דיון סופרים - אוהבים לקרוא?

[מכונתכתיבה]

לא חושבת שיש סופר שלא אוהב לקרוא,
אם יש חיה כזו אשמח לשמוע ממנה...
לגבי חומר משעמם, אני לא מסוגלת לקרוא חומרים משמימים
כמה שאנסה לא אצליח לקרוא ספר לא איכותי.
אוטומטית מרוב שעמום אדלג את הרוב או אסגור אחרי דקה. (כנ"ל פוסטים מייגעים)
(זה מסוג הדברים שבעלי משתאה איך אני גומרת ספר בחצי שעה...
קוראים עמודים ראשונים ואחרונים ו'נגמר הסיפור' תרתי משמע
כמובן שספר איכותי ירתק אותי ברמות שאני כמעט לא מגיבה לסביבה, קוראת אותו בשלוק אחד. וכמובן, זוכרת אותו לאורך שנים.

 

[yonatanr]

אני לא יכול להגדיר את עצמי כ'סופר', אולי כ'כותב מתחיל', אבל השאלה היא על כל מי שעוסק באומנות הכתיבה.
לדעתי, אי אפשר להשוות בין הקריאה של קורא מן השוק, לקריאה של סופר.
קורא רגיל פותח ספר בשביל לצלול אליו, להכנס לעולם קסום, ולשכוח מהעולם לכמה שעות.
סופר, לעומת זאת, לא יכול לצלול לספר. הוא כל הזמן בוחן את הספר מבחינה ספרותית, האם יש בו שגיאות, האם הדיאלוגים אמינים, האם העלילה 'תפורה' היטב, ומנסה ללמוד ממנו טכניקות כתיבה.
האם אפשר להשוות זאת לקורא רגיל? האם אפשר לצפות ממנו לאותה הנאה שיש לקורא רגיל?
ברגע שהקריאה היא למטרת התמקצעות וביקורת, וקשה ליהנות ממנה, כבר עדיף לקרוא ספרי עיון והדרכה.

בכל פעם אני משתאה לקרוא כל מיני 'מבקרי קולנוע' שמדרגים את 'רמת ההנאה' שלהם מהסרט. היי, חברה, אם אתם עסוקים כל הזמן בבדיקה אם המשחק אמין, אם הטכניקה מוצלחת, אם העלילה משכנעת, איך אתם רוצים ליהנות ממנו?

בכל אופן, אני מאד נהנה לקרוא כתבות. במיוחד אם הן מסקרות היטב את הנושא. אני ממליץ לקרוא את סדרת הכתבות של השבועות האחרונים ב'בתוך המשפחה' בנושאי כתיבה וסופרות.

 

[7שבע7]

סופר, לעומת זאת, לא יכול לצלול לספר. הוא כל הזמן בוחן את הספר מבחינה ספרותית, האם יש בו שגיאות, האם הדיאלוגים אמינים, האם העלילה 'תפורה' היטב, ומנסה ללמוד ממנו טכניקות כתיבה.
האם אפשר להשוות זאת לקורא רגיל? האם אפשר לצפות ממנו לאותה הנאה שיש לקורא רגיל?
ברגע שהקריאה היא למטרת התמקצעות וביקורת, וקשה ליהנות ממנה, כבר עדיף לקרוא ספרי עיון והדרכה.

היה לי כך אחרי שסיימתי לימודי עריכת לשון. כמעט לא הייתי מסוגלת לקרוא ספרים, כי פשוט לא נהניתי - כל הזמן הייתי עסוקה במעקב אחר שגיאות.
אבל לומדים להתרגל לזה... גם בקשר לבחינת הרמה הספרותית וכל מה שיוצא ממנה. הביקורת התמידית הזו עדיין קיימת, כמובן, אבל אפשר בד בבד ליהנות מהקריאה... ואם הספר כתוב טוב (הן ספרותית והן לשונית) - ההנאה אף משתבחת...

 

[טלח]

אני ממליץ לקרוא את סדרת הכתבות של השבועות האחרונים ב'בתוך המשפחה' בנושאי כתיבה וסופרות.

מי הכתב/ת?

 

[yonatanr]

אני ממליץ לקרוא את סדרת הכתבות של השבועות האחרונים ב'בתוך המשפחה' בנושאי כתיבה וסופרות.

מי הכתב/ת?

השבוע - בינה מור.
שבוע שעבר - אפי גרין.

 

[אשר שרבר]

אני ממליץ לקרוא את סדרת הכתבות של השבועות האחרונים ב'בתוך המשפחה' בנושאי כתיבה וסופרות.

מי הכתב/ת?

השבוע - בינה מור.
שבוע שעבר - אפי גרין.

אולי אפשר להעלות לכאן צילומים של הכתבות?

 

[מנוחה כהן]

אני מסוגלת לקרוא כל דבר כתוב, לא משנה מה.
בעיתות מצוקה אפילו טקסטים באנגלית
ובגלל שאני מתעניינת בכמה סגנונות מסויימים, שחסר מהם לצערי בציבור החרדי, הרצון לכתוב חומר איכותי התגבר אצלי מאד.

