סיפור בהמשכים סודות מן החדר

[R.E.Y]

לדעתי סיפור כזה יכול להתאים גם וגם. ז"א גם לנשים וגם לבחורות. אבל בגלל שאפרת כאן היא הדמות הראשית ומציגים את הסבל שלה, אני חושבת שבחורות יתחברו יותר. אבל יכול להיות שאני טועה. (תתקנו אותי אם כן )



מכירה ספרי עלילה על נוער נושר? (לא ספרי הדרכה כמו בוסר המלאכים וכו') אם כן, אשמח לשמוע שמות של ספרים כאלו כי אני לא מצאתי. ובמה שכן יצא לי לקרוא הציגו את הנושא בצורה מעוותת למדי...כאחת שיצא לה לחקור את הנושא ועדיין חוקרת, קשה לי לקרוא ספר שאחרי חודשיים מההידרדרות הבחור חוזר לישיבה.
כמעט ואין דברים כאלו במציאות.

יש איזה ספר בשם 'עלה קטן', נראה לי.
לא ממש קראתי, היה לי קשה מידי בזמנו.
אבל לפי מה שהתרשמתי הוא טוב ממש ואמיתי.

 

[R.E.Y]

נראה לי שזה הספר הזה https://yefe.co.il/product/קריאה/מבוגרים/רגש-מבוגרים/עלה-קטן-שלי/

 

[אפרוח מבושל]

בקיצור, הייתם קונים לילדה שלכם ספר כזה או שזה נראה לכם לא חינוכי?

לא בטוחה. בעקרון תלוי בילד ובן כמה הוא.
גם חוצפה או כל דבר רע אחר צריך להיות יותר ממונן. היא בגדול כל הפרקים מתחצפת. והיא גם לא הרעה בסיפור כך שזה עלול להיות מבלבל לילדה / נערה שעוד לא מספיק בשלה וכו'

 

[הודיה לוי.]

יש איזה ספר בשם 'עלה קטן', נראה לי.

יש לך מושג מי הסופרת?

היא בגדול כל הפרקים מתחצפת.

אשמח שתצטטי לי מהפרקים הקודמים קטעים שלדעתך נחשבים כחוצפה.


קחי למשל את הקטע הזה, שההורים שלה באמת לא הבינו למה היא לא רוצה להתחתן בגיל שמונה עשרה.
מרגישים את התסכול שנשפך ממנה. אני לא חושבת שאפשר לקרוא לזה חוצפה.

"אוף. אתם לא מבינים אותי! אתם לא מכירים אותי בכלל!!", יצאתי בסערה מהחדר שלהם ונעלתי פעמיים את הדלת

בחדרי. השענתי את הגב על הדלת, גלשתי באיטיות אל הרצפה. היא הייתה קרה.

הדמעות שלי היו חמות.

 

[R.E.Y]

יש לך מושג מי הסופרת?

לא. היא מכנה את עצמה 'אמא של דוד'.

 

[חני כהן :)]

אשמח לשמוע לאן אתם צופים שזה יתפתח מכאן.

זה נראה שזה דווקא הולך לכיוון של הידרדרות מבחינת אפרת...

 

[אפרוח מבושל]

"אוף. אתם לא מבינים אותי! אתם לא מכירים אותי בכלל!!", יצאתי בסערה מהחדר שלהם ונעלתי פעמיים את הדלת

קחי למשל את הקטע הזה, שההורים שלה באמת לא הבינו למה היא לא רוצה להתחתן בגיל שמונה עשרה.
מרגישים את התסכול שנשפך ממנה. אני לא חושבת שאפשר לקרוא לזה חוצפה.

תסכול בהחלט והכל נכון, אבל לא מדברים ככה להורים. זה בפשטות- לא כיבוד הורים.
וזאת חוצפה, כן. לדעתי.
נכון, לא לשפוט וכו', תסכול וכד' אבל חוצפה נשארת חוצפה

 

[הודיה לוי.]

תסכול בהחלט והכל נכון, אבל לא מדברים ככה להורים. זה בפשטות- לא כיבוד הורים.
וזאת חוצפה, כן. לדעתי.
נכון, לא לשפוט וכו', תסכול וכד' אבל חוצפה נשארת חוצפה

מקבלת את מה שאת אומרת. אני בכל אופן לא הרגשתי שמדובר בחוצפה, אבל אולי אני המיעוט.
יש כאן עוד מישהו/י שחושב/ת שמדובר בחוצפה?
אני אשמח לשמוע.

