מפניו את הבעה התמיהה ומתקרב מעט יותר על מעגל האור שיוצר הנר. "למה אתה מתכוון כשאתה אומר 'פעם נוספת'?", הוא שואל בשלווה.
שוב פעם שותק האיש ארוכות, ועל פי מראה פניו השמוטות נראה כי הוא נרדם, ושלוואן לא יכול לתהות האם פציעותיו חמורות יותר ממה שהיה נראה לעין.
"המלך רעואל הוכש על ידי נחש", הוא פותח לבסוף וקולו האיטי מספר לשלוואן שחשדותיו כנראה נכונים. "מישהו הרי היה צריך לכלוא נחש ארסי, לשמור אותו עד לרגע הנכון, ולהחביא אותו היטב בין הכרים של הכיסא המלכותי, נכון?"
כתם האור החיוור רועד מעט על הרצפה כאילו יצאו הנרות במחול. דממה משתררת שוב במרתף.
"וזה היית אתה?", ספק שואל, ספק קובע אלרון, היחיד מבני החבורה שמצליח למצוא את קולו שוב.
"הו, לא", שוב מצחקק האיש. "אני רק סיפקתי את הנחש לאיש שביצע את כל זה, קלידיאס ברוכו קראו לו".
קלידיאס ברוכו?
לרגע מרגיש שלוואן כי הוא קופא וראשו הופך כואב כאילו תפס מישהו את מוחו ומעך אותו בין כפות ידיו. "קלידיאס ברוכו?" הוא חוזר בחולשה. "אתה בטוח?"
האיש מושך בכתפיו. "אם אמרתי את שמו, אז כנראה שכן. אבל אם הייתי יודע את מי הוא רוצה להרוג לא הייתי נותן לו", הוא משנה את תנוחתו ומתנשף קצת בכאב, ידיו מגששות אחר בקבוק השיכר שעל הרצפה. "בכל מקרה הוא היה רק השליח. מי שהזמין את הרצח היה יוסף דיאלידאן".
יוסף דיאלידאן. כמה פשוט.
ואף על פי ששלוואן חשד כבר לפני שנים במעורבותו של אביו במותו של המלך רעואל, ולמרות שבשנה האחרונות שוכנע בכך כמעט לחלוטין עת גילה כי אביו תכנן לרצחו נפש – הידיעה כי אביו מולידו הזמין אי אז, שנים לפני שהייתה לו זכות כלשהי לדרוש את המלוכה, רצח מתוכנן ומוקפד שכזה - גורמת לידיו להפוך חלשות ולאצבעותיו לרעוד במין רטט מוזר.
הוא מכווץ את אגרופיו, מנסה להסתיר את הרעד המוזר שאוחז בהן. "הוא שלח אותך גם עכשיו?", הוא שואל בצרידות.
הזר מתנשם קצת בחוזקה ולוגם לגימה ארוכה מבקבוק השיכר שבידו. "לא", הוא אומר מהורהר. "ממש לא. לאבו מטריאס שלח אותי, ואני די משוכנע שהוא לא שיתף את מלכה של כוזר החדשה בתוכניותיו".
"למה?", שואל אלרון ומעיף מבט מהיר לעברו של שלוואן החיוור. "כוונתי, הוא שר הצבא של כוזר החדשה, מה האינטרס שלו ברצח הזה?"
שוב מושך הזר בכתפיו. "אין לי מושג", הוא מצהיר. "אולי הוא שכנע את עצמו שיש לו סיבות חשובות. אני על כל פנים חושב שמדובר ברצון פשוט להשיב את כבודו בעיניו של יוסף דיאלידאן, יש שמועות שהוא רוצה להחליף אותו".
שלוואן מעיף מבט לעברו של אלרון, אבל זה האחרון רק מושך בכתפיו.
"אבל אני כבר החלטתי", ממשיך הענק, מעווה את פניו בבחילה ומניח את כרע העוף הלעוס למחצה על השק. "אני לא עושה עוד שירותים כאלו. תעשו מה שאתם רוצים עם הארץ הזאת, אני את הראש שלי רוצה מחובר לכתפיים טוב".
"בחור נבון", מחמיא אלרון, שף את אפו בהבעה מהורהרת. "אל תדחוף ידיים לקדירה שלא תזכה לטעום ממנה".
"בדיוק", מחייך הענק, מציג שורת שיניים לבנות וישרות בוהקות באפילה. "בכל מקרה התבשיל שבקדירה שלכם מקדיח כבר הרבה זמן".
"כוזר תשרוד", מציין שלוואן בשקט והוא עצמו אינו יודע למה הוא טורח לומר זאת.
"טוב", מושך האיש בכתפיו ופורש ידיים מלוכלכות ונוצצות. "מכיוון שאני אוהב להניח לאנשים לחשוב לבד, אני אעניק לכם גם עכשיו את הכבוד הזה".