 

[פירי]

אולי אפשר להעלות לכאן צילומים של הכתבות?

זה מלפני שבועיים. היתה עוד כתבה באותו שבוע על תגובות של הקוראים.
של השבוע האחרון לדעתי יותר מעניין מהבחינה המקצועית, אין לי את העיתון אצלי.

 

[אשר שרבר]

@פירי ייש"כ

 

[RACHELIZ]

השבוע קצת הוציאו את הרוח מהמפרשים...

 

[מ"ם]

אני לא יכול להגדיר את עצמי כ'סופר', אולי כ'כותב מתחיל', אבל השאלה היא על כל מי שעוסק באומנות הכתיבה.
לדעתי, אי אפשר להשוות בין הקריאה של קורא מן השוק, לקריאה של סופר.
קורא רגיל פותח ספר בשביל לצלול אליו, להכנס לעולם קסום, ולשכוח מהעולם לכמה שעות.
סופר, לעומת זאת, לא יכול לצלול לספר. הוא כל הזמן בוחן את הספר מבחינה ספרותית, האם יש בו שגיאות, האם הדיאלוגים אמינים, האם העלילה 'תפורה' היטב, ומנסה ללמוד ממנו טכניקות כתיבה.
האם אפשר להשוות זאת לקורא רגיל? האם אפשר לצפות ממנו לאותה הנאה שיש לקורא רגיל?
ברגע שהקריאה היא למטרת התמקצעות וביקורת, וקשה ליהנות ממנה, כבר עדיף לקרוא ספרי עיון והדרכה.

בכל פעם אני משתאה לקרוא כל מיני 'מבקרי קולנוע' שמדרגים את 'רמת ההנאה' שלהם מהסרט. היי, חברה, אם אתם עסוקים כל הזמן בבדיקה אם המשחק אמין, אם הטכניקה מוצלחת, אם העלילה משכנעת, איך אתם רוצים ליהנות ממנו?

בכל אופן, אני מאד נהנה לקרוא כתבות. במיוחד אם הן מסקרות היטב את הנושא. אני ממליץ לקרוא את סדרת הכתבות של השבועות האחרונים ב'בתוך המשפחה' בנושאי כתיבה וסופרות.

וואו!
התחלתי לקרוא את האשכול, ותכננתי להגיב בדיוק את התגובה הזו.
כולל המשל מקולנוע.

חסכת לי, תודה רבה.

 

[פירי]

אני לא יכול להגדיר את עצמי כ'סופר', אולי כ'כותב מתחיל', אבל השאלה היא על כל מי שעוסק באומנות הכתיבה.
לדעתי, אי אפשר להשוות בין הקריאה של קורא מן השוק, לקריאה של סופר.
קורא רגיל פותח ספר בשביל לצלול אליו, להכנס לעולם קסום, ולשכוח מהעולם לכמה שעות.
סופר, לעומת זאת, לא יכול לצלול לספר. הוא כל הזמן בוחן את הספר מבחינה ספרותית, האם יש בו שגיאות, האם הדיאלוגים אמינים, האם העלילה 'תפורה' היטב, ומנסה ללמוד ממנו טכניקות כתיבה.
האם אפשר להשוות זאת לקורא רגיל? האם אפשר לצפות ממנו לאותה הנאה שיש לקורא רגיל?
ברגע שהקריאה היא למטרת התמקצעות וביקורת, וקשה ליהנות ממנה, כבר עדיף לקרוא ספרי עיון והדרכה.

לא תמיד זה כך ולא אצל כולם.
יש כאלה שיכולים להתנתק, ולקרוא את הספר רק בשביל ההנאה.

וגם למטרת התמקצעות וביקורת - דבר ראשון קוראים את הספר בהנאה, בלי לחפש כלום. מקסימום אם משהו מפריע לא מעיפים את זה מיד מהראש אלא מניחים לעיון חוזר בהמשך.
ואחרי גמר הקריאה הראשונה מנתחים מה היה כאן, מעלעלים שוב בשביל הביקורת ועוברים על הספר ממבט מקצועי.

יש את זה בכל תחום ומקצוע. גם במוזיקה, ציור וכו'. בתחילת הלימודים זה קשה, ומאבדים את ההנאה הפשוטה. אבל אחר כך לומדים קצת להוריד את המבט המקצועי בזמן שהוא לא נצרך.

תודה על ההקפצה...

 

[מ"ם]

אני אכן משתדל כל פעם להגיע לטקסט מהמקום הכי בסיסי ופשוט, ולנסות לקרוא את הסיפור כאילו באמת התרחש, ולא כאילו מישהו כתב אותו.
אבל זה קשה.
במקרה שזה מצליח, זה בדרך כלל מלמד שהסיפור עשוי ברמה מעולה, לפעמים היא אפילו קרובה לשלמות.

כשהתפרים גסים מדי, זה יבלוט בין אם תרצה ובין אם לא תרצה.