 

[brachy 100]

מקבלת את מה שאת אומרת. אני בכל אופן לא הרגשתי שמדובר בחוצפה, אבל אולי אני המיעוט.
יש כאן עוד מישהו/י שחושב/ת שמדובר בחוצפה?
אני אשמח לשמוע.

זה נשמע יותר תסכול מחוצפה,
אבל כדאי שתעדני טיפה את הטקסט.

 

[מאה מם]

מקבלת את מה שאת אומרת. אני בכל אופן לא הרגשתי שמדובר בחוצפה, אבל אולי אני המיעוט.
יש כאן עוד מישהו/י שחושב/ת שמדובר בחוצפה?
אני אשמח לשמוע.

אני ראיתי בזה אמירה של מתבגרת קלאסית המתוסכלת מהמקום שלה בעולם.
זו חוצפה, כי כך לא מדברים להורים, אבל זה לא מגיע ממקום חוצפני ומרדני וחוצה גבולות, אם שאלת על הנקודה הזו.

 

[אפרוח מבושל]

אני ראיתי בזה אמירה של מתבגרת קלאסית המתוסכלת מהמקום שלה בעולם.
זו חוצפה, כי כך לא מדברים להורים, אבל זה לא מגיע ממקום חוצפני ומרדני וחוצה גבולות, אם שאלת על הנקודה הזו.

נכון.
לכן אמרתי שלא לשפוט אותה וכו' אבל שאלת על חינוך, לדעתי זה לא חינוכי לתת גושפנקא להתחצפות, אלא אם כן את נותנת בסיפור לקורא להבין שזה לא בסדר. מהסיפור משתמע שהיא בסדר גמור

 

[הודיה לוי.]

אבל כדאי שתעדני טיפה את הטקסט.

אני יכולה לעדן את הטקסט אבל אז אני יביא את הקול שלי, או כמו ש @ליליאן הגדירה נכון אני אתווכח בינהם. וזה מה שלא רציתי לעשות.

אני רוצה להביא את הדיאלוגים אמיתים, כואבים. בדיוק כמו שהם. אני רוצה להביא את המציאות כמו שהיא.
וגם אם האמת לא תמיד יפה, היא עדיין אמת.

זו חוצפה, כי כך לא מדברים להורים, אבל זה לא מגיע ממקום חוצפני ומרדני וחוצה גבולות, אם שאלת על הנקודה הזו.

מסכימה איתך.

נכון.
לכן אמרתי שלא לשפוט אותה וכו' אבל שאלת על חינוך, לדעתי זה לא חינוכי לתת גושפנקא להתחצפות,

מסכימה גם איתך, אבל לא יודעת אם אפשר להגיד שאני נותנת לזה גושפנקא. אני לא צד פה בכלל.

אולי אני אכתוב מתישהו שיתוף על תהליך של סיפור אמיתי. זה שונה מסיפור רגיל שאת בונה את הדמויות ובונה להן אישיות ואופי. בסיפור כזה, הדמויות מדברות בעד עצמן. הן קיימות כבר ואת רק מציגה אותן כמו שהן.

אלא אם כן את נותנת בסיפור לקורא להבין שזה לא בסדר. מהסיפור משתמע שהיא בסדר גמור

אם הייתי כותבת סיפור לילדים, אולי הייתי עושה את זה. אבל כל עוד הסיפור מיועד למבוגרים שמבינים שהתנהגות כזו היא לא בסדר, בדיוק כשם שהם מבינים שהמציאות שאפרת חיה בה היא גם לא בסדר, נראה לי מיותר להכניס את הפרשנות שלי לגבי ההתנהגויות של שני הצדדים.

 

[ליליאן]

אני יכולה לעדן את הטקסט אבל אז אני יביא את הקול שלי, או כמו ש @ליליאן הגדירה נכון אני אתווכח בינהם. וזה מה שלא רציתי לעשות.

אני לא אמרתי להתווכח,
אני אמרתי לתווך.
להראות, להסביר, לפתוח את העיניים.