"כוזר שרדה הרבה יותר מזה", מציין אלרון ביובש ומחווה בכתפו לכוונם של המונדרים. "ואם הם היו לוקים באופטימיות המזהירה בה חוננת, כנראה שהיו משאירים אותך להיאבק בעליזות עם ידידך נושאי החרבות".
מבעד לחושך נראות עיניו של מיודעם האלמוני כשני לפידים זוהרים. "טוב", הוא משתמש שוב במילה החביבה עליו ופורש את ידיו במחוות התנצלות, "אתם לא משאירים לי ברירה".
"כן", מהנהן אלרון בהזדהות, "זה לא שאתה יכול לקום וללכת".
"פיזרתם בכוזר שועלים נושאי לפידים, ויקינגי, אתה באמת חושב שאת השריפות שהם יצרו אפשר יהיה לכבות רק ממימיו של המניאר?".
אלרון שותק וניצוץ עצבני חולף בעיניו הבהירות.
האיש מגחך שוב. "אל תדאג", הוא מרגיע, מוחה את כפות ידיו הגדולות בבד חסר הצורה של סלו. "אני לא אוהב להשתמש במקצוע שלי ללא תשלום".
"אפשר לכבות". שלוואן מזדקף, ולו רק כדי להסיט את תשומת ליבו של האיש מאלרון. "כוזר משופעת נהרות ואגמים".
"היא גם מלאה ביערות ועצים", פוסק שכיר החרב. "זרקתם נר דולק לערמה מתפצפצת מיובש, לא צריך הרבה יותר מזה כדי להעלות חורשה בלהבות". הוא מוחה את אפו בשרוולו באופן רועש למדי. "אני אף פעם לא חיבבתי את דיאלידאן, עוד מהימים בהם היה שולח אלי את הברנשים השמנוניים שלו. אבל בא תסביר לי אתה, על מה בדיוק אתם נלחמים פה? רציחות פוליטיות היו גם היו בסולטנות סולז'אר ובבל והן שורדות יפה מאד בינתיים. את המסורת הזאת דיאלידאן לא המציא".
"אנחנו נלחמים על דעות", אומר שלוואן בשקט ומשעין כתף אחת על הקיר. "אנחנו נאבקים על ערכים". הוא נושם עמוקות וממקד את מבטו בנקודה נעלמת באפילה שמעל ראשו של האיש. "המלוכה אינה יכולה להיות שייכת לרוצחי נושאיה, לאיש שעלה לשלטון על גופותיהם של חפים מפשע". משמאלו, הוא יכול לחוש היטב בעיניו הנעוצות של אלרון, גם אמציה מבזיק אליו מבט מהיר מתחת לכובעו. "וכוזר אינה בבל או סולטנות כלשהי, תהיינה רוממות ככל שתהיינה".
"כן?", שוב מבזיק הזר לעברו חיוך זוהר, "אתה בטוח? רוב תושביה של הממלכה הזאת הם כוזרים בני דת משה ורובם מקיימים את מצוות האל שלכם. ואם תנסה לכתוב את ערכיה של כוזר הישנה בטור אחד ולידו את ערכיה של כוזר החדשה תמצא שרוב הערכים חופפים".
הוא משכיל קצת יותר משכיר חרב מצוי, ושולט בפרטים היטב, ושלוואן מרגיש היטב את צינתו של המרתף.
"ומי אמר לך שלא כתבו?", הוא שואל, משפשף את עיניו בעייפות.
"אז כתבו", נכנע הענק מהר, "הילדים שלך בכל מקרה, יאלצו לחפש צידוקים באבק הארכיונים".
השתיקה במרתף הקר מעמיקה. "זה לוקח זמן", קולו של האיש אבהי. "זמן וניסיון. הרבה ניסיון. כדי להבין שבני אדם לא מחפשים באמת סיבות כדי להילחם אחד בשני. אני נראה לי כבר אמרתי את זה למישהו פעם".
"הילדים שלי לא יאלצו לחפש צידוקים בארכיון", שלוואן מותש. וכרגע הוא מייחל כמעט לכל דבר שיוציא אותו מהמרתף המוזר הזה. "בין השאר, כי אני אשתדל לחנך אותם עם הערכים הללו מגיל ינקות".
"הילדים שלך", אצבעו הארוכה של הזר מנופפת לכיוונו של שלוואן. "כבר לא יזכרו על מה הם נלחמים. הם ילמדו לשנוא את אחיהם מעבר לגבול רק כי אבא שלהם האכיל אותם בדייסה מעורבבת בשנאה לאותם אנשים". הוא מושך בכתפיו. "תגיד מה שתגיד, אבל גם אם יאיר לכם המזל פנים, יום יבוא ותאלצו לפתוח כתבים מאובקים כדי להיזכר על מה התחילה המלחמה הזאת".