 

[מ"ם]

זה עלה בעבר גם כאן:

דיון - סיפורים שאינם יכולים להתרחש במציאות

לכן הים מלוח, טוען שם הסיפור של הסופרת @מירי סגל בעיתון הדרך. איני יודע כמה מכם קוראים בקביעות עיתון 'הדרך', מניח שיש הרבה, מניח גם שפחות מאשר קוראי משפחה. בגדול, הסיפור נע בין מציאות עכשווית של עובדת במוקד טלפוני של חברת תקשורת כלשהי, לבין עולם פנטזיה אליו היא צוללת מידי פעם, תוך כדי שהזמן...

www.prog.co.il

 

[פירי]

אני אכן משתדל כל פעם להגיע לטקסט מהמקום הכי בסיסי ופשוט, ולנסות לקרוא את הסיפור כאילו באמת התרחש, ולא כאילו מישהו כתב אותו.
אבל זה קשה.
במקרה שזה מצליח, זה בדרך כלל מלמד שהסיפור עשוי ברמה מעולה, לפעמים היא אפילו קרובה לשלמות.

כשהתפרים גסים מדי, זה יבלוט בין אם תרצה ובין אם לא תרצה.

אולי כי אצלי גם הגישה לביקורת - היא לא במובן השלילי לביקורת.
אני גם מחפשת את המקומות הטובים, ממצה את ההנאה בחלקים מצוינים יותר מקורא פשוט שלא מתעמק.

 

[מ"ם]

אולי כי אצלי גם הגישה לביקורת - היא לא במובן השלילי לביקורת.
אני גם מחפשת את המקומות הטובים, ממצה את ההנאה בחלקים מצוינים יותר מקורא פשוט שלא מתעמק.

עוד הרבה לפני הביקורת, שלילית או חיובית.
האם אתה בכלל מצליח להסתכל על הסיפור כמו המוצר שהוא אמור להיות (עבור המוני הקוראים שאינם מתעסקים בכתיבה), או כמו יוצר שבוחן איך הוא נוצר.

 

[פירי]

עוד הרבה לפני הביקורת, שלילית או חיובית.
האם אתה בכלל מצליח להסתכל על הסיפור כמו המוצר שהוא אמור להיות (עבור המוני הקוראים שאינם מתעסקים בכתיבה), או כמו יוצר שבוחן איך הוא נוצר.

בדרך כלל, אם מישהו בוחר לקרוא ספר לא לשם ביקורת זה להנאה ובילוי, למה שלא יהנה ויבלה?
זה אמור להיות חויה טובה.
אז כן, כשלוקחים ספר ליד סתם כי רוצים לקרוא, אפשר לשים את החלק הביקורתי לנמנם.
כמשל, מישהו שתחום האפיה אינו מעניין אותו בכלל.
כשהוא טועם עוגה חדשה, הוא גם כן שם לב לטעים או פחות, מתפורר, נימוח וכו'.
זה לא שמרדימים את כל החושים, וגם הקוראים שלא מתעסקים בכתיבה לא בולעים את הספר בלי לחשוב עליו.
ולדעתי אפשר להגיע למצב הזה, גם למי שעסוק מאד ביום יום בביקורת כתיבה.

 

[מ"ם]

הדוגמה מקולנוע היא מצוינת.
כל מי שמתעסק בתחום, החל מסטודנט, כבר לא באמת יכול להיסחף לסרט כאילו הסיפור באמת התרחש, כמו שאר המוני העם.
הוא רואה היכן יש לונג שוט, מתי החליפו עדשה, שיקולי זווית, וכן הלאה.
עם כל הרצון הטוב, וההנאה המרובה (והאחרת) שהוא יצבור מסרט שעשוי היטב, ועד כמה היוצר גאון ועד כמה הצליח לגרום לכל שאר הצופים להרגיש שזה אמיתי -
את ההנאה הפשוטה של סיפור שבאמת קורה, הוא איבד לעולמים.


בספרים זה שונה. יש יותר אפשרות לכבות ולהיסחף, הצדדים הטכניים פחות בולטים על כל צעד ושעל.
ועדיין, מי שבאמת עוסק בתחום רוב זמנו, לא יוכל להחזיר את הגלגל לאחור.

 

[פירי]

ועדיין, מי שבאמת עוסק בתחום רוב זמנו, לא יוכל להחזיר את הגלגל לאחור.

זה שיקול שצריך לקחת בחשבון, כשחושבים אם להתקדם בתחום או לא.

 

[מנוחה כהן]

אחרי ששמתי לב שזה מה שקורה אצלי גם, שכל ספר עובר ב13 נפות כדי לבדוק אם כבודו ראוי לשכון בספרייתי, החלטתי שאני לא הורסת לעצמי את ההנאה מלקרוא, בגלל שהתחלתי לכתוב.
אז כשאני קוראת אני קוראת, ואם יש קטע מרגיז ממש- אני מקדישה לו כמה דק כדי לשכתב אותו מחדש לעצמי בראש. לא כדי להעביר ביקורת, אלא כדי להחליק לי אותו בגרון.
חוץ מהתרגיל שבעניין, זה גם פשוט כיף.
באמירה זהירה- אני נהנית עכשיו הרבה יותר לקרוא ספרים.