אם הייתי כותבת סיפור לילדים, אולי הייתי עושה את זה. אבל כל עוד הסיפור מיועד למבוגרים

אני לא בטוחה שאת כותבת למבוגרים.
יותר נכון, את לא כותבת מבוגר.
את כותבת את קולם של הבוגרים, הפוסט-מתבגרים...

את לא מנסה לראות ולהראות את הנקודת מבט של ההורים.
לא בכוונה, לא בקונפליקטים, לא בתסכול, לא בנסיונות, לא בכאב על הילד.

זכותך,
וגם ספרים כאלה צריך.
אולי זה אפילו מושך יותר.
וודאי שצריך להזכיר למבוגרים את המתבגרים והבוגרים שהם היו פעם.

אבל ספרות מבוגרים מתייחסת לצד של המבוגרים, מצד הסתם.
וכשאת מתייעצת פה עם ציבור שרובם הורים,
מן הסתם זה מה שמפריע להם.

 

[R.E.Y]

אני לא אמרתי להתווכח,
אני אמרתי לתווך.
להראות, להסביר, לפתוח את העיניים.


אני לא בטוחה שאת כותבת למבוגרים.
יותר נכון, את לא כותבת מבוגר.
את כותבת את קולם של הבוגרים, הפוסט-מתבגרים...

את לא מנסה לראות ולהראות את הנקודת מבט של ההורים.
לא בכוונה, לא בקונפליקטים, לא בתסכול, לא בנסיונות, לא בכאב על הילד.

זכותך,
וגם ספרים כאלה צריך.
אולי זה אפילו מושך יותר.
וודאי שצריך להזכיר למבוגרים את המתבגרים והבוגרים שהם היו פעם.

אבל ספרות מבוגרים מתייחסת לצד של המבוגרים, מצד הסתם.
וכשאת מתייעצת פה עם ציבור שרובם הורים,
מן הסתם זה מה שמפריע להם.

הספר 'בית בובות' של מירי זוננפלד - ממבט של ילדה בת חמש. זה לא הופך אותו לספר ילדים.
נראה לי שהגיבור לא חייב להיות בגיל של קהל היעד...

 

[ליליאן]

הספר 'בית בובות' של מירי זוננפלד - ממבט של ילדה בת חמש. זה לא הופך אותו לספר ילדים.
נראה לי שהגיבור לא חייב להיות בגיל של קהל היעד...

זה לא קשור לגיל של מספר הסיפור.
גם את הספר "אבא בשעה שתיים" מספר ילד בן עשר, וזה ממש לא ספר ילדים.

משהו בגישה, בכתיבה, בסיורים הקודמים...
וזו נישה מצוינת ומלאת קהל יעד,
אני עצמי כתבתי הרבה בגיל הזה.
אבל מבוגרים, יסתכלו על זה אחרת. מעוד זויות.
אפשר לראות את זה בתגובות כאן.

 

[AUVI]

לא. היא מכנה את עצמה 'אמא של דוד'.

השם הוא 'חיה, אמא של דוד'.

 

[הודיה לוי.]

אני לא אמרתי להתווכח,
אני אמרתי לתווך.

טעות בהקלדה. התכוונתי לתווך.

אני לא בטוחה שאת כותבת למבוגרים.
יותר נכון, את לא כותבת מבוגר.
את כותבת את קולם של הבוגרים, הפוסט-מתבגרים...

את לא מנסה לראות ולהראות את הנקודת מבט של ההורים.
לא בכוונה, לא בקונפליקטים, לא בתסכול, לא בנסיונות, לא בכאב על הילד.

אני לא יודעת אם היה לי מספיק חומר לכתוב אם הייתי בוחרת להביא את הסיפור מהצד שלהם. אחרי הכל זה הסיפור שלה וההתרחשויות בו קשורות בקשר ישיר אליה. זאת היא שנעדרה ממחנות. זאת היא שלא הגיעה לטיולים וערבי כיתה. זאת שהיא חוותה את התסכול והנתק.

קחי לדוגמא את הסיטואציה עם השידוך: מה הטעם להביא את הצד של ההורים כאן? זה החיים שלה וזכותה להחליט באיזה גיל היא רוצה להתחתן. אני חושבת שכל הורה נורמלי צריך לדעת לכבד את ההחלטות של הילדים שלו כל עוד הן לא סותרות ערכיים כלשהם.