שתיקה מרחפת על המרתף, כבדה ואפלה במקצת, רק רחשיו של המנעול המתפרק באיטיות בידיו של אמציה נשמע במשך דקות ארוכות.
שכיר החרב משעין את ראשו על האבנים הקרות ונאנח מעט, אחר כך מעביר את ידו על עיניו.
"צריך להודיע לאולה", אומר פתאום אלרון וקופץ מהחבית אל הרצפה. "אם האנשים שכנראה שלח מטריאס הבינו שאתה לא מתכנן לבצע את הרצח, הם בוודאי ישלחו מישהו אחר לעשות את זה".
"כן", מסכים האיש בקול חלש ומוחה את מצחו ביד שרועדת פתאום. "הדלת רק ממתינה שתפתח אותה", אבל מה שאמור היה להיות תשובה צינית יוצא דומה יותר ללחישה צרודה.
"אתה בסדר?", שואל שלוואן על אף שהוא משער את התשובה. "אתה מרגיש טוב?"
זה מוזר אבל על אף שהאיש הודה כרגע באוזניהם שהוא שכיר חרב להשכרה, ושהוא היה אחד מהאנשים שגרמו בעקיפין למותו של המלך רעואל, כל מה שמרגיש שלוואן כעת הינו חמלה.
הזר לא עונה, רק משעין את גופו עוד קצת על הקיר עד שהוא כמעט עובר למצב שכיבה.
עיניו של אמציה מורמות מעט מהמנעול לכוונו של קנז. "אולי תבדוק מה אתו", הוא מציע בשקט.
בשתיקה מושיט קנז את הנר לשלוואן ובשתי פסיעות מגיע אל האיש וכורע לצידו. לרגע אחד ממששות אצבעותיו את שורש כף ידו של הזר ואצבעות ידו האחרת חשות את מגע העור של מצחו.
"הוא מזיע וקר", הוא אומר, מפנה את עיניו לכוונה של החבורה השקטה. "וגם הדופק שלו מהיר", ידו ממששת את מצחו לרגע ארוך ואז בתנועה חדה הוא מושך את חולצתו של האיש.
דם. הרבה דם. זה הדבר הראשון שמצליח לראות שלוואן. דם בגוון אדום ומזעזע שרק צבעה הכהה של החולצה הצליח להסתיר, צובע בארגמן מבריק את צד בטנו של שכיר החרב.
על יד הדלת נושך אמציה את שפתיו.
"פגיעה פנימית", קולו של קנז איטי, "סכין כנראה שהצליחה לחדור עמוק".
על מדף האבן זולגות כעת טיפות שעווה גדולות, גם קצה הנר שבידיו של שלוואן מתחיל לבעור.
"הוא דיבר איתנו", מוחה שלוואן חסר אונים. "הוא היה אמור להרגיש כאב לא?"
"לא בטוח", מנער אמציה את ידו הכואבת. "הגוף לא תמיד מרגיש בשעת מתח את מה שקרה לו".
הגבר, זה שעד לפני רגע התבדח איתם על ריחן הנעים של הרקפות, רועד כעת על הרצפה ופניו חיוורות כצבעו של סיד טרי באור נרות. "אני אמות כנראה", הוא מתאמץ ללחוש, נשימותיו מהירות ושטוחות. "זאת הייתה דקירה חדה ויעילה".
הם שותקים. בין היתר משום שהוא צודק, אבל גם כי אין להם מושג מה אומרים לאדם שכנראה הולך לגסוס בדקות הקרובות.
טיפה לוהטת מטפטפת על ידו של שלוואן, צורבת את עורו, והוא ממהר לשמוט את הבדל הקטן מידיו ולמעוך אותו תחת נעלו.
"אנחנו נגיע אל מקאן", מבטיח אלרון פתאום וידו מחפשת את ידו הקרה של האיש. "אני יודע שהכוונות שלך היו אינטרסנטיות לחלוטין, אבל משהו טוב לפחות יכול לצאת מהן".
קצה חיוך מעוות לרגע את שפתו של האיש, מהיר ורועד. "זאת מחמאה יפה", הוא לוחש בקול צרוד. "מחמאה יפה מאד, ויקינגי".
חיוך מאיר לרגע את עיניו של אלרון, שלוואן יכול ממש לראות את הרגע בו נדלק ניצוץ קטן בעיניו, ואז גוועת הלהבה הרועדת שעל הקיר והמרתף שוקע בעלטה גמורה.
---
אשמח לתגובות. לאלו שלא יכולים להגיב בקהילת כתיבה אפשר לשלוח מייל לכתובת: trianglebermudap# gmail.com