אבל ספרות מבוגרים מתייחסת לצד של המבוגרים, מצד הסתם

אני לא בטוחה שזה נכון. יש המון הורים היום שלא באמת יודעים מה המתבגרים שלהם מרגישים, וסיפור כזה יכול
להאיר להם נקודות שלא חשבו עליהם. ולכן, לא ייעדתי את הסיפור הזה רק לבחורות צעירות אלא גם למבוגרים.

אגב, היה לי צד בהתחלה להביא אחרי כל 10 פרקים בערך את הצד של אמא של אפרת, מהנקודת מבט האישית שלה. אבל בשלב הזה, כל עוד אין צעדים דרמטיים מבחינת אפרת - לא ראיתי טעם להכניס בינתיים.

ולעניינו של סיפור: אני בטוחה שאם ההורים של אותה בחורה היו יודעים מה זה באמת גרם לה כשהם לא אפשרו לה לצאת לטיולים ומחנות - הם לא היו עושים את זה. ולכן חשוב לי לתת דווקא את הצד שלה, בשביל הורים מהסוג של אפרת.

 

[ליליאן]

זה לא להביא את הצד של אמא של אפרת.
לא צריך את זה.
אני מחפשת לראות שאת, ככותבת, מבינה את המורכבות.

 

[Rut_a]

לא התכוונתי רעים. התכוונתי חסרי כל הבנה בסיסית בחינוך וחסרי שכל במידה כזו או אחרת...

הם סך הכל רוצים שהיא תצא טובה, כמוהם. הדבר שהורה הכי רוצה, זה לראות את הילד הולך בדרך שלו. וכשזה לא קורה, זה יכול להוציא מהדעת. כל הורה שבעולם.
אני לא מצדיקה אותם, רק מביאה את הצד הכאוב שלהם....

 

[פירי]

טעות בהקלדה. התכוונתי לתווך.



אני לא יודעת אם היה לי מספיק חומר לכתוב אם הייתי בוחרת להביא את הסיפור מהצד שלהם. אחרי הכל זה הסיפור שלה וההתרחשויות בו קשורות בקשר ישיר אליה. זאת היא שנעדרה ממחנות. זאת היא שלא הגיעה לטיולים וערבי כיתה. זאת שהיא חוותה את התסכול והנתק.

קחי לדוגמא את הסיטואציה עם השידוך: מה הטעם להביא את הצד של ההורים כאן? זה החיים שלה וזכותה להחליט באיזה גיל היא רוצה להתחתן. אני חושבת שכל הורה נורמלי צריך לדעת לכבד את ההחלטות של הילדים שלו כל עוד הן לא סותרות ערכיים כלשהם.


אני לא בטוחה שזה נכון. יש המון הורים היום שלא באמת יודעים מה המתבגרים שלהם מרגישים, וסיפור כזה יכול
להאיר להם נקודות שלא חשבו עליהם. ולכן, לא ייעדתי את הסיפור הזה רק לבחורות צעירות אלא גם למבוגרים.

אגב, היה לי צד בהתחלה להביא אחרי כל 10 פרקים בערך את הצד של אמא של אפרת, מהנקודת מבט האישית שלה. אבל בשלב הזה, כל עוד אין צעדים דרמטיים מבחינת אפרת - לא ראיתי טעם להכניס בינתיים.

ולעניינו של סיפור: אני בטוחה שאם ההורים של אותה בחורה היו יודעים מה זה באמת גרם לה כשהם לא אפשרו לה לצאת לטיולים ומחנות - הם לא היו עושים את זה. ולכן חשוב לי לתת דווקא את הצד שלה, בשביל הורים מהסוג של אפרת.

אני עוקבת מהצד, קראתי את הסיפור ואני נהנית מהדיון.
על התגובה שלך שציטטתי -
שמוכיחה שכל הסיפור נכתב ממבט שיפוטי.
תוך כדי אני רואה שליליאן הצביעה על הנקודה, אז מוסיפה את הקול שלי לזה.

אני מחפשת לראות שאת, ככותבת, מבינה את המורכבות.